קודם כל חשוב לציין שאני מתבגר, ואני מקווה שתענו על השאלה שלי ברצינות, לא לימדו אותנו בבית ספר על מלחמות ישראל, אבל ברשת יש המון אנשים ממדינות שונות שמדברים על הנקבה, ועל ה'טיהור' שישראל עשתה, ואומרים שזה היה חורבן יותר גרוע מהשואה, אני מניח שזה לא היה, אבל השאלה שלי אם הייתה לזה חשיבות צבאית, או שבאמת רק ניסו לגרש כמה שיותר ערבים בשביל עליונות דמוגרפית?

דבר שני, השאלה הזו שלך - מקומה לא פה, בפורום צבא ובטחון, אלא בפורום היסטוריה או פוליטיקה ואקטואליה, שכן יש לשאלה גוון ונרטיב פוליטי מובהק שפורום צבא ובטחון נמנע מלעסוק בו..

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

לי זה נראה כאילו אם אני אשאל שם זה יהפוך לימין ושמאל, השאלה שלי צבאית נטו, אם היה צורך צבאי בניקוי הכפרים.

קח בחשבון שאת מלחמות ישראל מלמדים בכיתה יא' (לפחות כך היה בתיכון בו אני למדתי בזמנו) ויכול להיות שהוא עוד לא הגיע לחומר הזה.

אם אתה מעוניין ללמוד על נושא, אז לדעתי ויקיפדיה זה מקום טוב להתחיל:
קישור: ערך "הנכבה" בויקיפדיה

תודה על הקישור, בדקתי שם מקודם, אבל שוב, לא מצאתי שם סיבות לגירוש.

כשאתה אומר גירוש, אתה בעצם מציג את הגירוש כעובדה, בזמן שיש שיגידו שחלק מהערבים עזבו מרצונם כדי לאפשר לצבאות ערב לחסל את מדינת ישראל, כפי שנתבקשו לעשות.

ויקיפדיה זה מקום טוב להתחיל - ואם זה לא מספק אותך, אז לך לחלק של "קישורים חיצוניים" בעמוד. בדרך כלל תמצא שם מידע נוסף ומגוון:
נראה לי שהקישור הראשון, למאמר במטח הוא דיי טוב:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94....99.D7.99.D7.9D
למשל:

ציטוט:

ברחו או גורשו (1948) החוקר י' שמעוני מסכם את השאלה: האם ברחו ערביי ארץ-ישראל במהלך מלחמת העצמאות (1948), או גורשו? "ראשיתה ונסיבותיה של יציאת הפליטים הערביים שנויה מאז במחלוקת. דוברים ערבים טוענים בתוקף, כי הפליטים גורשו על-ידי היהודים בכוח, ואילו דוברי ישראל עמדו על טענתם הנגדית, כי הפליטים יצאו מרצונם ולפי עצת מנהיגיהם. אי-אפשר להוכיח גרסה זו או זו הוכחה תיעודית מוחלטת. אין ספק שהיו מקרים שבהם נהגו יחידות יהודיות כובשות בקשיחות ודחפו תושבים של אזורי קרבות ליציאה. מצד שני, אין ספק, כי מדיניותה הכללית של ההנהגה היהודית הייתה לקרוא לתושבים הערבים להישאר במקומותיהם – להישאר בשלום ובלא השתתפות בהתקפה המזוינת על היישוב. על קריאה זו חזרו יום-יום בערבית שלוש תחנות-שידור במחתרת שהפעיל ארגון-ההגנה בירושלים, בתל-אביב ובחיפה. (... ותגובותיה המרובות של העיתונות הערבית-הפלשתינאית בימים הם, ויכוחה השוטף עם שידוריה הערביים של ההגנה, מוכיחים שאמנם הקשיבו להם.) כן אין ספק כי אמנם הושמעה עצה של המהנהיגות הערבית לפנות את שדה הקרב (ולשוב לארץ בעקבות הצבאות הערביים המנצחים). עצה זו לא פורסמה רשמית ולא שודרה... אולם היא הופצה מפה לאוזן – ולבשה צורה משכנעת במראה בריחתם של המנהיגים עצמם וכל שכבת הנכבדים..." © שמעוני, יעקב. (1988). מדינות ערב: פרקי היסטוריה מדינית. תל אביב: עם עובד. השלטון ובריחת הערבים ההיסטוריון י' עילם מתייחס לעמדה של השלטון בישראל בנושא של בריחת הערבים במהלך מלחמת העצמאות: "אילו באמת רצו [מנהיגי היישוב] לעצור בעד יציאת הערבים מחיפה, הרי אפשר היה לעשות כן בלא כל קושי. חלק גדול מן התושבים הערבים לא יצאו בימים הראשונים, ורבים אף חזרו אל העיר לאחר שנמלטו לעכו הסמוכה, אך נאסר על השבים ליטול את רכושם או לחזור ולהשתכן בבתיהם... ואילו מיומנו של בן גוריון וממקורות אחרים עולה, שכוחות ה'הגנה' עשו כל מאמץ כדי להקל על תנועת הערבים אל מעבר לגבול. בן גוריון והמנהיגות הפוליטית צופים במחזה באופן פאסיבי, ואינם יוזמים לכאורה שום צעד כדי להרגיע את ערביי חיפה או כדי לשכנע אותם להישאר. כשביקר בן גוריון בחיפה, שאל את מפקד המחוז יעקב לובליני, מה ההוראות לגבי הערבים, והלה השיב לו: 'לירות בערבי חמוש, לתפוס לא חמושים, לאסור'. ובן גוריון לא הגיב ולא יזם הוראות חדשות מטעם הדרג המדיני." © עילם, יגאל. (1990). ממלאי הפקודות. ירושלים: כתר.

תודה רבה

ציטוט:

במקור נכתב על ידי efekt דבר שני, השאלה הזו שלך - מקומה לא פה, בפורום צבא ובטחון, אלא בפורום היסטוריה או פוליטיקה ואקטואליה, שכן יש לשאלה גוון ונרטיב פוליטי מובהק שפורום צבא ובטחון נמנע מלעסוק בו..

ומה תגיד על זה שבאוניברסיטת חיפה מדי שנה עורכים טקס לציון יום הנכבה, ובמלחמת לבנון ה2 הופנו שם דגלי פלסטין?

ולהזכיר שוב:

מדובר במוסד ישראלי מובהק, באחת הערים הגדולות בישראל.

מה שהכי צורם, זה שחלק נכבד מן המרצים באוניברסיטה גם תומכים בזה בגלוי.

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

פליטות היא שאלה מורכבת שקשורה גם להיבטים פוליטיים וגם לצבאיים. הפליטות נובעת מכך שמלחמות אינן מלחמות גבול כמו במאות ה17-18 אלא הופכות למלחומות עם צבאות גדולים שפועלים בתוך שטחי ארץ ניכרים. כתוצאה מכך ישנם אנשים שפשוט מתרחקים מהסכנה והופכים לפליטים. לעומת זאת ישנה פליטות פוליטית, לדוגמא גירושי אוכלוסיות שונות תוך כדי ולאחר מלחמת העולם השניה (גירוש הגרמנים מהסודטים לאחריה זו דוגמא טובה).
ב1948 יש לנו מכאן ומכאן.

חלק לא קטן מהכפרים נכבשו ותושביהם גורשו מטעמים צבאיים (שליטה על צירי תנועה וכ"ו. כדוגמא קטנה, הכפר יאזור (אזור של היום), שהכביש מת-א לירושלים עבר דרכו.

ישנם מקרים כמו בצפת. שם השיקול הצבאי היה שכיבוש הכפרים מסביב לעיר וניתוקה יגרום לכניעתה מה שאכן קרה. הסיבה לכך נטועה בהיותה של רוב האוכלוסיה הערבית, אוכלוסיה כפרית. האוכלוסיה הכפרית הערבית בניגוד ליהודית, הייתה יותר מבוססת על ייצור לצרכים מקומיים ופחות לייצור לצריכה כללית. דבר זה הפך את הערים הערביות שהתבססו על שווקים ליותר פגיעות מבחינה כלכלית. לכן הניתוק של צפת מהמשאבים שלה מסביב היה גרום מכריע בכניעתה. הסיבות הללו גם השפיעו רבות על נפילה של עיר כמו יפו שלא יכלה להתמודד בהצלחה עם כמות הפליטים שהגיע אליה.

ישנם גם מקרים פוליטיים, בזמן המלחמה תומכי חאג' אמין אל חוסייני רצחו את אנשיו של נאששיבי ומתנגדים אחרים של המופתי. מבחינת מתנגדי המופתי, זה תמריץ מעולה לצאת.

ישנם אלמנטים דתיים כגון משפחות נוצריות מבודדות או בכפרים קטנים שחוששות ממנו ומהם ובורחות (עיין ערך עיראק וסוריה בימנו).
יש את המעמדות הגבוהים והבינוניים שהם הראשונים להריח סכנה ובורחים (כמו אדוארד סעיד). האנשים הללו מחזיקים שדות, מפעלים ומרכזים כוח כלכלי. העזיבה שלהם פוגעת כלכלית בחברה הערבית שקשורה בהם ומעודדת עזיבה.

דבר נוסף שקשור לסיבות כלכליות הוא אוכלוסיה של בין 15,000 ל- 30,000 עובדים שהועסקו במחנות הצבא הבריטי. עזיבת הצבא הבריטי גוזלת מהם את מטה לחמם וחלק לא קטן מהם עזבים. עזיבה שלהם יכולה להגיע ליותר מ 100,000 איש (לכל עובד היו ילדים, אישה... ).

חלק ברחו מפחד (עיין ערך דיר יאסין) או מפעילות צבאית שגרמה לפיצוץ בתיהם (כמו ביפו ובצפת וכאן מדובר גם ביהודים וגם בערבים).


בקיצור, אני ממליץ שתקרא שני ספרים :
נכבה וקממיות של יואב גלבר ו1948 של בני מוריס (הספר קצת לוקה בכך שבני מוריס לא עובד מול מקורות ערביים).


אסף

ציטוט:

האוכלוסיה הכפרית הערבית בניגוד ליהודית, הייתה יותר מבוססת על ייצור לצרכים מקומיים ופחות לייצור לצריכה כללית. דבר זה הפך את הערים הערביות שהתבססו על שווקים ליותר פגיעות מבחינה כלכלית

הייתי אומר להיפך- מערכת שבנויה על צריכה מקומית היא פחות פגיעה, כי היא פחות תלויה בקשר עם החוץ. המצב בירושלים העברית לא היה כ"כ קריטי לו היתה מתבססת על אספקת מזון ממעלה החמישה, גוש עציון וכו'.

ההבדל הוא שהישוב העברי היה הרבה יותר מאורגן וסולידרי; היה מי שאירגן שיירות לירושלים העברית ומי שהגן עליהן בחרוף נפש, ולא היה מי שיארגן שיירות לצפת, חיפה הערבית, יפו וכו'.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

היישוב היהודי היה אכן הרבה יותר מאורגן וסולידרי ועל זה אין לי ויכוח.

כוונתי הייתה שהכפרים הערביים ייצרו כמעט אך ורק לצריכה הפנימית שלהם (לזה התכוונתי בצריכה מקומית) מכאן שההערים הערביות סבלו יותר כאשר הנ"ל נכבשו וגורשו ואיתם נעלם העורף החקלאי, שמראש לא ייצר הרבה עודפים. היישוב היהודי ייצר המון עודפים ולכן הייתה גם יכולת משנית של לשחרר יותר לוחמים מבני המשק ליחידות השונות.

ישראל הסכימה להצעת החלוקה והערבים סרבו ופתחו במלחמה.
רוב התושבים הערבים נענו לצו מנהיגיהם לעזוב את הכפרים עד שוח הקרבות,
בהן הישות היהודית בארץ ישראל תושמד.
השאר ברחו בלחץ הקרבות, ואו נשאר יושב בביתו.

לישראל לא הייתה תוכנית לגרש ערבים, רק להילחם להשרדותה.

נכבה בערבית משמעה מכה או אסון , מבחנתם במלחמת השחרור הם קיבלו מכה והניצחון הישראלי הוא אסון בעיינהם , שימוש במלה נכבה אינה מהווה שום היזדהות עם שום נרטיב ,

הרי לא מתואר במילה מי גרם לאסון הזה שלהם (אם זה אנחנו או המנהיגים קיצרי הראייה שלהם)

עד לפני עשור גם הערבים בעצמם לא הכירו את המילה והרעיון שעומד מאחוריה.
לא בכדי בחרו חברי הכנסת הערבים וועדות ההנהגה בישראל לציין את היום הזה ביום העצמאות שלנו.

עובדה שבאת עם שאלות הגירוש שהם המוטיב העיקרי בנרטיב הערבי השקרי.
למה אתה לא שואל על הפליטים היהודים מארצות ערב? במספרים הם עלו על הפליטים הפלסטינים.
להם לא ניתנה הזכות לנעול את ביתם והם נושלו מרכושם והונם כולל מפתחות ביתם.

מי שדיברתי איתם דיברו בעיקר על הנכבא, איפה אני יכול למצוא מידע על היהודים המגורשים ממדינות ערב?

כאן:
http://www.imti.org.il/Docs/%D7%9E%...ThisPageID=1237
ספציפית על גירוש יהודים מארצות ערב בעמוד מס' 48 של הספרון. (49 של הpdf)

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

חלק ראשון


חלק שני

תוכל לקרוא על "הנכבה" גם כאן
http://www.imti.org.il/Docs/%D7%9E%...ThisPageID=1237

אם כבר מקורות מפוקפקים (יש משהו מאוד לא אמין באנשים שאומרים "לא הייתה נכבה" ו"הבאנו נכבה עליכם" באותו משפט. אבל בוא לא נצפה ליותר מידי ממי שהורשע בגניבת אמצעי לחימה מצה"ל למטרת "שימוש באירוע בטחוני במקום מגוריו), אז יש עוד כמה:

אילן פפה: היסטוריון חדש ודי שקרן. היה המנחה של תדי כ"ץ בתזת המאסטר הידועה לשמצה לפיה לוחמי אלכסנדרוני טבחו בתושבי טנטורה (המרואיינים שלו לא אמרו את זה, אבל הוא לא ידע ערבית ותרגם מה שנדמה לו שראוי שהם יאמרו), כתב מספר ספרים טרחניים על הנושא, כמו למשל הספר האוהד על המופתי אל חוסייני (שמנסה להוציא אותו בסדר מקשריו עם היטלר) או הספר המשונה "היסטוריה של פלסטין המודרנית" שבין היתר מאשים את התנועה הציונית בהשלכת פצצות לבית כנסת בעירק כדי לזרז את עליית היהודים.

אדוארד סעיד: בנה קריירה שלמה מלהציג את עצמו כפליט, אבל אביו היגר לארה"ב כל כך מזמן עד שאפילו הספיק לקבל אזרחות ולהשתתף כחייל אמריקאי במלחמת העולם הראשונה, שככל הידוע לחוקרים קרתה לפני 1948.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

תודה רבה לכולם

צריך גם להבין שעזיבת אוכלוסיות שלמות את אזורי מגוריהן עקב כיבוש, בין אם בצורה עצמאית ובין אם בצורה מוכוונת על ידי הכובש, הייתה דבר מאוד מקובל בשנות הארבעים.
באותו עשור בארופה היו עשרות מליוני פליטים שעקרו מבלי שאף אחד "יגרש" אותם, לצד הרבה מאוד גירושים המוניים מקובלים חברתית.
בדיונים של בתוכנית החלוקה "החלפת אוכלוסיות" בין טורקיה ליוון הוצגה כמודל נכון ליישום בישראל.
"החלפת אוכלוסיות" זה לדוגמא לוותה לא רק בעידוד ממשלתי (מעקירה בכוח, דרך מיסוי שהוטל רק על מיעוט אתני ועד תשלום בעבור העקירה), אלא גם בפוגרומים שהאחרונים שבהם התרחשו לאורך שנות החמישים.

הפליטות בישראל של 1948, במהלך המלחמה, היה כלום לעומת מה שקרה באירופה בשנים שלפניה ואחריה, שלא לדבר על גירוש יהדות ארצות ערב שהתרחשה באזורים שלא הייתה בהם לחימה.

זה שמי שדיבר איתך ציין כמה עובדות נכונות זה יפה, רק חבל שהוא שכח לציין את הקונטקסט ההיסטורי.
אנחנו מעולם לא היינו מלאכים טהורים, אבל בכל מה שאי פעם הצליחו להוכיח נגדנו - בוצע באותן שנים על ידי רוב העולם.
אז עם כל הכבוד לכל המאשימים - הם רק הוכיחו שהישראלים הם בני אדם ושתרבותנו לא שונה מזו של אירופה.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

יש לציין שנושא הגרמנים הסודטים, למשל, הוא עדיין סוגיה טעונה בפוליטיקה האירופית.

יחד עם זאת, חשוב לזכור שמטעמים פוליטיים להפליא מעמדם של הפליטים והעקורים הפלסטינים נפרד ושונה מזה של שאר פליטי כל העולם.

כמו כן, חשוב לזכור גם את "פליטי הפנים" - ערבים שגורשו/עזבו את ישוביהם ב1948, אבל נותרו בשטחה של מדינת ישראל לכשקמה, והתיישבו בישובים ערביים אחרים. אין להם מעמד של פליטים, אבל התחושה הסובייקטיבית קיימת כנראה (לא שאלתי אותם אישית).

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists