ציטוט:

לכל אגדה יש סוף וכמו כל האגדות היפות, גם אגדת רובין הוד מגיעה כעת ככל הנראה לקצה. לפי הגרסה המוכרת של האגדה, רובין הוד שזכה לכינוי "נסיך הגנבים" הרגיז את השריף של נוטינגהם, הציל את העלמה מריאן, גנב מהעשירים ונתן לעניים. אך ספר חדש שהופיע באחרונה מנסה להפריך את אגדת השודד האגדי בעל חוש הצדק המפותח. הסופר וההיסטוריון ג'ון פול דייוויס מנתח בספרו "רובין הוד: הטמפלר הלא-ידוע" שירי עם על גיבור האגדות והסיפורים הרבים, ומגיע למסקנה שהאיש אכן היה קיים במציאות ושדד מהעשירים, אך לא רק שלא נתן את הכסף לעניים, אלא אף הלווה להם אותו בריבית. יתרה מזו, הוא היה אחד הטמפלרים. דייוויס מסתמך על קטעים מ-A Gest of Robyn Hode, בלדה מהמאה ה-15-16 שבה מופיע אחד האזכורים המוקדמים ביותר לרובין הוד. בבלדה, הכתובה באנגלית של ימי הביניים, מסופר על אביר שחייב כסף לאב מנזר. הוא בא לרובין ומבקש את עזרתו. רובין מבקש מהאביר ערבויות, ומסכים להלוות לו כסף בתנאי שיוחזר במשך שנה.

להמשך הכתבה: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1154793.html

אוי איזה אסון: ככה הורגים לי את אחד מגיבורי הילדות שלי? מה יהיה ההמשך: כיפה אדומה היתה נערת ליווי? הסבתא היתה קוקסינל? הזאב היה ערס מטייבה? שלגיה היתה לסבית? ליכלוכית נהייתה סינדרלה עקב שימוש בהרואין?

אני דורש את היָלְדוּת שלי בחזרה.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i49.tinypic.com/20tkvf6.png]

נראה לי שאתה יכול להחליף את החתימה שלך ל"מורשת רובין"

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

יפה, תגובה שנונה. אלא שהטרשת שקועה עמוק בעורקי כולם כאן. רובם כבר נגמלו ממנה. אני הדון קישוט שנלחם עדיין בכמה בודדים שעדיין מאמינים באגדות דמיוניות.

אבל מה למדנו מזה? שלוקח זמן לדעת את האמת לאמיתה על דמויות כאלו ואחרות. לא תמיד מה ששחור הוא שחור, ולא הלבן באמת לבן. לכן החוק הצרפתי בנושא ,המחייב שהות של 10 שנים בין מות אישיות ציבורית לבין הנצחתה הרשמית מאוד הגיוני.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i49.tinypic.com/20tkvf6.png]

והמסקנות נראות לי, אפס, קצת נחפזות. בשביל לשפוט אותו לעומק צריך לקרוא את הספר.
רובין הוד תמיד היה סמל עממי ולאומני סקסוני. עצם העניין והדגשת השימוש בקשת - נשק אנגלי-עממי - רק מחזק את הדבר. הטמפלרים, מעמד האצולה השליט באנגליה של המאות ה-13-12 והכמורה הגבוהה היו ברובם המכריע נורמנים.

אגב, אני נגד קטילת מיתוסים, אם לא מוכרחים, אפשר אבל לרדת לבסיסם של דברים. למשל שלגייה והגמדים: המקור לגמדים היו למעשה ילדים שעבדו במכרות הפחם, המלח והמתכות של אירופה למעשה בתנאי עבדות, בגלל תת-תזונה וחיים בחשכה מתמדת הגידול שלהם נעצר.

רובין הוד הוא טוב אולטימטיבי. הוא לא כלי פוליטי ואין לו קרובי משפחה הנבנים מזכרו.

והבט עניני יותר: מחקר הסטורי מתבסס מן הסתם על מסמכים ואלה נכתבים מן הסתם ע"י הרשויות. כמה איכרים כבר ידעו קרוא וכתוב בכדי לאשר או להתנגד לדברים שהועלו בשמם כנגד רובין? כמה ניתן לסמוך על דיווחי השריף לממונים עליו? מה ציפינו שיכתוב? "היום עשקתי וגזלתי ושוב רובין הפריע"

הנושא בו ראוי להתמקד היא דמותו החיובית של ריצ'רד לב הארי בגרסאותיה המוכרות של האגדה. שמנדריק חובב קרבות שכמעט ולא ביקר בארצו משחק בתפקיד מושיע עמו...

אני מעדיף להשאר עם רובין הצנום עם נוצה ירוקה על ראשו ועל כתפו קשת וחץ המקפץ בין לעץ לעץ ומציק לקפטן הוק כשלצידו טינקרבל והכומר השמן... אופס, בעצם זה פיטר-פן...

בידי מספרי המיתוסים והסופרים. שריף, באופן כללי, היה דמות מפתח בחברה הפיאודלית. זהו אדם פשוט שנבחר לתפקיד החשוב ביותר בהיררכיה האיזורית והיה כפוף אך ורק למלך. איך נבחר - זה עוד צריך להיחקר. המונח "שריף" sheriff הוא איחוד של שני מונחים - shire & reeve. "שייר" = מחוז, "ריב" = מפקד פלוגה של מאה לוחמים, גלגול של הקנטוריון הרומי. ה"שייר-ריב" הוא מפקד המחוז, אחראי לאכיפת החוק, לסדר הציבורי, גביית המיסים ותחזוקת הדרכים. תפקיד רב אחריות ומן הסתם, דאגות, ששכרו היה בצידו.