חשבתי על זה בזמן האחרון שוואלה אני רק קרבי אין מצב לג'וב או תומך עם כל הכבוד.
אני מתגייס במחזור אוגוסט 10,
שלחתי מנילה על ביקוש 5 לתותחנים (מנילה של פרופיל 72)
מה שאומר בכמעט בטוח אני הולך לתותחנים..

בינתיים חשבתי על זה וזה לא מספיק לי אז הגשתע בקשה לחריג חי"ר להתמיין למורן,
וצלצלו אלי ואמרו לי שחסר לי טופס(שאני משיג מחר) ואני מקבל את החריג חי"ר.

ותאמת באמת שאני מפחד עכשיו לשלוח מנילה עם ביקוש לחי"ר(לאו דווקא מורן) מכל הסיטואציה הזאת
של להכנס לתוך שטח אוייב, כאילו זה לא כמו תותחנים שוואלה עם כל הכבוד הם לא נכנסם אז הם נלחמים ממרחק בטוח..

השאלה שלי האם הפחד הזה טבעי? לכולם יש את זה בצורה כזאת או אחרת?
זה עובר עם הגיוס?..

אשכול מפגר ולא ברור מקווה שמישהו מבין למה אני מתכוון..
תודה ויום טוב

עד איפה הם נכנסים-אתה לא יכול לדעת מה יהיה כשאתה תצטרך להילחם. בכל מקרה אתה לא חייב לצאת לגיבוש מורן אפילו אם שלחת את הטופס (לא הבנתי אם בסוף שלחת אותו כבר או לא).
אני חושב שכל מי שמתגייס ליחידה קרבית חושב על הסיכון בצורה כזאת או אחרת.

לא לא שלחתי עדיין אני לא יודע אם לשלוח או להתגייס לתותחנים,

ואני מדבר איתך על פחד.

ברור שזה מפחיד, אבל ברגע שאתה נמצא ביחידה קרבית, אתה נמצא בתוך "קיפוד" שאולי מסתובב בסביבה מסוכנת מהממוצע אבל יש לו גם קוצים להתגונן איתם ואת הכישורים איך להשתמש בהם.

ביחידה לא קרבית, אתה שם על עצמך מדים שאומרים "מבחינת המוסכמות שלנו ושל כל העולם מרגע זה מותר לנסות להרוג אותי" אבל לא תמיד נמצא במיקום נוח ועם הכשרה מספקת כדי לעשות משהו בחזרה.

כשאני חושב על זה, אמנם כמה מבוגרי התיכון שלמדתי בו נפצעו בלחימה ואף נפלו בקרב, אבל את עיקר השמות לרשימה העצובה שעל קיר ההנצחה תרמו חיילים ששירתו ביחידות לא קרביות, ונהרגו בפיגועים, תאונות או בידי עצמם.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

כן זה הגורל אחי,
כנ"ל אצלי.. בבית הספר יש בוגרים שנפצעו או מצאו את מותם בדרך זו או אחרת..

לא גורל, סתם סטטיסטיקה ותוהו ובוהו.

וכולם מפחדים, וכולם מתמודדים עם זה באותה שיטה - הדחקה והכחשה. זה עובד מצויין. אם תחשוב כל הזמן שיקרה לך משהו, תהיה אומלל מאוד. אם לא תחשוב על זה, תחיה טוב יותר.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

קשה לי להאמין שיש בנאדם שלא מפחד משירות קרבי . אין מישהו שלא מפחד כשאומרים לו שעכשיו הוא יוצא לעצור מבוקש באיזה עיר או כפר ערבי...
אני לא חייל , אבל אני מניח שכשתעבור את ההכשרה שלך , תדע מעל לכל ספק , שמכל הבחינות והפרמטרים(למעט אולי מוטיבציה) אנחנו טובים יותר מהאויב . זה אמור לתת לך בטחון במה שתעשה .

ציטוט:

במקור נכתב על ידי avivchoen כאילו זה לא כמו תותחנים שוואלה עם כל הכבוד הם לא נכנסם אז הם נלחמים ממרחק בטוח..

גם תותחנים מסתכנים, והמרחק לא מספק 100% ביטחון. יש איומים אחרים כמו אש נגד סוללות, קומנדו מוסק וכו'.
במלחמת יום כיפור השריון הסורי הגיע במקרים מסויימים (בחזית דרום רמת הגולן אם אני לא טועה) עד הסוללות של התותחנים.

הפחד הוא דבר טבעי. מבחינה סטטיסטית, יש לך סיכוי הרבה יותר גבוה להיפגע בתאונת דרכים או בחופשה בבית.

מחזק, סוללה של גדוד נמר (אם אני זוכר נכון) הושמדה כששריון סורי הגיע לעמדות שלה על רכס הבוסטר בתחילת מלחמת יום כיפור.

דעתי בנושא:
כמובן שבמקרה של מלחמה, כשאתה "חי"רניק" ועולה על כל הציוד, ואז מתחיל "רגלי" של קילומטרים על גבי קילומטרים לתוך שטח אוייב ואז מביט שמאלה וימינה ורואה חבר'ה מבסוטים על סרבלים עם ראש מחוץ לצריח.. אתה שואל את עצמך - "סעמק, למה לא הלכתי לשיריון". כשאתה בדרך פנימה, ושומע את הפגזים של התותחנים עפים לך מעל הראש ואז מתפוצצים במקום, אליו תגיע בעוד כ4-5 שעות ואותו אתה כבר רואה... אתה מוכן לתת הרבה דברים כדי להחליף את ה"שגרה" לקראתה אתה הולך, ל"חיים הקשים" של החברה מתותחנים.
זאת היא נק' מבט של מה שאתה קורה לו "חי"רניק", לא משנה מאיזו יחידה או גדוד.
האם מפחיד?
האם אתה שואל את עצמך - ומה אם? או - האם זה שווה? ועוד שאלות רבות קשות לא פחות..
שבוע, יום, שעה לפני הכניסה - כולם שואלים את עצמם. כולם מתקשרים לחברים ואומרים "שלום" בצורה כזאת או אחרת. חלק אפילו מתקשר הביתה ומדבר עם הוריו. וכן, לכולם עוברת המחשבה בראש שיש מצב שזאת הפעם האחרונה.
אבל כל זה נעלם ברגע שאתה נכנס. החושים מתחדדים, המקצועיות גוברת על הפחד, הפחד נשכח. התחושה היא תחושה של תרגיל. אפילו המשקל, משקל של 50 קילו על הגב, זה שבמודלים היה קשה לשים אותו עליך - כבר לא מורגש. אתה נכנס לראש אחר. אתה יודע להבין ולנתח את הסיכונים. אפשר לומר "מתרגל" לסכנה ומפסיק להתרגש ממנה.
אחרי שאתה יוצא מה"שטח האוייב"... חבר... אין הרגשה יותר טובה מזאת. אתה מודה שאתה לא משרת בתותחנים או שיריון. אתה מבסוט שעברת את כל ההכשרה המטורפת שבזמנו קיללת וזעקת "למה בכלל אני פה?!".. הדברים נראים אחרת. בשביל החוויות האלו, שווה לקחת את הסיכון. בסופו של דבר זה מה שמעיץ את ההתקדמות שלך מילד לגבר.

מקסימום קנים, דרך מקסימום פתחים במינימום זמן!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Dmith דעתי בנושא: כמובן שבמקרה של מלחמה, כשאתה "חי"רניק" ועולה על כל הציוד, ואז מתחיל "רגלי" של קילומטרים על גבי קילומטרים לתוך שטח אוייב ואז מביט שמאלה וימינה ורואה חבר'ה מבסוטים על סרבלים עם ראש מחוץ לצריח.. אתה שואל את עצמך - "סעמק, למה לא הלכתי לשיריון". כשאתה בדרך פנימה, ושומע את הפגזים של התותחנים עפים לך מעל הראש ואז מתפוצצים במקום, אליו תגיע בעוד כ4-5 שעות ואותו אתה כבר רואה... אתה מוכן לתת הרבה דברים כדי להחליף את ה"שגרה" לקראתה אתה הולך, ל"חיים הקשים" של החברה מתותחנים. זאת היא נק' מבט של מה שאתה קורה לו "חי"רניק", לא משנה מאיזו יחידה או גדוד. האם מפחיד? האם אתה שואל את עצמך - ומה אם? או - האם זה שווה? ועוד שאלות רבות קשות לא פחות.. שבוע, יום, שעה לפני הכניסה - כולם שואלים את עצמם. כולם מתקשרים לחברים ואומרים "שלום" בצורה כזאת או אחרת. חלק אפילו מתקשר הביתה ומדבר עם הוריו. וכן, לכולם עוברת המחשבה בראש שיש מצב שזאת הפעם האחרונה. אבל כל זה נעלם ברגע שאתה נכנס. החושים מתחדדים, המקצועיות גוברת על הפחד, הפחד נשכח. התחושה היא תחושה של תרגיל. אפילו המשקל, משקל של 50 קילו על הגב, זה שבמודלים היה קשה לשים אותו עליך - כבר לא מורגש. אתה נכנס לראש אחר. אתה יודע להבין ולנתח את הסיכונים. אפשר לומר "מתרגל" לסכנה ומפסיק להתרגש ממנה. אחרי שאתה יוצא מה"שטח האוייב"... חבר... אין הרגשה יותר טובה מזאת. אתה מודה שאתה לא משרת בתותחנים או שיריון. אתה מבסוט שעברת את כל ההכשרה המטורפת שבזמנו קיללת וזעקת "למה בכלל אני פה?!".. הדברים נראים אחרת. בשביל החוויות האלו, שווה לקחת את הסיכון. בסופו של דבר זה מה שמעיץ את ההתקדמות שלך מילד לגבר.

השורה הזו עצבנה אותי ומאוד,בעיקר כי אני מניח שלא שירתת בשריון,מי אתה בכלל שתגיד את זה?
אחי כן היה במלחמה,איבד את חבריו הטובים,אנשים שהוא אהב,סיפר לי הכל,ואתה לא היית(ואם אתה כן היית אז תסלח לי,אתה אידיוט,כי אתה צריך לדעת שאת העבודה השחורה בקרב עושים הטנקיסטים,כוח אש של טנק שווה לכוח של פלוגת חי"ר).
אתה נכנס ללבנון בטנק,אתה מוצא את עצמך בתוך כפר-יש שקט מוחלט,אתה מטרה "חמה",מכל מקום אתה יכול לחטוף טיל נ"ט(בלי להזכיר מטעני גחון),שיהפוך אותך ואת כל חברי הצוות שלך לאנשובי,הטנק מתקדם לאט לאט,השעה אחת בלילה,טווח הראיה שלך הוא מוגבל יחסית,כל רעש קטן יכול לחרוץ את הגורל של החיים שלך,אתה מזיע,4 ימים,העיניים שלך כבר שכחו מהי שינה אמיתית,הביצים שלך רועדות,כל זה אך ורק בשטח בנוי,מבלי להזכיר מלחמה של שריון בשריון,שזו המהות האמיתית שלשמה הטנקים נוצרו.
FLASH NEWS-גיבורי ישראל הם טנקיסטים,טנקיסטים מנצחים מלחמות,טנקיטסים הם האנשים האמיצים באמת,טנקיסטים מסתערים בחזית לפני החי"רניקים,ולפני שההנדסה מפלסת לחי"רניקים את הדרך,טנקיסטים חוטפים את האבידות הקשות ביותר,ומצד שני מסיבים לאויב את הפגיעות הקשות ביותר,כבודם של החי"רניקים במקומם מונח,ולמרות זאת-לחזור ממלחמה בתור טנקיסט..זו גבורה אמיתית,ולחזור חי-עוד יותר.

פיי חבר.. סלח לי אם פגעתי בך או בכבוד אחיך. שים לב שבראשית כתבתי שזאת היא דעתו של חי"רניק.
לא הייתי טנקיסט ולא תותחן. לכל אחד יש את האמת שלו.
תהיה רגוע, תהנה מהחיים, למה לריב? =)

נ.ב.
מצד שני, אני כן יוסיף משהו לגבי התפיסה שלך של שיריון, איתה אני לא לגמרי מסכים.
אני לא יודע איך היו נראים הדברים בלבנון השנייה ואחורה. אני מניח, ממה ששמעתי שכיף לא היה לאף אחד.
בקונפליקט האחרון בעזה לשיריון לצורך העיניין לא רעדו לא הביצים ולא כוסות הקולה המלאות בתוך הטנק. להיות שיריונר שם, היה כיף חיים. אתה רק יורה ומתדלק. =)
אבל שוב פעם, אני הייתי חירניק, מה אני מבין? =)

מקסימום קנים, דרך מקסימום פתחים במינימום זמן!

תתגייס לחי"ר הפחד יעבוד לאט לאט...לפחות לפי דעתי..

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Dmith בקונפליקט האחרון בעזה לשיריון לצורך העיניין לא רעדו לא הביצים ולא כוסות הקולה המלאות בתוך הטנק. להיות שיריונר שם, היה כיף חיים. אתה רק יורה ומתדלק. =) אבל שוב פעם, אני הייתי חירניק, מה אני מבין? =)

כנראה שאתה באמת לא מבין.
אין שכל, אין דאגות.

כנראה שאתה באמת צריד ללמוד לנהל דיון.

בהצלחה בהמשך.

מקסימום קנים, דרך מקסימום פתחים במינימום זמן!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Dmith פיי חבר.. סלח לי אם פגעתי בך או בכבוד אחיך. שים לב שבראשית כתבתי שזאת היא דעתו של חי"רניק. לא הייתי טנקיסט ולא תותחן. לכל אחד יש את האמת שלו. תהיה רגוע, תהנה מהחיים, למה לריב? =) אני נהנה מהחיים,פשוט יש אמרות שפוגעות בכבוד של אנשים,וצריך לתת עליהם את הדין(למקרה וידעת,מספר האבידות שספג השריון במלחמות עומד על כ4600 נפשות-סטטיסטית,הכי הרבה ביחס לאנשים שנמצאים בכל חייל נתון). נ.ב. מצד שני, אני כן יוסיף משהו לגבי התפיסה שלך של שיריון, איתה אני לא לגמרי מסכים. אני לא יודע איך היו נראים הדברים בלבנון השנייה ואחורה. אני מניח, ממה ששמעתי שכיף לא היה לאף אחד. בלבנון הדברים נראו רע,מאוד.טנקים עלו על מטענים ששוקלים מאתיים קילו,נחשפו למארב טילים,וספגו אבידות קשות,כנ"ל חי"רניקים. בקונפליקט האחרון בעזה לשיריון לצורך העיניין לא רעדו לא הביצים ולא כוסות הקולה המלאות בתוך הטנק. להיות שיריונר שם, היה כיף חיים. אתה רק יורה ומתדלק. =) אבל שוב פעם, אני הייתי חירניק, מה אני מבין? =) איזה כיף חיים מה אני אגיד לך,בקווים מגרזים את הטנק בזמן שהחירניקים ישנים,טפ"ש וטפ"ת,עושים את העבודה הכי שחורה שיש. עזה..טנק עומד באמצע הרחוב,חשוף,איפה שהחי"רניקים נכנסים ו"מסתערים"(איזו הסתערות,אחרי שהנדסה שריון ותותחנים משטחים את כל המקום לפירורים),מכל חלון יכול להימצא מחבל שיירט טיל נ"ט,ואגב המבצע בעזה מוגדר לא מתקרב אפילו למלחמה,מה שהיה בלבנון כנ"ל,לא מתקרב למלחמה. מלחמה אמיתית,במלוא מובן המילה,היא מלחמת ששת הימים,ומלחמת יום כיפור,שם הטנקיסטים הכריעו את המלחמה,לרוץ ולהסתכל לאויב בלבן של העיינים באמת דורש סוג של אומץ מסוים,אבל כמו כן להיות טנקיסט. נ.ב-תראה לי חי"רניק אחד שיסתער על גבעה מבלי ששריון או הנדסה יהיו לידו.

אוקי. מלחמה זה מלחמה. אני לא מומחה למצב אסטרטגי במזרח התיכון, אבל אני לא חושב שהמלחמות המודרניות ילחמו כמו מלחמת 6 הימים לדוגמא.
מלחמה בלבנון זה משהו מסויים. מלחמה בעזה (ואל תבוא לי פה בהגדרות של "מבצע") זה מלחמה בעזה. הדברים נראו שונה, הסיכונים היו שונים (כך לדוגמא יכולות הנ"ט שלא היו מפותחות בחמאס).
אם אתה רוצה לדבר על תפקיד של שריון/חי"ר בזירה המודרנית, זה דיון אחר לגמרי ולא קשור לנושא.

2 הערות:
1) אני מבין שלא הייתי אתה לא בעזה ולא בלבנון. אני ממליץ לך להיות צנוע יותר בהערכות שלך לגבי "איך היה" ו"מה היה".
2) פספסת לגמרי את הפואנטה והורדת את הדיון לרמה של השואות אורך ז' בין יחידות ע"י תלמידי כיתה יא'. מי שיתמזל מזלו להגיע לשיריון - מזל טוב! משיתמזל מזלו להגיע לחי"ר - מזל טוב! כל אחד יחווה את הצדדים היפים של השירות ואת הצדדים היפים פחות. את ההשואות - למי יותר גדול (ראה ערך: "לטנק יש כוח אש של פלוגה שלמה" ?!?!?!?!) תשאיר למשלשבים.

מקסימום קנים, דרך מקסימום פתחים במינימום זמן!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Dmith אוקי. מלחמה זה מלחמה. אני לא מומחה למצב אסטרטגי במזרח התיכון, אבל אני לא חושב שהמלחמות המודרניות ילחמו כמו מלחמת 6 הימים לדוגמא. מלחמה בלבנון זה משהו מסויים. מלחמה בעזה (ואל תבוא לי פה בהגדרות של "מבצע") זה מלחמה בעזה. הדברים נראו שונה, הסיכונים היו שונים (כך לדוגמא יכולות הנ"ט שלא היו מפותחות בחמאס). אם אתה רוצה לדבר על תפקיד של שריון/חי"ר בזירה המודרנית, זה דיון אחר לגמרי ולא קשור לנושא. 2 הערות: 1) אני מבין שלא הייתי אתה לא בעזה ולא בלבנון. אני ממליץ לך להיות צנוע יותר בהערכות שלך לגבי "איך היה" ו"מה היה". 2) פספסת לגמרי את הפואנטה והורדת את הדיון לרמה של השואות אורך ז' בין יחידות ע"י תלמידי כיתה יא'. מי שיתמזל מזלו להגיע לשיריון - מזל טוב! משיתמזל מזלו להגיע לחי"ר - מזל טוב! כל אחד יחווה את הצדדים היפים של השירות ואת הצדדים היפים פחות. את ההשואות - למי יותר גדול (ראה ערך: "לטנק יש כוח אש של פלוגה שלמה" ?!?!?!?!) תשאיר למשלשבים.

אני מחזיר לך באותו המטבע שאתה משדר לי,ההבדל הוא שאני לא מזלזל בחי"רניקים,אתה כן מזלזל בשריון,וכן מזלזל בתותחנים,תקרא את הציטוטים שלך לבד,ותבין איך אתה סותר את עצמך בעיקר בשורה האחרונה:

1."בקונפליקט האחרון בעזה לשיריון לצורך העיניין לא רעדו לא הביצים ולא כוסות הקולה המלאות בתוך הטנק. להיות שיריונר שם, היה כיף חיים. אתה רק יורה ומתדלק."

2.אחרי שאתה יוצא מה"שטח האוייב"... חבר... אין הרגשה יותר טובה מזאת. אתה מודה שאתה לא משרת בתותחנים או שיריון. אתה מבסוט שעברת את כל ההכשרה המטורפת שבזמנו קיללת וזעקת "למה בכלל אני פה?!".. הדברים נראים אחרת. בשביל החוויות האלו, שווה לקחת את הסיכון. בסופו של דבר זה מה שמעיץ את ההתקדמות שלך מילד לגבר.

מקווה שירדת לסוף דעתי-יום טוב,ולהתראות.

מה אתה בכלל מתאמץ להגיב לו

א. אתה לא חייב להגיש חריג כדי להגיע למורן, בודדים מתקבלים עם פרופיל 72, זה תלוי סעיפים.
ב. על מה אתה מבסס את זה שמורנצ'יקים לא חוצים גבולות?
ג. לשאלתך- פחד הוא טבעי, אבל הסיכוי שמשהו יקרה לך הוא נמוך. ובכל מקרה, כמו שכבר אמרו פה, אם וכאשר יתחיל פה בלאגן- עדיף להיות בעל הכשרה להתמודד עם המצב.