|
המכתב הוא הכרת תודה,הערכתי אליך כבן אדם ומין מזכרת קטנה ממני אליך על כל התקופה במסגרת הטיפול.
טוב אז נתחיל...
דבר ראשון אני יודע שלא ניתנה בפנייך האפשרות עם מי לשתף פעולה ולעבוד במסגרת הטיפול,אך לפחות מבחינתי אני שמח שנפל בחלקי להכיר אותך.
שהגעת לכאן בפעם הראשונה הייתי ברגשות מעורבים ולא ידעתי למה לצפות ולא היו לי ציפיות לשינוי משמעותי לטובה,כמובן דבר השתנה ברגע שהכרתי אותך.
היחס החם,האדיב שלך והעזרה שלך תרמה וגרמה לי להבין שקיימים בי כל כך הרבה יתרונות ושהגמגום הוא דבר שולי ופעוט,עזרת לי לקבל את עצמי כפי שאני,והכי חשוב גרמת לי להבין שהגמגום הוא לא סוף העולם ולא כל כך נורא לגמגם,עזרת לי לשנות את צורת המחשבה שלי ביחס לגמגום. ואם אני כותב לך על כך סימן שעברתי כברת דרך בזכותך,מנגד זה אני יודע שמצפה לי עוד עבודה רבה בהמשך.
אני הרגשתי בטיפולים שאת באמת רוצה לטובתי,הרגשתי שאת רוצה לראות אותי מצליח,משתפר,ולראות אותי מדבר בצורה הרבה יותר טובה.
בזכות היחס המופלא שלך ובזכות שהרגשתי פתיחות ונעימות עמך,שיתפתי אותך עם כל תחושתי שעד היום נהגתי לשמור אותם בתוכי,וזה גרם לי להקלה גדולה,והביע אותי למצב שאני הרבה יותר שלם עם עצמי,תודה על כל העזרה בפאן האישי.
אני באמת שמח שהיה לי העונג והזכות להיות מטופל שלך,ולעבוד איתך,הרגשתי חיבור טוב אליך ולקחתי את זה ביותר בקלות מאשר ההגדרה של טיפול, התיחסתי אליך כאל ידידה למסגרת הטיפול וגם מצאתי בינינו דברים משותפים. לפחות מבחינתי היית בן אדם משמעותי,חשוב,וקרוב שליווה אותי בכל התקופה החשובה הזאת ובכל התהליך,שאותו התחלתי לא מזמן.
נהנתי לשוחח איתך,לדבר איתך,ועד היום ברגעי משבר אני חושב על שיחותינו ועל העידוד והפרגון מצידך וזה מרומם את רוחי.אני לא יכחיש שבסיטואציה אחרת הייתי שמח להיות ידיד שלך.
תודה רבה על היחס האדיב,על התמיכה האין סופית,על הפרגון ועל המחמאות,על הקשבתך,על שקיבלת אותי כמו שאני. באמת שהיית איתי מקסימה,אדיבה,חביבה,וכמו שאמרתי לך באחד השיעורים אין הרבה אנשים עם תכונות ומעלות רבות כמו שקיימות בך.
לצערי את צריכה לעזוב,ואני ירגיש את חסרונך כי באמת התחברתי אליך,אבל לפחות אני שמח על כל התקופה שהיית איתי יחדיו.
אני רוצה לאחל לך המון בהצלחה בהמשך הדרך,בהצלחה בסיום לימודיך באוניברסיטה,ובהצלחה בחיים האישים ובכל !
|
ראשי
צ'אט
18-03-2010, 18:28
מצב כלאיים
