בנימין נתניהו אומר שהוא מכיר את וושינגטון כאת כף ידו. הוא ודאי מכיר בדיחה ותיקה בבירה האמריקאית, שהיא בעצם יותר משל מהלצה. זה הולך ככה: איפה גורילה של עשרה טון יושבת? איפה שהיא רוצה.

נתניהו, ראש הממשלה האמריקאי ביותר שהיה לנו, לא הפנים את המשל: יש פערי כוחות שהם בלתי ניתנים לגישור ולפישור. אם יחסינו עם ארצות הברית הם נכס אסטרטגי מהותי של ישראל, יש מחירים שצריך לשלם וריסונו של אלי ישי הוא אחד מהם. אם בלימת איראן היא המשימה העליונה של ממשלתו ודרושים לו צעדים אמריקאיים מסוימים, הוא ייאלץ לשלם - אולי בהרכב הקואליציה הנוכחי.

אחרי פגישתו הראשונה עם ביל קלינטון, בקדנציה הקודמת, אמר קלינטון שביבי כנראה חושב שהוא עומד בראש מעצמת-על, ואילו קלינטון הוא ראש מדינה קטנה במזרח התיכון. השבוע, שוב התנגש נתניהו בגורילה של עשרה טון; לא במקרה מדובר באשתו של הנשיא האמריקאי מאז. ביבי יצא מהמפגש הזה מעוך. לא פלא; גורילות יושבות איפה שהן רוצות והחוכמה זה שהן לא יישבו עליך.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...loc=28&tmp=2756

-----------------------------
S e g m a n y

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

מי שיצא מעוך זו מדינת ישראל, אבל אם זה מאפשר ללעוג לנתניהו - זו בטח מעיכה שווה...

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)

נדב אייל כמובן מפגין שוב את בורותו ביחס לארה"ב. בניגוד למה שעיתונאים ישראלים מספרים לנו השכם
והערב, מערכת היחסים עם ארה"ב מורכבת פי מיליון מיחסי הפטרון-קליינט שהם מספרים עליהם. ישראל
לא נותנת סיוע לארה"ב, אבל הבסיס האיתן של תומכי ישראל במוקדי כוח לא מבוטלים בלב הפוליטיקה
האמריקנית, עושים אותה להרבה יותר מאשר האסקופה הנדרסת שנדב אייל מספר לנו עליה...

מיותר להתחיל להסביר היכן טועה נדב אייל כאשר מדובר בטור שלו העוסק בביבי. זה בערך כמו להתחיל
לנתח מכתב שרשרת, בכל הנוגע לעובדות הרשומות בו לגבי כאלה שלחו את המכתב בעשרים עותקים...
עם זאת, נדב אייל הוא פרשן, ולכן צריך להקדיש זמן ולכתוב "כל מה שהוא כתב זה שטויות", ולא להתעלם
לחלוטין...

אי לכך ובהתאם לזאת: כל מה שנכתב דב אייל זה שטויות.