ליאור עמר, שדרס אשתקד למוות אישה בקריות - כשנהג אף שמעולם לא הוציא רישיון - חזר בו מהודאה שמסר במסגרת הסדר טיעון. השופטת לא התרשמה. "שוכנעתי שהוא הודה מתוך רצון, הבנה וקבלת הדין, אולי המשפחה לחצה עליו"

קישור לידיעה



כבוד השופטת: למה הכוונה עונש כבד?
שש שנים ישב- מתוכם תנוכה תקופת המאסר שכבר ריצה. בניכוי שליש , הרי שישב אולי שנתיים וקצת בקושי רב.
האיש יצא, ימשיך לנהוג ללא רשיון - שהרי אף אחד לא מצפה ממנו "להתנזר". והרי לכם רוצח בפוטנציה על הכביש.
הוא לא ילמד דבר וחצי דבר ממעשהו הנפשע, ליטול חיים ולברוח מזירת הפשע.

ולזאת קוראים "עונש כבד".

הוא כמעט ולא היה עצור במהלך המשפט, רק בהתחלה.
בשלב מוקדם יחסית הוא שוחרר למעצר בית, וזה לא ייחשב לו בחישוב תקופת המאסר.

ואין לכם מה לתקוף את השופטת חני הורוביץ. אם אתם רוצים לתקוף מישהו, זה את הפרקליטות - היא זאת שחתמה על הסדר הטיעון עם הנאשם, לא השופטת.
תשאלו את התביעה מה עומד מאחורי העסקה.

לעולם אשא דגלך בגאווה

ציטוט:

הפרקליטות - היא זאת שחתמה על הסדר הטיעון עם הנאשם

והשופטת היא זו ש"חתמה" את האישור לעסקה הזו, והכשירה אותה באופן סופי...

למרות שהציבור רואה בהן דבר רע, לעיסקאות טיעון יש גם צדדים חיוביים:
מניעת הצורך מהקורבן להעיד, בעיקר במקרים של עבירות מין, מה שחוסך את הטראומה שבחיטוט בכל פרט ופרט מהאירוע.
חיסכון בזמן ובכסף- למערכת המשפט, למדינה. כך ניתן יהיה להקל במעט את העומס על המערכת ולחסוך זמן יקר של ישיבות, עדויות מומחים וכו'.
קשיים ראייתיים- לפעמים התביעה נתקלת בקושי מסויים שעליו יכול לקום וליפול תיק, זה ההבדל בין הרשעה לזיכוי.
הכוונת התנהגות- עידוד הצדדים לנסות ולהגיע להסדר, שכן במידה ושופטים לא יכבדו הסדרי טיעון, אף אחד לא יסכים לחתום על אחד כזה.

לעולם אשא דגלך בגאווה

אתה מבין שמצד שני, אתה מאפשר עונש יותר קל ולא תמיד מוצדק ובדרך כלל אתה פוגע במשפחת הקורבן.
קח למשל את הרוצח של דנה בנט, אח של הרוצח אמר בעצמו בתיקשורת, שאם אח שלו אשם מגיע לאח שלו עונש מוות לפני אימא של הנערה ז"ל.

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

לפני שחותמים על הסדר טיעון, נהוג להתייעץ עם הקורבן ומשפחתו.
זכותם גם להתנגד להסדר ואז עורכים חשיבה מחדש.

לעולם אשא דגלך בגאווה

שים לב למה שקבעה השופטת בעת מתן גזר הדין " חזר בו מהודאה שמסר במסגרת הסדר טיעון. השופטת לא התרשמה. "שוכנעתי שהוא הודה מתוך רצון, הבנה וקבלת הדין, אולי המשפחה לחצה עליו".

זאת אומרת שהיא מבטלת את עסקת הטיעון ומטילה עליו את עונש המאסר "הכבד".
שבוע לפני כן נידונה חלאה אחרת ל-20 שנה בגין דריסה והפקרה. ההבדל "הקטן" בין שני מקרי המוות ועונשם הוא בסך הכל "רק" 14 שנה, שהציבור יכול היה לנשום לרווחה שחלאה כזאת תורחק מהכביש.

תלמד לקרוא. הוא חזר בו מההודאה שנתן במסגרת עסקת הטיעון. הוא רצה לבטל את העסקה, אך השופטת לא אישרה לו.

מציע שתקרא שוב את כל המאמר - תחזור ותנתח למה הכוונה חזר בו מהודאתו במסגרת עסקת הטיעון.
אם תבין שהאיש הודה במסגרת עסקת טיעון, חזר בו, הווי אומר טוען שההודאה הוצאה ממנו בלחץ וכי ייתכן שבעצת פרקליטו יטען לחפות, הוא כבר יטען שהוא חף מפשע.

אם הבנת את הקטע הזה - תנסה להתעמק באותן האשמות בסיסיות. נהיגה ללא רשיון שלא הוצא מעולם.
נטישה אחר תאונה, העלמת ראיות.

תחזור אלי - אחר שתנתח את מסקנותיה של השופטת.
תודה.

כנראה שמאחורי הקלעים קרו כמה דברים שגרמו לו לחזור מהודאתו, ועוד כמה דברים שגרמו לשופטת להבין שיש לכבד ולהחיל את העסקה בכל זאת.

תוספת בעריכה:
אגב, יש בכל זאת הבדל קטן בין שני המקרים המצערים:
הדורס שקיבל 20 שנה על הריגת מיטל אהרונסון לא הודה בשום דבר, התנער מאחריות, וזרק את האשמה על חברו.
במקרה הזה, ליאור עמר כן הסכים להודות (בשלב מסוים) ולקח אחריות על המעשה שלו.

אין מה לעשות, על לקיחת אחריות והודאה באשמה לעיתים מקבלים עונש מופחת.

לעולם אשא דגלך בגאווה

החלאה הזאת פעלה באותה דרך.
נטישה , נסיון להעלמת ראיות והחמור, נהיגה ללא רשיון שלא הוצא מעולם.
מה עוד צריך לעמוד לנגד עיניה של השופטת ושל הפרקליטות?

אינני רואה כאן דילים נסתרים מהעיין, הכל מונח על השולחן, ואין כאן שאלה של טרחת בית המשפט.
זהו תפקידו של בית המשפט, לטפל בחלאות כאלה שיסולקו מהכביש לכמה שיותר זמן.
לא רואה שהיה כאן איזה שהוא קושי להוכיח, אלא אם כן תשכנע אותי ש"הודאה והכאה על חטא" שווים חיי אדם שאי הרחקת פושע כזה מהכביש עוד עלולים להילקח על ידו.