היי שלום לכולם
הייתי רוצה להתייעץ במשהו שדי קשה לי בתקופה האחרונה.
אני בן 23
יש בית שגרתי בו כל חיי . מהרגע שנולדתי. שמה גדלתי.
שמה יש את כל הזכרונות . הטובים והרעים.
עכשיו לצערי מכרו את הבית הוריי. ועליי בקרוב לפנות את הבית
אני אישית אדם שמאוד חשוב לי לשמור את הזכרון על העבר ועכשיו מכירת הבית הינה כמין מחיקת העבר
כבר לא אוכל להזכר בחדר שלי שכל הזמן הייתי בו או בסלון שהייתי קטן הייתי משחק בו
אני מרגיש די מדוכדך בזמן האחרון ולא מסוגל להתגבר על זה .
אפילו זה גורם לי לבכות
כאשר התמודדיות קשות בחיים הצלחתי לעבור. אבל את זה. אני לא מסוגל
יש לי משהו רגשי לבית הזה. חזק מאוד. וחשוב לי לשמר את העבר
אני הייתי מוכן לעבור מהבית אבל להשאיר אותו כפי שהוא לשימור. כאילו אני מרגיש
שברגע שהבית ינתן לקונה והוא כמובן ישפץ אותו מחדש וישנה אותו אז חלק ממני יימחק

אני גם קראתי על זה וראיתי שמפונים מגוש קטיף חלקם הרגישו מועקה קשה שנאלצו לעזוב את הבית והיה להם השפעה נפשית שלילית על כך . עוד במיוחד שזה בית ילדות שבו נולדתי
בוא נאמר שלהחזיר את הבית. לא ניתן. אך איך אוכל להתגבר על הפרידה?

http://en.wikipedia.org/wiki/Suicide_methods

צריך לקחת ממך את המקלדת.

כל העולם כולו מכבי חיפה!

האמת זה לא אני כתבתי... השארתי את החשבון פתוח על המחשב...
אבל נראה לי נזרום

יצאת כסיל חסר אחראיות, באמת שאין צורך לתבל את זה עם בדיחות קרש.

בדיחות?

ציטוט:

האמת זה לא אני כתבתי... השארתי את החשבון פתוח על המחשב... אבל נראה לי נזרום

אזהרה לפני חסימה - אל תעודד גולשים במצב נפשי רעוע להתאבד.

יהיה משהו, כי יש משהו

ניסית לדבר עם ההורים על זה? אולי הם יכולים לתת לך אספקט שלא ראית עד עכשיו..

כל העולם כולו מכבי חיפה!

זה אומנם רק ארבע קירות אבל עדיין זה בית ילדות
אבל אני כן רוצה לקבל פה מאנשים עצות ואת המחשבה שלהם איך להתמודד עם זה?

ההורים שלי מכרו את הבית. למרות שאני לא רציתי.
אבל שוב זה בית שלהם וזה בחירה שלהם אז ככה שאין לי מה לדבר איתם על הנושא הנ"ל

ואני חושב שיש פה לא מעט שמרגישים אותו דבר.

אצלי זה היה בגיל הרבה יותר צעיר, וכדי להתגבר על זה - נסעתי לאותו אזור בתדירות יחסית גבוהות והסתובבתי בשכונה, מתחת לבית ואפילו בקומה לא מעט. בשלב מסוים, זה דעך מעצמו - כנראה משום שהבית החדש הפך לאזור שבו התחילו התחלות חדשות ואירועים חדשים והרגשתי אליו יותר שייכות.

מה שכן, גם היום כשאני עובר ליד הבניין ההוא יש לי עדיין צביטה בלב כי בכל זאת - הזיכרונות עדיין קיימים.

-----------------------------
S e g m a n y

אם הורים מוכרים את הבית מסיבה כל שהיא, אין לך מה לעשות הרבה בעניין.
אתה תהיה צריך ללמוד שאחלה החיים.
עשו על אחת המפונות סרט מגוש קטיף ושנתיים, היא הייתה בטוחה, שזה סוף העולם והמקום החדש שנתנו לה לעסק גרוע וכו... אחרי שזה עבר לה ופתאום האור חזר אליה לחיים והבית והעסק שלה טובים שוב, במילים אחרות הזמן ישכח את זה.

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

אם אתה לא יכול להשפיע על המצב הקיים,תשנה את גישתך אליו.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

חשבתי על זה הרבה פעמים.
יש לי קשר רגשי עמוק לבית. מאוד מאוד. וקשה לי עד מאוד לעזוב את הבית
מעבר לחוויות ילדות שעברתי בו. אני לא רוצה לפרט מה זה הקשר העמוק הזה. אבל הבית הזה שבו חייתי מאז יום היוולדי הוא גם בשביל מקום שמסמל קביעות ויציבות.

כמובן גם לחפצים שלי. אני בן אדם שלא אוהב לזרוק דברים ישנים.
כמובן אם זה סתם חולצה שאני לא משתמש אני יזרוק
אבל לדוגמא. את האופניים שלי שהייתי קטן לא זרקתי .
אני במידה מסויימת קשור לעבר. ולא מוכן לוותר עליו . אני כמובן מסתכל לעתיד
אבל חשוב לי לשמר את העבר. ותמונות או וידאו לא עוזרים מבחנתי

אני מבין אותך. גם אני עברתי דירה, אמנם בגיל 7, אבל זה לא היה קל. הגעתי לגן חדש ולא הכרתי אף אחד, היו לי שנתיים שלוש ללא חברים עד כיתה ב' בערך.

מה עושים? אין הרבה מה לעשות לדעתי. רק לנסות להכיר "חברים חדשים". או לצורך העניין- ללמוד לאהוב את הבית החדש.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

אין לך ברירה, כי ההורים שלך החליטו, אולי תרד לאילת לעבוד שם שנה לנקות את הראש.
יעזור לך להיות רחוק וגם תכיר אנשים חדשים מהארץ ומחו"ל.

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

את מי זה מעניין ?

ילד, חזור לאבן מתחתיה זחלת החוצה.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

don't feed the troll וכו'...

לעולם אשא דגלך בגאווה

זאת פעם ראשונה שאתה עובר מצב כזה?

בגיל 23, אפשר להסיק שכבר עברת שינויים בחיים, איך התמודדת איתם עד עכשיו?
אפשר להבין את הפחד והחשש, אבל אני בטוח שלעולם לא חשבת שתגור באותו מקום כל החיים, תנסה להבין למה כל כך קשה לך להיפרד מהמקום הזה, אם זה בגלל הזיכרון אז אתה בטוח שאתה חייב להיות שם כדי לזכור למה לא לקחת מצלמה ולצלם הכל ? אם זה בגלל תחושת הביטחון שהבית נותן לך, אתה צריך לחשוב אם בית חדש לא מסוגל לספק לך את אותה תחושת ביטחון.

ודבר אחרון, תנסה לחשוב אם זאת לא דווקא הזדמנות למשהו חדש? אולי זה הזמן להיפרד מבית ההורים ולעבור לדירה משלך, או אם להיות פחות קיצוניים לבחור איזה מסלול חדש בחיים.

הגלריה שלי בפליקר

לי יש בעיה הפוכה, אני בגילך ועברתי ארבע דירות במהלך חיי ולא נקשרתי לאף אחד מהם יותר מדיי, נכון שיש את הזכרונות מהחברים אבל מה שהיה כבר היה, ואם אני יבזבז זמן עכשיו להתרפק על העבר, אז בעתיד כאשר אני יחשוב על עצמי בגיל 23 (עכשיו) אני יבין כמה זמן בזבזתי לחשוב על העבר ולא להנות מהחיים.
בקיצור תנסה לתכנן תוכניות לבית החדש, אולי תעצב לעצמך את החדר שתמיד רצית.
ולבסוף תזכור תמיד שרגשות הם דבר זמני והם אף פעם לא נשארים לנצח, לא משנה כמה אתה מרגיש רע תזכר שזה רק זמני ובסופו של דבר זה יעבור, מקווה שעזרתי ובהצלחה עם המעבר (גם הנפשי וגם הפיזי)