השבוע ניפצעו מירי צלף קצין וחייל מחט' גולני באזור כיסופים, התקשורת דיווחה על "שני חיילים ניפצעו קל".
הם קיבלו בשטח טיפול רפואי שמנע החרפה של הפציעה שלהם ופונו במסוק לבי"ח סורוקה.
בביה"ח אחד מהם קיבל טיפול מקומי אבל השני ניזקק לניתוח שארך מספר שעות בו שולבו מומחה כלי דם, אורטופד ופלסטיקאי.
צוות חדר הניתוח העניק לחייל טיפול מקצועי ומסור והציל את האיבר שנפגע, כעת תתחיל תקופת שיקום, כל התחזיות צופות שיחזור במהרה לעצמו (רפואה שלמה לשניהם).

מה קרה כאן? הדיווח על חומרת הפציעה כפי היא מצטיירת בדימיוננו לא תאם את רמת הטיפול הרפואי שהוא קיבל אע"פ שלכאורה גם "פצועים קל" יכולים להגיע אל חדר הניתוח בשביל ניקוי פצעים בסביבה סטרילית שמאורגנת לכך וכד'.
למה זה קורה? על השאלה הזו בא האשכול הזה לענות ולעשות סדר בהגדרות של כל הקשור לרפואה הצבאית.

מטיבעה של הרפואה בכלל והרפואה הצבאית בפרט מי שיכול לעשות לנו סדר בעניין הזה הם אנשי רפואה בעלי נגיעה לתחום.
וכשתשאלו אותם היכן עובר הגבול בין הגדרה אחת לשניה הם יברחו מהשאלה כמו מאש, הם גם יוסיפו שאלה הגדרות של התקשורת, הם מעדיפים מידע ענייני כמו "בדרך אליכם פצוע מרסיס בירך, מונשם, קיבל ח"ע, אינפוזיה, לחץ דם כך וכך, בהכרה/מעורפל/חסר הכרה, הולך/יושב/שוכב וכו' וכו'..."
שימו לב שגם להודעות דוברות בתי חולים ו/או גורמי חר"פ אין שימוש במושגים האלה.

מה האנציקלופדיה אומרת:
פצוע אנוּש הוא מי שיש לו סיכוי גבוה למות, בין אם יקבל טיפול רפואי בדחיפות ובין אם לא.
פצוע קשה הוא מי שזקוק טיפול רפואי דחוף כדי להציל את חייו.
פצוע בינוני הוא מי שסיכוייו לשרוד בלא טיפול רפואי דחוף הם בינוניים - מי שכעת יש להשקיע מאמץ קטן כדי להציל את חייו אך אם הוא יוזנח, ידרש מאמץ גדול כדי להציל את חייו.
פצוע קל הוא מי שלמרות פציעתו אינו נתון בסכנת חיים

מה הגדרות חר"פ (חיל הרפואה) אומרות?

אתם מוזמנים לנהל דיון, להביא דוגמאות ולהעשיר מניסיונכם, ללמוד וללמד.
בהמשך נוכל לקבל סקירה מ kipodon בנושא הזה ועל מה קורה בבתי חולים בכלל ויח' הטראומה וחדרי הניתוח בפרט כשמתקבלת התראה של חייל פצוע בדרך אליהם.

לכל מי שמצטרף ו/או לא יודע, kipodon הוא מנהל יח' הטראומה של בית חולים סורוקה (היחידה בדרום ואחת הגדולות בארץ), רופא מוערך בעל ניסיון רב שבנוסף לעיסוקו הוא גם מדריך בנושאי רפואה דחופה וטראומה ומעביר הרצאות בנושאים אלה לגופים מקצועיים מהארץ ומחו"ל.
אנו כאן בפורום מודים לו מראש.

בהצלחה!

אחד מחיילי גולני שניפצעו מועבר ממסוק הפינוי ע"י לוחמי 669 אל תוך ביה"ח (צילום: ערץ 2), בבית החולים היחידה הצבאית שתהיה אחראית על החייל היא יק"ר (יחידת קישור רפואית) או בשמה המוכר יותר ר"מ 2

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

חר"פ אינו מתייחס לדרגות הפגיעה המוכרות מהאזרחות אלא למידת הדחיפות בפינוי הפצוע -דחוף או כזה שאינו.

"הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים."

עקוב אחרינו! Facebook

1. כיום בחר"פ מסוגים פצוע (בשטח) לדחוף לפינוי ולא דחוף לפינוי. אין יותר קל, בינוני וכו'....
2. לעיתים יש הבדל בין דיווח מהשטח לבין דיווח מבי"ח.
3. לא תמיד הדיווח בכלי התקשורת תואם את המציאות, לא רק לגבי חומרת הפציעה אלה גם פרטים אחרים.....

האם חייל שאיבד עין ויישאר עיוור לכל חייו , נחשב כפצוע קל?
איך נקרא פצוע שאין סכנה לחייו אך יישאר משותק 100% לכל חייו?

1. פצוע שהתעוור גם בשתי עינייו (כל עוד הפציעה אינה מעבר לכך) יכול להיות 100%נכה אך לא בסכנת חיים. חומרת הפציעה מתייחסת לגבי סכנת חיים ולא לנכות עתידית, וגם ההפך נכון:: דימום מסיבי מעורק קרוע (נניח מהירך) יכול לגרום לסכת חיים מידיית, אך אם טופל היטב, הפצוע יכול להשאר ללא נכות כלל או נכות מינימלית וזאת כמובן תלוי במנגנון הפציעה ופציעות נלוות.

2. אני לא מכיר פגיעות טראומה שיכולות לשתק אותך ב 100% מבלי לגרום לסכנת חיים (לפחות בשלב האקוטי). אולי kipodon יוכל להרחיב על כך.....

וזה רק מעיד על הבעייתיות של כל השיטות.
תכלס, מה שמבקשים לעשות זה טריאז'. מילה שהחלה להופיע בשימוש לגבי פצועים בתקופת נפולאון ומשמעותה ניפוי ומאז נשארה בשימוש בלשון זו בכל המקומות כולל דוברות אנגלית. הכוונה היא להחליט לגבי כל פצוע (והדבר נכון לא רק לארועים רבי נפגעים אלא גם הפצוע הבודד) כך שהפצוע הנכון יגיע בזמן המתאים ליעד המתאים.
כעת לגבי הדרוג שנוקטים בארץ. נכון שאנחנו מנסים לחנך לתקשר בין השטח למרכז הטראומה במונחים של דחוף (מיידי) ללא מיידי אולם לצערי עדין נוהגים במרבית המקרים הן במדא והן בגורמים הצבאים בלשון של קל בינוני קשה ואנוש - קודים שלכאורה עברו מהעולם הרפואי. כנראה שקשה לשרש את זה.
בכל מקרה, דיווחים גם מהסוג הראשון (מיידי/לא מיידי) וגם מהסוג ה"קלסי" לא מספקים כמעט שום אינפורמציה שאני יכול להשתמש בה לטובת הפצוע עם קליטתו. לכן אנחנו מקפידים להגיע בעת הדיווח והעידכנוים במהלך הפינוי לקבל 3 נתונים פיזיולוגים חשובים ושמאד קל לצוות טרום הבית חולים לספק בדרך כלל: מצב הנשימה (מונשם/במצוקה נשימתית?), מצב המודינמי (תקין או בהלם כתוצאה של דימום משמעותי), ומצב ההכרה. (מלאה, מעורפלת, מחוסר הכרה). זאת בנוסף לתאור כללי של הפציעות העיקריות.
בכל מקרה הגישה לכל פצוע היא בסופו של דבר די סטנדרדית ולא משתנה במידה רבה עקב התאור שניתן בשטח. לדעתי ההשפעה העיקרית שיש לסיווג שניתן בשטח מבחינת צוות בית החולים זה איזשהי הכנה מנטלית של התכוננות לקראת פעילות אינטנסיבית מאד או לא.
נקודה נוספת והיא לגבי ההשתנות בהגדרות בין השטח לבין בית החולים. לדוגמא: רסיס קטן בעכוז, הפצוע ללא בעיית נשימה, לא בשוק ובהכרה. קרוב לודאי שיוגדר ע"י דרך השטח כלא מיידי (או קל ): ). בהגעתו לטיפול במרכז הטראומה יבוצע CT עם הדגמה של האיברים באזור וכלי הדם. פתאם ניתן לגלות פגיעה משמעותית בכלי דם שיש צורך לסתום את הדימום ממנו באמצעות צינטור שבמהלכו ניתן בצורה זו אחרת להפסיק את הדימום בכלי הקרוע ואולי גם קרע בחלחולת והפצוע הקל שלנו נזקק לניתוח ואולי אף להסטת זרם הצואה למשך מספר חדשים אל פתח בעור. האם עדין הוא פצוע קל? רוצה לומר, יש לעתים מטבע הדברים חסר ניכר באינפורמציה שניתן לקבל בבדיקה המהירה והפינוי הזריז בשטח לעומת זו המתקבלת בחקירה מדוקדקת יותר בבית החולים. דוגמא נוספת (מקווה שלא מעייף אתכם) וקלסית ולצערי גם חוזרת על עצמה. הדיווח מדבר על פצוע עם פצע ירי בכתף ללא פצע יציאה וללא סימני מצוקה משמעותים כלשהם (האאם הייתם מגדירים אותו כקל? האם הוא זקוק לפינוי מיידי? ואם לא האם ראיתם לאחרונה פצוע ירי שהושאר למשך מספר ימים ביחידתו?). בברור מהיר בבית החולים מסתבר שהקליע חדר מהכתף לבית החזה וגרם לנזק משמעותי הדורש אישפוז, ניקוז בית החזה, אולי ניתוח, זיהום כן או לא וצורך באשפוז ממושך ועד אפילו לגילוי פציעות שבפוטנציאל שלהן מסכנות חיים.
נראה איך יתפתח הדיון ואיזה שאלות נוספות יופיעו.

בנושא פינוי וטיפול רפואי צבאי בפצועים דחופים מה האסכולה שמובילה היום ? האם לייצב קודם פצוע בשטח או תמיד עדיפות בפינוי למרכז הרפואי בכל מצב ?

הנטיה יותר לכיוון סקופ&ראן, אם הפינוי קרוב/מהיר לא מתעכבים על פרוצדורות ארוכות, לדוגמא: חזה אוויר בלחץ, זמן פינוי 15 דקות, יבוצעו נידילים ולא נקז חזה.

ראוי לבצע A - נתיב אויר, B - פתרון בעיות בנשימה וחצי C כלומר עצירת דימומים חיצוניים בלבד. כל יתר הדברים אפילו החדרת עירויים לא ייעשו או יש לנסות להחדיר תוך כדי פינוי הפצוע. כל זאת על מנת לתת מענה לבעיות מסכנות חיים במיידי ובמתן עדיפות עליונה לפינוי מהיר למרכז הטראומה המתאים ביותר לסוג הפציעה והקרוב ביותר.

אין הרבה פרוצדורות ברמת השטח לרופא צבאי.
A= בעיקר אינטובציה, בהתאם להתוויות וגם פה נכנס שיקול של מהירות פינוי (התוויות יחסיות).
B= בדר"כ תלוי A. נקז חזה, המדיניות היום לא להתעקב על פרוצדורה ארוכה שרוב הרופאים הצבאיים לא מאוד מיומנים בה אם זמן הפינוי מהיר.
C: כפי שאמרת, בעבר התעקשו על עירויים, היום לא, לא מבזבזים זמן. שאר הפרוצדורות (בעצם רק צינתור וריד מרכזי....) ברמה זו בעיקרון לא מבוצעות בשטח.

במהלך שירותי הצבאי שהסתיים לא מזמן, חייל שלי נורה במהלך תרגיל כיתה ברמת הגולן על ידי חבר לכיתה שביצע ירי לא תקני מהעומק.
(במאמר מוסגר, אני לא נכחתי בתרגיל והגעתי אל בית החולים למחרת. המקרה הנ"ל מועבר כיום כתחקיר חובה במהלך אימון מתקדם בגדודי חי"ר)
מיד לאחר שהחייל נפל זינקו אליו החובש מכיתתו וכן החופ"ל והחלו לנסות לאבחן את מצבו ובמקביל הוזעק למקום התאג"ד.
החייל אני מזכיר, נורה בגבו והתברר שיש פצע כניסה (דרך שכפ"צ +ווסט) באיזור הגב התחתון.
החובש הבכיר בתאג"ד החליט עקב חומרת הפציעה להזעיק מסוק של מד"א (מתוך היכרות עם הנהלים לאחר פעילות ממושכת במד"א לפני ובזמן שירותו) והחייל פונה על פי הנהלים והאמצעים הזמינים בשטח בהאמר אל המנחת שתואם עם המסוק.
תוך כחצי שעה החייל הגיע לרמב"ם כשהוא עדיין בהכרה, ומצבו התדרדר עם הגעתו לבית החוליםוהוא נכנס מיד לניתוח.
ההגעה המהירה של החייל אל בית החולים הצילה את חייו בלי ספק, ועל פי כל הדעות כולל התחקיר הצה"לי.

אלא מה, בזמן האירוע, כמתבקש הועבר הדיווח על הפציעה גם לקצין הרפואה של הפיקוד או החטיבה, אני כבר לא זוכר, והלה החליט להקפיץ מסוק ומסתבר שעל פי הנהלים הדבר מצוי בסמכותו. כאשר יצר קשר עם מד"א, נדהם לשמוע מהם שהמסוק כבר באוויר בדרכו לפצוע.
במקום לשבח את צוות התאג"ד, בחר אותו הקצין לנזוף בחובש התאג"ד שהקפיץ את המסוק (שכאמור הציל את חיי הפצוע) ולדרוש להעמידו לדין.

מה דעתכם על הסיפור הנ"ל?

מעניין ומוזר!
לא ברור לי מדוע גם החובש וגם קצין הרפואה החליטו להקפיץ מסוק מד"א ולא מסוק חיה"א?
טייסות המסע"רים עושות סבבי כוננות ביניהן, בכל מסוק צוות חילוץ של 669 - זה לא סתם, זה בגלל הסיבות ש kipodon העלה במטרה להגיע אליו מהר ולהעביר אותו למרכז הטראומה הכי מתאים לפגיעה בזמן הכי מהיר ומינימום התעסקות איתו בשטח

(לא מזלזל לרגע בציוד ובתפקוד של מד"א)

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

אם התאג"ד הוקפץ, היכן המטפל הבכיר בכל הסיפור?

1. למיטב ידיעתי הבחירה במדא הייתה בגלל זמן ההגעה לרמב"ם לעומת הזמן שהיה לוקח ליסעור להגיע.
2. עד כמה שאני זוכר, אם אני מבין נכון את ההגדרות, המטפל הבכיר היה חובש התאג"ד.

1. הכוונה לעצם הזנקת מסוק, לא חשוב של מי.
2. מטפל בכיר בהגדרתו רופא או פראמדיק, חוג"ד עם כל החשיבות שבתפקידו אינו מטפל בכיר.

בתור מתנדב מד"א בתחנה ברמת הגולן אני יכול להעיד על מהירות ההגעה של המסוק בשטחי רמת הגולן וככל הנראה אם הם החליטו להקפיץ מסוק של מדא הם ידעו מה הם עושים,כי המהירות ההגעה של אחד המקרים שהייתי שותף בהם והיה צורך בפינוי מסוק הפינוי נעשה מהר מאד (אגב גם כאן הפינוי היה של חייל והחליטו להביא מסוק של מדא) במקרים כאלה של פינוי מיידי לא מתעסקים בשאלה צה"ל או מד"א מה שיותר מהיר שולחים, נ.ב יתכן שהקשר מסוק של מד"א ושל הרפואה הצבאית מחובר

"עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"
וכן אני יודע שHOLLOW POINT כותבים ככה!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי general_m החייל אני מזכיר, נורה בגבו והתברר שיש פצע כניסה (דרך שכפ"צ +ווסט) באיזור הגב התחתון. מה דעתכם על הסיפור הנ"ל?

בלי קשר לשרשור ... שכפץ + ווסט ? באיזה אימון היה מדובר ? נשמע כמו תרגיל שטח פתוח, מדוע לעשות אותו עם שכפץ + ווסט?

כל תרגילי השטח הפתוח נערכים תמיד עם ווסט ושכפ"צ. לפחות אצלי בחטיבה אנחנו צמודים לשכפ"צ מתחילת האימון המתקדם.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי general_m כל תרגילי השטח הפתוח נערכים תמיד עם ווסט ושכפ"צ. לפחות אצלי בחטיבה אנחנו צמודים לשכפ"צ מתחילת האימון המתקדם.

מעניין, הפציעה הזו מחזקת את מחשבותי על נחיצות (או יותר נכון אי-נחיצות) לבישת שכפץ באירועיםממושכים כמו מלחמה...

שים לב שהוא מדבר על "שכפ"ץ" כנראה שהכוונה לשכפ"ץ קל ולא לקרמי. שכפ"ץ קל מיועד לעצור רסיסים במקרה הטוב ולכן מלכתחילה לא התיימר להיות יעיל במקרה כזה.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

ברור לי שהוא מדבר על שכפץ רגיל, וזו בדיוק הנקודה.

מגביל את התנועה, מכביד, מקשה על הניידות ומיותר לדעתי באקט מלחמתי.

בגלל זה הרבה פעמים משאירים את זה לשיקול המפקדים ותלוי סיטואציה.

בתרחיש רווי תמ"ס, בקרב אל היעד כנראה תרצה שיהיה עלייך שכפ"ץ ולפני הקרב על היעד תוכל להוריד אותו יחד עם שאר הציוד הפחות קריטי.

ברור שאתה עלול להתקל גם באל היעד ואז הלוחמים יצטרכו לדעת להלחם עם שכפ"צים.

אל תתבלבל- אני שותף לדעתך באופן עקרוני, אבל יש גם לא מעט טיעונים ותרחישים נגד דעתנו.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

לדוגמא רסיס או דקירה ביד. אין דימום משמעותי, הגפה חיונית לחלוטין, ללא שבר. אין כמובן סכנת חיים ואף לא סכנה לאיבוד הגף וגם אין כל דחיפות לפינוי. אבל בברור מסתבר כי נפגע בדרך עצב כלשהו. אפילו לא משהו שגורם להפרעה תיפקודית. רק מה, שמעכשיו ולמשך כל השנים הבאות יסבול הנפגע מכאב מציק, משמעותי שממרר את חייו, גורם לו לפנות שוב ושוב למרפאות (אורטופדיה, כף יד, כאב ועוד) ובפרוש יש לא השפעה רבה על חיי היום יום שלו. אז האם היתה זו באמת פציעה קלה? אולי כן מבחינת תשומת הלב שנדרשה בשלב האקוטי (דחיפות פינוי, השקעת משאבים, קדימויות טיפול במידה ויש עוד פצועים וכיוב') אבל מבחינת תוצאות הפציעה ודאי שהן לא קלות מבחינת משמעותן אצל האינדיבידואל הזה.

נדמה לי שהשאלה שלך אמורה להיות לתקשורת..

המדינה היא שלנו ומה שנעשה הוא מה שיהיה

נושא ושרשור מעניין. שמעתי מספר פעמים בעבר שמי שנהרג אבל עדיין לא נקבע מותו ע"י רופא מוגדר כ"אנוש" בתקשורת, האם זה נכון או שזו סתם אגדה אורבנית?

מצב אנוש = החייאה או קרוב לזה, במקרה וצוות רפואי אינו מוסמך לקבוע מוות, אז מי שמעביר את ההודעה לתקשורת (דובר כזה או אחר במקרה הטוב) מדווח על מצב אנוש, אי אפשר "להרוג" מישהו טרם נקבע מותו.....

או שכבר נקבע מותו אך טרם נודע למשפחה.

"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".

רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.

שירתי בתור פראמדיק בצבא ואני יכול להגיד שלא מתעסקים בכלל בהגדרות של פצוע קל/בינוני/קשה וכו'. מדובר בהגדרות מאוד בעייתיות כמו שכבר קיפודון ציין. מה שחשוב זה האם הפצוע דחוף או לא דחוף, והאם הוא יציב או לא יציב (יציבות גם כן בעייתית כי לפעמים צריך זמן כדי לראות את המגמה של הפציעה והדרדרותה).

כנראה כשאומרים בתקשורת "פצוע קל", המטרה היא להרגיע את הציבור. מאחורי ההגדרה הזו יכול להיות חייל שאיבד יד או כף רגל ואפילו אין או שמיעה וכו'.

כמעט בכל יום אנו שומעים על גבר בשנות ה-30 לחייו שנפצע בינוני בתאונה או על תינוקת שנפגעה קשה מאוד משאיפת עשן. איך באמת קובעים את חומרת הפציעות בזמן אמת ומה משמעותן? מ"מ מנהל אגף רפואה במד"א עושה סדר.
http://www.mako.co.il/news-columns/...04051231017.htm

לא הכי מתיישב כאן עם חלק מהדברים, אז לכאן אשמח לקבל התייחסות למאמר (קיפודן?)

נ.ב
שאפו, נושא מאוד מעניין..

1. בסעיף ב' הוא די סותר את עצמו, או יותר נכון לא מדייק, פצע ירי בגו או כוויה מפושטת בהחלטת יכולים לסכן חיים גם אם לא בטווח המידי. להזכירך מד"א עובדים בשטח וללא אמצעי אבחון מתקדמים, כיצד אתה ידוע בדקות הראשונות מה המשמעות של הפצע החודר בגו, מה חדר ולאן?
בשאר הניסוחים די תואם את אשר נאמר. בכל מקרה, לא יודע לגבי הספרות ספיציפים של טראומטולוגים, בספרות הרפואית (לפחות של ילדים...) לא נתקלתי בהגדרות דומות, יתר מקובל הניסוח: קריטי, סכנת חיים וכו'.

2. בהמשך לסעיף 1 עדיין יש הבדל בין הגדרת מצב הפצוע בשטח ולבין הגדרתו בבי"ח.

3. מד"א לא תמיד (לפעמים אפילו ברוב המקרים) לא מעבירים דיווח על קל, בינוני או קשה. אני מכיר דיווחים על בסיס כמעט יום יומי בנוסח: " בן X שנים מונשם, Y דקות להגעה". לא מילה יותר.....

4. בחר"פ אמרו יפה שלום לניסוח הנ"ל ונשארו עם דחוף או לא דחוף לפינוי.

למה הכוונה? א. עשויה להתקבל ידיעה ראשונית מהשטח על פצוע קשה כאשר הקביעה נעשית על פי התרשמות מהירה המבוססת על חומרת הפגיעה למשל ברכב, או שהיו הרוגים בנוסף לפצוע הנדון ולפי התרשמות שעלולה מאד מאד להטעות, של כמות הדם בזירה.
ב. ההגדרה מאד תלויה בדינמיקה של הפגיעה, בטיפול המוענק ובתגובת הנפגע/ת. לדוגמא: פצוע עם חזה אויר בלחץ (tension pneumothorax( הינו בסכנת חיים מיידית. לאחר שטופל כראוי (נעשה ניקוז בית החזה) הסכנה חלפה לחלוטין ולמעשה בתוך דקות אחדות הפך מ"קשה" ל"קל" ואפילו אנו מתלבטים לגבי קדימות הפינוי שלו לעומת פצועים אחרים הוא עשוי להמתין ללא בעיה. לעומת זאת יתכן פצוע עם חבלה קהה ללא כל סימני חבלה חיצוניים, המדדים שלו בגבולות הנורמה, אבל הוא מדמם לאיטו (לא כולם מדממים למוות תוך מספר שניות כמו בסרט) ולאחר כחצי שעה אותו פצוע שמין הסתם הוגדר תחילה כקל הפך לבינוני ואולי אף לקשה או במילים אחרות הפך ל"מיידי" שכן טיפול דחוף נדרש על מנת לשפר את מצבו.
ג. ההגדרה תלויה בעומק הבדיקה שניתן לבצע. בשטח האפשרויות לאבחן בעיקר בכל האמור לפגיעות בתוך חללי הגו (חזה, בטן-אגן) מוגבלת ביותר. באופן כזה עשוי להיות נפגע מוגדר כקל ולאחר מכן בבירור שנעשה בבית החולים (הבדיקה השכיחה לפצועים יציבים המודינמית הינה CT כלל גופי כפי שהולך ומשתרש) ניתן לגלות פגיעות שלעתים הינן משמעותיות ביותר (קרע חלקי באבי העורקים לדוגמא, נזק ריאתי ועוד ועוד) אשר בבדיקה הגופנית הראשונית קשה עד בלתי ניתן לזהותן ואשר אי טיפול מתאים בהן, או סיבוכים מאוחרים בגללן בהחלט עלולות לדרדר את הפצוע ועד מוות. לכן לפעמים משתנות האבחנות ואיתן גם ההגדרות לגבי חומרת הפציעה כפי שיוצאות מבית החולים לעומת השטח.
ד. ישנם גם לא מעט מקרים הפוכים (לנאמר בג.). דוגמא: פאראמדיק שיזהה בשטח פצוע עם פצע חודר בבטן ולולאת מעי מבצבצת ממנו בודאי יגדיר את הפצוע כקשה (והמהדרין אף יגדילו לקשה מאד) ומכאן גם יגזר שמדובר במיידי ובקדימות פינוי עליונה. בפועל יתכן שבניתוח יימצא שלמעשה לא נגרם כל נזק, לולאות המעי יישטפו היטב, יוחזרו למקומן, הבטן תיסגר יפה ותם ונשלם. לפתע מדובר בפצוע קל שיכול ללכת לביתו תוך ימים בודדים.
ועוד ועוד ועוד.

1. לפני כמה זמן ראיתי כתבה מסויימת באולפן שישי, שאחת הרופאות/ אחיות אמרה שם שאפשר לקחת 2 אנשים שהם כביכול דומים, ויטפלו בהם בדרך X, ולמרות שהם כביכול זהים - השיטה עלולה לא לעבוד אצל אחד מהם, בעוד שאצל השני הוא כן, וזה עדין נותר בגדר תעלומה.

עכשיו ניקח את אדם X, נירה בו במקום מסויים, ולאחר מכן "נשכפל" את הפצע לאדם Y.
* אדם X ואדם Y זהים זה לזה כמעט באופן מוחלט מבחינת הנתונים הרפואים.

עכשיו השאלה כאן, האם הגוף של אחד מהם, עלול לנהוג באופן שונה, כך שישפר את מצבו של אחד מהם, או יגרע? בלי קשר לשטח או התנאים, אלא פשוט אם זה עלול לעבוד שונה אצל אחרים, למרות שהם יחסית זהים.
2.איזה גוף עלול להגיב טוב יותר כאשר הוא נפגע מכדור רובה; שמן? רזה? שרירי? גבוה? נמוך? וכן הלאה.
3. באילו מקומות בגוף כדור רובה עלול לגרום לנזק משמעותי עד מוות, והאם חדירת כדור רובה לתוך הגוף, משמעותה נכות כזאת או אחרת באופן כמעט ודאי?
4. אני עדין לא התגייסתי, אבל לפי הבנתי מאחי, הכדורים בצה''ל מתוכננים להיכנס לגוף, ושם להסתובב. מה המשמעות של דבר כזה? האם מדובר בכמעט מוות בטוח כשזה פוגע באזור הבטן או החזה?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ספאמר101 1. לפני כמה זמן ראיתי כתבה מסויימת באולפן שישי, שאחת הרופאות/ אחיות אמרה שם שאפשר לקחת 2 אנשים שהם כביכול דומים, ויטפלו בהם בדרך X, ולמרות שהם כביכול זהים - השיטה עלולה לא לעבוד אצל אחד מהם, בעוד שאצל השני הוא כן, וזה עדין נותר בגדר תעלומה. עכשיו ניקח את אדם X, נירה בו במקום מסויים, ולאחר מכן "נשכפל" את הפצע לאדם Y. * אדם X ואדם Y זהים זה לזה כמעט באופן מוחלט מבחינת הנתונים הרפואים. עכשיו השאלה כאן, האם הגוף של אחד מהם, עלול לנהוג באופן שונה, כך שישפר את מצבו של אחד מהם, או יגרע? בלי קשר לשטח או התנאים, אלא פשוט אם זה עלול לעבוד שונה אצל אחרים, למרות שהם יחסית זהים. 2.איזה גוף עלול להגיב טוב יותר כאשר הוא נפגע מכדור רובה; שמן? רזה? שרירי? גבוה? נמוך? וכן הלאה. 3. באילו מקומות בגוף כדור רובה עלול לגרום לנזק משמעותי עד מוות, והאם חדירת כדור רובה לתוך הגוף, משמעותה נכות כזאת או אחרת באופן כמעט ודאי? 4. אני עדין לא התגייסתי, אבל לפי הבנתי מאחי, הכדורים בצה''ל מתוכננים להיכנס לגוף, ושם להסתובב. מה המשמעות של דבר כזה? האם מדובר בכמעט מוות בטוח כשזה פוגע באזור הבטן או החזה?

זה לא...

עוד קצת ידע לא אמור להזיק...

שכן אין 2 אנשים זהים, גם תאומים זהים אינם 100%זהים, גם אם תשבט אדם, לא יהיה זהה לגמרי למקור.... לכן מדובר בניתוח תאורטי. מה זה יחסית זהים? מספיק שלאחד הפרעות בתפקודי קרישה והוא יגיב אחרת לפצע מדמם לעומת אחד אחר ללא הפרעות בתפקודי קרישה.

מכאן נובע שכל אדם שונה ולכן כל אחד יגיב אחרת לסיטואציה דומה. דוגמא פשוטה יותר: שני תאומים זהים נחשפים לוירוס השפעת שהביא האח הגדול מהגן/בי"ס, האחד יחלה השני לא, או לחילופין אחד יהיה חולה במחלה קשה יותר מאחיו התאום.

ניתן לראות אנשים עם פגיעות ממש דומות בטיבן ובעוצמתן האחד מגיב בהתאוששות מהירה וקלה ואילו השני מגיב בתגובה דלקתית מוגזמת (SIRS) הידרדרות של תיפקודי מערכות רבות ואף עלול להסתיים במות החולה. כיום לא ניתן לצפות מי יגיב איך. בעתיד אני מניח אפשר יהיה לערוך בירור גנטי שכן יאפשר זיהוי החולה המועד לתגובה קשה ולהתאים למעשה את הטיפול באופן אינדיבידואלי בניגוד למה שנקוט כיום.

יהיה קשה להעריך תגובה מסויימת ברגע נתון, יש השפעה על תגובה לפציעה כתוצאה ממחלה חריפה, מחלה כרונית, שימוש בתרופות (למשל סטרואידים, קומדין וכו')? מה לגבי המצב הנפשי שיכול להיות מעוד לבילי ולא צפוי גנטית, האם גם לו יש השפעה?

ושאלת בונוס.... היכן נכנסת למשוואה השפעת העייפות של הרופא התורן.....?