לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ברוכים הבאים לפורום פוליטיקה ואקטואליה, נא לשמור על שפה נאותה חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חדשות ואקטואליה > פוליטיקה ואקטואליה
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #4  
ישן 14-04-2005, 16:26
צלמית המשתמש של ori
  ori ori אינו מחובר  
אדמין לשעבר
 
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
לא ממש מוגזמות. בירדן הפלסטינים הם רוב מוחץ כבר היום.
בתגובה להודעה מספר 3 שנכתבה על ידי מוקד שמתחילה ב "יש בעיה רצינית עם ניסיונות לפתור בעיות דמוגרפיות..."

באיו"ש, הם גם כן מונים 90 אחוזים. ברצועת עזה קרוב למאה אחוז. בתוך הקו הירוק הם כיום קצת מעל
20 אחוזים, ונהנים מריבוי טבעי ענקי ומהגירה חיובית בלתי פוסקת ("איחוד משפחות" - שמשרד הפנים
נמנע מלחדש את תקנה המונעת זאת, מתוך חשש שבג"ץ יבטלה לחלוטין...), כך שחלקם באוכלוסיה
צפוי לחצות את קו הרבע בתוך עשור וחצי.
אוכלוסייתם צעירה בהרבה מהאוכלוסיה היהודית, ככה שגם מבחינה זו יש להם יתרון דרמאטי.

אם לא ישונו הגבולות (ויבוצרו, בדיוק כפי שגבול ארה"ב מקסיקו מבוצר, מחשש הגירת רעב לתוך
ארה"ב) כך שכאן יהיו לפחות 90 אחוז יהודים - למדינה הזו אין תוחלת, לטווח של פחות מיובל.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #10  
ישן 15-04-2005, 14:30
צלמית המשתמש של ori
  ori ori אינו מחובר  
אדמין לשעבר
 
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
חלילה לי מלהצחיק אותך - אתה עלול להפיל את העובר...
בתגובה להודעה מספר 9 שנכתבה על ידי תום קלנסי שמתחילה ב "גבול ארה"ב - מקסיקו מבוצר? אל תצחיק אותנו."

גבול ארה"ב-מקסיקו הוא גבול השלום המבוצר ביותר בעולם. גבול זה שאין בו חדירות למטרות פיגוע,
מוגן ע"י אלפים רבים של לובשי מדים חמושים, ביחס גבוה בהרבה מגבולות "שלום" של ישראל (מצרים
וירדן - שמהם, אגב, יש חדירות למטרות פח"ע פה ושם).
תום קלנסי בספרו האחרון אכן מתייחס לסוגייה זו, וייאמר לזכותו שספרו האחרון בדיוני לא פחות משאר
ספריו, אבל גם שם מתוארת הברחה באמצעות מערך מסועף של מומחים לענייני הברחות (שם מדובר
בסוחרי סמים), שמבחינה זו די קשה להתמודד איתם באופן מובהק.
סתם טיפ, קלנסי הוא פטריוט מושבע וככזה, ספריו לוקים בחוסר קשר קיצוני למציאות: הוא נוטה לעשות
אידיאליזציה של השלטון האמריקני (הם מכירים בטייוואן באחד מספריו...) ושל כוחותיו המזוייינים. זה
שהוא דואג להכניס הרבה פרטים אמיתיים לגבי סוגי נשק ויחידות המשתמשות בהם, לא מוסיף כל ערך
מעשי לספריו (שגם אני חוטא בהנאה בקריאתם, אם אני נוסע למרחק גדול, או יושב משועמם
איפשהו במילואים...).
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #13  
ישן 16-04-2005, 13:54
  תום קלנסי תום קלנסי אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.11.04
הודעות: 132
בלי להכנס לתיאורית הקוונטום, רוחני וסהרורי - הכל בעיני המתבונן...
בתגובה להודעה מספר 12 שנכתבה על ידי ori שמתחילה ב ""הריון רוחני" זו מילה יפה. ברגע שתגדיר אותו כ"הריון סהרורי", נגיע לעמק השווה..."

יש אנשים המסוגלים לקלוט את הרוחני, ואחרים שרואים רק סהרורי.
על ביל אוריילי אגב אפשר לומר הרבה דברים (לא מחמיאים), אבל הזוי הוא לא.
פשטני, לעתים כן.
קלנסי אינו כותב דוקומנטציה, ולכן טענתך לגבי the sum of all fears בו לא ציין שישראל
מחפשת אחרי הפצצה האבודה, היא בלתי רלוונטית.
רבים מספרי המתח והפעולה, כמו הסרטים שנוצרו בנושא זה, מלאים ברעיונות שנראו דמיוניים בתחילה אבל הפלא ופלא חלקם מתגשמים. גם רעיון הפגיעה במגדל באמצעות מטוס בא משם, שלא לדבר על כל ה- gadgets מסרטי ג'יימס בונד.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #14  
ישן 16-04-2005, 14:09
צלמית המשתמש של ori
  ori ori אינו מחובר  
אדמין לשעבר
 
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
LOL, אין ספק שאשכול ההריון שלך אכן מתחבר היטב לתורת הקוונטים...
בתגובה להודעה מספר 13 שנכתבה על ידי תום קלנסי שמתחילה ב "בלי להכנס לתיאורית הקוונטום, רוחני וסהרורי - הכל בעיני המתבונן..."

ביל אוריילי הוא ההגדרה של הזוי. האיש הזה שוגה בכ"כ הרבה עובדות בסיסיות (תוך הוספת המשפט
האווילי, "תקן אותי אם אני טועה"...), שפשוט נלעג לראות בו בר סמכא למשהו...

קלנסי לא כותב דוקומנטציה, אבל מתיימר לכתוב מותחנים בעלי סיכויי התכנות במציאות. ובכן:
1. ישראל תשקיע ה-כ-ל בחיפוש פצצה גרעינית, אם זו תאבד בשטח אוייב - כולל מלחמה (מהפחד
שפצצה כזו תמצא דרכה ללב ת"א).
2. ארה"ב לא תכיר בטייוואן באופן רשמי, ותסתכן בעימות נוראי עם סין.
3. הסיכויים שמלחמה עם יפאן לא תגיע לתקשורת בתוך שבוע, הם אפס מוחלט.
4. הסיכוי להקמת גוף מודיעיני לחיסול מחבלים, אחרי איראן קונטראס - הוא אפס.

אלה 4 דוגמאות לתרחישים "מציאותיים" של קלנסי. נושא המטוס שפגע בקפיטול, אינו חידוש. חשבו על
זה לפניו - רמזי יוסף תכנן זאת לפני שרלנסי כתב את ספרו העוסק בנושא (נדמה לי debt of honor).
להתייחס לסיפוריו על גבול מקסיקו כמקור - זה פחות רציני מאשר להכנס ל"הריון סהרורי"...
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #16  
ישן 16-04-2005, 10:56
צלמית המשתמש של Gilgamesh
  Gilgamesh Gilgamesh אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 3,819
תגובה
בתגובה להודעה מספר 3 שנכתבה על ידי מוקד שמתחילה ב "יש בעיה רצינית עם ניסיונות לפתור בעיות דמוגרפיות..."

ההגירה ערבית לתוך "הקיבוששש" היהודי, נובע ממדיניות הקיצבאות המטורפת שלנו, וחוסר היכולת למנוע נישואים פיקטיבים. בדומה לשמאל האירופאי, גם בארץ השמאל מעודד את התופעה משיקולים אלקטורליים. מתוך אמונה שהערבים החדשים יצביעו עוברו.

הדבר הראשון שצריך לעשות, הוא לקשור את הקיצבאות עם שירות צבאי או לאומי, ולהגביל את ההגירה הערבית לישראל.

קראתי היכן שהוא, (נתיב?) שישראל היא המדינה היחידה בעולם, המתירה הגירה מארצות אויב.

אכיפת החוק. ערבי שבורח מהמשטרה לתוך הכפר, מוגן לחלוטין. פשיעה, הופכת למשתלמת. מקור הכנסה משמעותי.

"למה גנבתה לי את המכונית?" שואל האזרח המסכן,
"מה לעשות אדוני, סה העפודה שלי!" עונה הגנב המקצועי.

השמאל בעד הורדת תעריפים, ומלחמה בסחר נשים, הברחות סמים וכיוצ"ב, אבל לא לפגיעה כלשהי בערבים... כך שיש סתירה מובהקת, צביעות קיצונית אצל השמאל.

עיקולים והכפרים הלא מוכרים. ערבים רבים, פטורים מתשלומי מסים, כאשר אפילו בתיהם, בנויים על קרקע שמעולם לא הייתה שייכת להם, אז כיצד אפשר לעקל? עברינות כלכלית הפכה להיות אידיאולגיה טרוריסטית מובהקת.

היעדר אכיפה הופכת את עדר הכבשים הישראלי לגן עדן לזאבים. אם יפתרו הבעיות היסודיות עם ההגירה, קיצבאות ואכיפת חוק, זה לבדו יעודד הגירה ערבית החוצה!

אם נוסיף לתהליך, גאולת אדמות על ידי גופים יהודיים פרטיים, והתנחלות יהודים בתוך ערים וכפרים קיימים בנגב ובגליל, הרי זהו בדיוק ה"טראנספר מרצון" של ערבים.

אישית, אני לא מאמין שדבר דומה יתבצע בארץ. קיים פחד אמיתי מפני "אינטיפדה" של ערביי ישראל בהיקף מלא. המדינה מרוויחה זמן, כל רה"מ מגלגל את הצרה הזו לבא אחריו, מתוך תיקווה שכסף ומדיניות פשרנית יקברו את הבעיה מתחת לשטיח.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #17  
ישן 25-04-2005, 14:14
  ישראל היפה ישראל היפה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.10.04
הודעות: 16,254
רק השתלבות מלאה של האוכלוסיה הפלסטינאית בעלת אזרחות ישראלית
בתגובה להודעה מספר 16 שנכתבה על ידי Gilgamesh שמתחילה ב "תגובה"



בכל אורחות חייה של החברה הישראלית ומניעת הפלייתם לרעה תמנע את "סכנת" הדמוגרפיה. אם הפלסטינאים הישראלים יחיו כמותינו ויאמצו את אורחות חיינו יחסם באוכלוסיה ישאר קבוע כדהיום.

לא אוסיף מעבר למה שכתבתי בעבר על הכפרים הלא מוכרים. הם פרי מדיניות כושלת של ממשלות ישראל שלא שעתה למנהגי הבדואים ולא השכילה להקים בעבורם כפרים, תוך כדי כיבוד המסורת שלהם. גם במגזר היהודי עשו "פשלות" רבות בתכנון ובניית ישובים ועד היום עיירות הפיתוח עדין אינן עומדות על רגליהן. אבל אצל היהודים עושים רבות על מנת לפתור את הבעיה אצל הבדואים "נאדה".

אכן, ערבים רבים, פטורים מתשלומי מסים. כאשר תהיה ברמת ההכנסות ויותר נכון האי הכנסות שלהם - גם אתה תהיה פתור ממיסים. באשר לתגובתך ה"שחורה" לא רק הערבים חוטאים בעקיפת מס ההכנסה.

"אם נוסיף לתהליך, גאולת אדמות על ידי גופים יהודיים פרטיים, והתנחלות יהודים בתוך ערים וכפרים קיימים בנגב ובגליל, הרי זהו בדיוק ה"טראנספר מרצון" של ערבים."
=== אולי זה רק יביא לטוב ולקליטת ערבים בתוך הציבור הישראלי. הם כמותינו יקנו אדמות ובתים בתוך ישובים ישראליים והערוב יהיה מלא - אולי הטרנספר של אנשים כמותך יהיה מרצון כאשר שכנים ערביים יתמקמו מול דלתותיך.

"הדבר הראשון שצריך לעשות, הוא לקשור את הקיצבאות עם שירות צבאי או לאומי"
אדרבא ואדרבא - תפתח את הצבא אם ניתן ואת השרות הלאומי (בודאי שניתן) בפני כלל אזרחי ישראל ואז כל מי שלא ימלא את חובתו המלאה (ללא תרגילים "מסריחים") לא יהי זכאי גם לזכויות המוקנות לו.

אני מסכים איתך שדבר כזה לא יקרה בזמן הקרוב כי הפתיחות של מרבית הישראלים איננה כזאת שתאפשר שילוב. החוקים המפלים ישארו על כנם - הערבים ישארו עם הערבים והיהודים ישארו גם כן עם הערבים כי בתבולות לא נוכל להם.

אסיים בדברי האוולת שלך "השמאל בעד הורדת תעריפים, ומלחמה בסחר נשים, הברחות סמים וכיוצ"ב" - באשר לך או שאתה שמאלי (משונה אבל תבורך) או שאת בעד סמים זנות פשע וכו'. האם חשבת (דרישה מוגזמת) על זאת אי פעם ?

נערך לאחרונה ע"י ישראל היפה בתאריך 25-04-2005 בשעה 14:22.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #18  
ישן 14-04-2005, 20:30
  הרואה את הנולד הרואה את הנולד אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 20.06.02
הודעות: 1,872
ישראל - במתכונתה הנוכחית - לא תגיע ל 80
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי מוקד שמתחילה ב "ישראל לא תגיע לגיל מאה"

אחד הפרמטרים החשובים שלא נלקחים בחשבון הוא מה יקרה עוד 10 שנים כאשר המעמד הבינוני המבוסס בישראל יפנים שהבעיה הדמוגרפית היא בעיה חשוכת מרפא וינסה להבטיח את עתיד ילדיו באירופה או בארה"ב. זה עלול ליצור אפקט דומינו במשך כמה שנים, בהם עשרות אלפי משפחות מבוססות יהגרו מישראל לאירופה וארה"ב. המשקל של ההגירה הזו לא יהיה רק מספרי אלא גם איכותי, המדינה תהפוך למדינת פרולטריון - חרדית - דתית - ערבית

יותר ממליון ישראלים מחזיקים בדרכונים זרים, למה כל כך הרבה אחרים מנסים להשיג דרכונים?
זה לא קורה באירופה או בארצות מבוססת אחרות. הסיבה היא שהרבה ישראלים מכינים לעצמם מפלט ליום צרה.

יש לי בנים שיהיו בני פחות משלושים כאשר הערבים בתחומי מדינת ישראל ימנו % 40 מהאוכלוסיה,
בשיא הכנות והצער, אני לא מצליח לצייר את עתידם במדינה שראש הממשלה שלה הוא דהמשה.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #19  
ישן 14-04-2005, 20:42
צלמית המשתמש של מוקד
  מוקד מוקד אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 29.07.04
הודעות: 3,670
יש לך פתרון לתופעה?
בתגובה להודעה מספר 18 שנכתבה על ידי הרואה את הנולד שמתחילה ב "ישראל - במתכונתה הנוכחית - לא תגיע ל 80"

גם אני שם לב לדבר הזה...
מדי פעם אצלי בכיתה שלי ומדבר עם חברים שלי לכיתה...וחלקם מספרים לי למשל,שלפני הגיוס לצה"ל הם מתכוונים לעזוב את הארץ...וכשאני שומע את זה אני מתעצבן!,ולמה זה?,בגלל שהילדים אצלי בכיתה ובמיוחד אלו שאני מדבר איתם הם לא סתם כמה ערסים אלא הם האחוזון העליון של האוכלוסיה מבחינת מנת משכל!...חלקנו לומדים באוניברסיטה!,נותנים לנו מלגות על ימין ועל שמאל כדי שנשרת מטרה מסויימת ביום מן הימים...ויש כאלו שפשוט מתחננים לעזוב את הארץ ובינתיים להתענג על זה שאת כל החשבונות של הלימוד משלמים בשבילנו....
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #20  
ישן 14-04-2005, 21:37
  הרואה את הנולד הרואה את הנולד אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 20.06.02
הודעות: 1,872
כן - תבנה עתיד במקום אחר
בתגובה להודעה מספר 19 שנכתבה על ידי מוקד שמתחילה ב "יש לך פתרון לתופעה?"

צר לי שאני עונה לך כך אבל הפיתרון לבעיה כל כך רחוק ולא מתאים לחוסן ולאופי של החברה הישראלית כך שבעצם ניתן לומר שזו בעיה חשוכת מרפא.
החברים שלך בכיתה לא מדברים כך על דעת עצמם, הם שומעים את ההורים שלהם שמבינים שאין עתיד במדינה עם % 40 ערבים.
אגב, דווקא ה"ערסים" לא ידברו כך מפני שהם אילו שישארו כאן מחוסר יכולת כלכלית או מחוסר אפשרות חוקית לעזוב. רוב הישראלים בעלי הדרכונים הזרים הם ממוצא אירופאי. אף אחד אחד לא מנסה להשיג דרכון תימני / אלגיראי / עירקי / טוניסאי / מרוקאי, עם כל גאוות היחידה במוצא.

אילו פתרונות יכולים להיות?
עליה - מאגר גדול של יהודים קיים בארה"ב. אני מנסה לדמיין מה צריך להתרחש על מנת שרובם יחליט לנטוש את ארה"ב ולעבור לישראל, אולי סופר וולקנו ב- Yellowstone Park (לפני יומיים היתה תוכנית בדיסקברי תוכנית עם תרחיש כזה)

התרבות יהודית טבעית - לא נראה לי סביר שמחר יחליטו כולם לגדל עשרה ילדים במשפחה במקום שלושה.

התמעטות ערבית טבעית - יכול להיות שמספר הילדים למשפחה יקטן למרות שלא נראה לי סביר ולו בגלל שהם מריחים את הניצחון הדמוגרפי במרחק דור אחד, אבל נניח שקצב ההתרבות יקטן, עדיין
ישנה הגירה בלתי נשלטת של פלשתינאים אל תוך גבולות הקו הירוק, אל תוך ירושלים, הגליל והנגב.

חוק - פלישת חייזרים ממאדים נראית לי אפשרות יותר סבירה וריאלית מאשר האפשרות שהחוק בישראל יצליח להשתלט על אובדן הנגב הגליל וההגירה הערבית אל תוך גבולות ישראל.

מעבר לכל זה, כדי להתמודד עם בעיה כל כך חמורה וקרדינלית צריך חברה אידיאליסטית, נחושה מגובשת, כזו שמוכנה להקריב את עצמה ומתוכה למען המטרה. ישראל של היום היא חברה מפוררת, רקובה מפוצלת עם שילטון רקוב ומושחת.
אם למישהו יש איזשהו שפן בכובע כדאי שישלוף אותו עכשיו, אני לא מצליח לחשוב על כלום, אני חושב שעברנו את נקודת האל חזור

נערך לאחרונה ע"י הרואה את הנולד בתאריך 14-04-2005 בשעה 21:43.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #22  
ישן 15-04-2005, 12:35
צלמית המשתמש של מוקד
  מוקד מוקד אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 29.07.04
הודעות: 3,670
אני לא מוותר מהר כ"כ...
בתגובה להודעה מספר 20 שנכתבה על ידי הרואה את הנולד שמתחילה ב "כן - תבנה עתיד במקום אחר"

אני יודע שאני עדיין צעיר,אבל אני לא מתחנן לרדת מהארץ...(ד"א..."הערסים" שלנו הם מצפון ת"א...כסף לא חסר להם ).

כרגע לפי איך שאני רואה את המצב הדבר היחידי שיכול לעזור הוא הגבלת ילודה(בכלל אזורי הארץ) והעברת חלק מהכפרים הערביים לשליטת המדינה הפלטינית הקרבה....
בסופו של המשבר עם הקמת מדינה פלסטינית והבאת "שלום" באזורנו(אני מעריך שדבר כזה לא יתקיים...שלום פחח) תעלה רמת הבטחון בישראל דבר שיביא לגדילה חלקית בעלייה היהודית ארצה.
זאת תמונת מצב די אופטימית...
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #25  
ישן 14-04-2005, 21:46
  Inbar__ Inbar__ אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.04.05
הודעות: 168
בתגובה להודעה מספר 19 שנכתבה על ידי מוקד שמתחילה ב "יש לך פתרון לתופעה?"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי מוקד
מדי פעם אצלי בכיתה שלי ומדבר עם חברים שלי לכיתה...וחלקם מספרים לי למשל,שלפני הגיוס לצה"ל הם מתכוונים לעזוב את הארץ...

הם מוזמנים לבוא לגור באירופה, אני מבטיחה לך שזה לא יחזיק מעמד תקופה ארוכה. "חוץ לארץ" נשמע כל כך מושך. כמה שזה לא. בארץ לא יודעים עד כמה יש אנטישמיות ואנטי-ישראליות בחו"ל. מאז תחילת השנה הלועזית (ז"א 3 וחצי חודשים), היו מעל 500 תקיפות על רקע אנטישמי בצרפת. בתחילת השנה נרצח יהודי בבלגיה על רקע אנטישמי. צלבי קרס יש בטראמים, בשלטים ברחובות ובאוטובוסים. עד כמה שחו"ל נשמע נחמד, אין כמו בארץ. חבל מאוד שאנשים חושבים לעזוב את הארץ... כשחיים תקופה מסויימת בחו"ל מבינים עד כמה טוב בארץ.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #28  
ישן 20-04-2005, 00:37
צלמית המשתמש של GrimReaper
  משתמש זכר GrimReaper GrimReaper אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 19.04.04
הודעות: 4,734
המאמר המלא למתעניינים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי מוקד שמתחילה ב "ישראל לא תגיע לגיל מאה"

Will Israel Live to 100?


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.theatlantic.com/images/1pt.gif]

Don't be seduced by the recent hopeful signs: in the long run the Israeli-Palestinian conflict will remain a problem without a solution by Benjamin Schwarz

.....


To the PLO's efforts to rein in its militants and Israel's release of Palestinian prisoners should be added the most heartening recent development in Israeli-Palestinian relations: forces on both sides now wish their own leader dead. That's probably the best evidence that Ariel Sharon and Mahmoud Abbas, despite previous evidence to the contrary (don't forget that the Israeli prime minister connived in the massacre of Palestinian refugees and that the Palestinian president wrote a dissertation denying the Holocaust), now really do seek peace. Sadly, though, the very circumstances that have pushed both sides toward accommodation militate against it. Indeed, they point toward catastrophe.

The Palestinian-Zionist contest is rooted in and remains vexed by land and demographics. The founders of Zionism may have enunciated the strikingly obtuse slogan "A land without people for a people without land," but in fact they fully grasped that making an Arab land into a Jewish state required upending demographic reality by implanting a huge foreign population and, in the parlance of the time, "transferring"—voluntarily if possible, forcibly if necessary—large numbers of Palestine's indigenous inhabitants from those areas intended for Jewish statehood. For their part, the Palestinians rejected proposals in 1937 (the Peel Commission report) and 1947 (UN Resolution 181—which, Palestinians protested, designated as Jewish a state that contained 500,000 Jews but fully 400,000 Arabs) to divide the land between Arab and Jew. The rejection of any Jewish state in Palestine defined the Palestinians' national movement from its inception, in the 1920s, until at least the early 1990s (many Israelis believe, with some justification, that the same rejectionism fuels that movement to this day). And the "basic tenet of Palestinism," say Baruch Kimmerling and Joel S. Migdal in their definitive and sympathetic history of the Palestinians, continues to be the "right of return" for those 700,000 Palestinians displaced from Israeli territory in 1948 and their descendants (a population that may now number as many as five million)—which if exercised would mean the end of a Jewish majority in Israel.

Owing to the flight of those refugees and to the mass immigration of Jews in the late 1940s and the 1950s, Palestinians at first

made up a small minority of the Jewish state's total population. But, of course, since the June 1967 war Israel has occupied the West Bank and the Gaza Strip—land overwhelmingly inhabited by Palestinians. And even more important in the long run, Yasir Arafat's adage that the Palestinians' best weapon is the womb has proved true. The birth rate in the occupied territories is far higher than Israel's. Jews will very soon become a minority in the lands they occupy or rule from the Jordan River to the Mediterranean (by some calculations this has already happened), and some demographers forecast that in fifteen years they will make up as little as 42 percent of the population in this area. For decades Israelis debated the wisdom of annexing the territories, but in just five years a consensus has emerged within the Israeli political, military, and intelligence communities that the country must withdraw from much of, most of, or essentially all of the territories (those distinctions are of course a crucial issue for the Palestinians), lest Israeli Jews be forced to choose between living in a democracy and living in a Jewish state: Palestinians will demand not their own state but a single binational state, based on the principle of one man, one vote. And at that point, Israel's deputy prime minister, Ehud Olmert, has said despairingly, "we will lose everything."

Fearing that more and more Palestinians believe time is on their side, and that they will thus be tempted by the "one-state solution," the Sharon government pushed for unilateral withdrawal from the Gaza Strip (where Palestinians outnumber Jews 150 to one) and the building of the security fence to separate and insulate the Jewish state from the Palestinians (although it's not now routed along the Green Line, the fence would divide nearly all West Bank Palestinians from Israel). The fence has been rightly touted as an anti-terrorism barrier, but in fact it was conceived before the Palestinians' suicide-bombing campaign, as a means of detaching Israel politically and economically from the growing and impoverished Palestinian population; indeed, an Israeli geographer who has intensely studied the political implications of Palestinian population growth, Arnon Soffer, has described the fence as "a last desperate attempt to save the state of Israel." (Soffer advocates ceding East Jerusalem as well as predominantly Arab areas within Israel's pre-1967 borders to help defuse the demographic time bomb.)

Sharon's unilateral efforts at disengagement—which would have preserved more Jewish settlements and granted the Palestinians less territory than do existing peace plans, and which would have created a separate but hardly sovereign Palestinian entity composed of detached cantons—have spurred Abbas to enter negotiations. Better to parley, the Palestinian leadership no doubt reasoned, than be forced to accede to the Israeli-imposed facts on the ground. In that case, why can't we expect that in fact the political problems created by demographics and land may lead to a binding and mutually satisfactory peace? First and most obviously, the gap between what Palestinian and Israeli leaders will agree to and what their constituencies will abide by is huge. Every sensible person on the left or the right concurs on the necessary steps, but the Israeli political system and national temperament seem to make those steps impossible to take. After nearly forty years of settlement building on the West Bank, for instance, those settlements close to the Green Line may have roots too deep and may well be too integral to the daily life of too many Israelis to be forsaken—perhaps by design. This is nothing, of course, compared with the obstacles that Palestinian moderates face. Groups such as Hamas and the Islamic Jihad, which are committed to Israel's destruction, are hardly on the fringe. And Palestinians seem to demand the right of return as adamantly as Israelis oppose it: 98.7 percent of refugees surveyed in 2001 dismissed compensation in place of return. Among nonrefugees polled the figure was 93.1 percent. Given that Abbas has promised to submit a "final status" agreement to a plebiscite of Palestinians in the occupied territories and throughout the Arab world (a promise all but ignored in the Western press), the chances of a real peace (as opposed to what the Palestinians call a hudna—a tactical truce) appear to be slim.

But even assuming that a comprehensive settlement could be reached, Israel's long-term prospects are bleak. The late Faisal Husseini, a moderate PLO official and a scion of one of Arab Jerusalem's great families, said, "I worry about today. But the Israelis should worry about the future." Today the Palestinian cause is fragmented, and its people are exhausted. Israel, on the other hand, negotiates from a position of unassailable military strength. But the Zionist enterprise has never been able to transcend the demographic and geographic realities that have haunted it from its inception. Regardless of the moral opprobrium one might attach to either party, the seeds of the all-but-unsolvable Palestinian-refugee problem were sown when Israel recognized in 1948 that it couldn't function with a vast and hostile Palestinian population (indeed, even the relatively small number of Palestinians who remained in Israel after the war for independence lived under military rule until 1966). Today Israeli Arabs (that is, Palestinians living within Israel's pre-1967 borders and in East Jerusalem) have one of the highest population-growth rates in the world (among Israeli Arabs in the Negev, specifically, it is the highest), and they now make up about 20 percent of Israel's population; demographers project that they'll compose nearly a quarter of the population by 2020, and as much as 30 percent by 2050. (These figures don't count the approximately 150,000 Palestinian noncitizens, drawn to Israel largely by the prospect of higher-paying jobs, who live there illegally.) Such large antagonistic minorities have historically engendered conflict and calls for binationalism, which would further weaken the Jewish state.

More troublesome still, a future Palestinian state hemmed in between the Green Line and the Jordan and in the Gaza Strip will face astronomical population growth (the population in Gaza now doubles every generation, and an enormous influx of former refugees now living throughout the Arab world—mostly in Jordan, Syria, and Lebanon—is almost certain), scarce water, and dire economic conditions. (The obvious outlet for Palestinian labor—Israel—will perforce be tightly closed; otherwise the sort of creeping immigration the United States has experienced from Mexico would swamp Israel, thereby subverting efforts to maintain a Jewish state.) A host of realistic Israeli observers, including Israel's national security adviser, General Giora Eiland, doubt that the area between the Mediterranean and the Jordan contains enough land and resources to sustain two viable sovereign states. In few places in the world do conditions more demand that two peoples develop a symbiotic relationship; in no other place are the chances of building such a relationship more remote.

Whatever accommodation is made now, it seems inevitable that given the future that confronts a Palestinian state, its expansionist energies will be directed toward Israel (and, to a lesser extent, Jordan). At that point Palestinian leaders seeking further territorial revision will no doubt argue, correctly, that the Green Line was a cease-fire line, not an international boundary; that that line itself awards Israel territory won in war; and that it in no way resembles the boundaries of the UN partition resolution upon which the Jewish state was founded. David Ben-Gurion always urged his people to accept even the smallest Jewish state, arguing that it would serve as a springboard for future expansion. Palestine, he saw, would be taken over in stages. Today Israelis understandably fear that either by design or merely in response to exigencies it may be taken back in the same piecemeal fashion.

At some level most perceptive Israelis seem to grasp these future existential dangers. In fact, in conversations with Israelis on the left and the (moderate) right in academe, the military, the government, and the security services, I've been struck by their grim declarations that they as a people aren't going anywhere, but also by their foreboding about the country their children will live in. Most of all, though, I've been struck by the frequency with which these men and women—patriots all—have wistfully said, "We should have taken Uganda" (which Britain offered to the Zionist leadership in 1903). History shows that many problems have no solution—a fact all but unfathomable to Americans. Nevertheless, the century-long Palestinian-Zionist conflict is a story of two peoples, each with reasonable claims to the same piece of earth; and nearly every aspect of that story suggests that in the end—and to the detriment of those peoples, their region, and perhaps the entire world—their aspirations are not amenable to compromise.
_____________________________________
"The Nation that draws too great a distance between its soldiers and its scholars
will have its children taught by cowards and its fighting done by fools." Thucydides

"When a true genius appears in the world, you may know him by this sign, that the dunces are all in confederacy against him."
John Kennedy Toole

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #29  
ישן 22-04-2005, 21:13
  killzone killzone אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 16.03.05
הודעות: 261
בתגובה להודעה מספר 28 שנכתבה על ידי GrimReaper שמתחילה ב "המאמר המלא למתעניינים"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי GrimReaper


made up a small minority of the Jewish state's total population. But, of course, since the June 1967 war Israel has occupied the West Bank and the Gaza Strip—land overwhelmingly inhabited by Palestinians. And even more important in the long run, Yasir Arafat's adage that the Palestinians' best weapon is the womb has proved true. The birth rate in the occupied territories is far higher than Israel's. Jews will very soon become a minority in the lands they occupy or rule from the Jordan River to the Mediterranean (by some calculations this has already happened), and some demographers forecast that in fifteen years they will make up as little as 42 percent of the population in this area.

אז מה אם יהיו יותר ערבים בין הירדן לים? הם יכולים להצביע בבחירות? אם לא אז אין סיבה להאמין שתהיה להם השפעה על זהותה היהודית של מדינת ישראל. ואין סיבה להאמין שישראל אי פעם תסכים ליצירת מדינה דו-לאומית, עם ישראל יעדיף להמשיך את הסכסוך מאשר להגיע אי פעם להסכם שלום שיביא לסופו של הבית לאומי היהודי
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 14:54

הדף נוצר ב 0.09 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר