01-04-2010, 05:03
|
|
|
חבר מתאריך: 01.04.10
הודעות: 2
|
|
אחרי תיכון ומיואש
שלום רב לכם,
אני לקראת צבא בעוד מספר חודשים, ואני מרגיש רע בנוגע לעצמי ולמראי החיצוני.
עבור המגנים והבגרויות אכלתי חול וחצץ לקראתם כשהתכוננתי בציפייה שזה יגמר.
והינה, התיכון נגמר. השגתי ציונים טובים והמאמץ הניב פירות. ואני מרגיש חרא.
בעברי הייתי שמן, והורדתי כמות גדולה של קילוגרמים. הייתה לי בנוסף בעיה אסטתית שהפריעה לי ועשיתי ניתוחים לתקנה לא מזמן. במהלך 3 השנים בתיכון, הדחקתי את העובדה שיש לי בעיה אסטתית מסוימת (אני לא רוצה לפרט, אבל רק כדי שלא תבהלו, אני לא איש הפיל או מכוער או גיבן, זה לא באמת משהו קיצוני) ואת כל המרץ השקעתי בלימודים. בתיכון לא היו לי חברים, הייתי מתבודד בעצמי וחסר בטחון בגלל המראה שלי, דבר שהוביל גם למצבי רוח משתנים ומתנודדים מקיצון לקיצון כתוצאה מאי היכולת שלי להכריע האם אני נראה טוב או לא. בודדתי עצמי מרצון ומפאת חוסר בטחון מהחברה. בהפסקות נעמתי זמני בספריה.
כיום אני נראה טוב מאוד כאשר אני לבוש ואני אף מודע למבטים מצד בחורות ונשים, אך בלי חולצה- לאחר כל המשקל שהורדתי בטני רפויה (כאישה לאחר היריון שעור בטנה לא נצמד חזרה לגופה). אני מרגיש מאוד רע עם עצמי. לא איכפת לי איך אני נראה עם בגדים. אפילו שיש לי הזדמנויות לנסות לפתח משהו עם בנות, אני מרגיש חוסר בטחון מוחלט במראי החיצוני- ואני פשוט שונא לפעמים להסתכל במראה.
לא יודע מה לעשות כבר...... אני מרגיש יייאוש וחוסר תקווה. מצד אחד, בנות מסתכלות עליך, מצד שני- ככה אני מרגיש- החולצה היא תחפושת לחפות על פגמיי האסטטים.
אני מרגיש שבגדיי הם אחיזת עיניים ותו לא.
חוסר הביטחון מכרסם בי רוב הזמן, במחשבה המדכאת על מראה גופי שפשוט לא מרפה.....
מה לעשות? (ותסלחו לי אם הטקסט נראה מעט מבלבל, לא ישנתי).
|