|
09-05-2010, 02:03
|
|
מנהלת פורומי הצילום
|
|
חבר מתאריך: 12.04.05
הודעות: 13,089
|
|
בחור שבמקום להתחיל איתי (במשפט כמו "את מוצאת חן בעיני, אני אשמח להכיר אותך" או כל משפט ישיר אחר) - בחיים לא אצעק עליו, והיה אפשר להבין את זה בקלות מההודעות הקודמות שלי.
בחור שמנסה "להפיל אותי ברשתו" בלי שאשים לב (שיטה מפגרת שבחיים לא מצליחה אם בנות שיש מעט שכל בקודקודן...) - אין שום סיבה (למעט היעדר אומץ) להימנע מלצרוח עליו.
זה מטריד בטירוף כשמתחילים עם בחורה בשאלות בסגנון: "מה את עושה פה? <באוניברסיטה> אה, מגניב, מה את לומדת? וואלה, מעניין... ומה את עושה אחרי הלימודים?" (כאן אני מתחילה לחשוד שהוא לא סתם מתעניין.) "אה, וואלה, ואיפה את בד"כ יוצאת לבלות?" בלה בלה, כאן זה כבר מעיק לאללה.
מה אני אמורה להגיד בשלב שאני מבינה שהוא מנסה להתחיל איתי? (בהנחה שאני לא מעוניינת.) בוא נמשיך רגע את השיחה. הוא, להזכירך, שאל בדיוק "ואיפה את בד"כ יוצאת לבלות?" אז אולי אני אענה לו "אני מצטערת, אבל אני לא מעוניינת בך." ?? תשובה כזו נראית לך שפויה באמצע השיחה? לא, נכון? אז מה אני אמורה לעשות כדי להוריד אותו ממני, לדעתך?
בכלל, מה נותן לבנאדם זכות לשאול אותי שאלות אישיות על עצמי בלי רשות? אולי שישאל אותי פשוט מה הכתובת שלי ומתי משאירים אותי לבד בבית.
אם מישהו זר באמצע הרחוב רוצה לדעת עלי משהו - שיגיד לי שהוא מעוניין להכיר אותי. שלא יתחיל לחטט לי בחיים הפרטיים.
וכדי להיות פחות היפותטית, הנה ציטוט משיחה אמיתית ביני לבין איש (הוא היה בן איזה 30. אני בת 21 ונראית בת 16) שלא משך אותי בעליל, באוטובוס בתל אביב:
הוא: את לומדת בבר אילן או עוד לא?
* השתהות שלי מרוב הלם *
אני: אהה, אממ, אני לומדת שם. למה?
הוא: אה, איזה יופי, מה את לומדת שם?
אני: למה... למה אתה שואל?
הוא: אה, לא, סתם... (מושיט יד ללחיצה.) נעים מאוד, אני מנחם.
אני: אני לא נוגעת בגברים.
הוא: אה, סליחה. (מתקדם עוד קצת במעבר באוטובוס.) פשוט חשבתי שיכול להיות בינינו משהו רציני.
אני: יש לי חבר.
(מה שנכון.)
מה זה התחקיר הבטחוני הזה?! בעע! לדעתי הוא עזב אותי רק כי מסביב היו מלא אנשים שהסתכלו עליו במבטים מוזרים.
אז אחרי שאבא שלי נזף בי על שבכלל אמרתי לבחור שאני בבר אילן (וכהרגלו הציע שאני אצרח עליו שזה לא עניינו ושיעזוב אותי, מה שאני כנראה לעולם לא אעשה), קרה המקרה הבא, עם בחור אחר (כנראה באותו הגיל של הקודם, ומשך אותי באותה המידה...) באוניברסיטה:
הוא: סליחה, איך מגיעים לדואר.
אני: *מסבירה לו*
הוא: שניה, לא הבנתי, איפה זה בדיוק?
אני (קמה מהמספל עליו ישבתי) : הנה, אתה רואה את הבניין שמציץ שם? זה הוא.
אני חוזרת לספסל והוא משתהה רגע. אני מסתכלת עליו במבט שואל.
הוא: תגידי, מה... מה את לומדת פה?
אני: למה אתה רוצה לדעת?
(למדתי משהו מאבא...)
הוא: לא, סתם... (תמיד אותם ניסוחים...)
אני: מה זה משנה?
הוא: סתם, את נראית כזו דינאמית, מעניין אותי מה את לומדת... בלה בלה...
אני: לא משנה... (כבר הסמקתי פה בטירוף.)
הוא: לא, פשוט את נורא דינאמית (כבר אמרת זה.), חשבתי שאת בטח לא לומדת משהו רגיל, בטח משהו חופשי כזה.
מרחתי את זה עוד כמה שניות, עד שהחברה שלי שהיתה לידי והיתה עסוקה סיימה להיות עסוקה ואמרה לו: "היא לומדת אומנות וספורט, טוב? ביי." ולקחה אותי משם.
הוא אמר "אה, ידעתי, את נראית כזו..." ושיחרר אותי, בזכות החברה.
אגב, אני לומדת מדעי המחשב ומתמטיקה.
אולי זה לא הכי מובן מהסיפורים לעיל, כי קשה להבהיר את זה למי שלא נכח בסיטואציה, אבל זה מטריד!!! זה קרה לי עוד המון פעמים [בחלק מהן זה כי אני מסבירת פנים למי שמבקש עזרה (כמו הבחור עם הדואר) והם משום מה מחליטים שאני אהיה טרף קל לנסיונות שלהם] ובכל הפעמים זה היה מטריד. היה איזה איש אמריקאי לבוש כחרדי שביקש ממני לבדוק לו משהו באינטרנט במעבדות המחשבים שלנו. אחרי שבדקתי לו הוא התחיל לדבר איתי על הטאבים האחרים שהיו פתוחים לי (חצוף!!) ואז לדבר איתי על החיים שלו ומה הוא מתכוון לעשות איתם, תיחקר אותי לגבי שלי וכו'. אח"כ לשמחתי הוא עזב אותי, ומיד ברחתי מהמעבדות ולצערי נתקלתי בו בחוץ. הוא ליווה אותי ברחבי האוניברסיטה וטחן לי ת'שכל. למה?? מי אמר לך שאני מעוניינת לדבר איתך?! אם אתה בנאדם נורמלי, אתה בטח לא רוצה לכפות את עצמך. אז למה אתה לא משאיר לי פתח מילוט? תשאל אותי אם אני מעוניינת לשוחח איתך, אל תפיל את זה עלי! אני אמורה להיות מסוגלת להגיד לך "סליחה, אתה מפריע לי" או אפילו "מטריד אותי" כדי שתעזוב אותי, ואם אני לא מסוגלת - אתה פשוט לא תעזוב?
יווו!! שיגע אותי.
תאמין לי, אפילו פעם אחת מהפעמים האלה (והיו המון) הבחור המתחיל לא היה נורמלי. בכל הפעמים הוא היה מכוער מאוד ו/או מוזר מאוד ו/או מבוגר מאוד ו/או טיפש מאוד. בנאדם נורמלי לא מתחיל ככה עם בחורה. זה נקרא לכפות את עצמך, ורק אנשים נואשים עושים את זה. זה גם אף פעם לא מצליח להן.
למדתי בפנימיה ואח"כ הייתי בדירת שירות לאומי ואח"כ במעונות באוניברסיטה. אני מציינת את זה כדי להבהיר שגרתי המון שנים עם בנות, וזה אומר שיצא לי לשמוע המוווון סיפורים דומים מחברות שלי. כמובן שגם אצלן כל המטרידים היו מוזרים ומגעילים. אנשים שפויים לא עושים את זה.
מיותר לציין שאף אחת מהבנות האלה לא נהנתה שהטרידו אותה ככה, וכולן התלוננו, התעצבנו ו/או בכו מזה.
מקווה שהפנמת משהו מזה, ושאתה מבין עכשיו למה מאוד המלצתי לפותח האשכול לא לנסות את טכניקת המטרידנים הזו.
|
|