35 שנה לסיום מלחמת וייטנאם; הו צ'י מין חגגה

כ-50 אלף בני אדם צעדו ברחובותיה של העיר שנקראה פעם סייגון, וציינו את היום שבו באו הטנקים הצפון-וייטנאמים בשערי ארמון הנשיאות הדרומי. לחגיגות הוזמנו מנהיגים ווטרנים בלבד

AP
וייטנאם ציינה אתמול (יום ו') במצעד צבאי גדול ברחובות הו צ'י מין את יום השנה ה-35 לניצחון הקומוניסטי במלחמה עם ארה"ב.
הנהגת המדינה ניצלה את הטקסים והעצרות כדי להדגיש את הישגיה הכלכליים של וייטנאם, ובחרה להצניע את התבוסה שנחל הצבא האמריקני.

כ-50, אלף בני אדם צעדו ברחובות העיר שנקראה בעבר סייגון, כשהם נושאים את הדגלים האדומים-מוזהבים על מפלגת השלטון הקומוניסטית.
הם ציינו את כניסתם של הטנקים הצפון וייטנאמים בשערי ארמון הנשיאות של דרום וייטנאם ב-30 באפריל 1975 ואת הדחתה של ממשלת הבובות.

"כשראיתי את הטנקים נכנסים לעיר - שמחתי כל כך. הדרום שוחרר, המדינה אוחדה והמלחמה הסתיימה", סיפרה בערגה דו טי טאן, תושבת הו צ'י מין בת 49, שהייתה תלמידת חטיבת ביניים.
היא סיפרה כיצד יחד עם חבריה לספסל הלימודים ושכנים, יצאה לרחובות העיר להריע לכוחות הצפון וייטנאמים.

גדודים של חיילות נושאות נשק ולבושות צעיפים משובצים שחור-לבן, דומים לאלה שנהגו לוחמי מיליציית הוייטקונג לעטות, צעדו בעיר תוך שהן שרות ורוקדות לצלילי שירים פטריוטים.
למרות שעבור השלטונות מדובר ביום חג, מנעו הרשויות מעיתונאים זרים לראיין עם המשתתפים במצעדים. האזור נסגר למוזמנים בלבד עקב חששות ביטחוניים.

למעט נשיא וייטנאם נגויין מין טריט, נכחו בטקס המרכזי כל מנהיגים ונציגים מקובה, רוסיה, קמבודיה ולאוס. כמו כן הוזמנו וטרנים, גיבורי קרבות ובכירים במפלגת השלטון.
בין המוזמנים, וטרנים שסייעו בבניית המנהרות המפורסמות שנחפרו מחוץ לסייגון, שם מצאו לוחמי הוייטקונג מקלט מההפצצות האמריקניות.

לאירוע הוזמן - כמו בכל שנה - גם הגנרל לשעבר וו נגויין גיאפ, בן 95, הנחשב לארכיטקט של המבצעים הצבאיים נגד האמריקנים - אך הוא לא הגיע מטעמי בריאות.

נפילתה של סייגון הביאה לסיום מלחמת עשר השנים שניהלה ארה"ב נגד התפשטות הקומוניזם בדרום-מזרח אסיה.
המלחמה העקובה מדם גבתה את חייהם של 58 אלף חיילים אמריקנים ועל-פי הערכות של שלושה מיליון וייטנאמים.

לאחר המלחמה נשלחו חיילים דרום וייטנאמים רבים למחנות "חינוך מחדש" בצפון הקומוניסטי. מאות אלפים מקרוביהם היגרו מהמדינה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3883098,00.html

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

http://www.pressrun.net/weblog/2010...il-30-1975.html