שלום, אני חייל כבן 20. הוריי קנו לי גולדן רטריבר גור לפני כשבע שנים. הכל היה טוב ונחמד עד שאחותי (כשש שנים מעליי) הצטרפה לגור איתנו. הכלב מהר מאוד התחבר אליה יותר, היא חינכה אותו בשיטה שהיא לדעתי לקויה (למשל נתנה לו לנבוח חופשי בטענה שהוא צריך לבטא את עצמו) ונתנה לו ללעוס נעליים ושמיכות ישנות. הוא עבר לישון בחדרה, כשלפני זה הוא סתם היה ישן בסלון. הוא גם תמיד היה מתקרב אליה כשהיא הייתה. אני זוכר פעם שקראתי לו והוא בא אלי ואז אחותי קראה לו אז הוא רץ אליה. משום מה הוא אוהב אותה יותר. לפעמים היא הייתה קונה לו מתנות כמו עצמות וכדורים. כמובן לא הרבצתי לו מעולם, אולי כמה פעמים שרציתי לחנך אותו אז הצלפתי בו בעיתון אולי חזק מדי ופעם אחת שבעטתי בו מה שבדיעבד כמובן לא היה נכון לעשות. היו לנו במשפחה הרבה ריבים ומלחמות על הכלב, למשל לילה שלקחתי אותו לישון איתי בחדר (הוא לא עשה בעיות לישון איתי ליטפתי אותו והוא נרדם אבל כמובן אם הייתי פותח את הדלת הוא באיזשהו שלב היה חוזר לחדר של אחותי).

עכשיו אני חייל, וכשאני בא הביתה ואחותי נמצאת הכלב לא יורד אפילו להגיד לי שלום. אולי רק בא אלי לכמה זמן ואז חוזר לחדר של אחותי לשבת איתה. זה צובט לי את הלב לפעמים, לדעת שהכלב שבמקור קנו לי עבר ככה לאחותי ומתייחס אלי כאילו אני אורח בלבד.
לעומת זאת כשאחותי באה הביתה, הוא מתלהב ורץ אחריה. עליי הוא גם מתלהב לפעמים אבל רק כשאני בא הביתה אחרי שבועיים, על אחותי הוא מתלהב כשהיא באה הביתה כל יום.
איך להחזיר את המאזן ולגרום לכך שהכלב יאהב אותי יותר?

חח משולש אהבה קלאסי.
תתייחס אליו יותר יפה, ובחיים אל תכאיב לו, אם אתה רוצה לחנך אותו מקסימום צעק עליו (וגם זה פעם ב) וזה מעביר את המסר.
במקום להתמקד בזה שהוא יאהב אותך, תן לו סיבה לאהוב אותך.

זה לא מהסיבות שאתה חושב שהן - הוא בטח לא שונא אותך. בשביל לשנות את זה אחותך צריכה לשנות את הגישה שלה, אחרת זה לא ילך.

ומותר לחנך את הכלב, הוא לא בנאדם והוא לא יכעס עליך אם לא ניתן לו ללעוס את הנעליים שלך. זה לא תקין לאכול נעליים ושמיכות.

כן אבל להצליף בעיתון ולבעוט..? לכל מטרה יש דרך.
וגם את תחנך אותו אפילו בלי לגעת בו, אני חושב שהוא יימשך להיות בסביבה של מי שנותן לו הכי הרבה חופש אז כן אחותך צריכה לשנות גישה כדי שלא תהיה הבן אדם הרע בסיפור.

ואחותו לא מוציאה אותו "רע". פשוט הכלב מרגיש שהוא המנהיג שלה. יכול מאוד
להיות שהוא עלול לנבוח ואף לנסות לתקוף אם מתקרבים אליה כשהוא איתה.

אין מצב שהיא תשנה גישה, אנחנו לא מדברים.
אז אני מבין שבמצב כזה הכלב ימשיך לאהוב אותה יותר?

ההתנהגות שלה פסולה - זה ממש לא תקין לאפשר לכלב לעשות מה שהוא רוצה. להיפך - הוא צריך משמעת.

אני מבין את הכלב. זה עיניין של יחס. ואתה מפספס שזה חייה ולא צעצוע.

לגבי להכות כלב, אסור אף פעם לפגוע בכלב, ואסור באמת להכאיב, אבל לפעמים מכה עם עיתון זה אקט חינוכי מועיל. אבל שוב כשזה לא כי אתה אידיוט- אלא כי הוא מחרבן על השטיח או אוכל לך את הנעל או משהו...

גם לכלבים יש העדפות.זה עניין של כימיה.
כפי הנראה הכלב מעדיף את חברת אחותך על פניך.אתה יכול לנסות לחזק את הקשר בינכם ע"י:טיולים,משחקים,צ'ופרים וכו',אך תמיד הכלב יעדיף ללכת אחרי העדפותיו וכפי שנשקף מהודעתך הקשר בין הגולדן לאחותך הוא חזק מאוד.

אתה מציג גם פרטים שהם איך לומר זאת... בעייתיים לדוגמא: החופש ללא סייגים שהיא מעניקה לכלב שזה לכשעצמו נוהג פסול ולא טוב, במיוחד עם בעל חי שידע לנצל זאת באופן שלילי.

אינני יודע אם אתה בקשר טוב עם אחותך,או לא אך היה טוב אם היית מציין בפניה שכלב "אוהב" אינו בהכרח כלב "שמכבד"-זהו הבדל גדול מאוד.כלב ללא משמעת זהו כלב ללא רסן וזו בעיה שעלולה להתפתח לבעיה גדולה מאוד בהמשך...

מס שאלות לי אליך: האם הכלב מגלה רכושנות כלפיה-כלומר,נובח,חושף שניים,מגרגר על אנשים (בפרט בני הבית או מכרים) כשמתקרבים אליה?
האם הוא "מסמן החדר "(מטיל שתן) ?
האם הוא מגרגר על בני הבית כשמנסים להוריד אותו מהמיטה שלה?

ציטוט:

האם הכלב מגלה רכושנות כלפיה-כלומר,נובח,חושף שניים,מגרגר על אנשים (בפרט בני הבית או מכרים) כשמתקרבים אליה?

נובח לא יותר מזה.

ציטוט:

האם הוא "מסמן החדר "(מטיל שתן) ? האם הוא מגרגר על בני הבית כשמנסים להוריד אותו מהמיטה שלה?

לא אבל קשה לתת לו פקודות הוא מקשיב להן רק אם חוזרים עליהן ואם לא בא לו לבצע הוא פשוט הולך משם (אם אחותי בבית במצב כזה הוא ילך אליה כי הוא יודע שהיא לא תחפור לו).

אני ואחותי לא מדברים בכלל, היא לא תקשיב לי אם אגיד לה שצריך לנהוג אחרת בכלב (אלא אם כן אבוא אליה באסרטיביות מה שיכול להתחיל מלחמה חדשה בבית).
האם בכל זאת יש מה לעשות עם המצב מבלי לדבר עם אחותי?

אני אספר לך מה קרה לי, ותסיק מזה לבד.
שבועיים לפני שהתגייסתי אימצנו כלבה. כל הגידול והחינוך שלה בבית שלנו נעשה כשהייתי בצבא. אומנם הייתי משקיע בה כשהייתי יוצא הבייתה, וגם לוקח אותה לשיעורי אילוף, אבל אין מה לעשות - לא הייתי שם בשבילה. (אגב את הכלב הקודם שהיה לנו אני גידלתי + אילפתי והוא היה הכלב של הבית אבל תכלס שלי...)
ההורים שלי החליפו אותי בתפקיד מטפל הכלב. ראיתי איך כל פעם שהייתי חוזר מהצבא היא הייתה קופצת עליי, ככה להגיד שלום, ותו לא. אח"כ רוב הסופ"ש היא לא הייתה באה אלי או מקשיבה לי..אלא רק לאבא שלי ואמא שלי. זה לא שהיא זרקה עלי לגמרי, אבל אפשר היה לראות את ההבדל - מי המנהיג שלה ומי סתם משחק איתה ב"נשיכות" בסופ"ש.

מאז שהשתחררתי הכל השתנה. אני משקיע בה המון, מטייל איתה, מעסיק אותה, החזרתי לה את המשמעת שאבדה ( והיא אולפה ע"י מאלפים מקצועיים) - אבל מה - אבא שלי העדיף להאכיל אותה בערב מאשר להשקיע באילוף שלה..אז היא אהבה אותו המון אבל איבדה חלק ניכר מהמשמעת שפעם הייתה לה.

ובאמת מאז שהתחלתי להשקיע בה מחדש- אני רואה את השיפור האדיר - מקשיב לכל דבר שאני אומר, באה אלי, משחק איתי מיוזמתה. ממש 180. היא עדיין מקשיבה להורים שלי, אבל רואים שפחות לעומתי. ההורים שלי לא היו מסוגלים לטייל איתה בלי הרצועה בשדה ליד הבית שלנו, כי היא הייתה בורחת. אבל אני משחרר אותה והיא באה כל פעם שאני קורא לה.

אצל כלבים זה פשוט - תן אהבה, ותקבל אהבה. אין התחכמויות. מי שמשקיע מקבל תמורה.

אני מאמין שאתה צריך להראות לכלבה יותר השקעה, יותר אהבה, וככה היא תתקרב אליך יותר, לא בקטע של "לגנוב" אותה מאחותך, אלא שהיא תאהב אותך באותה מידה אם לא יותר.

בהצלחה ותעדכן.

R.I.P.