נתחיל מזה שהחיים שלי די מונוטוניים. לקום בבוקר לצבא, אחרי צבא לעבודה מהעבודה הביתה
כמה שעות שינה עוד פעם צבא עוד פעם עבודה... אני די תקוע בחיים ואני סובל כבר כמה שנים מבעיות דיכאון וחרדה.
מה זאת אומרת דיכאון וחרדה? אני לא יושב וחותך וורידים אבל אני סוג של אף פעם לא שמח משום דבר
והכל נראה לי תמיד אותו דבר... בעית החרדות משתקפת בזה שאני אף פעם לא יוצא למועדונים
אף פעם לא הולכת לסרטים או למקומות שיש בהם הרבה אנשים כי אני מתחיל להלחץ ולפחד בצורה כזאת שאני מתחיל לרעוד.
אני לא מהאנשים האלה שאפשר לשייך תחת הכותרת "מסכנים" מהמתבודדים שלא רוצים לחיות שלא שועפים לשום דבר או משהו בסגנון.
אחרי כמעט שנה וחצי בצבא הפסיכיאטר הצבאי שמטפל בי (אני על פרופיל 45 נפשי כי אני לוקח כדורים נגד דיכאון וחרדות)
אמר לי שהוא לא חושב שבמצב שלי אני צריך להמשיך לשרת בצבא. הוא נתן לי חודש לחשוב על זה הגדיל לי את המימון של הכדורים ושלח אותי הביתה.
השיא של המצב שלי בדר"כ מגיע שאני נמצא בבסיס, אני ממש לא מצליח למצוא לעצמי מנוחה.
אין לי ממש חשק להתחיל לפרט פה אבל אני לא מהאנשים שקשה להם בצבא בגלל שיש הרבה עבודה או בגלל שאני שבוז, זה משהו אחר פסיכולוגי יותר.
ברוב הפעמים שאני בצבא אני מרגיש הרגשה כזאת של דריחות כאילו שמשהו רע הולך לקרות כל הזמן ואני לא מצליח לשכנע את עצמי שזה רק הראש שלי.
המפקדים הישירים שלי די תומכים בי, אבל הקצין שלי הוא בן אדם מאוד קשה של סוג של מסתלבט עליי בגלל המצב הנפשי שלי
מצד שני גם המצב שלי בבית לא משהו חלק מהבעיות שלי כנראה נובעות מזה שלא ממש קיבלתי אי פעם
יחס מההורים שלי ורוב החיים גדלתי די לבד ואין לי תמיכה נפשית מההורים כמו שיש במשפחות רגיליות, לא ממש מעניין את ההורים שלי מה אני עושה,
איך אני מתנהג, או מה הבעיות הנפשיות שלי. השעיפה ההכי גדולה שלי זה לעבור לגור לבד, לקבל את השקט שאני מחפש כבר הרבה זמן ביחידת דיור, לעבוד במשרה מלאה
ולחיות את החיים שלי בשקט ולתת לעצמי טיפול נפשי הוגן (ולא צבאי) ולנסות לשקם לעצמי את החיים.
אני אף פעם לא באתי לפסיכיאטר או לפסיכולוג הצבאי ואמרתי להם שאני רוצה להשתחרר, זה יזום על ידיהם ואני לא מהאלה שיושבים אצלהם ומחרטטים על זה שאני רוצה להתאבד בגלל הזה.
במסגרת הטיפול שלי פשוט אמרו לי שמע זה לא מקום בשבילך.
כתבתי את זה כדי להתיעץ עם אנשים בוגרים. מצד אחד אני באמת סובל בצבא, אני לא יכול למצוא נחת בצבא כמו שאני מוצא נחת בעבודה למשל.
ואם אני אכן ישתחרר אני יוכל להתחיל לעבוד לעבור ליחידת דיור ולטפל בעצמי כמו שצריך. מצד שני אני מפחד מכל העניין של השתחרור לא רק בגלל שאני יחשב "משתמט"
אלה גם בגלל שאני מפחד ללכת לאיבוד אחרי הצבא... שלא יצא מצב שאני יגמור בלא לעשות כלום אחרי שאני ישתחרר.

כשתתחיל לחפש דירה תמיד יהיו משכירים שיתהו בינם לבין עצמם מדוע בגילך אתה לא בצבא
חלק גם ישאלו אותך
להגיד להם שיצאת בגלל בעיות נפשיות יכול לגרום לכך שהם יפחדו להשכיר לך דירה כי הם לא מודעים למצבך
לדעתי מה שאתה סובל ממנו זה לחץ
אתה נמצא בשתי מסגרות: צבא ועבודה כך שהחיים שלך די שגרתיים
אני מניח שחלק מהכסף שלך נועד לחסכון אז תנסה לקחת כמה ימי חופשה מהצבא והעבודה
אפילו לבד. תנקה את הראש ותחזור בכוחות מחודשים

כשחיפשתי דירה, דיברתי עם עשרות משכירים. אף אחד לא שאל אותי בת כמה אני... שאלו פה ושם מה אני עושה בחיים, אבל אני מניחה שזה מתוך נימוס וכדי לפתח שיחת חולין. האינטרס של בעל דירה הוא להשכיר את הדירה שלו. אלא אם כן השוכר הפוטנציאלי נראה כמו נרקומן או עבריין אני לא רואה סיבה שבעל דירה יתעניין בחייו הפרטיים של השוכר. אולי אני טועה, אבל הנקודה היא שמנסיוני, זאת ממש לא בעיה.


ולגבי נושא האשכול -
אני חושבת שזה תלוי בכמה זמן נשאר. אם מדובר בפרק זמן קצר יחסית, אני חושבת שכדאי להשאר, ולו רק בגלל הסיפוק שתרגיש כשתסיים. להתחיל משהו ולסיים אותו כמו שצריך, זה נותן תחושה טובה. אני חושבת שזה יעשה לך טוב.
אם מדובר בפרק זמן ארוך, אז תשתחרר. אל תדאג לגבי ההשפעה של הנושא הזה בעתיד המקצועי שלך, כי ההשפעה, אם תהיה, היא מזערית. מעסיק לא אמור להתחשב בעבר הצבאי שלך כחלק מהשיקולים אם לקבל או לא לקבל אותך לעבודה. בנוסף, אם אני לא טועה, אתה מקבל פטור רפואי. אתה לא חייב לספר לאף אחד, לעולם (אם לא תרצה) על הבעיות הנפשיות.
בקשר למה שתעשה כשתשתחרר - זה ממש תלוי באופי, כי מאוד קל ללכת לאיבוד אחרי השחרור, אבל לפי מה שאתה כותב- אתה נשמע לי אדם חרוץ, שקול וממוקד. אז אני בטוחה שתצליח.

בהצלחה

ציטוט:

במקור נכתב על ידי MiRi_GrEEn כשחיפשתי דירה, דיברתי עם עשרות משכירים. אף אחד לא שאל אותי בת כמה אני... שאלו פה ושם מה אני עושה בחיים, אבל אני מניחה שזה מתוך נימוס וכדי לפתח שיחת חולין.

שואלים את השוכר מה הוא עושה בחיים כדי להבין מה היכולת הכלכלית שלו. זה לא נעים (ולא מנומס) לשאול מישהו כמה הוא מרוויח בחודש אז שואלים במה הוא עובד בשביל להסיק מזה האם כדאי להשכיר לו. אם מישהו מציג את עצמו כאחד שנמצא בין עבודות או מתפרנס ממשהו לא רציני הוא עלול לגלות פתאום שבעל הנכס רוצה ביטחונות לא הגיוניים (זה לא נעים לומר למישהו שהוא לא יכול לקבל דירה בגלל שהוא עני אז מציבים רף דרישות כזה גבוה שהמתעניין בדירה יעדיף לוותר).

אוקיי

אם כך, אני לא ממש מבינה למה שמישהו ירצה להשכיר דירה לסטודנט. הרי רוב הסטודנטים עובדים בעבודות זמניות לא רציניות ובמשרות חלקיות. ועם זאת, המון סטודנטים שוכרים דירות.

בכל מקרה, מה שאמרת רק מחזק את מה שאני אומרת - המשכיר רוצה להשכיר. הוא רוצה לקבל את הכסף שלו כל חודש. ממש לא אמור לעניין אותו למה השוכר שלו בן 20 ולא חייל.

בשביל לא לעודד את זה שהאשכול יעבור השתלטות עוינת ע"י כל מי שיש לו משהו לומר בנושא השכירות אני פורש מהתת נושא שהתפתח פה

אבל אני בטוח שהוא גם רוצה שבתום תקופת השכירות הדירה תהיה במצב סביר ושהשוכר יתפנה מרצון
ואני מניח שזה ירתיע אם כן ישאלו את השאלות הללו
ויקבלו תשובות כנות
אותי דווקא היו כאלה שכן שאלו
אפילו כשנכנסתי לגור עם שותפים. מבין את החשש שלהם. אצלנו במשפחה כבר היה עסק עם סרבן פינוי

אם אין אפשרות לטפל בך כמו שצריך תו"כ צבא, הייתי תומך באפשרות להשתחרר.

וסתם מתוך עניין, כמה זמן נשאר לך לשרת?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Michael Shermer Smart people are very good at rationalizing things they came to believe for non-smart reasons.

אם הצבא הוא אחד הגורמים לדכאון, או מזין אותו, אני חושבת שכדי לשקול בחיוב את עניין השחרור.

אני חושבת שזה חשוב ביותר להתגייס לצבא ולשרת את המדינה. עם זאת, כאשר השירות פוגע בך, נפשית או פיזית, חובתך הראשונית היא לעצמך. אתה לא יכול לעזור לאחרים אם אתה לא יכול לעזור לעצמך. הבריאות הנפשית שלך צריכה להיות במרכז.

אם יש לך אפשרות להשתחרר, ואתה חושב שבאזרחות תוכל לטפל בעצמך יותר טוב, עשה זאת. ואם אתה כבר עושה זאת, אז תקח את כל העזרה שאתה צריך, פסיכולוג, פסיכיאטר, משפחה, חברים, מסגרות.

לתרום אתה יכול גם בהמשך, אם תהיה טוב בעבודה שלך, אני מאמינה שלא תהיינה בעיות על רקע השחרור המוקדם. מה גם שאם הפיקוד מעלייך תומך בך, תוכל לקבל תעודת שחרור בכבוד וחוות דעת טובה.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

בעיני זה מדהים שלמרות הקשיים הפנימיים (התחושות שלך) והחיצוניים (היחס מהסביבה) שאתה מתאר אתה מצליח לשמור על שגרה של צבא ועבודה. אתה צריך לתת לעצמך קרדיט על זה.

קח בחשבון את האפשרות המאוד סבירה שהכדורים שאתה לוקח פוגעים במסוגלות שלך לחוש דברים כמו שמחה. כמו שהכדורים מכהים תחושות לא טובות - הם גם מכהים תחושות טובות. יש מחיר ללקיחה שלהם.

כדאי לך לחשוב עם עצמך איזה דברים עושים לך כיף ולהכריח את עצמך לעשות אותם מדי פעם כדי לגוון את השגרת חיים שאתה מתאר.

לגבי השירות הצבאי - אם אתה ממש סובל מזה אז תשתחרר אבל אם אתה מסוגל להישאר במסגרת הצבאית מבלי שזה יביא אותך למקומות לא טובים מבחינה נפשית - כדאי להישאר. העזיבה תרגיש כמו הקלה אבל זה ילווה אותך בשארית החיים שלך. כל פעם שיעלה נושא השירות הצבאי (במקומות עבודה, עם חברים, עם המשפחה) תרגיש חוסר נוחות מסוימת.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צ'אקי. בעיני זה מדהים שלמרות הקשיים הפנימיים (התחושות שלך) והחיצוניים (היחס מהסביבה) שאתה מתאר אתה מצליח לשמור על שגרה של צבא ועבודה. אתה צריך לתת לעצמך קרדיט על זה. קח בחשבון את האפשרות המאוד סבירה שהכדורים שאתה לוקח פוגעים במסוגלות שלך לחוש דברים כמו שמחה. כמו שהכדורים מכהים תחושות לא טובות - הם גם מכהים תחושות טובות. יש מחיר ללקיחה שלהם. כדאי לך לחשוב עם עצמך איזה דברים עושים לך כיף ולהכריח את עצמך לעשות אותם מדי פעם כדי לגוון את השגרת חיים שאתה מתאר. לגבי השירות הצבאי - אם אתה ממש סובל מזה אז תשתחרר אבל אם אתה מסוגל להישאר במסגרת הצבאית מבלי שזה יביא אותך למקומות לא טובים מבחינה נפשית - כדאי להישאר. העזיבה תרגיש כמו הקלה אבל זה ילווה אותך בשארית החיים שלך. כל פעם שיעלה נושא השירות הצבאי (במקומות עבודה, עם חברים, עם המשפחה) תרגיש חוסר נוחות מסוימת.

נשאר לי קצת יותר מחצי שירות... שנה ו8 חודשים. מצד אחד זה לא כזאת תקופה ארוכה מצד שני זה נצח שלם... כן המטפל שלי אמר לי שלפי דעתו אני בן אדם חזק מאוד שהצלחתי להחזיק שנה וארבע בצבא עם המצב הנפשי שלי. הכדורים זה דווקא דבר נפלא, פחדתי מהם בהתחלה אבל אחרי תקופה של לקיחה אני יכול להגיד בבירור אני מרגיש יותר טוב, אם עכשיו לרוב הדברין אין טעם פעם היה להם טעם מר של עצב, אני מוצא את עצמי בסוף יום בשכל הכל נחמד יושב ופתאום משום מקום הייתה נופלת עליי הרגשה כאילו אני רוצה לבכות ומשהו נורא ואיום קרה ולא יכלתי להסביר לעצמי אפילו למה. גם עכשיו זה קורה אבל לאיטים יותר רחוקות ולזמן יותר קצר. הרפואה הפסיכיאטרית מאוד חלשה, וזה נדיר בכלל שמתיחסים למישהו כמוני בה, בדר"כ זה לא מקום לטיפול באנשים זה סוג של מפעל להאם לשחרר או לא לשחרר... להכריח אותך לעשות משהו שמשמח אותך זה עובד לדכאון זמני. במצב שלי האמת אני יכול לעשות משהו שמשמח אותי זה יבדר אותי לתקופת הזמן שאני עושה את זה אבל זה ברוב המקרים לי משאיר אותי עם טעם טוב בפה ליותר מידי זמן... אני באמת מתלבט עם לצאת או לא

בהנחה ומצבך הרפואי והנפשי מאפשר,תנסה לשקול מעבר לבסיס סגור
יכול להיות שזה דבר שכן יעשה לך טוב כי אתה לא מבזבז זמן על נסיעות מידי יום,מוקף באנשים כמוך שגם הם נשארים בבסיס ולא נעלמים בסוף יום וקל יותר להתחבר איתם

בגלל שמכל המילים האפשריות בחרת לתאר את השנה ושמונה חודשים שנשארו לך עד תום השירות בתור נצח - נראה לי שכדאי שתסיים את הפרק הזה בחיים שלך ע"י קבלת ההצעה לסיים את השירות.

אני במקומך, בשביל לעזור לעצמי לקבל החלטה, הייתי פותח קובץ וורד ומכין רשימה של הסיבות שבגללן אני חושב שכדאי לי להשתחרר ורשימה של סיבות שבגללן אני חושב שלא כדאי לי ואז שוקל את זה כנגד זה, הולך לישון כדי שהמוח יעבד את הנתונים ומתעורר למחרת עם החלטה.

אבל הוא לא מתאר קושי שכזה. להפך, הוא אף מציין שהוא עובד
אני לא פסיכולוג אבל אני מבין בערך מה עובר עליו
מצד אחד הצבא והיציאות היומיות שכנראה גורמות לו להרגיש בשל התפקיד שהשירות שלו לא משמעותי והוא מתוסכל מזה.
מצד שני ממסגרת אחת למסגרת שנייה-העבודה וחוסר היכולת (ואולי גם רצון בגלל ההרגל) לשבור שגרה שזה גם מתסכל כשזה נמשך לאורך זמן
לכן הצעתי את מה שהצעתי שזה או לצאת לחופשה או אפילו טיול קצר או מצד שני מעבר לבסיס סגור ששם אפשר יותר להתחבר ולשבור שגרה ביציאות משותפות באפטרים

האם במילים בפורום ברשת קצת קשה להסביר את זה, ויש גבול דק בין להסביר לבן אדם שאתה סובל מבעיה פסיכולוגית מוכחת ומנסה כל מיני סוגים שונים של טיפולים לבין לא בא לי על הצבא וזה משביז אותי ומבאס אותי. אני עובד 3~4 פעמים בשבוע(אין לי ממש ברירה כמו שכבר אמרתי אני לא מקבל תמיכה בבית). אני מן הסתם לא עובד עם אנשים, כי כמו שציינתי מאותה הסיבה שאני לא הולך למקומות עם הרבה אנשים כי אני פשוט לא יכול להשאר שם. אין לי בעיה להתחבר לאנשים ולא חסר לי חברים, שירתתי לפני זה בבסיס סגור שבו הייתי חוזר הביתה פעם בשבועיים ועקב המצב הנפשי הועברתי לבסיס פתוח וזה הרבה יותר קל. (קשה לי על גבול הלדפוק את הראש בקיר להמצא עם אותם האנשים למשך הרבה זמן לישון איתם לאכול איתם ולהעביר איתם את כל היום...). בנוסף הבעיה הנפשית שלי היא משהו שעובר אצלי במשפחה, סבא שלי היה מטופל אימא שלי מטופלת כבר כ20 שנה ובערך בגיל 14 זה התחיל גם אצלי והטיפול שאני מקבל לפי דעתי זה לא הטיפול הנכון אבל טיפול נורמלי אפשר לקבל את מחוץ למסגרת הצבאית... צפים אצלי המון מחשבות בראש בקשר לזה כי יש לי איזה אסוציאציה ממש שהפסיכיאטר אמר לי "שמע אתה בן אדם חכם אבל לטובתך אתה לא צריך להשאר במסגרת צבאית אתה צריך לצאת לאזרחות ולטפל בעצמך בלי שצה"ל ישב לך על הראש אצל גורמים פסיכיאטריים אזרחיים". מה שקורה איתי זה גם דבר די נדיר למי שמכיר את שירותי בריאות הנפש הצבאיים 99 מהטיפולים שמה נראית כמו פסיכולוג או פסיכיאטר שיושבים מול חייל שמספר להם כמה שהוא רוצה להתאבד אם הוא לא יצא מהצבא... ואצלי זה יחס של רופא מטופל וכל העניין הזה נורא מבלבל אותי... מצד אחד אני יודע שיהיה לי יותר טוב להיות משוחרר. מצד שני אני מפחד שזה יהיה ההתחלה של הלהרוס לעצמי את החיים ולמצוא את עצמי בגיל 35 גר בדירה שכורה עם עבודה של סטודנטים. אני מפחד שהשחרור מהצבא בלי תעודת השחרור יתקע אותי בחיים מבחינה חברתית ומבחינת עתיד בכללי. אני חושב לעצמי כל מיני מחשוב כמו מה אני יגיד לילד שלי שעשיתי בצבא ואיך אני יסביר לבחורה הבאה שאני יפגוש למה השתחררתי...

לא מבינה איך אתה מקשר בין שחרור מוקדם מהצבא לבין למצוא את עצמך בגיל 35 בדירה שכורה עם עבודה של סטודנטים. לא חסרים אנשים שעשו צבא עד הסוף והם בני 35 והם בדירה שכורה עם עבודה של סטודנטים. אני באמת לא חושבת שזה קשור. תסתכל על זה אחרת - אם תשתחרר עכשיו תוכל להתחיל ללמוד או לעבוד ולהתחיל להזיז עניינים מוקדם יותר מבני גילך. אמרת שאתה יודע שיהיה לך טוב יותר מחוץ למסגרת הצבאית, אז תשתחרר. לגבי העתיד החברתי והכלכלי - איזה עתיד חברתי וכלכלי יהיה לך אם תמשיך לנבול בצבא? אם תצא, וזה יעשה לך טוב ותקבל טיפול שהוא יותר טוב, אני בטוחה שתפרח חברתית. מה תגיד לבחורה? את האמת. אם היא מספיק חשובה ומכירה אותך מספיק טוב ויודעת מה עובר עליך, היא תבין. ואם היא לא מספיק חשובה אז למה שתדבר איתה על זה בכלל. לגבי עתיד כלכלי - מעסיק לא יכול לדרוש שירות צבאי כתנאי. תעשה חיפוש קצר בגוגל. הנה סתם הדבר הראשון שעלה לי http://www.kolzchut.org.il/he/%D7%A...5%D 7%93%D7%94

אם מישהו תופס אותי במצב רע אז הוא מתחיל לספר סיפור משלו שיעודד אותי. זה לא עובד בהתחלה. אבל עצם הזמן שהוא משקיע בי מאוד תורם וכמובן תמיד נחמד לשמוע סיפור טוב. אז הנה:
השבוע יצאתי לטייל (עם תיק על הגב ושקש ואוהל והרבה מים) והיה לי קפוא טילים וגשם זלעפות וכולי בוץ שבכלל אמרו שמקסימום יטפטף. ולא היה לי כח לכלום ועוד לא התחיל הטיול בכלל.
הייתי עם עוד 2 חברים והיה לנו מטרה לטייל ובסוף המשכנו למרות הגשם ובתכלס נהנו. ואפילו נהננו מאוד. עשינו מנגל. האוהל כולו נספג במים וישנו בתור מים. הלכנו בערפל. היה קפוא. אבל גם היה קפה.
בסוף (מתי שבא לנו כמובן. אזרחות ) עלינו על אוטובוס והגענו הבייתה
זה היה הסיפור. איך?


בהתחלה חשבתי שאתה קצת מבוגר יותר ובקבע. וכבר כמעט כתבתי לך שכדאי לך להשתחרר.
הכל בראש. תכניס לך את זה - הכל בראש.
שום דבר לא ישתנה כשתשתחרר. וכבר כתבו לך את זה כאן.
אתה כבר החלטת שלא יהיה לך טוב באזרחות - עוד לפני שהיית שם - אתה כתבת סטודנט בגיל 35 בדירה משלו.
יש כאלה שזה הגשמת חלום שלהם והם סופר מבסוטים מהעניין. למה שאתה לא?
כמו-כן, אתה תפגוש אנשים אחרים יותר מעצבנים מהקצין שלך. אני לא בטוח שתמצא איזה הצע גדול של עבודות שאתה חושב שמחכות לך. אני די בטוח שזה לא משרות חלומתיך כי אחרת כבר היית שם.



אני לא יודע היכן אתה משרת אבל דעתי על הצבא היא: קודם כל שזה משמעותי ותורם מאוד לחברה ולמדינה. רוב התפקידים הם בחניכה ולמידה - שזה שינוי משמעותי שאתה רואה ומרגיש בעיניים שלך. משבוע לשבוע אתה רואה שינוי ולמידה אצל אנשים, שזה מאוד מספק (החברים היותר עייפים שלי היו מקללים כל יום. אבל כל יום חוזרים ועושים את התפקיד שלהם. אולי כל אחד מסיבות שלו אבל עדיין לא מוותרים).
אני דוקא הייתי ממליץ לך להשאר בצבא ואם ממש רע לך אז לבקש העברה למקום שנראה לך שתשתלב בו טוב יותר.
הצבא זו מסגרת מאוד מגוננת ותמיד יש לך מפקד-פקוד שבמידה מסויימת אחראי עליך שתהיה במסגרת שזה דבר מעולה.
באזרחות אם אין לך איזה מסלול שאתה רואה קדימה, לא יהיה לך פשוט.
תתחיל לחשוב על דברים שאתה רוצה\אוהב לעשות. תמצא כאלה ותעשה. (גם לכתוב כאן פוסטים בפורום זה משהו)



המון בהצלחה!

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://fresh.clanteam.com/list.png]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://fresh.clanteam.com/?https://2010-uploaded.fresh.co.il/2010/09/21/52868411.gif,http://www.boredpanda.com/blog/wp-content/themes/mimbo2.2/images/subscribe-panda-605px.png]