היום שבו מתתי
היה סתם יום רגיל
ילדים משחקים מחבואים
זוג זקנים מטייל על השביל
ואני ישבתי על החוף
ולא ידעתי שכל שנייה שחולפת
מקרבת את הסוף.

היום שבו מתתי
היה עוד יום ישראלי ממוצע
תאונות, אלימות
שנאה, פצצה.
ואני מתנתק מכל הסביבה
ולא יודע ששעתי קרבה.

היום שבו מתתי
היה עוד יום
שרק רוצים שייגמר
שיהיה קצת שקט
שהשרב יישבר
ואני פוסע ברחוב אל ביתי
לא מודע לכך
שאני פוסע אל מותי.

היום שבו מתתי
היה עוד יום
של שקיעה כתומה
רעשים אחרונים
לפני שמשתלטת הדממה
פותח את הדלת
ואת עם אחר במיטתי
זהו היום בו
מצאתי את מותי

היום שבו מתתי
עבר חלף מזמן
אז איך זה לעזאזל
שהכאב עדיין כאן ?
איך עדיין אני נושם
ודומע, וכואב ?
ואיך זה, איך,
שאני עדיין
אותך אוהב ??