הרבה זמן לא כתבתי פה,
שוב אני שומר הכל בבטן, אבל משום מה בשבוע האחרון אני מתחיל שוב להתפוצץ ואני חייב להוציא את זה איפשהו.

אני מרגיש לא קשור, לא משוייך, לא אהוב, לא מעניין, לא מספיק טוב...
לא ולא ולא...

בימים האחרונים אני כל הזמן בבאסה, אני לא מוצא את עצמי בשום מקום.

אף אחד מהסביבה לא ממש "נמשך" אליי, או חפץ עד כדי כך בקרבתי.

אני שם, איפה שאני אמור להיות. חי את החיים הרגילים, הפשוטים, הולך ללימודים (עכשיו מתחיל חופש), נפגש עם אנשים, נהנה עם המשפחה, אבל לא - זה פשוט לא מעניין אותי.

אני מחפש דבר אחד - תשומת לב,
אין אף אחד בעולם, שדבר ראשון שהוא חושב עליו - זה אני.

מן הסתם יגידו שבמשפחה, כולם חושבים עליי...אז אולי...אבל - אף אחד לא מבין אותי, לא מתעניין במה שאני עושה, לא נכנס לי לחיים ומנסה לגרום לי להיות מרותק למי שאני, ולמה שאני.
וזה טוב, אני לא סובל שנדחפים לי לחיים וכל היום אומרים לי מה לעשות, אבל ..... יש יותר מדי דברים שאין לי את מי לשתף בהם.

אני קונה דברים, פוגש אנשים, עושה דברים - ואין לי למי לספר.
התגובות שכל היום אני מצפה שאני אקבל הם "למה אתה צריך את השטות הזאת?!" - אם קניתי משהו לעצמי,
או "זה יפה מה שעשית לך" - אם עשיתי משהו שאני רוצה לשתף בו עוד אנשים [זה גם בשבילכם! לא רק בשבילי!]


החברים הטובים ביותר שלי מקבלים ממני את מלוא תשומת הלב,
כל יום אני יוזם שיחות, מתעניין במצבם, מנסה לייעץ, לעזור, לתת את כולי כדי שיהיה להם טוב.
(עריכה: בקריאה שניה, זו לא האמת. יוזמים איתי שיחות - אבל כדי שאני אעזור, ולא כדי להתעניין בי)

אף אחד לא ממש מצליח לקרוא אותי ולראות שאני מבואס כי אין לי שום דבר להיות לא מבואס ממנו.

אני מדבר בציניות בשיחות, ובקושי מבינים שאני עושה את זה כדי להראות שמשהו מפריע לי.
אני לא אבוא ואגיד "היי!!!!! משהו מפריע לי! קצת יחס",
אבל אם מדברים איתי, ואני עונה בציניות, אז לפעמים קולטים ואומרים לי "נו מה, אתה רציני?" או "מה יש לך?", ואז גם אם אני אגיד "סתם..יום מבאס", אז ידברו על זה דקה או שתיים, ואז יחזרו לנושא הרגיל - ולא ימשיכו לנסות ולעודד אותי.


כל השנה הזאת עשיתי דברים שהעלו לי את הביטחון העצמי, מבחינת עבודה, מראה, קשר עם אנשים... וזה באמת עזר, עזר...עכשיו שוב אני מרגיש ריקנות כזאת...שלא משנה כמה אני מתאמץ, בסוף לא יוצא מזה כלום.
אני כבר הרבה זמן עובד על דברים, מנסה לחדש בחיים שלי - ולא משיג שום דבר, לא רואה תוצאות וכמובן, לא מקבל יחס של התעניינות.


אני לא יודע מה אני אמור לעשות, אין לי חשק להתחיל שום דבר / להמשיך דברים שכבר התחלתי,
כי אני מרגיש שאני עושה הכל לעצמי, ואף אחד לא באמת מתעניין בהם...

כל האנשים המושלמים האלה, שניחנו בכל הדברים הטובים בעולם - מראה, נפש (דעות, התנהגות, שוני מהחברה הגרועה שלנו) - עד כמה שאני מתחבר אליהם, ומאושר עד הגג שאני חבר שלהם - כי, יש! יש לי חברים הכי מושלמים בעולם,
אבל........... למה אין לי יחס מכם?!
למה אני כ"כ מקנא בכם?!?!?!


את מי אני אמור לאהוב?
בנים? כל המושלמים שניחנו בכל דבר איכותי בעולם? כל אלה שאם אני אוהב אותם, כל החברה תקפוץ ותקרא "הומו, הומו!!"

בנות? בנות בכלל מסתכלות אליי? כשהיו בנות בסביבה שלי, הייתי מעאפן, לפני שנה בערך, באמת לא היה מה לחפש בי. (חוץ מאישיות, אבל..מי מסתכל פנימה - כולם מסתכלים על החיצוני - על מה שאני הכי "מבורך" בו, בכל רע).
והיום, אני משקיע ומנסה ליצור משיכה, אבל אין בסביבה שלי הרבה בנות.
אני אמור להתגייס בחודשים הבאים, והבנות כבר מגוייסות, (וזה לא שממש התחברתי לבנות שהכרתי בלימודים), ואין אל מי להתחבר.
באינטרנט? אני לא מחפש אהבה באינטרנט.


כמו שאפשר להבין,
אין לי ממש דעה,
אני לא מצליח לגבש אישיות עצמית,
אני מנסה להתאים את עצמי לחברה. כל מה שמישהו צריך בעולם, אני אעשה בשבילו,
אבל אף אחד לא מוכן לעשות בשבילי.
למי להמשך? למה אני לא מרגיש כלום כלפיי אנשים?
אני מצפה מחברים (בנים) לשדר אליי יחס, עניין - להיות כמו אחים בשבילי (מה שאני מנסה להיות בשבילם), אבל לא מקבל כלום.


והמשפחה,
שבטוחה שאני הכי מאושר בעולם,
רק כי אני שותק, ולא אומר כלום על מה שאני מרגיש.
למה לי? כדי לשמוע את ההרצאות של ההורים?
כדי לשמוע זלזול מהאחים על כמה אני לא מבין כלום בעולם?

מה בסך הכל ביקשתי? מישהו לדבר איתו על כל מה שבא לי בעולם, בלי זלזול, בלי לעג, בלי סטיגמות, בלי ........

(עריכה 2: הרעיון שלי היה לבקש ממישהו כאן פשוט לדבר איתי, אולי אני אמצא מישהו שיתעניין בי...אבל אחרי מחשבה הבנתי, שזו שטות - הרי מי שכאן, לא מכיר אותי, ויכיר אותי רק לפי מה שאני אספר לו. ואני לא מחפש מישהו שממילא מנתח אנשים ומנסה לעזור להם. אני מחפש חבר, שיכיר אותי כמו שאני - ויציע את העזרה והתעניינות, בלי הרבה רמזים מצידי)




** כתבתי הרבה, לא ציפיתי לזה - חשבתי לכתוב איזו פסקה על כמה שאני מבואס, ולראות אילו תגובות אני אקבל, בסוף כבר כתבתי חלק ממה שאני מרגיש....כניראה שאני באמת נואש כבר לחבר/ה שיתנו לי קצת יחס, ברמה ובאיכות שמגיעים לי...כי אני חושב שאני משקיע בעולם, הרבה יותר ממה שאנשים בימינו מוכנים להשקיע. **


ולפני שאני אתחרט, כי זה מי שאני - שומר הכל לעצמי, בבטן ...
נלחץ על "שלח אשכול חדש", ונקווה שמישהו יקרא את הכל ויתן לי עצות איך להרגיש קצת יותר טוב עם עצמי.

תודה וסליחה

יש פה הרבה למה להתיחס..
לפי דעתי, עצם העובדה שכתבת פה עזרה לך מאד להבין את הכל..
אנשים חושבים בעיקר על עצמם ולא על אחרים. זה עיניין מסובך אבל חשבתי על כמה דברים שאתה יכול לנסות.

השאלה שלי היא אם אתה מחפש תשומת לב מאנשים מסוימים? הרבה פעמים אנחנו מקבלים תשומת לב מהרבה אנשים, אלה שזה פשוט האנשים שלא רצינו לקבל מהם את תשומת הלב..

מה שאמרת בהתחלה הזכיר לי ספר מעניין שקראתי. העצה הכי טובה מהספר תיהיה שתאהב את עצמך ואז הכל יסתדר לך. אם אתה תאהב את עצמך אנשים אחרים יאהבו אותך גם פשוט מאד.

אמרת שאתה כן מעניק יחס לחברים שלך ומתעניין. עכשיו השאלה שלי אם אתה באמת מתעניין בהם או שאתה עושה זאת כדי שגם הם יתעניינו בך?
במקרה שהם באמת מעניינים אותך, תחשוב למה הם מעניינים אותך, מה הם עושים כדי לגרום לעיניין.

למשל כל העיניין שאמרת ששיפרת את עצמך מבחינת ביטחון עצמי עבודה וכו' זה דבר מצויין, ואתה אמרת גם שזה עזר. זה מעלה את הערך שלך, כשיש לך ערך גבוה אנשים יתחילו להתעניין בך.
אתה יכול להמשיך לעבוד על עצמך ולהתחזק, אנשים נמשכים לזה.

אנשים גם נמשכים לכיף. ככל שתיהיה בחור כיפי וקליל יותר אנשים ימשכו אליך. בעיקרון לפי מה שהבנתי אתה רוצה חברים ממש טובים שדואגים וחולקים ביניהם ובתכלס מי לא רוצה..
זה קשה למצוא אנשים כאלה, חברי אמת. חברים כאלה זה בדרך כלל אנשים שמכירים אותך שנים.
תמשיך לצאת ולהכיר אנשים חדשים ואולי תתחבר לאנשים טובים. עוד מעט צבא. תמיד אומרים שבצבא יש את החברים הכי טובים לחיים.

לפי מה שקראתי יכול להיות שיתאים לך לפתוח בלוג. שבו תוכל לכתוב על כל מה שעובר עליך ולחלוק עם אנשים אחרים. שם באמת אנשים מתעניינים..
אני יכול גם לומר לך שהכרתי ידידה טובה שלי משם. התחלנו לדבר ואברנו לדבר במסנג'ר וכבר כמה שנים שאנחנו ככה, האמת שעוד לא ראיתי אותה. אבל כשאני צריך תשומת לב ודאגה או לחלוק משהו עם מישהו היא נמצאת שם. והיא שמחה עבורי.
אני אפילו יכול להציע את עצמי, לדבר במסנג'ר או משהו. תמיד אם זה לא נראה לך אתה יכול פשוט להפסיק אני לא חושב שמישהו יעלב מזה..

בקשר לחברים שלך, הם לא נשמעים כאלה חברים טובים. והאמת אנשים לא מבינים רמזים. שזה מה שניסית לעשות כדי לקבל תשומת לב. האמת שאתה פשוט יכול לבוא ולבקש קצת יחס. להעיר אותם ולומר להם שהם שקועים רק בעצמם. זה יעזור.

אמרת את זה בסוף. "יתן לי עצות איך להרגיש קצת יותר טוב עם עצמי." אישית אני חושב שזו הבעיה הכי גדולה שלך. שאתה לא מרגיש טוב עם עצמך או לא אוהב את עצמך מספיק. ואתה מחפש שאנשים אחרים יאהבו אותך. וכמו שאמרתי בהתחלה. תאהב את עצמך קודם. זה יעזור לך המון..
תלמד לעשות את זה. לאט לאט. בכל דרך שעליה תחשוב. אתה אפילו יכול לכתוב רשימה של תכונות שאתה אוהב בעצמך. ולהקריא אותה מיליון פעם. מה שכן יהיה טוב להחצין את התכונות הללו.
אל תנסה עד כדי כך להתאים את עצמך לחברה, כי בשלב מסוים אתה פשוט "מאבד את עצמך" כמו שאמרת שאין לך אישיות. אם תיהיה לך אישיות עצמית זאת סיבה טובה לאנשים להתעניין בך.

בכל מקרה כתבתי פה והרבה, ואין לי בכלל מושג אם אני קולע לנקודה הנכונה.
מקווה שמה שכתבתי עזר. : ]

ציטוט:

השאלה שלי היא אם אתה מחפש תשומת לב מאנשים מסוימים? הרבה פעמים אנחנו מקבלים תשומת לב מהרבה אנשים, אלה שזה פשוט האנשים שלא רצינו לקבל מהם את תשומת הלב..

יכול להיות, באמת אני מדבר על אנשים ספציפיים - כאלה שאני בוחר ומעניק להם יותר תשומת לב מאחרים, כי מרגיש שהם יותר קרובים אליי או מתאימים לסוג האנשים שאני רוצה לחזק את הקשר איתם.

ציטוט:

מה שאמרת בהתחלה הזכיר לי ספר מעניין שקראתי. העצה הכי טובה מהספר תיהיה שתאהב את עצמך ואז הכל יסתדר לך. אם אתה תאהב את עצמך אנשים אחרים יאהבו אותך גם פשוט מאד.

כמה נכון, פשוט - זה לא חחח
קשה לאהוב בנאדם כמוני, שעושה וחושב שונה ממה שאנשים אחרים בחברה עושים.
דברים שהופכים אותם ל"קולים" ולחלק מהחבר'ה, אני לא עושה - ומוצא את עצמי מנותק.
שלא לדבר על מראה, שכמה שאני לא משתדל ועושה שינויים כדי למצוא "פוזה" שתתאים לי, אני לא מקבל ביקורות חיוביות ולפעמים דווקא שליליות, יורדות ופוגעות.
ומראה - זה לא שאני שיא הגועל, אבל מה לעשות שניחנתי בפגמים דפוקים שאנשים לא רגילים לראות. (ולא, אני לא מדבר על פגמים של 3 אצבעות, או איזה עיוות בפנים..שבאנשים כאלה אני בכלל לא מקנא ולא רוצה לדעת איך הם מרגישים מהסביבה!)
סתם פאקים קטנים ומרתיעים.

ציטוט:

אמרת שאתה כן מעניק יחס לחברים שלך ומתעניין. עכשיו השאלה שלי אם אתה באמת מתעניין בהם או שאתה עושה זאת כדי שגם הם יתעניינו בך?

שאלה קשה, וכמה שאני בוחן את המעשים והמחשבות שלי - קשה לי לתת תשובה לזה.

ציטוט:

במקרה שהם באמת מעניינים אותך, תחשוב למה הם מעניינים אותך, מה הם עושים כדי לגרום לעיניין.

כי הם שונים מכולם.
הם ("איכשהו") מצליחים להתנהג שונה מכולם ולא ללכת אחרי הזרם.
יש דברים שעדיין הם עושים כדי להשאר "מקובלים" בחברה, אבל את רוב הדברים הם עושים בצורה כזאת שיש להם אישיות חזקה, שיודעים לא לעשות את השטויות שהשאר עושים. (ואם הם רוצים לפעמים, אני מנסה לגרום להם לא לעשות את זה - אבל לא תמיד עם הצלחה..וגם אם לא - אני מעריך אותם על זה, כי עדיין לעומת השאר הם בסדר).
הם פשוט איכותיים יותר, בוגרים יותר, שונים מהחברה הדפוקה שאנחנו חיים בה היום, וזה מה שאני מחפש - אנשים שיש בהם קצת יותר מכל החרא שיש באנשים (בנוער) כיום.

ציטוט:

למשל כל העיניין שאמרת ששיפרת את עצמך מבחינת ביטחון עצמי עבודה וכו' זה דבר מצויין, ואתה אמרת גם שזה עזר. זה מעלה את הערך שלך, כשיש לך ערך גבוה אנשים יתחילו להתעניין בך. אתה יכול להמשיך לעבוד על עצמך ולהתחזק, אנשים נמשכים לזה.

גם אני נמשכתי לזה, עד שזה נעצר.
עכשיו חופש גדול - ככה שחלק ממה שעשיתי נפסק.
יש דברים שבכלל עשיתי - וקיוויתי להגיע להרגשה אטבה, אבל זה לא ממש השפיע..
אז בזמן שקיוויתי - זה העלה לי את הביטחון,
עכשיו כשזה לא השפיע ואני מרגיש אותו דבר - שוב ירד הביטחון.

ציטוט:

אנשים גם נמשכים לכיף. ככל שתיהיה בחור כיפי וקליל יותר אנשים ימשכו אליך. בעיקרון לפי מה שהבנתי אתה רוצה חברים ממש טובים שדואגים וחולקים ביניהם ובתכלס מי לא רוצה.. זה קשה למצוא אנשים כאלה, חברי אמת. חברים כאלה זה בדרך כלל אנשים שמכירים אותך שנים. תמשיך לצאת ולהכיר אנשים חדשים ואולי תתחבר לאנשים טובים. עוד מעט צבא. תמיד אומרים שבצבא יש את החברים הכי טובים לחיים.

הבעיה היא, שהכיף שלי זה לא תמיד הכיף של אחרים.
מה לעשות, לא מתאים לי להשתכר כמו מטורף ולהתעורר בבוקר ולגלות שדקרתי מישהו (לא ממקרה אמיתי, תודה לאל - אבל אם כבר הנושא ב"מה שבראש" על הנוער הדפוק שלנו...)

ציטוט:

לפי מה שקראתי יכול להיות שיתאים לך לפתוח בלוג. שבו תוכל לכתוב על כל מה שעובר עליך ולחלוק עם אנשים אחרים. שם באמת אנשים מתעניינים..

חשבתי על זה כשכתבתי את ההודעה כאן, כי זה באמת היה כיף ומשחרר להוציא את כל העצבים.
אבל...בלוג = צריך שמישהו יקרא, ולמי אני אתן לקרוא, לחברים שלי? שממילא לא מתעניינים בבעיות שלי?
לכם? שלא מכירים אותי - ולא משנה לי מה אתם חושבים עליי, כי אתם כאן בתור הפסיכולוג שלי?

ציטוט:

אני יכול גם לומר לך שהכרתי ידידה טובה שלי משם. התחלנו לדבר ואברנו לדבר במסנג'ר וכבר כמה שנים שאנחנו ככה, האמת שעוד לא ראיתי אותה. אבל כשאני צריך תשומת לב ודאגה או לחלוק משהו עם מישהו היא נמצאת שם. והיא שמחה עבורי. אני אפילו יכול להציע את עצמי, לדבר במסנג'ר או משהו. תמיד אם זה לא נראה לך אתה יכול פשוט להפסיק אני לא חושב שמישהו יעלב מזה..

תודה על ההצעה, אבל שוב - אני מחפש לחזק את הקשר עם האנשים שאני מדבר איתם כיום, ולא סתם לדבר עם אנשים שאין לי קשר איתם.
(וכן, יכול להיות שאני אתחבר אליך - ותתאים לכל האישיות שאני מחפש באנשים..אבל עדיין, אני לא רוצה לזרוק את כל החברים שאני מדבר איתם כיום ולהתחיל משהו חדש פתאום. אם בעתיד אני אחפש חברה, אני אשמח לפנות אליך )

ציטוט:

בקשר לחברים שלך, הם לא נשמעים כאלה חברים טובים. והאמת אנשים לא מבינים רמזים. שזה מה שניסית לעשות כדי לקבל תשומת לב. האמת שאתה פשוט יכול לבוא ולבקש קצת יחס. להעיר אותם ולומר להם שהם שקועים רק בעצמם. זה יעזור.

אני עושה את זה לפעמים, או סתם מתפרק פתאום - כשמשהו באמת רע קורה ונמאס לי מחוסר היחס, ואז אני פשוט מתעצבן ודורש התייחסות.
אבל אני רוצה יחס גם לדברים הקטנים בחיים שמציקים והייתי שמח אם מישהו היה מקשיב ומנסה לתת פיתרון.
ו...אני מקווה שהטענה שלך על החברים, לא נכונה. אני מאוד רוצה לקוות שהם חברים טובים - כי אחרת, כל השיחה הזאת וכל ההשקעה לנסות ולפתח את הקשרים איתם באמת - עלולים להתפרש כדבר שלא ניתן לעשות לעולם, ואני עוד עלול להשאר בדד בעולם ולהפסיק לנסות ליצור קשרים - ולחיות עם עצמי לאורך השנים.

ציטוט:

אמרת את זה בסוף. "יתן לי עצות איך להרגיש קצת יותר טוב עם עצמי." אישית אני חושב שזו הבעיה הכי גדולה שלך. שאתה לא מרגיש טוב עם עצמך או לא אוהב את עצמך מספיק. ואתה מחפש שאנשים אחרים יאהבו אותך. וכמו שאמרתי בהתחלה. תאהב את עצמך קודם. זה יעזור לך המון.. תלמד לעשות את זה. לאט לאט. בכל דרך שעליה תחשוב. אתה אפילו יכול לכתוב רשימה של תכונות שאתה אוהב בעצמך. ולהקריא אותה מיליון פעם. מה שכן יהיה טוב להחצין את התכונות הללו. אל תנסה עד כדי כך להתאים את עצמך לחברה, כי בשלב מסוים אתה פשוט "מאבד את עצמך" כמו שאמרת שאין לך אישיות. אם תיהיה לך אישיות עצמית זאת סיבה טובה לאנשים להתעניין בך.

אני משתדל, אבל כשאין פידבקים חיוביים מהסביבה, זה מעלה מיד את המחשבה - שאני לא שווה כלום. ושום דבר לא יעזור להוציא את זה מהראש.
מבחינת אישיות - שוב, אני פשוט לא יודע מי אני רוצה להיות. זה שמקובל ועושה כל מה שהאידיאולוגיה שלו אומרת לעשות הפוך, או ללכת עם התחושות, עם האמונות והרצון להיות שונה מאחרים - ולקוות להשיג חברי אמת...

ציטוט:

בכל מקרה כתבתי פה והרבה, ואין לי בכלל מושג אם אני קולע לנקודה הנכונה. מקווה שמה שכתבתי עזר. : ]

תמשיך לעזור, אתה עושה את זה מצויין. וכיף לדעת שיש מישהו שמקשיב ומנסה לעזור.


תודה

הצעה שלי- לך תתנדב. הנכונות שלך לתרום לאנשים אחרים ראויה להערכה, ותופתע עד כמה תרומה לאנשים אחרים שבאמת זקוקים לה, תתרום גם לך. גם לבטחון העצמי שלך וגם ליכולת שלך לראות את הדברים בצורה אחרת.
אני יודעת שזו עצה שלא ציפית לשמוע, אבל לדעתי זה יעשה לך רק טוב.

זו ממש לא התגובה שלה ציפיתי, ואני דווקא שמח עליה :O
לא ציפיתי שמישהו יחליט יום אחד להעריך אותי על העזרה לזולת.

בנוגע להתנדבות - במה אני כבר יכול להתנדב?
פעם הייתי מעצמת התנדבות, כל דבר שביקשו הייתי עושה חופשי בכיף,
עד שה"חברה" הגרועה שלנו החליטה ליידע אותי שאני פראייר, ושאני צריך לקחת שכר על מה שאני עושה.

ומאז - מה שאני חושב שלא הוגן לקחת שכר עבורו, אני מבקש לא לעשות.
ומה שאני כבר כן עושה (דברים קצת יותר גדולים) - אני מתחיל לבקש עבורו תמורה.
שינוי דיי גדול שעברתי מבחינת צורת החשיבה.
מכזה שלא לוקח תמורה לשום דבר, לכזה שלא עושה דברים בלי זה.
(ואני לא מעודד את הדרך החדשה, אבל כבר ניכנסתי אליה =\ )


למי אני כבר יכול לתרום? איפה להתנדב? איזה סוג של התנדבות?


---


וחוץ מזה,
בנוגע לתרומה לאחרים, ולעזרה לזולת - הייתי מעדיף שאנשים שקרובים אליי (חברים קרובים, משפחה), יעריכו אותי יותר בזכות זה..ולא יעברו על זה בקלות ראש בלי לשים לב שמישהו כאן נתן קצת מהנשמה כדי שירגישו טוב.

ממה שאני קולט ממך זה שאין לך מישהו "רציני" שיבין אותך באמת. יש חברים, יש
צחוקים, יש דיבורים - אבל אין את הקטע הרציני - וזה חשוב מאוד, לא רק צחוקים.

אתה כנראה צריך למצוא לעצמך מישהו שכן בוגר מספיק ואיכותי כדי לשמוע את כל
הצדדים שלך. לדעתי אם תתנדב (עמותת בע"ח, עמותה לאנשים,מד"א) אתה תיפגש
עם אנשים טובים כמוך ותתחבר אליהם.

כמובן שזה דורש ממך, כי להתנדב זה לא הדבר הכי פשוט בעולם. אגב, אתה יכול באותה
מידה פשוט למצוא עבודה שיש בה כמות גדולה של אנשים - וגם שם להכיר אנשים.

קטונתי מלעזור לך באופן אישי, אך אמנם אצטט לך מאמרים מאתר הידברות בענייני כבוד והערכה עצמית.

ציטוט:

ככל שאדם מעריך את עצמו יותר, כך הוא זקוק פחות להערכת החברה שמסביבו. זאת לא משום שאינו צריך לחיזוקים רגשיים, אלא משום שהוא עצמו מזרים לרגשותיו את החיזוקים בלא שהוא מבחין בכך כלל. כפי שנוכחנו במאמרנו - הענקת הערכה לזולת היא אומנות; אולם ככל שאדם מעריך את עצמו יותר, כך הוא זקוק פחות להערכת החברה שמסביבו. זאת לא משום שאינו צריך לחיזוקים רגשיים, אלא משום שהוא עצמו מזרים לרגשותיו את החיזוקים בלא שהוא מבחין בכך כלל. כלומר: ברגשותיו זורמת התחושה של שביעות רצון עצמית. בשיטה הלא מודעת, שפועל אדם שיש לו בטחון עצמי, יכול לפעול גם אדם שלא ניחן בתכונה הזאת. כל אימת שהוא עושה דבר, שלדעתו הוא חיובי, יעצור לרגע ויאמר לעצמו: אכן הצלחתי, ביצעתי, הוכחתי לעצמי שאני מוכשר. התנהגות זו תקל עליו במידה מסוימת את מצוקת חוסר ההתיחסות של הסובבים אותו וכן תחזק את בטחונו העצמי - הרגשה חשובה ביותר לכל אדם.

ציטוט:

כיצד אוכל לאהוב את עצמי כאשר כה רבות מגרעותיי? האין האהבה העצמית סימן ליהירות? כיצד אוכל להשתפר מבלי לגנות את עצמי באופן מתמיד? אכן, אמת הדבר- בחינה עצמית פנימית נחוצה בהחלט כדי לזהות ולאחר חולשות. אבל בושה יתירה (דהיינו, הערכה עצמית נמוכה) מובילה לרפיון ידיים, לדאגנות, ובאופן בלתי נמנע גם לעוינות כלפי הזולת, משום שאדם יחתור להאשים ולבייש אחרים באותה מידה בה הוא מרגיש בוש בעצמו. כן, על אדם בהחלט להתבייש בעצם קיומו, ולא בגין כל דבר שהוא מעבר לשליטתו, כולל רמת היכולת הנוכחית, הבגרות והמודעות שלו או של אחרים. הדבר יוביל להרגשת חוסר ערך יתירה, אשר מרחיקה אותנו מן הזולת ומונעת אותנו מאהבתו. הספר אהבת מישרים מזכיר, בהתייחסו לויקרא יט, יז, שרק אדם שתחושתו הפנימית כלפי עצמו טובה, יוכל לקיים את מצות ואהבת לרעך כמוך. ומזכיר לנו מצוות הלבבות (ד', ה') שאסור לבייש ילד שהינו גדול דיו כדי להרגיש מבוכה. כשם שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו חרף מגרעותינו, כן עלינו לאהוב את עצמנו, ואיש את רעהו, אף כי כולנו רחוקים מן השלמות. בוודאי ניווכח לדעת שמדי פעם מצב רוחנו גרוע, אנו כועסים, אנוכיים ומדוכדכים. ייתכן שנגלה רשלנות, שכחה, חוסר ארגון וחוסר סבלנות. ייתכן שנגלה מגרעות דומות גם אצל ילדינו או אצל בני הזוג שלנו. כאשר יקרה הדבר, עלינו לנהוג כאותו מרפא גופני, ולרשום לעצמנו תרגילים רוחניים מסוימים שישיבו אותנו לאיתננו. אין צורך שנחדל לאהוב את עצמנו או את זולתנו. מה שאנו זקוקים לו ביותר בתקופה שכזו היא אהבה ללא תנאים, אהבה המקבלת בהכנעה את מגבלותינו, ועם זאת היא מדרבנת אותנו להגיע ליותר, ככל שנוכל. באווירה אשר כזו, תהיה ההתפתחות העצמית מירבית ביותר. עלינו לשמור על כבוד עצמי ועל כבוד הזולת, לא כדי להגיע לשביעות רצון ושאננות או הונאה עצמית, אלא כדי שנוכל לשמור על אובייקטיביות רגועה בבואנו להתוות לעצמנו את הצעדים הטובים ביותר להשגת מטרת חיינו התמידית: שיפור עצמי. נשים נא ליבנו לכך שחלק אלוק ממעל אשר באדם, ממריץ אותו בטבעיות ומאליו לקראת גדילה, (אלא אם כן הוא משותק על ידי בושה יתירה, רגשי אשמה או פחד.) הדבר יתחרש מאליו, אם תהיה לנו גישה חיובית כלפי עצמנו.

"האמת תמיד נמצאת בפשטות, ולא בהכפלה ובסיבוך של דברים"
אייזיק ניוטון

מצטער, לא הצלחתי להתחבר / להבין מתוך הטקסטים האלה את הפיתרונות בשבילי.

תודה לכל מי שמגיב,
אני מצטער שאני לא עונה מהר -

משום מה אני מתחבר לכל התחושות, העצבויות והרגשות - בלילה,
ועם זאת רוצה לכתוב את זה כשיש שקט ולא מפריעים, אז עד שלא הולכים לישון כולם - אני לא מתחבר למשתמש הזה ולא ניכנס לכאן.

אני קורא הכל,
וכל תגובה תורמת.
אתם אנשים מדהימים, ותודה על הכל.

אבל קראתי מספיק...
(ישלי בעיה של ריכוז יותר מחמש שורות ואני חוטפת תג'ננה-אם זה לימודים קורתעד הסוף כי אין ברירה, אם זה סתם אז פשוט אינלי כח אז אני מרפרפת-חח מה שאומר שאני ממליצה לך שלא לשוח לי מכתבי אהבה ארוכים, שיר יספיק בהחלט! )-חח דרך אגב כשזה אצלי אני כותבת חפירות פרה הסטוריות, אז תתכונן כי הינה מגיעה אחת..
פשוט שתדע שקראתי את כל מה שחשוב..
אז למשל ישלי תגובה בשבילך והיא כוללת גם ציטוט של מישו שאתה מכיר טוב מאוד, ובתקווה גדולה גם מאוד מעריך:"בנות? בנות בכלל מסתכלות אליי? כשהיו בנות בסביבה שלי, הייתי מעאפן, לפני שנה בערך, באמת לא היה מה לחפש בי. (חוץ מאישיות, אבל..מי מסתכל פנימה - כולם מסתכלים על החיצוני - על מה שאני הכי "מבורך" בו, בכל רע)."

תגיד-מה קרה לך?!?!?אתה השתגעת???????????????????????????
מה עובר לך בראש??????
לא שמעת על תופעת קרמיטים?!?-טוב אוקיי, אז בגלל שאני זו שטבעה את המונח קרמיט אני יסבירלך מה זה קודם כל ואז אגיד לך איך זה משליך גם עליך..
=דבר ראשון ש:-אפילו תדע שיופי הא בעיני המתבונן..
עכשיו דבר שני:קרמיט:מישו בעל מאה לא אי אי אי שיש לו אישות ממש טובה-רק בבקשה ממך תסתכל ברחוב..ואל תלך רחוק מידי-סתכל בבתי קפה..בחור יושב ליד בחורה..בתישעים אחוזם מהמקרים הבחורה תהיה דוגמנית עלל והבחור יהיה איזה קרמיט חמוד והפלא ופלא-הם חברים!!
ואתה יודע מה?
כי נכון, יופי זה דבר נורא חשוב, אבל אני כבר אומרת לך שלא משנה מה בחיים אני לא ייצא עם מישו שהוא בעל אופי רדוד..
וככה כל בחורה הגיונית..
אז איך בעצם זה עובד??ככה קח דוגמא מהחיים שלי:בא אלינו מרצה לא ממש בעל מראה מושך לבצפר, והוא דיבר ודיבר ודיבר.ואני לא הקשבתי רק חשבתי על איך שהוא ניראה, ואז הוא העיר אותי מחלום המליון שהייתי בו,-איך?הוא אמר משפט שהראה על כל כך הרבה ביטחון עצמי שזה פשוט עשה לי את זה בטירוף!
עוד אחת?חברה שלי ילדה דוגמנית!יצאה עם איזה אחד שניראה כמו ..אממ קרמיט..(בהזדמנות אספר מה מקור כינוי)ואתה אומר מה?מה עובר לה בשכל?אבל אין מה לעשות...ככה זה! עוד משו..אותו ילד נפרד מחברה שלי, ושוב אותה מתכונות, ישלו עכשיו עוד חברה שגם היא בלונדינית וגם לה יש עיניים ירוקות והיא גם ממש יפה..ועוד ועד ועוד..
וקיצור אני כבר חושבת שקלטת את העניין...
ומה שאני אומרת:אם אתה רוצה חברה למשל, תתחיל לעבוד על הביטחון בעצמך, תתחיל לאהוב את עצמך יותר-כי רק אם אתה אוב את עצמך אתה יכול לאפשר לאחרים לאהוב אותך...וזה משפט שאני בטוחה שכבר שמעת כמה פעמים..

ותוספות קטנות:"כל האנשים המושלמים האלה, שניחנו בכל הדברים הטובים בעולם - מראה, נפש (דעות, התנהגות, שוני מהחברה הגרועה שלנו) - עד כמה שאני מתחבר אליהם, ומאושר עד הגג שאני חבר שלהם - כי, יש! יש לי חברים הכי מושלמים בעולם,
אבל........... למה אין לי יחס מכם?!
למה אני כ"כ מקנא בכם?!?!?!"-שיהיה לך ברור שאפילו הדוגמן הזה ששחכתי כרגע מה שמו אבל אני רק זוכרת שיש לו שם ספרדי כזה, אמר על תמונה שלו שהואהצתלם לפוקס(והוא ניראה שם פצצה)שהוא ניראה בה רע והוא שנוא את התמונה ולא מבי למה בחרו בה..
אפילו לבן אדם עם הכי הרבה ביטחון יש ימים רעים..ויותר מזה, גם הוא לפעמים יקנא בך-על מה?על זה שאתה מצליח, או חכם, או מוקף באנשים שאהבים אותך..-ושתדעשקנאהזה טבע של האדם-הדבר הראשון שאני עושה בוקר זה לקנא בחברה שלי ליאור על זה שיש לה משו שאינלי וגם היא עושה אותו דבר..(ללא בטוחה שבבוקר אבל עדיין)מבין?

בקשר למשפחה ההורים והאחים-הורים, וואלה מבינה אותך הם באמת לפעמים לא יודעים איך לספוג אות..והאחים תמיד יהו מרוכזים בעצמם, מה לעשות ככה זה..לייף אי א ביץ'..אבל כל זה זה רק בגלל שכניראה לא ורחת להיו איתם בקשר טוב-כי אני מכירה חברות שהאמא היא ממש החברה הכי טובה שלהן למשל..וזה כי הן משקיעות בקשר..או שעכשיו התלתי לקחת על עצמי לתקרב לאחותי הגדולה אז קצת השתנה היחס שלה..

לא הבנתי עדיין, בן כמה אתה, זה מתוך התעניינות.. סתם לדעת..
כדי להתאים את התגובות שלי לעניין=]

אעע ודרך אגב-משו קטן-אני ממליצה לך להתנצל פחות על דברים קטנים שכאלה..בכללי אני ממליצה לך להפסיק להתנצל על זה שאתה חי ומדבר..זו זכותך הטבעית(חח ואו עכשיו קיבלתי דה ז' וו מהמבחן באזרחות..בעעע)

אני חייבת להגיד שתקופה ארוכה מאוד הרגשתי בדיוק כמוך אחד לאחד בדיוק מה שאתה רושם פה והשתמשתי אפילו באותן המילים כדי להגדיר את התחושות האלו...ואני אפילו בגיל שלך לפני גיוס גם... אני חושבת שעד לפני שנה הרגשתי ככה...אני אגיד לך דבר כזה...זה נכון מאוד שאנחנו רוצים שאנשים יתעניינו בנו ושאין כוח לעשות כלום אם אף אחד לא מתעניין וגם אליי חברות היו מתקשרות הרבה פעמים רק כדי לקבל עזרה ...
הבעיה הזאת התחילה להיפתר כשמצאתי את הדבר שאני הכי טובה בו והתחלתי פשוט לעשות אותו וממש לפתח את עצמי בו ...התנתקתי לגמריי לתקופה ארוכה מהעולם המוכר והחברים המוכרים ופשוט התמקדתי בעצמי ובאותו דבר שאני מאוד אוהבת לעשות ופשוט התחלתי לעסוק רק באותו דבר שעשה לי כל כך טוב... והחברות? הן הרגישו שמשהו חסר..וחזרו מעצמן..ובזמן הזה פשוט למדתי המון על עצמי ופיתחתי את עצמי למען עצמי...חשבתי שאי אפשר למצוא שום דבר טוב בבדידות הנוראית שמקיפה אותי והצלחתי למצוא משהו טוב בתוך הבדידות..מצאתי את עצמי ואת החיבור האמיתי לעצמי...השתמשתי בבדידות להרחבת המודעות העצמית שלי וההכרות עם עצמי...ניתבתי את הבדידות למקום טוב יותר...והיום אני אדם יותר שלם והרבה יותר בטוחה בעצמי ואנשים פחות לוקחים אותי כמובן מאליו..ואני כבר בלא בקשרים עם אנשים שניצלו ופגעו...
גם אני הרגשתי עם בנים מה שאתה מרגיש עם בנות..וגם אני לא מוכנה להכיר באינטרנט..אבל אני אומרת לך כדאי לך להאמין כי יש הפתעות בחיים ברגע שהתחלתי להאמין שיש הפתעות התחלתי לראות בעיניים דברים שקרו לי שלעולם לא האמנתי שיקרו וב"ה שקרו...

אגיד לך משהו, היתי אדם מאוד מאוד מתוסבך, עם נטיות מטורפות למצבי רוח, עושה השלכות בחיים ומסקנות על כל דבר, היתי נוטה לקיצוניות בחיים (מכל הקצוות) כדי לחפש מי אני באמת ומה אני, מה הזהות שלי.
מה אגיד לך? תמיד המליצו לי ללכת לפסיכולוג, ותמיד שללתי, אני יכול לספר בפעם הראשונה בגלויי, שהתחלתי פגישות אצל פסיכולוגית, והיא מאוד מאוד עוזרת לי, זה מכוון אותך ונותן לך כלים להתמודד עם עצמך, עם העולם.
אל תתבייש, לך לפסיכולוג (או פסיכולוגית במקרה שלי, כי תמיד קל לי יותר עם נשים ).

‎