אדם זרטל, שאיש לא חושד בי שאני מהמחנה שלו (ולא בגלל שהוא מעין שמר), פרסם עוד ספר: סודו של סיסרא. קראתי אותו בנשימה עצורה. ספר נפלא, מרתק, נטול הומור ומעט מאד תמונות.
ככל שהבנתי, פרופ' זרטל הוא כמעט במעלת קדוש אצל המתנחלים, ועיקר עיסוקו הארכיאולוגי הוא ההוכחה שהתנ"ך מדייק למדי, ואפילו קצת ממעיט מערך מבצע ההתנחלות של השבטים. הוא חשף, בין היתר, את המזבח שיהושע בנה לאחר שעברו את הירדן, ליד שכם, וממשיך לחפש הוכחות למבצע ההתנחלות הגדול.

הפעם הוא מספר על אחד מממצאיו, עיר כנענית במקום הקרוי אל אחוואת, בואדי ערה. אגלה לכם רק מה שכתוב בפרקים הראשונים של הספר, כדי לא לקלקל לכם: הוא הגיע למקום במקרה, תוך ביצוע סקר, החל לחפור ולחקור, והגיע לתובנות מדהימות למדי. מדובר על עיר גדולה, בנויה רק בחלקים מצומצמים משטחה, מבוצרת מאד מאד. מה שהפליא אותו כבר בתחילת החקר זו הארכיטקטורה הייחודית של המקום: העיר אינה דומה לשום עיר כנענית אחרת. הוא חפר שם כמה וכמה עונות, רק כדי לחזק את תחושתו הראשונית שאכן זו עיר בצורה, עם ארמון, וחומות, ואזור תעשיה, ובתי מגורים, וסימנים להימצאותן של נשים וילדות - אלא שהיא ממש אחרת. שונה מכל מה שהכרנו.

הוא מתחיל לחפש למה היא כן דומה, ומגיע למקומות מענינים ומשונים. מכאן הוא מתחיל לטוות סיפור היסטורי מורכב ובעל הגיון פנימי, שמביא אותו בסופו של דבר אפילו להסביר לנו מה זה "ספל אדירים", שסיסרא שתה ממנו.

מה נפלא כל כך בספר?

א - הוא מאפשר להדיוט כמוני להכנס לראש של ארכיאולוג. רוחב אופקים, היקשים הגיוניים, ההיסטוריה של הארכיאולוגיה, ושאר דברים מרשימים בשפע. הוא מתווכח, מתלהט, מגנה את מתנגדיו ומבקריו, ועושה את כל אלה בהגינות ראויה לציון (ממש כמעט ללא דמגוגיה) ותוך מאמץ להסביר, לשכנע ולהיות מובן לכל קורא.

ב - כיון שעיקר ענינו הוא בתקופת ההתנחלות, הרי שכל דבר שגילו פחות מ-3,000 שנים נחשב אצלו למודרניזם מאוס. היחס הזעפני שלו כלפי הורסי עתיקות מופנה באותה מידה לסוללי הכביש לישוב קציר, ולאיכר רומאי שחרש שם את האדמות, לפני 1500 שנים. החרסים הפושתים של הביזאנטים הם נטל, כי הוא מתעניין בתקופה הרבה יותר קדומה. ....וזה מצחיק למדי.

ג - כי הוא בונה סיפור נהדר, שאני מוכן לאמץ אותו בתור מיתוס.

מה פחות נפלא? העובדה שהוא כל כך רוצה שנאמין לו. שנבין - כפי שהוא הבין - שיש רק את האמת שלו, ושהתנ"ך הוא היסטוריה, ושיש מסר היסטורי ומוסרי לחפירותיו הארכיאולוגיות. כשחשבתי על דבריו הדהדה לי סיסמה בראש שהייתי רוצה להשמיע לו: היופי במיתוסים הוא היופי שלהם. לא היותם אמיתיים. אני חי נפלא עם הספר שהוא כתב ואפילו עם הסברות שהוא מעלה - ללא כל צורך להאמין בהם כאמת מדעית. סתם, בגלל שזו אפשרות סבירה, אז למה לא?

עוד דבר שהוא פחות נפלא זה היעדר התמונות. כלומר - יש כמה, אבל רחוק מלהשביע אותי. כשקראתי - כל הזמן חיפשתי תמונות על הדברים שהוא כותב עליהם במרשתת. אלא שתמונות של אל אחוואת אין שם, אז עשיתי לכם שירות - נסעתי וצילמתי. האתר צמוד (מבחוץ) לגדרות של הישוב קציר, וזחילה מתחת לשער (הנעול, כמובן) הביאה אותי לאתר. אפילו יש שילוט חום וטוב.

קנו את הספר וקיראוהו, אני מקווה שתיהנו כמוני, וחזרו הנה כדי לשוב ולהתבונן בתמונות:

מראה כללי של האתר:



החומות:



טקסטורה: אבני בניה וחרסים ביניהן


משקוף השער הצפוני (פרט):


עץ החרוב (שבצילו התקיימו כל הדיונים):




האיגלו:



קורידורים בתוך החומה:



המגדל (מס' 53)



ולסיום: אזורי המגורים





תיהנו

אני תוהה מה השוני בין התמונה הראשונה לאחרונה.