|
ההיגיון לא תמיד מנצח (וגם קצת הרבה פריקה)
אהלן,
אני שובר שתיקת פורם של 10 חודשים. (לעזעזאל!!!! כמעט סיימתי לכתוב, והכל נמחק, אני מנסה לשחזר, אז זה לא יצא טוב כלכך)
איכשהו תמיד שהמצב לא משו ויש לי זמן לעשות חושבים, אני מגיע לפה.
קצת רקע: http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=489459
(((אני חייב להוסיף פה שהידידה הכי טובה שלי, אולי היחידה, הבחורה היחידה שיכולתי להתקשר אליה מתי שאני רוצה, הבנאדם היחיד ששיתפתי אותו וסיפרתי לו כלכך הרבה, נהרגה - הדבר הכי קשה שעברתי בחיים עד כה)))
אני מרוצה מאיך שהחיים שלי מתקדמים בתקופה זו. הולך לי מעולה בלימודים, הכרתי ואני ממשיך להכיר חברים חדשים (כמובן שיש אבל), אבל אין ולא היתה בתקופה החולפת חברה.
היו לי אפשרויות, וכשאני חושב על זה עכשיו, אני דחיתי את על האופציות חוץ מאחת. הסיבות: כי זה לא מה שאני מחפש, זה לא מה שאני רוצה (בדר"כ הסיבה זה מראה חיצוני). אבל אולי בעצם אני מפחד? אולי אני רוצה משהו שלא קיים?
אם אני לא רוצה אז זה בסדר גמור, אבל מצד שני, כל חבר שלי היה זורם עם מה שיש, גם אם לא מכוונה של להכנס לקשר. רק בשביל הסקס.
בכלל כשאני מסתכל מסביבי, רוב הבחורים מסביב כלכך חרמנים, הם יתפשרו הרבה מאוד רק כדי להגיע למיטה. ואני לא, כשאני חושב לעצמי על מה שאני רוצה, זה חברה לאהוב, חברה שיהיה לי כיף איתה, אבל מצד שני מאוד חשוב לי המראה החיצוני.
בטח יותר מחצי מהגברים שיקראו את זה עכשיו יחשבו לעצם איזה הומו, הבעיה היא שלפעמים זה מה שאני מכניס לעצמי לראש. כי לכל הסובבים אותי, הדבר הכי הגיוני לעשות זה פשוט ללכת עד הסוף.
לא יודע אם זה מפחד, או אולי כי עוד לא התנסתי ואני לא יודע איך זה, או אולי יש לי חוסר בטסטוסטרון בדם. אבל ככה אני וזה מה שמשנה.
כבר לא מפריע לי העניין שאני בתול, אני לא הולך וצועק את זה ברחוב, אבל זה לא הדבר העיקרי שמטריד אותי. אני פשוט רוצה חברה! לפעמים אני מגיע למצב שאני פשוט רוצה להרגיש את תחושת ההתאהבות הטיפשית הזאת, אפילו בלי לקבל אהבה חזרה.
מה שמחרפן אותי עוד, שלהרבה מהסובבים אותי יש זוגיות, כמעט לכולם. ואני גם רוצה!!
אוף אחד גדול.. ענק!
מבחינת משפחה, אין התפתחות. אמא שלי מנסה מידי פעם לדבר איתי ולנסות להוציא ממני משהו, אבל אני גל הזמן מתנגד ובורח. מצד אחד אני רוצה להוציא ולפרוק, אבל מצד שני אני מרגיש שאני לא מסוגל לדבר ולהפתח בפני אמא שלי, או בכלל מישהו מהמשפחה שלי. זה אולי הקונפליקט הכי גדול שלי.
בכלל אין לי עכשיו ידידה\חבר שאני מספר לה\לו מה שעובר עלי ומה שאני מרגיש. אני מרגיש ממש לא בנוח להפתח ככה כלפי חברים ואנשים שאני מכיר טוב. זה ממש ממש קשה לי.
בנתיים אני עושה את זה פעם ב... פה.
עכשיו יותר בכיוון של הכותרת:
כשאני יושב עכשיו בחדר וחושב לעצמי, אני מרגיש שאני יודע מה אני צריך לעשות, ומה נכון לי בכל מצב ומצב.
כל הדברים שלמדתי ולומד (אני מתכוון מבחינת התפתחות אישית - נקרא לזה כך) נראים כלכך נכונים ופשוטים כשחושבים עליהם.
כל המשפטים שכתובים בספרים וכל הרגעים האלו של התובנות שגורמים לי להגיד האהא!
כל אלה גורמים למן ציפייה לשינוי, הצלחה, כשחושבים עליהם.
אכן יש שינוי, אבל איטי. אבל בסופו של דבר אני לא חושב על הדברים הללו כל יום כל היום, וברגעים האלה שצריך את הידע הזה הכי הרבה, הוא פשוט לא שם.
הכוונה שלי היא שאני מרגיש שמשהו לא בסדר, אין הטמעה של הידע.
מצטער, אני כבר עייף ואין לי כוח להמשיך מחדש.. אלו הדברים בגדול (אולי קצת לא מובנים כך)
לסיום, אולי להעביר את התחושה שלי עכשיו, שכנראה אני אתגבר עליה ואדחיק אותה בעוד כיומיים, אז ככה:
אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה הההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה לעזעזל!!! ***** ***** ***** מה לא בסדר איתי? מתי כבר תהיה לי חברה? מי תרצה אותי בכלל?
זה מה שקורה בערך ברגעים הקשים, ואז אני מרגיע את עצמי, ומסביר\משכנע את עצמי שהכל יהיה בסדר, וזה יגיע, ושאני בחור מאוד איכותי ומי שתזכה בי תהיה ברת מזל ממש
אבל עכשיו אין לי כוח לזה, אני נותן לקול הרע הזה להשתלט עלי ולהרעיל אותי.. אין לי כוח להקשיב לו ולהבין שזה לא אני, אין לי כוח להשתיק ולהלחם בו. משו בתוכי רוצה להרגיש רע.
תודה.  |
ראשי
צ'אט
08-08-2010, 00:40
שזה דיי מוזר..גם אני איבדתי בן דוד, גם אני לאר מסתדרת עם המשפחה(זה דרך אגב יכול לבוא רק ממך..)וגם לי לא היה חבר.הממ מוזר..
. אגב,אל תעשה זאת בוורד כי שמעתיקים לפה ואז שולחים זה עושה קוים מעצבנים כאלה,אז אל תשכח מכתבן או מסמך טקסט 
)
מצב כלאיים
