הפסטיבל האירני בעיצומו כרגע וקוים אדומים רבים -שיכלו להוות מועדי תקיפה נוחים קלים (מישהו יתקוף בסוף, לא? אז למה לא בהתחלה?) ונצרכים - נחצו
מה שהוביל אותי להקצנה לצד השני של הסקאלה, אולי באמת לא מעוניינים לעצור אותם
התשוקה לגרעין כיום זה טרנד די לוהט יחסית לעבר הרחוק וגם גופים שאינם מדינות מרשות לעצמם לחלום עליו, מה גם שמהצד הטכנולוגי-מעשי עידן הירושימה יותר קרוב לעידן הדינוזאורים מאשר לעידן הפייסבוק והכטבמי"ם,
אולי כדאי או יותר נכון, צריך! לתת לתשוקה להתממש ולהראות לפרזנטור הראשון שיגיע אל גאולתו, שבעצם גרעין אינה משוואה זהה למשיח, ובעצם כל המאמצים לא שווים את זה.
אני לא מדבר על ביצוע הרעיון שיוכל להתממש אם בחדירה והתקלת הציוד עם זמן השימוש הסופי, או בדרכים אחרות, (כמובן שכולם יסכימו שיכולת יירוט בת 100% תתן את התשובה הברורה ביותר) השאלה שלי זה הכיוון,

מה אתם אומרים? אם האופציה מעשית זה נכון? אין שיקולי הרתעה או אחרים שסותרים דעה זו?
על הצד שזו האלטרנטיבה היעילה, האם נראה שאופציה זו הינה התהליך שמתרחש*כעת?

ציטוט:

אולי כדאי או יותר נכון, צריך! לתת לתשוקה להתממש ולהראות לפרזנטור הראשון שיגיע אל גאולתו, שבעצם גרעין אינה משוואה זהה למשיח, ובעצם כל המאמצים לא שווים את זה.

לא הבנתי איזו התנהלות בינ"ל אתה בדיוק צופה או רוצה שתהיה כלפי אותו "פרזנטור ראשון" שתראה לו כביכול שהמאמץ לא כדאי. האם המאמץ היה כדאי לצ. קוריאה, פקיסטן, הודו, ובמידה מסוימת ישראל? איך זה שכל מי שיכלה מבחינת הדין הבינ"ל להחזיק בנשק גרעיני* (ארה"ב, רוסיה, סין, צרפת, בריטניה) עדיין מחזיקה בו, "למרות שהוא לא שווה למשיח"?

* יש כאן שאלה מעניינת לגבי אוקראינה, קזחסטן ויתר המדינות שהיו חלק מבריה"מ, ועם התפרקות בריה"מ יכלו אולי לדרוש שחלק מהסד"כ הגרעיני יישאר בחזקתן. ברור שהיה עליהן לחץ דיפלומטי וכלכלי חזק מרוסיה ומארה"ב לא לעשות כן.

צ. קוריאה ושאר הסוררות הינה הוכחה, אם כי אפשר להעלות על הדעת החרגות בינם לבין אירן ההיפראקטיבית (המורה שותק לכל המפריעים ומחכה למופרע שיחטוף על כולם)

בכל מקרה השאלה עומדת בעינה ספציפית בנידון אירן ותהליכי ההתמהמהות הנוכחיים האם מורים על הנ"ל

אתה שוגה בהנחה הבסיסית שלך שלטענתך הובילה אותך לעבור ל"צד הקיצוני השני של הסקאלה"..
ציטוט מדבריך:
"קוים אדומים רבים -שיכלו להוות מועדי תקיפה נוחים קלים (מישהו יתקוף בסוף, לא? אז למה לא בהתחלה?) ונצרכים - נחצו"

ההנחה הבסיסית שאם כבר עדיף לתקוף על ההתחלה ולא כמה שיותר מאוחר, בפני עצמה לא נכונה..
מתקני גרעין, כמו כל דבר אחר.. אפשר לבנות מחדש.
כלומר תקיפה על איראן רק תרוויח עוד זמן, שבמהלכם אולי תצליח לייאש את האיראנים לרדת מתכנית הגרעין, או לחילופין לגרום לאירועים משמעותים בתוך המשטר האיראני שישנו את דרכו.
כך שתקיפה שכזו,אם צריך לממש אותה, ואני מדבר באופן היפותטי לחלוטין, עדיף שתתבצע כמה שיותר מאוחר.
אם תהרוס שנה של עבודה, אז תרוויח שנה נוספת.
אם תהרוס 4 שנים של עבודה, אז תרוויח 3-4 שנים נוספות.

אתה טוען הגיונית, וזו הסקלה שהקצנתי ממנה והלאה, לא על בסיס עובדתי, וכאמור מדבריך, אלא בתהליך מחשבתי מוקצן, לא אוכל להכתיר תאוריה זו לגבי אירן אפילו לא כקונספירציה, וחבל לכן אני שאלתי (ועדיין) האם כדאי לחכות עד אחרי הסוף כשהכור חם וגרעינים מופקים בסרט נע, ולפעול רק באמצע הקרב, ובהנחה שאפשר כמובן, האם זה אופנסיבה עדיפה, וכן האם יש לכם הוכחות\תחושות שהפעם זה זה.

איבדתי אותך לגמרי. חשבתי שאתה שואל לגבי מדיניות הבלגה, ומסתבר שאתה שואל לגבי מדיניות של תקיפה רק לאחר שיש למדינה יכולת גרעינית.
למדיניות זו יש שתי מגרעות עיקריות ביחס לתקיפה לפני שכור נכנס לפעולה, או לפני שיש כמות של חומר בקיע מועשר לרמת נשק:
א. נזק היקפי רב, שעלול לגרור את האויב לתגובה חריפה, וכמובן אינו רצוי לכשעצמו.
ב. אין וודאות שהאויב אכן יישאר ללא יכולת גרעינית. התקיפה יכולה להיכשל, ייתכן ויוצר יותר חומר בקיע ממה שהוערך וחלקו הוסתר וכו'.

באנלוגיה של הכיתה, זה לחכות שתלמיד מופרע יגיע לכיתה עם אקדח- ואז לזרוק עליו רימון, שיחטוף על כולם.

התועלת היחידה היא שבמיקרים מסוימים זה מאפשר לחכות להוכחות שהמתקן שהותקף נועד למטרה צבאית ולא אזרחית. מי בעולם עוד מאמין שאיראן באמת מתכוונת להשיג גרעין רק לצורכי הפקת אנרגיה? אם למדיניות יש את כל החסרונות של תקיפה מקדימה ועוד חסרונות נוספים, למה אתה סבור שמישהו שוקל אותה?