 |
07-01-2013, 11:22
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,326
|
|
|
די זה דו! לא עוד חקירות!
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי טל ענבר שמתחילה ב "פורסם דו"ח מבקר המדינה בנושא פרשת "מסמך הרפז""
"הזכות להוביל חיילים נקנית רק במתן דוגמה אישית ובמילוי חובת הכנתם, אימונם והובלתם מלפנים."(מתוך ההקדמה שכתב רא"ל אשכנזי "על מנהיגות ומפשטות" לספר "תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון", מאת אהוד ערן, ידיעות ספרים, 2007, עמוד 15.)
לטעמי די זה די! היה דו"ח, יש מסקנות (אלה שנוגיות לתהליכי מינוי עתידיים טובות ויש ליישמן בהקדם) . אפשר לעזוב את זה. מקורבי הרמטכ"ל אשכנזי (הרפז ווינר) יצרו את המסמך וחלק מן הספינים\ איסוף ראיות ובכלל אך ידו לא היתה במעל ביצירת המסמך, וכישלונו הערכי העיקרי הוא בטיפול קלוקל שלא במסגרת הנורמות המקובלות מחד ובכך שבעצם ידע מה עושים אנשיו "מאחורי גבו" (שהרי מפקד טוב, ואשכנזי הוא בוודאי מפקד מצוין, נמדד בין היתר בבקיאות טוטלית בנעשה ביחידתו וברי לי כי ידע גם ידע). נכון, מצופה מקצין לובש מדים לנורמה אחרת, ובדר"כ אשכנזי יותר מאשר הפגין ערכים אלו בהתנהלותו כאדם, לוחם ומפקד. לטעמי הכשל כאן הוא חמור אבל אשכנזי היה ונשאר בעיני קצין ערכי וישר. לא בכדי אמר האיש הזה פעם על מבצע אנטבה כי: "אני זוכר את הרגעים שאחרי, את המיפגש עם המשוחררים, את הטיסה חזרה לארץ. כאשר התקרבנו לנחיתה הסתכלתי למטה ומעולם לא חשתי את מלוא משמעות המלה 'מדינה' כפי שחשתי באותם רגעים." (מתוך הכתבה "אנשי 2000" מאת עמנואל רוזן, "מעריב", ראש השנה תשמ"ח, 23.09.1987).
מדוע? משום שניכר כי המסמך והמציאות מקיימים ביניהם קשר הדוק, משום שרבים מן המהלכים המוצעים במסמך באמת התממשו. האם טעה רא"ל אשכנזי כשהשאיר את המסמך חודשים אצלו בלי לפעול, לפרסמו באופן פומבי או בעימות אישי מול ברק, ברור שכן, אבל זה, בעיני, בחזקת שיקול דעת מוטעה (מאוד!) ולא בחזקת עוררין על מערכת הערכים של הרמטכ"ל בדימוס. מנגד ברק טעה משמעותית באווירה שיצר, או שאפשר לה להתקיים מול הרמטכ"ל. מאחר והמבקר קובע בצדק שהרמטכ"ל כפוף לשר, הרי שזה לא כוחות והשר הוא החזק יותר, והיה אמור להוציא את "הערמונים מן האש". רק לראייה הציטוטים הנ"ל מן הכתבה מאת אמיר אורן (06.01.2013):
* "אבל שבועות מעטים לאחר מכן, בסוף ינואר 2010, פלש גלנט למשרדו של איזנקוט, בקומת אלופי הפיקודים בבניין המטכ"ל, קטע את שיחתו עם ראש מנהלת המעברים במשרד הביטחון והודיע לו שההתמודדות על תפקיד הרמטכ"ל שוב אינה משולשת, גלנט-גנץ-איזנקוט, כי הוא – איזנקוט – בחוץ. גלנט בישר לו ש'סיפור הרמטכ"ל סגור, בוא נתחיל לעבוד' – הוא ינצח את גנץ 'עם יד שמאל'. הוא ביקש מאיזנקוט תדריך על הנעשה בפיקוד הצפון והציע לו שיתוף פעולה, כולל גיבוש רשימת מינויים. איזנקוט העיד שראה בדברים אלה ניסיון לקשירת קשר מאחורי גבו של הרמטכ"ל. הוא אמר לגלנט שבכך הסתיימה שיחתם ומיהר לעדכן את אשכנזי.
*"באותו מועד, פחות או יותר, השתנתה עמדת אשכנזי מנכונות לפעולה באיראן להסתייגות ממנה, והתגבשה סופית עדיפותו של גלנט כמועמדו של ברק לרמטכ"ל. גלנט לא התאפק והסגיר מגמה זו באופן שהכעיס את איזנקוט – אף שלא ראה בעצמו 'מתמודד' – ואת גנץ, שלדברי איזנקוט נפל קורבן למאמץ שיטתי להציגו ללא הצדקה כ'שוטה הכפר' ו'כלומניק'. נגד גנץ נוצל בין השאר אירוע שאירע כשאשכנזי היה בחו"ל וגנץ, סגן הרמטכ"ל, מילא את מקומו. בשעת לילה מאוחרת טילפן ברק לאיזנקוט, שלף אותו מתרגיל חילוץ בני-ערובה ובדק אתו אם קיימים תנאים למבצע מסוים. איזנקוט ניתח את מזג האוויר ונתונים נוספים והמליץ שלא לבצע. אז, ללא ידיעת איזנקוט, הזעיק אליו ברק את גנץ, הפתיע אותו בשאלה זהה ונזף בו על שאינו בקי בתמונת המודיעין. גנץ, שהובך לעיני ראש אגף המבצעים טל רוסו, התמרמר על כך באוזני איזנקוט. למחרת, בביקור בדרום, רוסו סיפר על כך לתומו לגלנט. במהרה פשטה בצבא ומחוצה לו שמועת חדלונו של גנץ. ברק, בפליטת פה, אישר למעשה שגנץ לא היה בעיניו מועמד ראוי לרמטכ"ל – החלופות המעשיות היו רק גלנט, איזנקוט והארכת כהונתו של אשכנזי."
*"קצין נוסף, מפקד אוגדת הגליל הרצי הלוי, מופיע ברשימת המועמדים לקידום לצד השם 'ביבי'. והנה, רק לאחרונה סירב הלוי לבקשת נתניהו להתמנות למזכירו הצבאי. איזנקוט, בעדויותיו בשנים 2011-10, התקשה להאמין שהרפז מוכשר עד כדי ניבוי מדויק של העתיד. "אם באמת הרפז לבדו כתב את המסמך", עקץ איזנקוט, 'הרי שהוא – ולא אביב כוכבי – צריך להיות ראש אמ"ן'."
כגורם הממונה והאחראי ברק הוא מי שקובע את הטון אפעילו אם הרמטכ"ל (כעל רמטכ"ל) הוא דמות אהודה ציבורית לא פחות. המעשה הזה, שהעיב מאוד על הדרך שבה התנהלה צמרת מערכת הביטחון במדינה הוא מטריד עד מאוד. אשכנזי, שבצדק נחשב למשקם צה"ל שאחרי מלחמת לבנון השנייה, ומפקדו בפעילות מבצעית מאתגרת בארבע השנים האחרונות (התקיפה בסוריה, עופרת יצוקה, חורף חם ועוד) נאלץ להתמודד, ושוב אני מציין שכך אני לפחות רואה זאת, עם שר ביטחון המוטרד באופן תדיר מכך שאינו מקובל בציבור כמו הרמטכ"ל (כל רמטכ"ל לצורך העניין אהוד מן השר הממונה עליו, כך הם פני הדברים בישראל) ורואה חתרנים מסתתרים מאחורי כל פינה. קיים תמיד חשש שלא הכל ידוע וגלוי ואני טועה בהערכתי ואשכנזי הרבה פחות נקי. אם כך, אצטער מאוד (גם על אשכנזי, גם על חוסר היכולת שלי לשפוט ולהעריך נכונה ובעיקר על צה"ל), אבל כרגע הערכה שלי היא שמי שעומד מאחורי האווירה הרעה במטה הכללי יושב במשרד שר הביטחון.
אני מקבל כלשונה את קביעתו של עמוס הראל מלפני שנתיים לערך כי: "אשכנזי, למרות האשמות ברק, היה רמטכ"ל טוב. הוא העביר לצה"ל את 'אימון ההקמה' המחודש שהיה דרוש אחרי ההלם של מלחמת לבנון השנייה. כשבוחנים את הצבא דרך קריטריונים כמו רמת הכשירות, מצב הימ"חים, המורל במערך המילואים, היקף האימונים ומידת הרלוונטיות של התוכניות האופרטיביות בגזרות השונות, ברור לעין שבארבע השנים האחרונות נעשתה כאן כברת דרך ארוכה. לשבחו צריך להזכיר גם מתינות מדינית וזהירות ביטחונית, תחת ממשלות שאופי העומדים בראשן (אהוד אולמרט) או רקעם האידיאולוגי (נתניהו) עלול היה לגרור את צה"ל למקומות מרוחקים. גם השקט הביטחוני מרשים. אלוף פיקוד הצפון, גדי אייזנקוט, סיפר השבוע לרמטכ"ל על מפקד חטיבה מרחבית בצפון שאמר בטקס ההחלפה שלו כי סיים שנתיים בלי אירוע מבצעי בגזרה. אשכנזי פיקד על אותה חטיבה בשנות השמונים, שבהן אירעה היתקלות מדי שבוע. הצלחת אשכנזי עלתה על עצביו של ברק, מה גם שכללה בשנה האחרונה טפטוף מתמשך של טרוניות נגד השר. בעוד הרמטכ"ל שומר על דימוי ציבורי א-פוליטי ומתרחק לכאורה מהתקשורת, עובד בשירותו מערך שיווקי נמרץ. השבוע, למשל, הופצה לעיתונאים חוברת המסכמת את פועלו (יחידת דובר צה"ל הנפיקה לעצמה בהזדמנות זו אלבום יוקרתי, המתעד את הודעות הדובר במשך השנים. פרויקט חסר פשר, שעלותו לצרכן 168 שקל. בקרוב בחנויות הספרים). הרמטכ"ל הא-פוליטי ידע לקרוץ לזירה המפלגתית. הביקור בשוק מחנה יהודה בנובמבר האחרון, בשיא העימות עם השר, היה פוליטיקה בהתגלמותה. אשכנזי אינו מתראיין, כמובן. בנאומי הפרידה שלו חוזר אותו מסר: אני גאה במה שהשארתי. עשיתי גם כמה טעויות שאני מצטער עליהן. הוא רומז בכך לפרשה והשפעותיה. זה, בעיקר, ההיבט השלילי בקדנציה שלו. המשבר הערכי שמותיר אחריו אשכנזי בצה"ל, בשל המסמך ונגזרותיו, אינו שונה במהותו מהמצב ששרר לאחר מלחמת לבנון והתפטרות דן חלוץ בתחילת 2007." ("הארץ", 10.02.2011).
אבל גם כך וגם כך. די לי בנתונים הבאים אותם קובע דו"ח המבקר: לא היה "פוטש"! לא היתה תוכנית עבודה מסודרת אצל מי מהצדדים לפגיעה שיטתית בצד שכנגד, רה"מ לא התערב (לזכותו יאמר באמת שאינו הראשון שלא מתערב בסכסוך עבודה בין רמטכ"ל ושרב"ט), האלוף גלנט אינו מצטייר מן הדו"ח ומן הכתבות כקצין חף מפולטיקה (בלשון המעטה) והאלופים איזנקוט וגנץ כן! באשר לי, אשכנזי יוצא בעיני כמי שאמנם לא הפגין את מיטב שיקול הדעת נוכח המצב אולם בהתחשב בעובדה שרה"מ לא התערב וששר הביטחון הכשיל אותו על כל צעד ושעל ונתפס בעיניו כאדם שאינו יכול להידבר עימו אני מבין מדוע בחר לסמוך רק על עצמו. באשר לחובת הציות לרמה ממונה במדינה דמוקרטית הרי שהמבקר קבע לא היה פוטש! עניין נוסף, רמטכ"לים בצה"ל עברו עבירות חמורות בהרבה בשאלות הכפיפות לשרב"ט, יציאה נגד מדיניות ממשלה מוצהרת וגם בסוגיות אמירת אמת (מופז נגד פואד בפינוי אבו סנינה, מופז בוועדת שמגר לחקר הטבח במערת המכפלה, מוטה גור והסכם השלום, רפול והאזנות הסתר לאלופים, ביצוע הוראות פתיחת מחסומים וסגרים בשטחים באינתיפאדה השנייה ועוד). רוצה לומר הפרשה בסוף היא בעיקר רוח וצלצולים.
"אני מאמין בגבי כאדם, כחבר. ואני בטוח, שחלק גדול מהאשמות נגדו יתברר כלא יותר מרכילות. אני מאחל לגבי היוצא לדרך חדשה, שיצליח בה. כאזרח אני מודה לו על ארבע שנים של עבודה קשה, עם אחריות עצומה, שבהן הוא עמד בכבוד ובהצטיינות. גבי אהב את החיילים, ואפשר לומר בחיוך שגבי נשאר חייל, גולנצ'יק, עד יומו האחרון במדים." (רא"ל במיל' אמנון ליפקין-שחק ז"ל על אשכנזי)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
נערך לאחרונה ע"י marloweperelab89035 בתאריך 07-01-2013 בשעה 11:24.
|
|
ראשי
צ'אט
(קרדיט למרשי)
מצב כלאיים
