כלומר, המקרים היחידים בהם אתקל בנ"ל הן במילים לועזיות ששועתקו לעברית?

כמו קטשופ

שזו כמובן דוגמה למילה שמקורה אינו עברי.

ככל הנראה לא. אין מילים בעברית עם דגש בפ' בסוף מלה.
יש מקרה יחיד בתנ"ך של ף' מודגשת http://he.wikisource.org/wiki/קטגוריה:משלי_ל_ו
אני לא בטוח שניתן ללמוד מהמקרה הזה למילים אחרות, (להדגשה הזו יש הסבר לפי כללי הדקדוק כמדומני) יש דיון על הנושא בלינק.

..

בעברית אין מילים המסתיימות בפ"א דגושה.
יש ראשי תיבות כמו משת"פּ, אולם אילו נוצרו בימי המקרא, היו מבטאים אותן בפ"א רפה מכורח יכולות הדיבור שלהם.
בערבית יש בּ רפה גם בסוף מילה: קבב, אהל-אל-כיתאב (אנשי הספר), ארנבּ.

יש לציין שיש לומר משאבֿ, עקרבֿ, ולא להדגיש את הבי"ת כשם שמדגישים אותה בריבוי.

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

כיצד יש להגות: ארה"ב או ארה"בּ?

לא זכור לי שמישהו הוגה את ראשי התיבות הללו כך, בניגוד למשל לדו"ח.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

זה שלא נהוג להגות לא אומר שאין צורה נכונה להגיה... לא?

זה אני כבר לא יודע, למיטב הבנתי אין להגות בדיבור ראשי תיבות מלבד אלו שהפכו למילה בפני עצמה- דו"ח למשל. וכמובן שבצבא יש עברית שונה לחלוטין

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

אני רוצה מאוד לענות ארה"בֿ, אבל אחרי שמצאתי באבן־שושן (2003) את הניקוד"וְכַיוֹ"בּ" (בערך "יקיר העיר"), קשה להכריע.
בי"ת רפה עדיפה, כמו משמְרות זה"בֿ (זהירות בּדרכים), מנצפ"ך ותנ"ךֿ (כּתובים).

אלא שעדיף פשוט ארצות־הברית, וברבים (ראה עמדתו של אבינרי).

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

סלח לי, כן?
אבל נראה שהתחמקת מתשובה :-)
זה מזכיר לי את הבדיחה ששוטרים מצאו גופה ברחוב רוטשילד, וכשהם מילאו את הדו"ח הם לא ידעו איך לרשום "רוטשילד" או "רותשילד", אז גררו את הגופה לרחוב ויצמן..

כלומר, ברור שיש דרך לעקוף את ההתמודדות עם השאלה שלי, שהיא עדיפה במקרה הזה (או בכל מקרה אחר בו לא יודעים את התשובה).
השאלה היא מה נכון, לא מה עדיף.
הרי יש סיבה שאומרים "וכיו"בּ" ואילו אומרים "זה"ב"... מהי אפוא?
ואם נחזור לשאלה המקורית, כיצד יש להגות ארה"ב ועל סמך מה מתבססת התשובה?

תודה.

ראשי התיבות ארה"ב אינן מוכרות כמילה הנקראת כִּכְתבה, ולכן אין החלטה כיצד לנקדה.

למה זה"בֿ מבוטאת בבי"ת רפויה ומשת"פּ דגושה? אין פה חוקיות. כך התקבלה המילה בפי הדוברים.
זה"ב התאימה למילה הקיימת זָהָב. אם תבקש מאנשים שמעולם לא ידעו על משמרות זה"ב, הם, קרוב לוודאי,
יבטאו את זה בבי"ת רפה, בזכות המילה התאומה.

משת"פּ, קַפָּאפּ (קרב פנים אל פנים), רס"פּ - כולן מנוקדות ככה גם במילון, משום שכך הן קרויות
בציבור. אם תמציא ראשי־תיבות חדשים: פ"פ - פה פעור - אתה זה שיבחר איך להגות את זה
Paf, Pap, פ"א־פ"א או, פשוט: "פה פעור". אם תצליח להפיץ את ראשי התיבות, יבטאו אותו כפי שאתה בחרת.

להגות ארה"בֿ בבי"ת רפה זה עברי יותר. יש לזה תימוכין טובים יותר מארה"בּ, כי זו מילה במשקל ארנב,
אחאב, סחלב, עקרב, תרקב, טחלבֿ (בערבית: טַחְלַבּ ), אכזב ועכשיו.

*מסתבר שפ"פ = 'פתע פתאום' או 'פתחון פה'.

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן