26-08-2010, 07:32
|
|
|
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
|
|
ושוב אומר את מה שגל אמר בנוסח אחר: במחלה מפושטת לא נלחמים ע"י כריתת איברים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי rubber_duck שמתחילה ב "יוזמה באוניברסיטת חיפה: להחרים מרצים פרו-פלסטינים"
העוינות עד שינאה למדינה, לציונות ולעם היהודי אשר בציון לא חדרו לאקדמיה רק בחסות הNIF ומלגותיה. זהו תהליך ארוך ששורשיו כפי שהזכירו ספייקר ופלמינג בימיו התמימים יחסית של מאגנס ואשר קיבל זריקת מרץ ב1977. אז, חשו חלק ממאישי עמדות המפתח של הממסד האקדמי, המשפטי והשלטוני המפא"יניקי כי 'נגנבה מהם המדינה' בהליך מוזר הקרוי בחירות דמוקרטיות. הם הרשו לעצמם לחבור לאותם גרעיני רדיקליות וניכור למדינה תוך מתן חרות לרגשות גזעניים ונהנתנות תוך האחזות בקליקת השחיתות הממסדית שהביאה אותם לאן שהביאה. הפוסט ציונות קיבלה לגיטימציה.
בהמשך דור הפקידים, המשפטנים, הפוליטיקאים, אנשי התקשורת והמרצים המפא"יניקי שרגליו היו בכל זאת נטועות חזק בארץ ובציונות - התחלף. את מקומו תפסו השוליים הרדיקלים וגם צאצאיהם של תופסי עמדות המפתח בימי מפא"י [במכוון אני משתמש במושג זה שהוא אמיתי ומכובד יותר בעיני]. לצאצאים כבר לא הייתה ראיה היסטורית או הערכה לנס הציוני הסובב אותם. הכל נראה מובן והמטרה בחיים הייתה 'להשיג עוד'.
לפני עשור ומחצה נקרתה בפני הדור החדש וחסר הערכים השולט בעמדות המפתח ההזדמנות להשגת 'עוד'. בעזרת הכסף הערבי, החשש הארופאי מהאיסלאם העולה, דפוסי העברת מידע תקשורת חדשים צעקניים ורדודים ונמנום של ההסברה הישראלית - הרימה האנטישמיות את ראשה מחדש ובגאון. בתחילה במסווה של שנאת הימין הישראלי אשר אפשרה לשיירי הממסד של השמאל הציוני לחבור לעיתים אליה בכדי לקטוף פרי זה או אחר. אך כצפוי, במהרה הפכה השנאה כנגד ישראל בכללותה לגלויה ולגיטימית. הצאצאים שקיבלו צעצועים וראו עצמם כבר יותר כאנשי העולם הגדול מאשר כישראלים חברו חיש לרדיקלים שונאי ישראל והשקיעו את עיקר מאמציהם בבידול שלהם מהמדינה ולא חלילה בהסברת עמדות המדינה. למרבה הצער הם המשיכו וממשיכים לאחוז לא מעט עמדות מפתח נוחות בעודם אוחזים במשרות הללו.
ורק אז, לאחר שהגוף הנבגד החלו המתנכרים למדינה היהודית מבחוץ לבחוש בה בעזרת [1] כספים חיצוניים ממקורות שטובת ישראל לא בראש מעיניהם ככקרנות אמריקאיות ואירופאיות [2] השגת שליטה בכספי תרומות יהודיות שכוונת נותניהן טובה.
אין מדובר כמובן במתן מענקים גלויים וחד פעמיים למפלגות ופוליטיקאים. מעבר להגבלה החוקית הרי שהשקיפות היחסית מצמצמת את הנזק הטמון בכך. מדובר על חלחול איטי לממסד השלטוני, האקדמי, המשפטי והתקשורתי ודרישת שבועת אמונים לניכור מהמדינה והציונות כהכרח לקידום או שרידות במקומות הללו.
לכן בדיוק יסיים עיתונאי ספורט במקומון שוליים את כתבתו הנידחת במספר מילים בגנות הכיבוש. לכן בדיוק ימקד ארגון ירוק החפץ בכסף את מאמציו במאבק בהתישבות היהודית. זו גם הסיבה שמשפטנים החפצים בקידום ינהגו כמקדמי אג'נדה שחוסר הצדק ועיוותי השיוויון מול החוק זועקים ממנה. כותב מאמר בתחומים מסויימים יגביר את סכויי הפרסום וקבלת תקציב המחקר הבא ע"י עיוות הסטורי, השמטת נתונים ושאר ירקות רקובים שיעלו ריח רע מהמדינה שעל חשבונה הוא ניזון וכותב.
החדירה לא נבלמה כאן כמובן בכל מקום בו נתפסו עמדות המפתח יעשה מאמץ לדכא כל חשיבה אחרת ציונית מסורתית או חלילה כזו המבקרת את אויבי המדינה ואת תופסי עמדות המפתח שמעלו בשליחותם.
מה הסכוי של מחזאי שאינו עידו נתניהו להעלות הצגה בעלת מסר יהודי וציוני ולא פמפלט תעמולה פלשתיני? מה סכוייו להעלות סתם קומדיה? מה סכויי הקידום של מנהל בי"ס שיעז לנאום מול תלמידים והורים ולומר כי 'יש לשקול היטב את הסכנה שבהענות לדרישות החמאס בענין שליט' [תחת לשאת את המלל השגרתי שמכתיבה רוח מרשק כפי שנעשה כמעט בכל ארוע בית ספרי בו נכחתי בשנים האחרונות ]. מה סכויי הקידום של מנהל מחלקה שיאמר למשרד הבריאות במסמך רשמי כי בשל תפוסה של 130% ממיטות מחלקתו והעומס על הצוות הוא דורש להפסיק ולהפנות אליו חולים מעזה? [לבטח נמוכים מסכויי הקידום של זה שיתראיין תחת כל עץ פלשתיני בסגנון דרוויש ויספר כי משלחת ישראל לסיוע באסון כלשהו בחו"ל היא למעשה יהירות ציונית שנועדה למסך את עוולות הכיבוש].
לסכום:תהליך החולי היה איטי וכך צריך להיות גם תהליך הרפוי. לא החרמת מרצים שונאי ישראל אלא עידוד חוקרים ציוניים. פעילות שקטה וממושכת של ניתוב כספי המדינה וכספי התורמים למטרות להם ניתנו מראש וגיוס תורמים יהודיים ואוהבי ישראל חדשים אשר יחזירו את הזכות להיות יהודי, ציוני וישראלי החושב ימינה ממרצ למסדרונות הממסד. עידוד אנשים החושבים אחרת מהתועבה השולטת לומר את דברם. יצירת ערוצי בטוי תקשורתיים, אומנות ומחקר חדשים. משתושג נקודת האיזון ינטשו האינטרסנטים את ספינת המלחמה הערבית וישובו למלאכתם המקורית.
"אם תרצו" זה שם יפה. "אם תפעלו בחוכמה" זו דרך עבודה נכונה יותר.
נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 26-08-2010 בשעה 07:37.
|