|
01-08-2010, 00:42
|
|
|
|
חבר מתאריך: 16.11.02
הודעות: 14,010
|
|
כשהתחלתי לקרוא את שגוללת כאן כל מה שעבר לי בראש זה "שייקח את הדברים בפרופורציה. זה לא סיפור חיים עצוב." אם תרצה, אני יכול להכניס אותך לפרופורציות.
בסוף דבריך דווקא נראה כי אתה מודע לחשיבות הדברים, אתה בריא (שהרי זה הדבר הכי חשוב בסופו של דבר, לא? שכן זהו הבסיס לכל) ומעריך את החיים.
לכן, לא הצלחתי לגבש דיעה לגבי התייחסותך לבעיה. מחד גיסא, ע"פ הכותרת ציפיתי לטרגדיה אישית מצערת ומאידך גיסא, לפי סיפא דברייך דווקא נראה כי אתה לוקח את הדברים בפרופורציות הנכונות.
אז רק במידה שאכן הכותרת היא זו שמשקפת את התייחסותך לעניין, אומר כי בתור התחלה תסתכל על הבעיה כאל בעיה, בדיוק כך, ולא כאל "סיפור חיים עצוב". הבעיה היא פועל יוצא של בעיות קודמות שנמשכו לאורך שנים, יצרו בסיס בעייתי אך אין הדבר בלתי הפיך (בניגוד להרבה דברים אחרים בחיים, כן? פרופורציות..).
אז כאמור, זוהי בעיה, ועליך להבין (ובעיקר לאזור אומץ) כיצד אתה פותר אותה, כי אף אחד לא יפתור אותה בשבילך.
שנית, אומר כי הבעיה (ואכן, אני מודה שזו בעיה...) הזו לא נדירה כלל. אני מכיר מספר אנשים במצב דומה (ואף פחות טוב משלך) שהתמודדו עם הבעיה בגאון. למעשה, מה שאני רוצה להגיד לך כאן הוא שאתה לא לבד (בניגוד לכינוי שלך). אתה לא היחיד בעולם שמתמודד עם הבעיה הזו, ואתה לא היחיד שיצא ממנה...
לגבי העניין עצמו, ראה, כפי שאני רואה את המצב, הבעיה הגדולה כאן היא ההרגל שנוצר לאורך השנים, הבעיה הנוכחית שנערמה על הבעיה הקודמת (שנערמה על זו שלפניה..) שגרמה לך תחושת ניכור. לכן, בתור התחלה, הייתי ממליץ לך לנסות לשנות. זה לא קל, בטח לא אחרי שנים של הרגל... אבל עם זאת, המטרה כפי שאני רואה אותה היא לזנוח את הדרך בה נקטת עד עכשיו (שהובילה אותך לכתיבת ההודעה הזו) ולנסות דרך אחרת. לנסות להכיר, לנסות לצאת, לנסות לראות...
עושה רושם שאתה לא שונא את עצמך, אתה מודע ליתרונות והחסרונות שלך וזה לגיטימי לחלוטין.
גם אם אתה מסתכל במראה ואתה לא מת על מה שאתה רואה, דווקא כשיוצאים ומתערים בחברה ומקבלים פידבקים מפתיעים (חיובים, כאלה שלא קיבלת עד עכשיו ולא כי לא היית ראוי להם - אלא כי לאף אחד לא הייתה את ההזדמנות לתת לך אותם) הדיעה שלך לגבי עצמך תשתנה. מבטיח לך.
מהדברים שלך ניתן ללמוד שיש לך חוסן נפשי, כל שאתה זקוק לו זה אומץ, בטחון.
למה לא לנסות לקפוץ למים העמוקים? החוסן הנפשי שלך משמש לך כמגן. נסה לשנות את הדרך, נסה להתערות, להצטרף, להשתתף, להראות יותר נוכחות, ליצור קשרים, להנות... הדרך הזו לא סלולה עבורך (כפי שהיא לא עבור אף אחד), לכן היא לא תיהיה חלקה, אך היא תמיד תיהיה במגמה כללית של עליה.
דבר נוסף, אתה בחור עובד. מסגרות הן מקום נפלא לפתח קשרים חברתיים ורומנטיים (מנסיון).
נסה לא לברוח מהצעות שבאות, נסה ליזום ולהגדיל ראש.
אם יש לך את היכולת הכלכלית, צא מבית הורייך. לדעתי, זה לא בריא לך ולא בריא להם אני מאמין שגם לך זה קצת מפריע (הרי לא סתם דאגת לציין את זה בהודעה שלך). אני בהחלט נוטה להסכים עם הסבורים כי בגיל 29 צריך לגור לבד. יתרה מזאת, אני מכיר לא מעט בנות שאכן מרתיעה אותן העובדה שבחור גר עם הוריו... אבל אל תצא מהבית בשבילן, צא מהבית בשבילך. העצמאות הזו לא תסולא בפז ולא תרוויח כזו באף דרך אחרת.
לדידי, ולאור הדברים הנ"ל, יש לך בסיס מאוד טוב להתקדמות במישור החברתי. כל שעליך לעשות הוא לאזור אומץ, לשנות את הדרך והגישה, להיות אסרטיבי ... והעצים יניבו פרי.
בהצלחה. קטן עליך.
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י Shai בתאריך 01-08-2010 בשעה 00:48.
|
|