לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה *+*+* ברוכים הבאים לפורום אומנויות לחימה *+*+* חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > ספורט > אמנויות לחימה
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 08-09-2010, 12:45
  לי-דור ש לי-דור ש אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.09.10
הודעות: 6
סיפורים אישיים...

הסיפור האישי שלי באמנויות לחימה התחיל כבר מגיל מאוד קטן כשאמא שלי שלחה אותי ללמוד ג'ודו,
כשהייתי בערך בן 3, היא מצאה לי חוג ג'ודו ליד הבית מאמין שהיא ודאי חשבה אז על להקנות לי בסיס, נו אתם יודעים: כושר, משמעת, קוארדינציה, מסגרת חברתית....
ונכון בהתחלה הייתי מאושר והיה לי טוב לבוא ולהתאמן עם הקבוצה ועם המורה שהיה עבורי מעין דמות מודל....
לאחר תקופת אימונים המורה שלי הציע לי לבוא להשתתף בתחרות חיצונית וההורים שלי לקחו אותי להתחרות, עברתי את כל ההליכים השגרתיים של תחרות ג'ודו, נשקלתי, לבשתי את החליפה, ההורים של צילמו אותי ועליתי לאורינה... הייתי ילד הרמוני ושוחר טוב ושלום, נתתי קידה למתמודד ולשופט וניגשתי לעימות כשכולם מסתכלים ובוהים, איך שתפסתי אותו הוא הפיל אותי על הראש, התחלתי לבכות, אנשים באו וניסו להרגיע אותי איש לא הצליח, ניגש אלי המאמן שלי שמו היה דב נראה לי (וואוו זה היה מזמן), ואמר לי שהיריב שקיבלתי היה יותר גדול ממני בגיל ובמשקל ועכשיו אני אקבל יריב שקול שהוא אמנם גדול בגיל אך הוא באותו המשקל, עליתי חדור תקווה לקרב נאבקתי, נלחמתי והפסדתי, ואז חלה תפנית אישית אצלי, האופוריה שלי נמוגה, התמרמרתי, והתבשלתי טוב טוב...
מאז הייתי בחוגים אחרים והתגלגלתי מכדורסל לכדורגל, לקפואירה ולגיטרה...
הכל היה לשווא, ותקופה ארוכה המשכתי להתעניין באמנויות לחימה, הלכתי לכמה שיעורי ניסיון...
רציתי דימוי אישי לא להיות תמיד הרכרוכי חסר הדעה, חיפשתי אסרטיביות ושאנשים יקשיבו לי, אבל בדיוק ההיפך קרה, אני הפכתי להיות יותר ויותר קשוב לאחרים... יותר ויותר מעריץ אחרים... ולא את עצמי... בחטיבת הביניים כמה ילדים גנבו ממני כסף ואיימו לדקור אותי אם אספר למישהו לאחר שדיווחתי עליהם והם נחקרו במשטרה הייתי למושא "הערצה" של רבים מבית ספרי היו מקללים אותי, מכפכפים אותי, למרות שבתוך תוכי ידעתי שאני יותר חזק מכל אחד ואחד מאותם האנשים.. הם קראו לי "מלשין",
ולאורך תקופת חיים ארוכה מנשוא סבלתי נורא... אך ראו מהו צחוק הגורל...
בכיתה י' או יא' אני כבר לא זוכר בא אלינו לשיעור ספורט מורה לנינג'יטסו...
הוא עשה לנו קרב הפלות ואני אמרתי או הנה הזדמנות להראות להם מה אני שווה,
עליתי מול אנשים ועם המון כח הצלחתי לגבור עליהם ולהפיל אותם אך כשאני כבר תשוש ובקושי עומד על רגלי הגיח לי אחד שהיה אז די מקובל בשכבה והוא היה ממש קטן והוא הפיל אותי כהרף עין, וזה העלה אצלי אסוציציות של כישלון מגיל קטן, אז התחלתי להגיע לשיעורים של אותו מורה ומאז עברו כבר קצת יותר מ-5 שנים, עכשיו אני בצבא.... מחפש פרטנר לאימונים, אז מי שרוצה שיכתוב לי לפרטי,
בכל אופן האמנות נקראת נינג'וטסו קוגה ריו.... למי שמעוניין לראות סרטון, להלן הקישורית:


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
חזרה לפורום
  #3  
ישן 17-09-2010, 11:59
  משתמש זכר yamasnik yamasnik אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 30.09.06
הודעות: 881
שלח הודעה דרך ICQ אל yamasnik שלח הודעה דרך MSN אל yamasnik שלח הודעה דרך Yahoo אל yamasnik Facebook profile Follow me...
אל תצפה לשטף תגובות..
בתגובה להודעה מספר 2 שנכתבה על ידי לי-דור ש שמתחילה ב "שתפו בסיפוריכם..."

לפחות לא כל כך מהר.
בפרש הקהילה מאוד קטנה.

אני לא מוצלח בסיפורים.. זה לא ממש קשור לאומנות לחימה..

רק תדע שאתה לא לבד. בחטיבה הייתי ילד כאפות. למרות שהייתי מתאמן, די שרירי לגיל שלי אז, מאז היסודי הייתי נחשב ל"סוס" של הבית ספר.
בכיתה ח' הייתי השוער של הכיתה, וכרגיל, בזמן שעמדתי בשער, חלמתי לי..

פתאום אני רואה את הכדור עובר לי בין הרגליים, כל הבית ספר נקרעים מצחוק, ואני עומד מושפל, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, איזו הרגשה...

למזלי בסופו של דבר ניצחנו.

אחרי המשחק עבר לידי מישהו ואמר לי: "אתה דפוק? מה זה היה?", בגלל שהייתי באטרף מהפאדיחה, זרקתי את לפח את הסנדוויץ שהיה לי ביד, התקרבתי אליו ונתתי לו כאפה.
התחלנו ללכת מכות, פתאום בא מישהו, תפס לי את הידיים מאחוריי הגב, וההוא נתן לי אגרופים לפנים. עד שהמורה לספורט הגיע והפריד בינינו.
נהיה לי פנס כחול מסביב לעין ונשארתי עוד יותר עצבני ומתוסכל.

עדיין הייתה מעליי ה"הילה" של הסוס.

יום אחרי, כל הערסים שמכפכפים אותי ביומיום, ארגנו שנלך מכות אחרי הבית ספר.
יצאתי ראשון החוצה, פחדתי פחד מוות, זרמים בגוף. לא הייתי אחד שהולך מכות וגם לא ידעתי ללכת, למרות שהייתי שרירי ונראיתי חזק היה לי אופי של חננה.

הוא יצא, התחלתי ללכת לכיוון שלו, הוא התחיל לרוץ אליי, בראש דמיינתי שזה יהיה כמו שתמיד ידעתי שזה, שני ילדים מחזיקים בחולצה אחד של השני, מקללים ודוחפים, הייתי ממש תמים.

הלכתי אליו באדישות, וכשהוא הגיע אליי הוא הכניס לי אגרוף לפנים, נראה לי שהייתי בהלם לרגע, התחלנו להחליף מהלומות, בערך, על כל 6 אגרופים שהוא נתן לי, נתתי לו אחד.

בסופו של דבר זה נגמר בזה שהוא זימבר לי ת'צורה מול כל החטיבה, כל הקטע של השרירי וחזק עבר, ומאז היו מזכירים לי את זה כל פעם.. יום או יומיים אחרי, עם כל ההרגשה המחורבנת, חיפשתי את שכן של בת דודה שלי אחרי הלימודים בשביל להרביץ לו, הוא קרה לה "ציצים גדולים" ואם אני לא טועה הוא זורק לה אבנים לחלון, נשמע כמו סיבה טובה מספיק להרביץ לו, לא?
אז רדפתי אחריו, והוא הצליח לברוח. ומאז לא התקרבתי אליו.

בעיקרון, אני בטוח שאם הייתי יודע אז מה שאני יודע היום, הכל היה אחרת (שנה וחצי באגרוף תאילנדי).

ואגב, בזמן הכתיבה קיבלתי הארה. אני נזכר בהרגשה שהייתה לי אז, ומבין פתאום מה גורם לנערים באזורי מצוקה להיות אלימים אחד כלפי השני. זה פשוט ברור כל כך.

נראה לי הוצאתי מחשבות ותסכולים של שנים... זה היה לפני 11 שנה בערך. מרגיש כמעט כמו אתמול.
חזרה לפורום
  #4  
ישן 21-09-2010, 21:49
  S N U F K I N S N U F K I N אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.03.10
הודעות: 569
הסיפור שלי
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי לי-דור ש שמתחילה ב "סיפורים אישיים..."

שלום, אני מתאמן בקראטה בסגנון השוטוקאן (בתוך השוטוקאן אנחנו מתאמנים בסגנון ייחודי שהמאמן שלנו פיתח). התחלתי להתאמן במתנ"ס השכונתי בגיל 6, פרשתי אחרי כמה שנים ובגיל 12 חזרתי להתאמן מההתחלה (חגורה לבנה). מאז אני מתאמן (6 שנים) ובקרוב אני יעשה מבחן לחגורה שחורה DAN1, כמו שהבנתם דבר שהיה צריך לקרות לפני המון שנים. אני מאוד מרוצה מהאומנות לחימה, פתחתי קואורדינציה גבוהה, סיבולת, גמישות, אינסטינקטים ובעיקר הגנה עצמית גבוהה ובטחון. תמיד נחשבתי ביסודי ובתיכון כילד הכי חזק או מהחזקים (כמה עלוב זה נשמע) אבל בפועל בקרב אחד על אחד (עד שחזרתי להתאמן בגיל 12)הייתי רב מאוד מסורבל. קצת לפני גיל 12 וסיום היסודי הייתה לי מריבה רצינית עם בחור שהגיע אותה שנה ונחשב כשווה לי או אף חזק יותר בכוח, רבנו מכות רציניות (כמו שלא רבתי מעולם, תמיד כל ריב היה נגמר בניצחון חד צדדי מצידי) ואפשר לומר "שניצחתי" לפי ההגדרה של החבר'ה. החלטתי למצות את הכוח הפיסי שיש בי ולחזור לקראטה (השנים שהתאמנתי בגיל צעיר היו בדיחה) נרשמתי למתנ"ס אחר בעיר,חברה יותר בוגרים (המתנ"ס הראשון הוא עד גילאים 12-13) והתקדמתי צעד אחר צעד, עד הלום. ואני ממשיך להתקדם ומאוד מרוצה. אגב, בתחרות הראשונה שלי זכיתי בגביע מקום שלישי, הנתון הזה הוסיף לי המון מוטיבציה להמשיך.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

חזרה לפורום

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 11:45

הדף נוצר ב 0.04 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר