" מחלקת היסטוריה בחטיבת התורה וההדרכה תפרסם מחקר בשלושה כרכים, הבוחן את התנהלות צה"ל במהלך מלחמת יום הכיפורים, מהדרג הזוטר ועד לבכיר ביותר. "התובנות הן מרתקות וקשות", מגלה רמ"ח היסטוריה... הספרים עתידים להתפרסם ככל הנראה עוד השנה, והם נמצאים כעת בשלב ההפקה "

http://dover.idf.il/IDF/News_Channe...011/01/1002.htm

ואם מישהו יכול לענות- אלו נתונים שלא היה ידועים במשך הרבה זמן, או שפשוט עברו כמעט 40 שנה עד שהצליחו לאגור ולקטלג את הכל בצורה הנכונה?

כבר אין טעם במלחמות הגנרלים - חלק אינם עמנו (דדו, טליק, גורודיש) או שאינם יכולים להגיב (שרון), אז עכשיו יותר קל ??

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

במחקר הזה היה הרבה חומר נפץ - על תפקוד מערכתי של חלקים הצבא/ממשלה ועל הביצועים של מפקדים/פוליטיקאים שחלקם עדיין במוקדי השפעה (למשל ברק).
היו הרבה אנשים עם אינטרס גדול מאוד לא לפרסם מחקר כזה בעבר, היום כנראה האינטרס פחת.

חלקם מת (תוסיף על הרשימה שכתבתי קודם גם את ברלב ופלד) וחלקם לא יכול להגיב.
אני חושב שאחרוני הגנרלים החיים והצלולים הם חקה וברן, ויסלחו לי אחרים אם שכחתי אותם.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

מלחמות הגנרלים לא תמו. זמיר וזעירא עדיין ממשיכים להתכתש.

מי שהיה להם מה לחשוש היו המפקדים הבכירים-מפקדי האוגדות והאלופים. ואלו, כפי שנכתב כבר כאן, ברובם או שאינם בחיים או שאינם במצב להגיב ודומני שהשם החשוב ביותר כאן הוא שרון.

היה אמור להיות מפורסם במקור במסגרת אירועי 20 שנה למלחמת יוה"כ. מאז התעדכן מספר פעמים (למשל מידע שהגיע מהירדנים אחרי חתימת הסכם השלום ב 1994), הורחב במקצת וסיווגו שונמך. אם זאת במהלך השנים פורסמו כידוע ספרים ומחקרים רבים ומקיפים על המלחמה (כולל על ידי חוקרים של מחלקת היסטוריה, שעבדו גם על המחקר הזה) שהופכים את הסיפור להרבה פחות חשיפתי ושערורייתי במונחים של היום.

עדיין, זה יהיה מרתק לקרוא את הספר, ואני סבור שרבים פה בפורום יעשו זאת ולבטח יתפתחו דיונים מעניינים.
יותר מעניין יהיה לראות את התגובות שתהיינה לחשיפות, הניתוחים והעובדות שיתפרסמו בספר דווקא במצרי, סוריה ושאר מדינות שכנות, מאחר והתפיסה של מי ניצח במלחמה הפוכה לחלוטין בשני הצדדים.
אנחנו משום מה התמקדנו בהפתעה הרעה של מהלך הפתיחה, והזנחנו לחלוטין את העובדה שהיא הסתיימה אחרי רק 18 יום בניצחון צבאי מוחץ שרק החלטות מדיניות מנעו שעטה לעבר קהיר ודמשק. מצרים הקימה עיר בשם 6 באוקטובר (וזו רק דוגמה) ומוזיאון מלחמה שמפאר רק את היום הראשון של ההפתעה, ושם כלל לא מתייחסים למצב הצבא המצרי כעבור שבועיים. הם מסתכלים (כנראה לא בלי צדק) על המהלך הצבאי כאקט אחד בשרשרת של מהלכים שבסוף הביאה להם את כל סיני. אם מלחמת יוה"כ היא בשבילם אירוע טקטי למימוש אסטרטגיה ארוכה להשבת סיני - הרי שבאמת ניצחו באסטרטגיה, גם אם היה הפסד צבאי טקטי. הגישה הישראלית של מלחמה על הגדר והעברת המלחמה לשטח האוייב בכל מחיר (תפיסה שמקורה בישראל של גבולות צרים ולא בישראל של פוסט 1967 לצערנו) הביאה לאבדות מיותרות וליצירת האתוס החורבני של הפתעת הפתיחה.
כל מדינה נורמלית אחרת שהייתה נכנסת למלחמה קשה כזו בתנאים אלו ומסיימת אותה בצורה כ"כ הפוכה כעבור שבועיים, הייתה יוצאת במצעדי נצחון, אלבומים וסרטים הוליוודיים. אותן מדינות גם היו נתלות בשמחה בעובדת איבוד "רק" 2700 חיילים במלחמה כזו.
יהיה מעניין לקרוא עובדות וניתוחים חדשים על תהליך קבלת ההחלטות והשיקולים שלהן בחדרי המלחמה בצבא ובממשלה, ואולי גם על תפיסת ההגנה והמלחמה של אותן שנים. אני מקווה שיהיו חידושים בנושא בספר המחקר הרשמי לאחר כ"כ הרבה זמן.

מוזמנים לבקר באתר הצילומים שלי

ציטוט:

יותר מעניין יהיה לראות את התגובות שתהיינה לחשיפות, הניתוחים והעובדות שיתפרסמו בספר דווקא במצרי, סוריה ושאר מדינות שכנות, מאחר והתפיסה של מי ניצח במלחמה הפוכה לחלוטין בשני הצדדים.

היא הנותנת- היות ואתוס "ניצחנו במלחמת אוקטובר" טבוע עמוק, שום עדויות לא יערערו אותו. הרי מה מחקר כזה יכול לחשוף שנוגע לכך? מספרי האבידות, קווי העצירה וכו' ידועים. אולי יתברר שהיו פחות חיכוכים וטעויות ממה שידוע כיום; לא זה מה שישפיע על דעת הקהל הערבית.

לגבי דעת הקהל הישראלית- לאור הדיון הציבורי על פרוטוקולי הממשלה שנחשפו לפני כמה חודשים, אני מניח שבעיקר יתמקדו בהאם דדו הורה להפקיר פצועים או לא

"המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים"
הפסידו בקרב אבל נצחו במלחמה.

או אם תרצה- דבקו במשימה לאור המטרה.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

המצב בסיום הלחימה היה מאוזן, אף צד לא יכול לטעון שהוא הצליח יותר מהצד השני.

אמנם צה"ל כבש שטחים בצד המצרי של התעלה, אבל המצרים כבשו והחזיקו בשטחים יותר גדולים בצד הישראלי לשעבר של התעלה.
גם מתעלמים מהנסיגה הראשונה של צה"ל ב 1974 שבה צה"ל נסוג לחלוטין מהצד המערבי (המצרי) של התעלה ואילו המצרים המשיכו להחזיק בשטחים שהם כבשו בצד המזרחי של התעלה ובנוסף צה"ל גם נסוג משאר השטחים שהוא לא איבד בצד המזרחי (הישראלי) של התעלה.
וכל זאת כאשר ב 1974 עדיין ישראל ומצרים נמצאות במצב של מלחמה ולא כחלק מהמו"מ לשלום.

השטח שצה"ל כבש בגדה המערבית היה ,לדעתי ,הרבה יותר גדול ממה שהמצרים

כבשו בגדה המזרחית. בסיום הייתה הארמיה המצרית השלישית מכותרת ומנותקת.

וכוחותינו נמצאו 100 ק"מ מקהיר. מבחינה צבאית ניצחנו ללא ספק. ורק התערבות המעצמות

מנעה תבוסה מצרית קשה. אך מצד שני המצרים השיגו הישג מוראלי אדיר.

מה שסלל את הדרך להסכם השלום.

אני מחכה בסקרנות לפרסום הספר, הייתי שם ,ורבים מחברי לנשק נפלו במלחמה הקשה הזאת.

לטעמי, השטח שכבשנו היה גדול יותר. אבל מאידך, לשטח אין משמעות, כיוון שמדובר בשטחי חולות. יתר על כן, בשטחנו נבלמו המצרים על תוואי טופוגרפי שאיפשר הגנה, מנגד, מרגע שצה"ל פרץ למישורי אאידה במערב, הרי בחלק ניכר מן האיזורים לא היה מכשול ולא כח בלימה. כך שגבולות המובלעת נקבעו רק באופן אקראי, וללא כל משמעות אופרטיבית.

.

אמירתך נכונה לגבולות הדרומי והמערבי של המובלעת. הגבול המזרחי נשען כמובן על התעלה עצמה והגבול הצפוני נתחם במבואות איסמעיליה, שכיבושה ו/או איגופה היה מצריך כוח ניכר שפשוט לא עמד לרשות אוגדה 143 החבוטה.

אני התייחסתי לפריצה מערבה אל המישורים הכמעט אין- סופיים. בצפון היה מערך מצרי והיו גם תוואי שטח בעייתיים (תעלת מים מתוקים ואיזורים אורבניים וחקלאיים).

.

א. מחכה בקוצר רוח, ואני בטוח שהמחקר יהיה מרתק
ב. לדעתי, לא ישליך על ניהול המלחמות הבאות
ג. לדעתי, תנאי מקדים לפרסום יהיה שחרור כל מסקנות וועדת אגרנט !

לבנון במוקד הפעילות של מחלקת ההיסטוריה. שני מחקרים מקיפים העוסקים במלחמת לבנון הראשונה והשנייה, יצאו לדרך השנה. במחקר על לבנון השנייה ייבדקו גם נושא ההגנה על העורף וההתנהלות מול התקשורת. מחקר אחר יעסוק בלחימה נגד החמאס.

http://dover.idf.il/IDF/News_Channe...011/01/1502.htm

טעם ספרותי, טענה להפרת חוזה וויכוח על חופש אקדמי עומדים במרכז התכתשות משפטית בין מחלקת ההיסטוריה של צה"ל לחוקר מלחמת יום הכיפורים ד"ר עמירם אזוב

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1229254.html

הבעייה שברגע שלא מדובר בחומר סודי , האם ניתן לדרוש ממשהוא שעבד בעבר במקום מסויים לא לפרסם מחקר בלתי מסווג על סמך מידע שהגיע אליו ?
היום , לדוגמא לא ניתן למנוע מעובד בחברה אחת לעבור לעבוד בחברה המתחרה עם כל הידע שצבר, כל ניסיון למנוע דבר כזה נתקל בחוק חופש העיסוק שהוא חוק יסוד.
בכל מקרה נקווה שהמחלוקות יסתיימו ונזכה לקרוא את המחקר על המלחמה בקרוב.

כמעט כחוק, אם המסמכים נחשבים עדיין 'סודיים' - וכמו שכולם יודעים, להרבה מהדברים שתוייקו פעם 'סודי' אין קשר לסודיות כיום - אזי אין לעשות בהם שימוש מחוץ לצה"ל למעט בהיתר מפורש, ובאישור מחב"ם.

מחב"ם, כמסתבר, מחזיק בסט קריטריונים אחר משל הצנזורה.

אני לא מצוי בפרשת אזוב-קדיש, אבל ככלל - אם כתבת מחקר סודי לטובת מחלקת היסטוריה, אזי תוכל לפרסם אותו בצורה אזרחית *רק* לאחר קבלת האישור מהמחלקה, ממחב"ם ומהצנזורה גם יחד.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי