 |
25-09-2010, 23:12
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 11.08.04
הודעות: 5,005
|
|
הרשה לי לתאר בפניך את מסכת הזוועות שאני עד לה במהלך היום (תרחיש מומצא אבל מציאותי):
קם בבוקר, מדליק את הרדיו.
שם מנוגן השיר "אבל אמא לא הֵכּירה את יונתן שפירא". מכוון לתחנה אחרת - "מכתב לאחי", שבו שר
הזמר "מֵמִיס את הלב" (יש לומר "מֵמֵס", כמו מֵפֵר ולא "מֵפִיר"). מסיקה צווחת "מְכּופף" (האם את אומרת גם "מְפּוצץ"?).
יוצא לעיר. חולף ברכב על פני עשרות פרסומות באנגלית, שחיברו מפרסמים שלא סיימו 3 יח"ל.
מדליק רדיו, שומע בגלגל"צ את התשדיר "It's a night driver" שעליו חתום גוף ממשלתי. אני מזכיר, לא
ממשלת ארצות־הברית מימנה אותו, אלא ממשלת ישראל. אמרו שאנחנו אור לגויים.
בחדשות מדווחים על אובמה, שהעריך שהמצב הפיננסי רדיקלי וקריטי ביחס לשנים הבאות.
מדליק טלוויזיה, בוחן את שפת ערוצי הילדים למיניהם. ב"לוגי" אומרים "אוקיי", "'שתגעתי". בבית־הקולנוע מקרינים
"כולם להוזיז". ב"ניקולודאון" לא חוסכים טעויות. עובד לערוץ 2, לינוי בר־גפן לא מתבלבלת מעשרות
הפעמים שהיא אומרת "הִטּקבקות". ערוץ 10 - מיקי חיימוביץ' מגלה חוסר ידע בעברית כשהיא מבטאת ישרָאלי ולא ישרְאלי.
דמיין את הגננת, בן הנוער, הפועל העברי שאינו מאומן בהכרח לסנן את הזוועות האלה. הם שותים טעויות מכל
כיוון, וכך מדברים בְּעַל כָּרְחם.
המקום היחיד שבו ניתן לצרוך עברית תַקינה בוודאות הוא הפרסומות. וגם הן גדושות בלעז.
הבלשן יצחק אבינרי, שגינה בדמו השפעות זרות ונפסדות כותב:
תרגום קטלני - התיבול במלים לועזיות הוא מכה מבחוץ, משל למי שלובש מסכה על פניו. אבל מכת הלעז -
יש שהיא פנימית וחודרת לפני ולפנים. "רעת הרעות" קראתי לה. מכת הלעז הפנימית היא שרבים מדברים
עברית, שאינה אלא תרגום מדויק מלועזית. הקליפה - עברית, והתוך - לועזי. מכה קשה היא מאד, קשה מן
הראשונה, כי סילוף הדמות [העברית] כאן, השחתה. משל למי שנפצע ונחבל, ונשחֲתו פניו ונתכּערו. נתחיל
בדברים קלים, שכבר אין מערערים עליהם: ביטויים כגון "זכרון ראייה" ו"הקרבה עצמית" מורכבים ממלים
עבריות כשרות, ואע"פ כן "לשון תרגום" כאן, ביטויים זרים שמצוה לעקרם ולהשריש במקומם טביעת־עין
ומסירות־נפש.
אף בקלות אין לזלזל. יש להימנע לחלוטין אף מאותו תרגום כצורתו המובן למי שאינו יודע לועזית, כי יש
לעולם מצוה עלינו לחתור אל הביטוי המקורי, אל הקב שלנו! והרי דוגמאות מעטות [...] - "הוא אינו יודע
מה מחכה לו" (צָפוי לו). ואין זה לשון דיבור בלבד: גם במודעות בעלי הבתים לקראת הבחירות לעיריית
ת"א (כסלו תש"י) נדפס באותיות־ענק: "בעל רכוש! דע מה מצפה לך". ועתונאי ומתרגם נודע כתב כי "חכו
ממנו הרבה", כלומר קוו לראות בו גדולות, תלו בו תקוות רבות. ומה תימה שבעלי עסק אינם מתביישים
לכתוב במודעותיהם על "משחק חדש יום־הולדת יוצא מן הכלל מעניין"...
זונים [אנחנו] אחרי דרכי הלועז והולכים בתהו לא־דרך. העברי יאמר - אחת וחצי [ולא "חצי שתיים"],
שתיים פחות רבע [ולא "רבע לשתיים"]. גם הצרפתים אומרים כן, אך לא יימָצא בהם אף אחד שיאבה
לחבל את לשונו ולעשות מעשה קוף, בחקותו את הגרמני והאנגלי. ואילו "עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה"
אינו פוסק ממעשי־קוף בלשונו, דווקא הוא סותם את מעיינותיו ועוזב את מקורו, מקור מים חיים. בבורות
נשברים חשקה נפשו.
יש אומרים: מה איכפת לך אם יאמרו כך או יאמרו כך? לא נוצרה הלשון אלא לשמש מכשיר להבנה הדדית,
ולא איכפת על ליעוזים משובשים, ובלבד שיבינו איש את רעהו. בשאלה זו טמונה סכנה, רעה חולה, העלולה
לעשות בנו שַׁמּוֹת. קודם־כל - אף ערכה השימושי של הלשון עלול להיפגם הרבה, כי לפתח החידושים
היתרים [כלומר - המרדף להמצאת מילים למונחים, במקום חיפוש מילים ממקורותינו] והשיבושים בעקבות
הלועז רובצת סכנה של שפת בבל, "אשר לא יבינו איש שפת רעהו". זאת ועוד: הרבה נגעים באו לעולמנו
רק משום הלא־איכפתיות הזאת, האוכלת כל חלק טוב. מה איכפת אם יאמרו כך, או יאמרו כך? מה איכפת
אם אין צניעות ואין הסתפקות במועט ואין חלוציות ואין לאומיות ואין אהבה לתורת ישראל וספרות ישראל?
(מתוך "יד־הלשון", עמוד 146, בערך השפעה זרה.)
זוהי רדידות בפיקוח הממשלה. אין תקנות (שהיה בידן למנוע 80% מהטעויות לפחות), והעברית נדרסת.
אשריך על הערנות. אני מקווה שישתנו דברים בטרם תתפצל העברית לספרותית וְלִמדוברת.
_____________________________________
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
