כדאי שתקראו באיזו מדינה צבועה אתם חיים
טורקיה מתחילה להתעמת עם השואה הארמנית
עד היום מסרבת טורקיה להכיר בחלקה בשואה הארמנית, בה נרצחו 1.5 מיליון בני אדם, אולם לאט לאט מתחילים להישמע קולות שונים במדינה
מאת: איילה יאן יקליי, רויטרס 18:18 24/04/2005
פסלו של מייסד טורקיה המודרנית, אטאטורק (רויטרס)
הסוד שנשמר בידי משפחתה של הסופרת התורכית פת'ייה סתין במשך שלושה דורות עוזר עכשיו לשבור את השתיקה הממושכת של הטורקים בנוגע לאחת התקופות האפלות ביותר בעברם.
סהר, סבתה של סתין, לא היתה אישה מוסלמית רגילה כפי שנראתה. היא נולדה עם השם הראנוש, בתם של ארמנים נוצרים, מעט לפני שאלימות הרסנית במהלך מלחמת העולם הראשונה קרעה את המשפחה.
סיפורה של סהר עובד עתה לספר, שמתאר כיצד בגיל תשע היא צפתה בחיילים העות'ומאנים מסתערים על כפרה במזרח טורקיה, אוספים את הגברים, ומשספים את גרונם. הנשים והילדים אולצו לצעוד לסוריה.
רובם מתו ממחלות ורעב בדרך. סהר נחטפה מאימה בידי קצין צבא, שגידל אותה כמוסלמית בין תושביה הכורדים של מזרח טורקיה.
בשביל טורקים רבים, ספרה של סתין, "סבתי", שפורסם בנובמבר ומוצא עתה במהדורה חמישית, העניק פנים אנושיות לטרגדיה של המאה העשרים, שנעשתה ברובה לוויכוח פוליטי בין טורקיה לארמניה שכנתה.
"דנו כבר בנושא הזה במונחים של מספרים וטרמינולוגיה, והאנשים שסבלו נשכחו. מטרתי היתה לתאר את הסיפור האנושי", אומרת סתין, עורכת דין בת 55.
ארמנים ברחבי העולם ציינו היום (ראשון) את יום השנה ה-90 לתחילתו של רצח עם שבוצע לטענתם על ידי הטורקים, וגבה את חייהם של 1.5 מיליון ארמנים.
טורקיה, שנוסדה על חורבותיה של האימפריה העות'ומאנית, מכחישה שניהלה תכנית שיטתית להשמדת העם הארמני. לטענתה, מאות אלפי טורקים וארמנים מתו בלחימה פרטיזנית במהלך הכאוס שגרמה התמוטטות האימפריה.
טאבו
בעוד המדינה מתכוננת להתחיל בשנה הבאה את השיחות על הצטרפותה לאיחוד האירופי, היא נאלצת להתמודד עם נושא שהיה טאבו מוחלט. כמה פוליטיקאים אירופאים קראו לטורקיה להכיר שההרג היה רצח עם, והאיחוד האירופי מעוניין שטורקיה תפתח ביחסים דיפולמטים עם ארמניה. אולם מרבית הטורקים, הגאים בלאומם, רואים בהכרה בשואה הארמנית כהכרה בשקר היסטורי.
"רוב הטורקים לא יכולים לקבל זאת, ואין להם שום סיבה לקבל זאת", אמר גונדוז אקטן, דיפלומט בכיר לשעבר. "הדבר יוצר מתח, וזה נורמאלי שתתרחש תגובה לאומית".
איומי המוות שקיבל הסופר הטורקי המפורסם, אורחן פמוק, שאמר מוקדם יותר השנה כי מיליוני ארמנים נרצחו, מגלים במשהו את שיאי הלהט אליהם הגיעה תגובת הטורקים.
65,000 הארמנים החיים בטורקיה חשים עתה כי עליהם להיות זהירים, "דיון ער בנושא השואה הארמנית עלול להצית תגובת נגד חריפה נגד הקהילה המכותרת", אומר ראנט דינק, העורך לשעבר של "ארמניאן וויקלי".
"מעולם לא הכחשנו את ההיסטוריה שלנו, אבל ארמנים אינם יכולים לדון בה מפחד שזה יפגע בקיום הקהילה".
ספרי הלימוד בטורקיה מתארים את הארמנים כגייס חמישי, חיילים של כוחות אימפריאליסטים שהתקיפו את הטורקים. ספרי הלימוד אף טוענים כי הארמנים מתו במהלך הגליה המונית.
"אם נכיר ברצח העם, יהיה עלינו להכריז שכמה מהגיבורים של הרפובליקה הטורקית היו רוצחים וגנבים", אומר טאנר אק'קם מאוניברסיטת מינסוטה, אחד מהחוקרים הטורקים היחידים שטוענים כי הטורקים ביצעו רצח עם. "אבל לעולם לא נזכה לחברה פתוחה, דמוקרטית, מבלי להתעמת עם עוולות העבר".
אנשים מבקרים באנדרטה בארמניה לזכר רצח העם (רויטרס)
סופה של תרבות
אולם עתה מתחילים להצטבר סימנים לסקרנות גוברת לאותו חלק אפוף צללים בהיסטוריה הטורקית. "אנשים מתחילים לשאול מה באמת קרה, לאן הלכו כל הארמנים?", אומר דינק.
מה שקשה להתווכח לגביו הוא שהסכסוך, שהגיע לאחר שנים של היטמעות ועוני, תרם לסופה של התרבות הארמנית במזרח טורקיה, היכן שהיא פרחה במשך 3,000 שנה.
טבח "מתרחש לעיניהם של כולם. האנשים הללו הוגלו דרך כפרים. אנשים ראו אותם מתים על הדרכים. הזכרונות הקולקטיביים הללו התעוררו עכשיו מחדש", אומרת סתין.
רפורמות שהשראת האיחוד האירופי מאפשרות עתה דיבור חופשי, ועוררו דיון, אמנם מוגבל עדיין, בתקשורת ובין אינטלקטואלים. בעבר היה נושא דיון זה גורר תביעה.
הפאטריארך הארמני באיסטנבול, שלרוב שותק בנושא, קרא בתחילת השנה לזוועות שנת 1915 "האסון הגדול".
למרות שממשלת טורקיה מתבצרת בסירובה להכיר בעוולות העבר, היא קראה לאחרונה לחקירה בינלאומית, והפרלמנט הטורקי ערך דיון חסר תקדים בנושא. סתין אומרת שהיא התנגדה לפרסום ספרה עד שחשה שהאווירה בטורקיה השתפרה מספיק כדי לסבול אותו.
כמו נכדתה, סהר סירבה בתחילה לחלוק את סיפורה, וסיפרה אותו לסתין כשהייתה בת 70. אולם היא מעולם לא שכחה את הטרגדיה. למרות שסהר לא דיברה עוד ארמנית, היא זוכרת שמות בני משפחה במשך יותר מחצי מאה, וביקשה מסתין לאתר קרובים ששרדו בארצות הברית.
ילדיה של סהר ערכו לה קבורה מוסלמית כאשר היא מתה בשנת 2000. מורשתה לסתין היא "זהות עשירה. לעתים אני חשה ארמנית, לעתים כורדית ולעתים טורקית".
|