להלן השאלות:
1. באחת הכתבות
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...4%5C#post664213
קראתי שהסמל של שלדג הוחלף מהסמל הישן לזה הנוכחי כשאלוף אביהו בן נון פך למחה"א. האם מישהו יודע איך נראה הסמל הקודם (אם כן אשמח אם יעלה תמונה)?
2. בכתבה אחרת
http://www.inz.org.il/article.php?id=174
כתוב שהיחידה היתה שייכת לצנחנים (ולקחצ"ר). האם הלוחמים היו למעשה "ירוקים" (כומתה אדומה מדי אלף ירוקים נעליים אדומות כמו יחידות מקבילות אחרות שהתפתחו מאוחר יותר- דובדבן ומגלן, והיחידה האחות הגדולה מטכ"ל). ?
3.האם בעצם הצוותים הראשונים, ובהם גם טל רוסו אייל אייזנברג וגם אותו ד"ר אייל גור, הינם אנשי צבא היבשה ולא אנשי חה"א?

תודה מראש

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

1. באחת הכתבות קראתי שהסמל של שלדג הוחלף מהסמל הישן לזה הנוכחי כשאלוף אביהו בן נון פך למחה"א. האם מישהו יודע איך נראה הסמל הקודם (אם כן אשמח אם יעלה תמונה)?
שלדג השתמשה בכנפי סיירת שכל הסיירות המובילות בצה"ל (מטכ"ל, צנחנים, גולני) של שנות השמונים השתמשו בו,אאל"ט גם הסיירות הפיקודיות (חרוב, שקד, אגוז) של שנות השישים/שבעים השתמשו בו...


2. בכתבה אחרת כתוב שהיחידה היתה שייכת לצנחנים (ולקחצ"ר). האם הלוחמים היו למעשה "ירוקים" (כומתה אדומה מדי אלף ירוקים נעליים אדומות כמו יחידות מקבילות אחרות שהתפתחו מאוחר יותר- דובדבן ומגלן, והיחידה האחות הגדולה מטכ"ל). ?
מדי הא' של שלדג היו מכנסי א' צנחנים, חולצה רגילה, כומתה אדומה ונעליים אדומות, ללא תגים, ללא סמלים למעט כנפ"צ וכנפי סיירת וללא דרגות (למעט קצינים).
עוד מאפיין היה, ללוחמים רבים הנשק האישי היה גלילון מיוחד עם מתפסי עץ ואפשרות הוספת אמצעים, בזמן שלגלילון הרגיל היו מתפסים שחורים

3.האם בעצם הצוותים הראשונים, ובהם גם טל רוסו אייל אייזנברג וגם אותו ד"ר אייל גור, הינם אנשי צבא היבשה ולא אנשי חה"א?
בודאי, הגיוס ליח' היה תחת הגיוס לצנחנים, טירונות בסנור כפלוגה מיוחדת ולאחריה התפצלות למסלול המיוחד שלהם
מנהלתית היח' היתה שייכת ישירות למקחצ"ר שישבה ליד רמלה.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

למיטב ידיעתי מתפסי עץ של גלילון הם למעשה מתפסים של גליל... הגלילונים נופקו עם מתפסי פלסטיק שחורים, וחבר'ה שהיו להם גלילונים עם מתפסי עץ היו החבר'ה ה"מקומבנים"

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

לא יודע מה היה בשלדג, אבל בשאר צה"ל למקומבנים האמיתיים היו מתפסים של קלאצ', ולמהדרין שבמקומבנין (כך שמעתי ומעולם לא ראיתי) מתפסים של קלאצ' רומני או הונגרי שהיו מגולפים כידית הסתערות.

לי היה מתפס של קלשניקוב עם ידית עץ מגולפת שנוטה קדימה ולא לאחור...
נהניתי ממנה בדיוק שבועיים עד שאלי נגר הנשק האימתני של גד' 50 ראה את מה שעשיתי וכמעט חנק אותי למוות..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

מתפסי העץ של הגליל היו מרובעים ומתפסי הפלסטיק של הגלילון היו מעוגלים.
לגלילון המיוחד היה מתפס עץ מעוגל שניראה בדיוק כמו הפלסטיק.
לדעתי זו סידרה מיוחדת שתע"ש ייצר ומצאה את דרכה לכל מיני יח' ביניהם שלדג (לגלילונים האלה ניתן היה להוסיף אמצעים)
ביח' גם כן היו קלאצ'ים עם קת מתקפלת (בעיקר כאלה לא מושחמים) כמו של היח' המטכ"לית, אבל ממש לא הרבה..

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

רגע, אתם רוצים לומר ששלדג יצאה לשל"ג כשחייליה חמושים ברובי גליל כאילו הייתה גדוד חי"ר סטנדרטי?

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

כוח מיוחד של צה"ל יצא למלחמה עם רובה ארוך? תוקם ועדת חקירה מייד!

ובנימה קצת יותר רצינית - זו לטעמי גישה ישראלית טיפוסית ולא רצינית. שים לב שבשנת 2000 לוחמי SAS השתמשו ברובי M16A2 במהלך "מבצע בראס" לחילוץ בני ערובה בריטיים מסיארה ליאון. עשור לפני כן, לוחמי אותה יחידה הסתובבו ברחבי עירק עם M16 + מטול ואף אחד שם לא צעק גוועלד...

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אני ממש לא מתפעל מכל דבר שמגיע גם מיחידת ה SAS המהוללת.

גם שם, כמו בהרבה מקומות אחרים יש מסורת וכל מיני תו"לים עצמיים- לדג' חיבור 4 מחסניות ספייר באיזוליר בנד לקת הקשיחה לצורך החלפה מהירה - אני לא ממש מצליח להבין מה זה נותן אבל כל אחד מתאמן על משהו עד שזה הופך לתו"ל -או ראש קשה- תלוי בהשקפה.

דגומאות דומות יש אצלנו: סיירת גולני שהלכה עם גלילונים בתלי בית-שחי הרבה אחרי שנכחדו מהצבא ואותה יחידה המשיכה בתו"ל טרור עם עוזי קת מעץ, גם כאשר כל השאר כבר ירו רק במקוצרים. עוד דוגמא "מקצועית" של תו"ל,ראש קשה ומסורת. בסוף המציאות שינתה גם אותם. לא נראה לי שאף אחד שם ילך אחורה.

תן לי אפשרות בחירה היום, ואני לוקח גליל ארוך או גלילון בלי לחשוב פעמיים..
על הרובים היום יש יותר אמצעי ראיית לילה\יום\רחוק\קרוב\מעבר לקיר\מעבר לאופק, אבל אני לא בטוח שנשאר מקום לקנה כדי לירות..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

אבא שלי שהיה קצין בצנחנים (אוג 74'), ולחם עם 35 כמילואימניק במבצע ליטני עם M16 קצר ובשל"ג עם גלילון, טוען שהגליל כבד יותר מדויק פחות ובסופו של יום טוב שבו לM16 בחי"ר. באשר לכלל התוספות באמת שמרוב שכלולים לא רואים את היער, ועובדה שממה שאני שומע מאח הצעיר (צנחן בסדיר בעצמו) בלי כוונות (כלומר בכוונות ברזל) כגון מארס טריג' ומפרולייט הם פוגעים לא מי יודע מה עד גרוע וחבל. מצד שני הצבא השיג כמות נאה של שכלולים שכאלו כך שהמצב בסך הכל בסדר.

אחרי שזה נאמר אני רוצה להזכיר שזה ממש לא נושא האשכול!

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

בדרך שאני לא זוכר הגיעו אלי חלקים של קאלאצ' וכמה מחסניות (אני חושב שזה היה אחרי מפגש קרוב לגמבה, הותקפו שם צדלניקים) הייתי שוויצר וחולה נשק
כדי להתאים מתפס עץ של קאלאצ' לגלילון , היה צריך לחתוך קצת כי זה לא התאים בדיוק
זה לא היה כזה מוסיף באחיזה כי בקאלאצ' זה מחולק לשניים ובגלילון הית מצליח להכניס רק את החלק התחתון מהקאלאצ'
היה לי את זה שנה וזה היה יותר בשביל להשוויץ - זה ממש לא נוח כי העץ בצד אחד גדול יותר וגם הוא היה זז כי זה לא התאים ממש בול על ה..מתכת הזאת שלתוכה הכנסנו את המתפסים
היו כאלה שפשוט "חירבו" מתפסים של גליל וגילפו כתאוות ליבם
לא שמעתי על גלילון שמלכתחילה היו לו מתפסים מעץ - אם יש למישהו תמונה טובה - אשמח לראות

הרבה תודה.
לא הבנתי רק שני דברים
1. למה התכוונת בהקשר של כנפי הסיור. התמונה שהעלית זה לא הסמל של סיירת מטכ"ל בלבד? מה כוונתך כשכתבת שזה היה כנפי הסיירת של סיירות כמו גולני וצנחנים?
2. מדוע אם כן משויך לעיתים רוסו לבוגרי מטכ"ל? האם זה משום שהוא היה סגן מפקד היחידה בתקופתם של בר לב ויעלון?

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

גשם הסיכות, אותות, סמלים וכנפיים שייך לצה"ל של שני העשורים האחרונים, בשנות השישים/שבעים/שמונים ביח' החי"ר היו מעט מאד סמלים וגם אלה די כלליים.
- ליח' הסיור החטיבתיות והמטכ"ליות למיניהן היו את כנפי הסיור הנ"ל
- ליח' הפלחה"ן בחטיבות היו כנפי חה"ן + סיכת פלס
- ליח' הפלנ"ט בחטיבות היו כנפי עורב

היו גם כל מיני סיכות קשר, חובש וכו' אבל אין מה להשוות למצב היום בו כמעט לכל יח' ואילו יח' משנה יש סיכות וסמלים משלהם לרוב.

טל רוסו, ע"פ הביוגרפיה שלו עשה מספר תפקידי פיקוד בשלדג ולאחר מכן עבר למטכ"ל, אז הוא לא בוגר מטכ"ל אבל בהחלט הוא השתייך אל אנשיה.

שלדג במלחמת שלום הגליל ביצעה תפקידים שונים כגדוד חי"ר לכל דבר וגם במסגרת התפקידים המיוחדים שלה.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

1. במקור הסמל של שלדג היה צרעה.
2. לוחמי שלדג בשנות השמונים צוידו בגלילונים, וחסרי המזל (ררנ"טיסטים) בגליל ארוך.
3. טל רוסו החל את דרכו בשלדג, והגיע לסיירת מטכ"ל כקצין.
4. מבחינת התקנים מיוחדים - היחידה היתה מקושרת חזק לתע"ש (למיטב זכרוני בנו של מנכ"ל תע"ש היה בצוות של אסף שביט - אוג' 83), והיו להם כל מיני דיגומים כמו ידית הסתערות מקורית מתוצרת תע"ש - לא אילתור, גלילונים עם סתרשף שונה (סתרשף גלילון מקורי היה עם בליטות בהיקף על מנת למנוע הכנסת ררנ"ט, לגלילונים שלהם היה סתרשף יותר דומה לרגיל עם טבעת בקוטר יותר גדול מאחוריו לאותה מטרה) ועוד.

I think, therefore I am. I think

זאת הידית המדוברת?

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

זו ידית אחיזה רגילה ששיפצרו לידית הסתערות..

הידית קלשניקוב היתה מגולפת כיחידה אחת עם המתפס והיא היתה נוטה קדימה ולא לאחור.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

מתפסים קדמיים של הגרסה הרומנית לקלאצ' -


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.jurnalulpolitic.ro/module/pagini/thumbnails/800x600_1256276720_kalasnikov.jpg]

כפי שמרקו ציין - זו כנראה ידית אחיזה רגילה ששיפצרו למתפסים. שים לב למגרעת בידית, שם אמורה להיות הניצרה השמאלית של הגליל/גלילון.

אגב, ציינתי זאת בעבר פה בפורום - אני זוכר שבשלהי הסדיר שלי, ראיתי באוגדת עזה חיילת פרמדיקית עם מה שנראה כמו גלילון עם קנה מעובה... זה היה מאוד מעניין.

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

ראיתי כמה. לא הרבה, אבל יש.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

השאלה היא לשם מה הם קיימים? האם התכוונו לירות איתם את הכדורים הירוקים (של הנגב למשל)? ואם כן - אז למה לא הסבו את כל הגלילונים כך בסופו של דבר?

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

ציטוט:

במקור נכתב על ידי efekt השאלה היא לשם מה הם קיימים? האם התכוונו לירות איתם את הכדורים הירוקים (של הנגב למשל)? ואם כן - אז למה לא הסבו את כל הגלילונים כך בסופו של דבר?

משום שצה"ל החליט להפרד מהגליל.
כל הגלילים גלילונים של היום מותאמים לתחמושת ירוקה.

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ilanb כל הגלילים גלילונים של היום מותאמים לתחמושת ירוקה.

זה חדש לי
אין איזה סממן חיצוני על הנשק שמאשר את זה? או שהגלילים/גלילונים מלכתחילה היו מתאימים לתחמושת ירוקה?
זה לא מצריך גם חיזוקים במכלול? פשוט כל אימון או קו אנחנו חותמים בפלוגה על גלילונים (חוץ מ"ברי המזל" שחותמים על A3) ומעולם לא שמתי לב לשינוי כלשהו בנשק...

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

הנשק שאתה חותם עליו הוא לא זה שאילן מדבר עליו... מדובר בגרסאות החדשות של הגליל, שלא נרכשו ע"י צה"ל.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

טעות אפקט, אתה בר המזל שקבלת גלילון..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

ידוע, ולכן כתבתי "ברי מזל" במרכאות... אלו בפלוגה שלנו שעשו קורס A3 מצטערים על כך עד היום

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

ציטוט:

במקור נכתב על ידי efekt זה חדש לי אין איזה סממן חיצוני על הנשק שמאשר את זה? או שהגלילים/גלילונים מלכתחילה היו מתאימים לתחמושת ירוקה? זה לא מצריך גם חיזוקים במכלול? פשוט כל אימון או קו אנחנו חותמים בפלוגה על גלילונים (חוץ מ"ברי המזל" שחותמים על A3) ומעולם לא שמתי לב לשינוי כלשהו בנשק...

קבל הבהרה
כל הגלילונים המיוצרים כיום מיועדים גם לתחמושת "ירוקה"
צה"ל לא רכש אותם.
מה שאתה מקבל בצה"ל זה גלילונים ישנים שחלקם כבר סיימו את תפקידם.

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

טוב, תודה... חבל שלא קנו

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סירפד זאת הידית המדוברת? נראה דומה (אם כי מאז שקיבלתי אותה מתנה ממישהו מאותו צוות כבר חלפו איה יום-יומים) הקת שהיתה להם היתה מקורית, לא של מיני עוזי. ידית האחיזה האמורה שופצרה למתפסים בצורה מקצועית, ולא באחד האילתורים שנפוצו אז (לי אישית היתה ידית הסתערות מידית אחיזה של FN שמצאתי בעת שמירה במצל"ח במהלך קורס חובשים, והצלחתי לשפצר אותה מתפס בצורה די חזקה. הידית המקורית היתה מליגה אחרת - הורכבה עם חלקים שנראה שיוצרו במיוחד. ולא נטתה להתרופף מידי פעם)

I think, therefore I am. I think

בקורס קצינים הנשק האישי שלי היה גליל שהיה בעל דורגלים (לדעתי זה לא היה אילתור של נשקיה אלא באופן רשמי חלק מהנשקים היו עם ההתקן הזה). בצורה כזו ניתן היה להפעיל לוחמים עם נשק כזה בתור מקלעונים בחיפוי.
פרט פיקנטי נוסף היה שניתן בעזרת הדורגלים לחתוך גדרות תיל.

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=272936

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

אני חושב (השערה ב83' רק נולדתי ובשלדג לא הייתי) שהקשר לתע"ש מקורו

באריק שור
שהיה מ"פ ביחידה ובנו של מנכ"ל תע"ש




http://www.globes.co.il/news/articl...?did=1000251575



פורטפוליו / אריק שור

גיל: 51 " תפקיד: מנכ"ל חוגלהֿֿֿֿ-קימברלי

06/09/2007, 08:16
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.globes.co.il/serve/images/convert_author.gif]
ליאת רון .
מתוך הכתבה ורלוונטי לדיון פחות או יותר:
"מיכאל שור: אבא. איש דומיננטי, משפיע ומאתגר. במידה מסוימת אני מנסה להוכיח לו שאני עומד בסטנדרטים שלו. הוא נולד באודסה, עלה לארץ בגיל 17, למד בטכניון, והיה מנכ"ל תע"ש בין 1972 ל־1990, עם שני פרסים של ביטחון ישראל. הוא התחתן עם אימא, גבריאלה, ילידת הארץ.
יובל דיסקין: חבר. התגייסנו יחד לסיירת "שקד", עשינו יחד קורס מ"כים וקורס קצינים. לקראת סוף השירות אני עברתי ל"שלדג" והוא התגייס לשב"כ.
"שלדג": מוקי בצר המיתולוגי, סגנו של יוני נתניהו, הקים את היחידה שהורכבה ממילואימניקים של סיירת מטכ"ל. כשהוחלט על הקמת גוף סדיר, חיפשו אנשים בשלים שיובילו את הקמתו, וביקשו שאהיה מ"פ. המשכתי ללוות את היחידה גם במילואים.
אבטחה ב"אל על": פרק חובה במיתוג "הגבר הישראלי הלוחמני", שמילאתי באדיקות במשך שנתיים. ראיתי בעיקר את שדה התעופה בפריז.
מורה להתעמלות: זה מה שרציתי להיות. אחרי הצבא לקחתי את טופסי ההרשמה מ"וינגייט", וכשאבא ראה אותם הוא אמר לי, "לך ללמוד הנדסת בניין. זאת פרנסה. מורה לחינוך גופני לא תהיה".
ריצת ניווט: קריירה שנייה. ב"שלדג" הניווט היה הכלי העיקרי, ודרכו הכרנו את הענף. רצים שעה ורבע, כשבעה קילומטרים, על ציר שמסומן על מפה מדויקת, ועוברים בין נקודות הציון עם שבב אלקטרוני שבעזרתו מחשבים את התוצאה. הגעתי למקום השלישי בליגה, בין שלושים משתתפים, בקבוצת גיל של 45-50.
תע"ש 1: הייתי נסיך. זה היה אמנם שלוש שנים אחרי שאבא יצא לפנסיה, אבל עדיין היו שם מי שהיו חייבים לו כנראה טובות. נתנו לי לנהל את המפעל הכושל בנצרת עילית. אבא כתב לי שישה עמודים בכתב יד, שפירטו מה צריך לדעת מנהל מפעל, כולל לו"ז יומי. מאז זה נוהל. לכל תפקיד שאני נכנס הוא כותב לי מה המפתחות להצלחה. אחרי שהמפעל הפך למכניס ביותר בחברה, קודמתי, והחלטתי שאני עוזב.
ערן גורן: חבר מהיחידה, שהיה מנכ"ל נשואה־זנקס, והוא זה שחיבר אותי לאברהם ביגר, שבתוך חמש דקות החליט שאהיה מנכ"ל קניאל, חברה לייצור קופסאות פח, ואחר כך היה להד האנטר שהביא אותי לחוגלה."

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

בתחילת שנות התשעים כבר היו בשלדג מקוצרים עם קנה מעובה.

מבין היחידות המיוחדת בצה"ל, זמן ההכשרה של לוחמי יחידת שלדג הוא הארוך ביותר.
בטקס ייחודי קיבלו השבוע עשרות לוחמים חדשים את כנפי הלוחם והצטרפו ליחידת שלדג, יחידת הקומנדו של חיל-האוויר
http://www.iaf.org.il/4400-41138-he/IAF.aspx

צילומי אתר חיה"א


ברכות ללוחמים החדשים, עלו והצליחו

אגב, לא זכור לי פירסום בעבר של טקסי סיום מסלול של שלדג...

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

סליחה על הקטנוניות וזה לאו דוקא בשלדג. למה חובשים את הכומתה בצורת סירה ?

ככה הכי נוח לשים אותה בכותפת, מקבלת צורה של סירה.

"One day the war will end and i will get back to my poetry"

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ugav סליחה על הקטנוניות וזה לאו דוקא בשלדג. למה חובשים את הכומתה בצורת סירה ?

כי צה"ל, מאז ומתמיד ובכל מה שקשור למדים ויצוגיות, היה ונשאר בזיון, זה למה.
וזו שאלה ממש לא קטנונית.

בשריון המסורת עדיין נשמרת

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ugav סליחה על הקטנוניות וזה לאו דוקא בשלדג. למה חובשים את הכומתה בצורת סירה ?

השאלה לא קטנונית, אבל היא באשכול הלא נכון.
האשכול הזה מוקדש לשלדג בלבד, אז נא לא לחרוג מכך.

ענייני כומתות כאן

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

יחידת הקומנדו "שלדג" פעלה במהלך מבצע "צוק איתן" לאיתור פירי מנהרות, סיוע לתמרון הקרקעי וסיכול מחבלים. זאת לאחר שהשתתפו גם במבצע "שובו אחים".
בסוף השבוע שעבר סיכמו אנשי היחידה את הפעילות ב"צוק איתן" והמחצית הראשונה של שנת 2014
http://www.iaf.org.il/4412-43071-he/IAF.aspx

תמונות מאתר חיה"א

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...09/90186687.pdf



(המאמר "תעביר לי צסק"א" מאת גיורא ענבר, "במחנה", 07.06.2012, עמוד 45)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

הוקמה מצוותי מלואים של מטכ"ל, גיוס בקום התחיל כמה שנים מאוחר יותר כאשר הסגל הורכב מיוצאי שקד וסיירת מטכ"ל.

בשל"ג היחידה הייתה ירוקה ובשלב מאוחר עברה לחיל האויר.

הכנפים שהוצגו במעלה האשכול ככנפי סיירות אינו מדוייק. זהו סמלה של סיירת מטכ"ל בלבד.

ציטוט:

הכנפים שהוצגו במעלה האשכול ככנפי סיירות אינו מדוייק. זהו סמלה של סיירת מטכ"ל בלבד.

אתה טועה! אלה כנפי סיירת. היו בשימוש של לא מעט סיירות בצה"ל, לכן ניקראו "כנפי סיירת" (ראה הודעתי מעלה).

אני מכיר מקרוב מאד (ואוהב מאד) משפחה של ארבעה בנים מסיירות שונות שענדו את הכנפיים האלה.
- הבכור: היה בגולני (בסדיר השתתף בכיבוש החרמון במלחמת יוהכ"פ, במילואים הוא צלף בלוט"ר אילת, השתתף באירוע קיבוץ לוטן)
- אחריו: היה בס.שקד המיתולוגית שהיתה כפופה לפיקוד דרום (בסדיר במהלך מלחמת יוהכ"פ היה בחפ"ק של אריק שרון ז"ל, נהג בג'יפ הסיור של אריק), הסיכה של שקד שלו היתה מעט שונה מסיכת הסיירות.
- אחריו: התגייס לס.צנחנים וסיים מסלול מלא, בשנת השירות האחרונה יצא לקורס קצינים ומונה למפקד מחלקת הסיור של מסייעת 202 (כך קראו לזה פעם, השתתף במבצע ליטני ומלחמת לבנון הראשונה, כהשתחרר התגייס לשב"כ והיה שנים רבות ביח' לאבטחת אישים)
- הצעיר: היה חבלן צוות בשלדג בתקופה הירוקה שלה (התגייס אחרי מלחמת לבנון הראשונה והשתתף בהרבה מאד פעילויות קומנדו ובמסגרת הייעוד המקורי שלה - סימון מטרות בלייזר למטוסי חיה"א).

המשפחה המיוחדת הזו היא המקור שלי, במו עיני ראיתי מאז שאני ילד.

מה המקור שלך?

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

אני לא יודע מה מה היה לשלדג לפני חיל האוויר ואני לא יודע מה היה לחרוב, אבל לסיירת צנחנים, שקד ואגוז תמיד היו כנפיים משלהן. כנ"ל סיירת שיריון (פלס"ר 7) המקורי.

אני לא יכול להתווכח עם מה שראית/אמרו/שמעת אבל הסיכה של מטכ"ל עוצבה במיוחד בשביל היחידה כטוויסט לסיכה של סיירת צנחנים עם החבצלת ועם להב דמשקאי באמצע שמרמז על הייעוד המקורי הראשוני. אני לא קרוב כרגע לספר על ארנן אבל כמדומני שזה מוזכר גם שם.

בגלל היותה הסיכה של לוחמי היחידה בלבד, סיכה זו מעולם לא נלבשה על מדים מטעמי בטחון שדה ומתוך הרגל גם לאחר שבוגרי היחידה כבר הפכו גלויים (כולל אלופים ורמטכ"לים). מתוך תסכול של לוחמים צעירים, היו תקופות שבוגרי היחידה שמו אותה בגלל גודלה הצנוע בחלק הפנימי של הכומתה.

קצת צניעות לא תזיק לך.

חבל שהסרת את התמונות שהעלתי, החשיפה היום מעידה עליהם ועל מסירם.

עד כמה שידוע vitaman צודק. כמובן לאחר שהיחידה עברה ממקצח"ר לחה"א עוצב לה סמל חדש. מנגד לשקד, לסיירות גולני והצנחנים היה גם סמל משלהן. אינני טוען שFANG טועה כי לא שירתתי ביחידות העילית אך בשל היכרותי עם ותיקי מטכ"ל שקד ועוד זה מה שידוע לי.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

זה לא סותר, אני גם מאמין ש Vitaman צודק והסיכה הזו עוצבה במיוחד למטכ"ל.
כניראה שעם הזמן גם יח' אחרות אימצו אותה כי גם הן רצו וזה מה שהיה.

אגב, נכון הדבר שאנשי שלדג לא שמו את הסיכה הזו, אבל הם קיבלו אותה.

בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים כבר החל לרדת מבול של סיכות בצה"ל וגם שלדג (שכבר היתה ת"פ חיה"א) קיבלה את הסיכה המיוחדת שלה.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

עוד מחזור לוחמים מצטרף ליחידה, ברכות וכל הכבוד
http://www.iaf.org.il/4426-45517-he/IAF.aspx

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

בספרו החדש והמומלץ מאד של מוקי בצר "לוחם חשאי"

מוקי (משה) בצר, בן מושב נהלל ודור שלישי למייסדיו, נחשב לאחד הלוחמים הנודעים ביותר בצה"ל. הוא התגייס לסיירת צנחנים ב-1964, ובעת שירותו כסגן מפקד הסיירת נפצע קשה במהלך מבצע "כראמה" בירדן.

את כל שירותו הצבאי, במשך 21 שנים, עשה ביחידות מיוחדות, והשתתף במרבית המבצעים הנועזים והפשיטות של צה"ל בשנות ה-70 וה-80, בהם מבצע ארגז, מבצע אביב נעורים, מעלות, אנטבה, מבצע ליטני ומלחמת לבנון הראשונה. במלחמת ששת הימים שימש כמפקד מחלקה בסיירת שקד בסיני, ובמלחמת יום הכיפורים שימש כמפקד פלוגה ומפקד כוח בסיירת מטכ"ל. כלקח ממלחמת יום הכיפורים ייסד בצר את יחידת הקומנדו "שלדג" והיה למפקדה הראשון. בעקבות מלחמת לבנון הראשונה יזם את הקמת הגוף למבצעים מיוחדים, שלימים הפך למפקדת העומק.

בצר השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף משנה, ולאחר שחרורו עסק בהקמת יישובים בגליל, בהם תמרת ונווה זיו. כיום הוא עומד בראש המכינה הקדם צבאית "מנשרים קלו" לפיתוח מנהיגות צעירה, שאותה הקים בשנת 2005.

בספרו לוחם חשאי מציג בצר לראשונה בעברית, בלשון בהירה וקולחת, את גרסתו המלאה לאירועים שבהם השתתף – אירועים מכריעים לא רק בתולדותיו האישיות אלא בתולדות המדינה כולה.

"קריאה מרתקת... משנתו של לוחם גדול... המדינה חייבת לך חוב גדול ונפלא... אין צורך לומר עד כמה אני מכבד את אומץ לבך, את מסירותך בהכנת המבצע וגבורתך במבצע עצמו"
– שמעון פרס, לאחר קריאת הספר באנגלית

"זה היה מוקי... אחד הצעירים האמיצים ביותר שפגשתי, תמיד חיוך על פניו" – משה דיין בספרו "אבני דרך"

"אתה זכאי בהחלט להרגשת הסיפוק שמלווה אותך. על אצבעות יחד אחת אפשר למנות את המפקדים שהצליחו להקים יש מאין יחידה בעלת ערך לצבא, למרות כל המכשולים" – אהוד ברק, על הקמת "שלדג"


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.keter-books.co.il/Media/Uploads/%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%9D_%D7%97%D7%A9%D7%90%D7%99(2).jpg]

אשכול נוסף כאן

טקס הסיום של לוחמי יחידת שלדג התקיים אתמול (רביעי) בבסיס פלמחים.
"שלדג היא אחד מעמודי התווך של העליונות האווירית בצה"ל. הכנפיים שעל מדיכם הן סמל לאחריות הכבדה המוטלת עליכם", בירך את הבוגרים מפקד חיל האוויר, האלוף אמיר אשל. "היום אתם הופכים ללוחמים ביחידת הקומנדו של חיל האוויר. השייכות מהווה זכות גדולה ובחובה אחריות ומחויבות. גאה אני לעמוד אתכם באותה השורה החותרת למגע", אמר מפקד היחידה, סא"ל ע'.
בין הבוגרים עמד סמל ליאור. אביו, רפי, יוצא סיירת מטכ"ל ומראשוני הלוחמים ביחידת שלדג. אחיו התאום של סמל ליאור, נועם, הוא לוחם ביחידת מגלן. "אני גאה בבנים שלי - על הציונות והדרך המפרכת שהם עברו. אני מרגיש חלק משתי היחידות", סיפר בהתרגשות האב. "הרכב שלנו הפך לרכב היחידתי. התמיכה והאהבה, זה מה שנותן להם את הכוח להמשיך".
לירון אברהם | צילום: מיה שניידר

בהתרגשות רבה הגיעו היום ללשכת הגיוס לוחמי העתיד של יחידת "שלדג", יחידת הקומנדו של חיל-האוויר.
דבקות במטרה, קור רוח או יכולות ספורטיביות – מי הוא לוחם ה"שלדג"?
http://www.iaf.org.il/4428-45756-he/IAF.aspx

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

15 שנה אחרי חיסולו של ג'מאל עבד א-ראזק, מפקד בכיר ברצועת עזה, שני לוחמי שלדג לשעבר חושפים את רגעי הדרמה במבצע: המודיעין המדויק שקדם לו והעבודה עם השב"כ, ההכנות, הרגע שבו פתחו באש והדממה שאחר כך

http://www.mako.co.il/pzm-magazine/...604b3251006.htm

בתחילת האינתיפאדה השנייה, היה ג'מאל עבד א-ראזק, מפקד גדודי חללי אל-אקצא ברפיח, מבוקש שעשה לא מעט צרות לכוחות הביטחון של מדינת ישראל. האיש שפעל ברצועת עזה הוציא לפועל פיגועי ירי ומטענים נגד כוחות צה"ל ברצועה, ופעם אחר פעם הצליח לחמוק מהכיסוי המודיעיני של אנשי השב"כ ואמ"ן. כאשר פרצו האירועים הקשים בתחילת שנות ה-2000, מדינת ישראל החלה להשתמש בסיכולים ממוקדים כנגד פעילי טרור מבוקשים בעצימות גבוהה. עשרות ואף מאות של מבוקשים חוסלו, רובם המכריע מהאוויר, באמצעות מסוקי ומטוסי קרב ועל פי הפלסטינים ופרסומים זרים, גם ממטוסים ללא טייס. החיסול של א-ראזק היה משהו אחר, מהסוג שמזכיר אקשן הוליוודי טהור שהסתיים כשלוחמי קומנדו של צה"ל ראו לו את הלבן של העיניים.

שלוש יחידות עילית ידועות ומוכרות יש לצה"ל: סיירת מטכ"ל, שייטת 13 ויחידת שלדג. בעוד שהשתיים הראשונות מוכרות לנו מסיפורים רבים ומשלל סיפורי גבורה, שלדג שומרת על עמימות כמעט מוחלטת. כמעט שאין ספרים שפורסמו על היחידה, והמבצעים שלה נותרו בצללים. את מה שפורסם ניתן לספור על אצבעות של יד אחת, מקסימום שתיים, אבל באופן נדיר, הצלחנו לקבל הצצה לאחד מהחיסולים של היחידה בימי האינתיפאדה השנייה, "חיסול מהסרטים" – כפי שמגדיר זאת אחד מהלוחמים שהשתתף במבצע והסכים לשתף אותנו בסיפור של האירוע.

אמיר וערן (שמות בדויים), היו בתחילת שנות ה-2000 לוחמים בשלדג. הסיפור הזה מתחיל הרבה לפני שהם ירו את הכדורים שקטלו את חייו של המבוקש מעזה: הוא מתחיל בהישג מודיעיני מרשים של אנשי השב"כ, שבאותם ימים עבדו קשה מאוד וספגו מכה אחרי מכה עם כל מחבל שהתאבד בערי ישראל.

אנשי השב"כ מצליחים לגייס כסייען את בן אחותו של א-ראזק, מג'די מקאווי, כך לפחות טוענים גורמים ברצועת עזה. "המודיעין הישראלי הצליח לקנות את בני המשפחה שלו שבגדו בו בגלל כסף", טען בפנינו השבוע גורם ברצועת עזה שבעבר שירת בכוחות הביטחון הפלסטינים ברצועה. לדבריו, "הוא קיבל טלפון של השב"כ, ואמר להם כל הזמן איפה הוא נמצא ולאן הוא הולך". מקאווי נעצר לפני זה על ידי השב"כ, וכנראה גויס במהלך אותו מעצר שלאחריו שוחרר עם הוראות לעקוב אחר בן אחותו. ככל הנראה, הוא לא היה לבד, והשב"כ הצליח לגייס סייען נוסף שסיפק לא מעט מידע.

אין ספק שהמודיעין היה מרשים. "היו מספר מקורות מידע, ואנחנו שהיינו בשטח, ידענו כל הזמן איפה הוא נמצא. ידענו איפה הוא יושב, על איזה רכב הוא נוסע אפילו ידענו עם מי הוא שותה קפה בבוקר. כל הזמן נכנסו דיווחים לקשר של 'הוא פה והוא שם', זה היה מדהים, אבל צריך להגיד שזה לא משהו ייחודי בעבודה של היחידה". שני הסייענים של השב"כ נעצרו אחרי המבצע על ידי אנשי מנגנון הביטחון, שהתפארו במעצר והציגו את אחד הסייענים במסיבת עיתונאים. סופם של השניים היה ברור בשנייה שנחשפו.

"פותחים באש, בלי משחקים"
היום הם באמצע שנות ה-30 לחייהם, עובדים במשרות מכובדות והורים לילדים. "הרבה שנים עברו מאז. החשיבה שלי אז הייתה שונה", מעיד אמיר. "הייתי עם מחשבה של ילד בן 20 שעבר מסלול הכשרה מטורף, ורציתי כבר לספק את הסחורה". על המבצע הוא אומר: "אני לא זוכר כמה זמן התארגנו לזה, אבל כמו שאני זוכר את היחידה, לכל מבצע היו מודלים ואימונים שהפכו אותך לרובוט".

ערן מסרב לפרט איך התארגנו למבצע וכמה זמן נמשכו האימונים, אבל מספר על ההתרגשות שהייתה מורגשת היטב בזמן ההתארגנות למבצע. "לא עוד מבצע סיכול ממוקד ממסוק - ממש להגיע עד לבן אדם ולשלוף אותו מהרכב שלו. אני זוכר שהייתה התרגשות מאוד גדולה ביחידה, המפקדים 'ישבו לנו על הוריד', בדקו שוב ושוב כל פרט וכל גרגר של ציוד כדי שלא יהיו תקלות".

מפקד היחידה באותם ימים היה רוני נומה, כיום אלוף פיקוד המרכז, ולדברי הלוחמים שהתראיינו לכתבה, הוא היה מעורב באופן אישי בכל פרט של המבצע. "זה היה המבצע הראשון שלו באותם ימים, והיה לו חשוב שהכל ידפוק כמו שעון. הייתי צמוד אליו בחלק מהזמן וראיתי איך הוא מחובר לרכז של השב"כ, מציף אותו בשאלות", מספר אמיר. בתחילה, הם דיברו על מבצע מעצר, אבל מהר מאוד היה להם ברור שההחלטה היא על חיסול. "לא היה ספק שזה הכיוון", אמר ערן. "היה ברור שאנחנו ישר פותחים באש, בלי משחקים".

המבצע יצא לפועל ב-22 בנובמבר בשנת 2000, כאשר אחד הסייענים שעוד לא נחשפו, דיווח לשב"כ על התנועות של א-ראזק. "היו איתנו כמה אנשי שב"כ בשטח שלא הפסיקו לדווח לנו: הוא במסגד, עכשיו הוא עולה לרכב, עכשיו הוא על הכביש", מספר אמיר.

לוחמי יחידת שלדג נמצאים בתוך כלי רכב שאמור לחסום את הרכב של המבוקש. כוח נוסף נמצא על נגמ"ש. כוח נוסף נמצא על עוד כלי רכב, והמעגל על המבוקש נסגר. זה רק עניין של זמן עד שהוא יזכה לפגוש את 72 הבתולות שמחכות לו בשמיים. "מבצע מאוד גדול, מאוד מורכב, ממש כמו מכונה של המון חלקים שכל חלק חייב לדפוק כמו שעון, אחרת המטרה שלנו תתחמק", מסביר ערן. "בשלב מסוים, אנחנו מקבלים דיווח שהוא חמוש, אבל הנשק לא נמצא עליו", מספר אמיר. "אני לא זוכר איפה אמרו לנו שהנשק נמצא, אבל הבנו שלא תהיה לו נגישות אליו. מבחינתי, זה הפך את הסיפור לקל יותר, כי היה לי ברור שהוא לא יספיק להגיע לנשק שלו. באותו היום, הבחור היה אבוד".

הוא ממשיך ומספר: "אני הייתי ליד הרכז, כשכל הזמן אני שומע את הדיווחים שלו. הדיוק היה מדהים. הרכז אומר לנו איפה הוא בכל שנייה, ואז פתאום, הוא מדווח שהרכב בדרך אלינו. הוא ממש מתזמן את ההגעה שלו, פשוט הביא לנו אותו על מגש של כסף".

פלאשבק לסרט אמריקאי
א-ראזק לא יודע שהוא נוסע לעבר מותו הוודאי ושאין לו סיכוי להתחמק מלוחמי שלדג. הוא נכנס לנקודת המארב ונחסם. הלוחמים פותחים לעברו באש, ירי על מנת להרוג. "אני נמצא משהו כמו חמישה או ארבעה מטרים מהרכב", מספר אמיר. "אני זוכר חור שחור במחשבה, אני לא חושב על כלום. עושה מה שאני אמור לעשות, עושה כמו באימונים, בלי שמץ של מחשבה. אחרי הביצוע, אני זוכר שממש פחדתי מזה, שהמוח שלי היה ריק ואני לא יודע מה חשבתי".

הוא ממשיך ומספר על רגעי הדרמה. "אני יורה על המטרה ושומע מסביב ירי מטורף, המון אש, המון פיצוצים של ירי. הרכב ממשיך להתקדם והירי ממשיך איתו. מישהו צועק 'חדל חדל' אבל הירי ממשיך, ואז שוב 'חדל' ואז הירי מפסיק. אם אני זוכר נכון, הוצאתי שם חצי מחסנית, ומיד החלפתי את המחסנית שלי לחדשה כדי שאם יתפתח עוד משהו, אהיה מוכן לזה".

"אני זוכר המון אש וירי. זה עשה לי פלאשבק לסרט אמריקאי, כשרואים כמות מטורפת של ירי ורשף. ואז פתאום, שקט, דממה של מוות. מישהו שם יצא והרים ידיים והשאר היו פשוט מחוררים מכדורים. מראה מבחיל כזה, אבל את זה אני אומר בדיעבד. אז זה לא חדר אלי, כי ראיתי מחבל מת. זה מה שעבר לי בראש".

זה היה המבצע הראשון של האינתיפאדה השנייה שבו לוחמי צה"ל הגיעו עד למבוקש וחיסלו אותו ולא עשו זאת ממרחק על ידי כלי טיס. מעבר לזה, אמיר וערן מציינים שהמבצע הזה תועד כולו במצלמות, תיעוד בו השתמשו לאחר מכן בתחקירים. תיעוד ששוכב עד היום באיזה כספת עלומה בבסיס של צה"ל, וספק אם נזכה לראות את התיעוד הזה בשנים הקרובות ובכלל.

בניגוד לערן, אמיר מספר שהוא לקחת את המבצע הזה יותר קשה. "אחרי המבצע, הייתה תקופה של שמחה ביחידה וכולם הסתובבו עם חיוך ענק של ניצחון. דווקא האנשים של השב"כ היו אלה שהורידו אותנו לקרקע. הם אמרו, 'זה לא שהרגתם את מחמד דף, סתם עוד מפקד'. אבל לי מאוד הפריע, עד היום, שחיסלנו בן אדם שלא באמת היה חמוש. ללוחמים של היחידה אין בעיה לשלוף בן אדם כזה בחיים, זה קל מאוד, אבל המטרה הייתה להרוג בלי לשאול שאלות ולי זה הפריע. היו שם אנשים שלא היו אמורים לירות, אבל פתחו באש כדי להגיד חיסלנו".


לאחר האירוע, פרסמו הפלסטינים שחיילים ישראלים חיסלו בדם קר אנשים חפים מפשע. עדים אף טענו שאחד מהחיילים הוציא אדם חי מהרכב וירה לו בראש, דבר שהוכחש נמרצות על ידי דובר צה"ל, גם על ידי הלוחמים שהתראיינו לכתבה. בשורה התחתונה, א-ראזק היה מחבל שהוציא לפועל לא מעט פיגועים ותכנן להוציא עוד הרבה. הם הצליחו לעצור אותו, מה שאומר גם להציל חיים של ישראלים רבים שלא יודעים שבזכותם הם מסתובבים בחיים. יחידת שלדג חזרה לצללים, הופיעה שוב במבצע או שתיים במלחמת לבנון השנייה שש שנים לאחר מכן, ונעלמו שוב. "ככה היחידה עובדת, ככה עושים את עבודה על הצד הטוב ביותר", מסכם אמיר.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...&cat=875&loc=13

מתחם חדש בו יתאמנו לוחמי שלדג נחנך על ידי חיל האוויר. מדובר במתחם ייחודי שדומים לו צפויים להיות מוקמים במקומות נוספים. "יאפשר לנו לדמות את המצב הקרוב ביותר ללחימה", אמר מפקד היחידה



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/465x349/1/699/208.jpg]

מעניין מהי היחודיות של המתקן הזה.

מהכתבה:
" רצינו לשפר את הנגישות ואת הרמה של המתקנים בהם נעשה שימוש עד עכשיו", הסביר רס"ן א', סגן מפקד היחידה. "מתקן האימונים החדש נמצא בקרבה גיאוגרפית אלינו, ניתן לעשות בו שימוש רב-פעמי לאורך זמן ולקיים אימון מורכב ובעזרת אלמנטים ייחודיים שקיימים רק כאן"

אני מבין שהייחודיות היא שזה מתקן שזמין ליחידה, קרוב אליה, ופתוח לשינויים שלה.

אגב, עד כמה לש"ביות ממכולות נפוצות בצה"ל?

הנה דוגמה ללש"בית מכולות, אולי הלש"ביה של שלדג היא דינאמית כמו הזו של השייטת.


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

חיתוך מתוך תמונות שפירסם הצלם גדי קבלו בידיעות אחרונות בחודש ספטמבר 2015.





בניגוד ללש"ביה של השייטת, הלש"ביה הזו נראית יותר כמו מגרש משחקים. מדובר במתחם לאימונים יבשים בלבד (מקסימום אימון מיילס, אני בספק אם בכלל בשימוש), עם תג מחיר נמוך מאוד ושימושיות מוגבלת.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

לכבוד 40 שנה ליחידת שלדג, חושף דובר צה"ל תמונות וסרטוני וידאו מפעילות היחידה המיוחדת של חיל האוויר

https://www.0404.co.il/post/57f5062...23038b456e.html

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

http://news.walla.co.il/item/3002807

אין עליו

שלדג?
דווקא שלדג?
מילא ש13.
מילא דובדבן, דו"צ כבר הרסו את הצניעות והמיסתורין אצלהם... אבל שלדג!?
קשה לעכל.

האם זה היה צעד נכון להפריד את שלדג מסיירת מטכ"ל ולהכפיף אותה לחיל האוויר?
אם אין לשלדג יכולות ייחודיות על פני סיירת מטכ"ל (או שאני לא מספיק מבין),
אז כול ההבדל זה ששלדג כפופים לחיל האוויר וסיירת מטכ"ל לאמ"ן?
אני לא רואה סיבה שלחיל האוויר תהיה יחידה רגלית מיוחדת ומובחרת משלו,
כמו שלפיקוד הדרום אין טייסת מטוסי קרב משלו.
אז מה אתם חושבים?
איך זה הולך בצבאות אחרים בעולם?

איזה סוג של תשובה אתה באמת חושב שתוכל לקבל?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אספרסו קצר האם זה היה צעד נכון להפריד את שלדג מסיירת מטכ"ל ולהכפיף אותה לחיל האוויר? אם אין לשלדג יכולות ייחודיות על פני סיירת מטכ"ל (או שאני לא מספיק מבין), אז כול ההבדל זה ששלדג כפופים לחיל האוויר וסיירת מטכ"ל לאמ"ן? אני לא רואה סיבה שלחיל האוויר תהיה יחידה רגלית מיוחדת ומובחרת משלו, כמו שלפיקוד הדרום אין טייסת מטוסי קרב משלו. אז מה אתם חושבים? איך זה הולך בצבאות אחרים בעולם?

מן הסתם יש ליחידות יכולות ויעודים שונים..

האם זה מצדיק את היותה של שלדג כפופה לחיל האוויר.
יש הרבה דברם שבצבא שלנו הכפיפו לחיל האוויר ובצבאות אחרים זה באחריות חיל היבשה.
סוללות הפטריות בצבא האמריקני שייכות ל ARMY ולא ל AIR FORCE.
לעומת המצב אצלנו.
יש לי איזושהי תחושת בטן,
ששלדג היא חלק מחיל האוויר,
כי מפקדי חיל האוויר רוצים שתהיה להם יחידה עם יכולות זהות לאלו של סיירת מטכ"ל,
רק שתהיה תחת פיקודם.
אם זו הסיבה היחידה לכך אז אני לא רואה סיבה ששלדג תהיה חלק מחיל האוויר.
אבל אין לי ולרובנו את הידע על יכולות היחידה שהוא סודי ולכן זוהי רק השערה שלי.

לחיל האוויר יש צורך ביחידת קומנדו וסיירת שתהיה מותאמת לצרכי חיל האוויר ותדבר איתו באותה שפה. שלדג ממלאת צורך זו.

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

את ההכשרה הם עוברים בחיל האויר.

אתה באמת חושב שמדובר בעניין של אגו ולא צורך מבצעי אמיתי?
הרי ידוע שהיחידה הוקמה אחרי מלחמת יום הכיפורים, ובעקבות הלקחים של המלחמה הזו - אני לא חושב שזה עניין של: "גם לי יש צעצוע ואני יכול לנפנף בו"..

אני באמת מאמין שזה נבע מצורך מבצעי,
אבל אותו צורך מבצעי נוצר עקב כשל במנגנון הפיקוד, הארגון והניהול של צה"ל.
אין תאום מספיק טוב בין ההפעלה של הכוח הקרקעי ולאווירי ובמקום לנסות לתקן את הכשל הזה,
יצרו כפילויות.
גם סיירת מטכ"ל וגם שלדג. גם אמ"ן וגם למד"ן. גם אגף כוח אדם וגם להק כוח אדם וכדומה.
אני עשיתי תפקיד בחיל האוויר בשירות הסדיר שלי שעקב סודיות אני לא אפרט אותו כאן.
במדינות אחרות בעולם לא רק שאת התפקיד שאני עשיתי לא מבצעים אנשי חיל האוויר,
אלא אפילו לא עושים אותו אנשי צבא אלא אזרחים עובדי מדינה.
למה דווקא אצלנו זה צריך להיות חלק מחיל האוויר ואצל אחרים לא?
זה נובע ממשבר אמון בין הפיקוד הבכיר של חיל האוויר לשאר הצבא,
שהעמיק עקב מלחמת יום הכיפורים כנראה.
צריך לטפל לדעתי בשורש הבעיה והיא המבנה הפיקודי והארגוני של צה"ל.
לא ליצור כפילויות ולא לתת עוד עצמאות למטה חיל האוויר.
אשר ללשביה של שלדג.
סרפד טען שהיא מאוד פשוטה ולא מושקעת בהשוואה ללשבייות אחרות.
כמובן היא לא מתקרבת לזו שבצאלים שאמורה לתרגל כוחות הרבה יותר גדולים.
אולי מיזוג מחדש של שלדג עם סיירת מטכ"ל יישפר מצב זה.
למרות שאין מושג איך נראית הלשבייה של סיירת מטכ"ל.

הכפילות בגופי המודיעין היא יישום ישיר של מסקנות וועדת אגרנט מהן עלה הצורך המובהק בחיזוק גופי מודיעין מקבילים לאמ"ן מחקר.

מי אמר שוועדת אגרנט הסיקה את המסקנות הנכונות?
האם הפיצול שקיים אצלנו קיים גם במדינות אחרות בעולם באותו אופן כמו אצלנו?

אני מתאר לעצמי שהאנשים הרבים והרציניים שישבו וניסחו את המסקנות האלו בחנו את המצב במקומות אחרים.
אתה צודק שאסור להניח שמדובר בתורה מסיני ושאפשר וראוי להטיל ספק בכל דבר, אבל הספק צריך להיות מלווה בבדיקה מעמיקה של הדברים ולא בלזרוק רעיונות לא מבוססים מהראש.

במלחמת המפרץ הראשונה האמריקאים התמודדו מאוד יפה עם ההגנה האווירית העיראקית.
הכוח האווירי האמריקני אינו מרוכז בזרוע אחת אלה מפוצל ל AIR FORECE, NAVY, MARINES.
ול ARMY יש רק מסוקים אבל זה גם כלי טיס מאויש.
לא נראה לי שלכול תת זרוע אווירית בצבא האמריקני יש אגף מודיעין "אווירי" משלה.
כשהם צריכים מודיעין, כולל מחקר מודיעיני מעובד, הם כנראה פונים ל CIA.
למה שזה לא יעבוד ככה גם אצלנו?
אם יש בעיות בתיאום בין הכוח האווירי לכוח הקרקעי,
לדעתי, מתן עצמאות ייתר לחיל האוויר ויצירת כפילויות היא לא פתרון.
בעיות חוסר התיאום תמשכנה ללוות את צה"ל גם במקומות אחרים.
צריך לטפל בשורש הבעיה, שזה חוסר התיאום,
ואת זה אפשר לתקן רק על ידי שינוי המבנה הארגוני של צה"ל,
והקמת פיקוד מרכזי,
שיהיה אחראי על הפעלת כול הכוחות באוויר בים וביבשה ללא אחריות על בניין הכוח.
זה אומר שבמקום פיקוד אוויר, פיקוד ים ופיקוד יבשה (שמפקדו הוא כרגע הרמטכ"ל),
תבוטל ההפרדה לאוויר ים ויבשה במקום זה תהיה חלוקה ל:
פיקוד מפעיל כוח
פיקוד בונה כוח
פיקוד אחראי על טכנולוגיה
פיקוד אחראי על ניהול כוח אדם
כול פיקוד יהיה אחראי על מה שקורה גם באוויר גם בים וגם ביבשה אבל בתחום הפונקציונלי שלו.
את אגף המודיעין ברובו הייתי מוציא החוצה מהצבא ומאזרח אותו.
כך לא נראה תופעה מוזרה של יחידת קומנדו קרקעית תחת פיקוד שאמון על הכוח האווירי.
זה יכול להיות מעניין, אבל רעיון כזה כמובן ייתקל בהתנגדות,
כי זה אומר שיבוטל תפקיד מפקד חיל האוויר, ויפורק מטה חיל האוויר.

כמובן שכמו בכל צבא, גם בצה"ל וגם בצבא ארה"ב בכל החילות, חולקים מודיעין. אבל זה לא מייתר בכלל את הצורך בעצמאות של כל חיל.
להפך, היום יש טרנד בצבאות מודרניים לספק עצמאות ברמות הנמוכות יותר, ומסוגים אחרים כגון עצמאות במענה אש.

אני מודה למגמה הזו בצה"ל של ביזור סמכויות.
בגלל זה הקצו:
לכול חטיבה נושאי מרגמה 120mm מסוג "קשת",
לכול אוגדה יש את הארטילריה שלה.
ולכול גדוד יש את ה"רוכב שמיים" שלו
אבל האם הגישה הזו נכונה?
לדעתי הגישה הזו לא גורמת רק לכפל של כוח אדם במפקדות מנופחות.
לדעתי זה גם גורם לכפל מיותר של ציוד ולוחמים.
עדיף לדעתי שעל שעל כול מערך,
בין עם זה יחידות מיוחדות כמו סיירת מטכ"ל ושלדג,
בין עם זה נגמ"שים כבדים כמו נמ"ר ואכזרית.
בין עם זה הצי של מטוסי הקרב והצי של מסוקי התקיפה.
לכול מערך טכני-מקצועי רצוי שיהיה פיקוד מרכזי,
ולא לפזר את את הכלים שווה בשווה בין היחידות השונות.
אם תהיה הצדקה לפיצול של פיקוד על כוח מסוג מסוים,
זה רק יהיה בגלל ריחוק גיאוגרפי בין היחידות,
כשפיקוד מרכזי הוא כבר אינו אפשרי ואין ברירה אלא לפצל את הפיקוד.
רק על ידי פיקוד מרכזי יהיה אפשר לנתב את האמצעים ממשימה למשימה,
על פי הצורך הלאומי,
ואכן ריכוז מאמץ הוא אופציה בעלת חשיבות רבה בעת מלחמה.
זה פחות מהווה בעיה שיש לך יחידה כמו שלדג בתוך חיל האוויר.
זה יותר מהווה בעיה כאשר כוח קרקעי מסוים צריך הרבה סיוע אש בגזרה ספציפית,
יותר מיחידות קרקעיות אחרות,
כשאין לו מספיק ארטילריה בטווח.
ולא הולכים לצייד כול גדוד במאה תותחים.
במקרה כזה יהיה צריך לרכז חלק גדול מחיל האוויר לטובת גזרה קטנה ובוערת.
ולתאם בצורה אדוקה עם הכוח הקרקעי את התקיפות האוויריות.
אם אין מנגנון פיקוד מרכזי שמתאם בצורה מיטבית סביב השעון את הפעילות האווירית והקרקעית,
אז אנחנו בבעיה וזה לא יוביל רק לכפל של אנשי מטה.
זה יוביל לכפל בהצטיידות במקרה הטוב.
או לניהול לחימה פחות אפקטיבי במקרה הפחות טוב.
ברגע שיש לך מפקדה מרכזית שמתאמת היטב את פעולות הכוח הלוחם,
אז כול הכפילות באנשי מטה נהיית מיותרת ומכיוון שהיא גם יקרה וגם מיותרת,
צריך לבטל אותה.
אז לפני שממזגים מחדש את שלדג לתוך סיירת מטכ"ל,
צריך לארגן מחדש את מבנה מערכת הביטחון של מדינת ישראל,
ורק אז יהיה אפשר לבטל את הכפילויות.

מצד שני- לסיירת מטכ"ל אין איזה פטנט עולמי על הכשרת והפעלת כוחות מיוחדים; ביסוד, זו הכשרת חי"ר+הכשרה ייעודית, ואין שום בעיה עקרונית לעשות אותה בזרוע האויר, או- לצורך הדיון- בחיל ההנדסה, בחיל השריון או במשטרה הצבאית. תגדיר צורך, תן תקנים, אמצעים וזמן להקמה, ותוכל לקבל יחידה טובה מאוד.

נשארנו עם שאלת העלות שבהחזקת מערך כפול; בהשואה למערכים אחרים בחה"א עם כפילות לשאר הצבא (בינוי, קשר, מודיעין, מחשוב) העלות אינה גבוהה במיוחד, וכניראה שוה את התועלת שביחידה שכפופה אליך ישירות.

אכן יש הרבה כפילות בשביל לקיים את עצמאות חיל האוויר.
את שלדג אני פחות מכיר כי היא סודית, אבל זה אכן כך בנושאים אחרים כמו אלו שציינת.
ברור שמפקד חיל האוויר יעדיף שיהיה לו הכול משל עצמו,
אם הוא היה יכול, אולי הוא היה גם מעדיף שיהיו לו טנקים וספינות.
אבל האם זה מה שטוב בסך הכול למדינה בראייה הכוללת?
האם זה נכון שמפקד חיל האוויר יפקד על חלק מהכוח הקרקעי, ויחזיק "צבא יבשה משלו".
בעוד אלוף פיקוד הדרום אינו מפקד על חלק מהכוח האווירי?
אני חושש שעצמאות חיל האוויר, שהתחזקה בעקבות מלחמת יום הכיפורים,
לא רק יוצרת כפילות שדורשת עוד משאבים,
אלא גם פוגעת בממשק המבצעי בין הכחולים לירוקים ומנציחה את הנתק.
אם היה ממשק מבצעי מצוין ופיקוד מבצעי מרכזי
בין האוויר, הים, היבשה, המודיעין, וסגל העזר (תחזוקה לוגיסטיקה רפואה ומנהלה),
יכול להיות שלא היה צורך בכפילות הזאת,
שלדעתי היא מצביעה על תופעה לא טובה שקיימת בצה"ל.
ואולי צריך בכלל לשנות את כול המבנה הפיקודי של צה"ל, כדי למנוע כפילויות מצד אחד,
אבל לשמור על תיאום הדוק בין כול הכוחות מצד שני.
למה שהכחולים והירוקים ידברו בשתי שפות שונות?

יחידה מובחרת אחת זה רחוק מאוד מ"צבא יבשה משלו".

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אספרסו קצר אם הוא היה יכול, אולי הוא היה גם מעדיף שיהיו לו טנקים

כשהיה צריך, היו לו גם טנקים...

עשיתי שיעורי בית. זו הכחלילית.
טיל נגד קורנים אמריקאי שרייק שמשוגר משרמן.
אני לא חושב שחיל האוויר צריך להחזיק נשק קרקעי כדי לפגוע בציוד אויב שמאיים על מטוסים,
ובאותה מידה גם,
אני לא חושב שכוחות היבשה צריכים להחזיק מטוסים כדי לפגוע בציוד אויב שמאיים על טנקים.
לדעתי זה לא נכון להגדיר את ההגנה האווירית ואת רכישת העליונות האווירית
כמשימה בלעדית של חיל האוויר.
כמו שלא נכון להגדיר את משימת השמדת כוח היבשה של האויב כמשימה בלעדית של כוחות היבשה.
שתי המשימות צריכות להיות מוגדרות כמשימות משולבות.
אסור שיהיה כזה דבר משימה "ירוקה" ומשימה "כחולה".
לדעתי צריך להקים בצה"ל פיקוד בדרגת אלוף,
שתפקידו יהיה הפעלת כול הכוח הלוחם של צה"ל באוויר בים וביבשה,
אבל לא יתעסק בבניין הכוח ויתעסק פחות בניהול משאבי אנוש או במודיעין.
פיקוד אחר בראשות אלוף יעסוק בהכשרת הכוח באוויר בים וביבשה אבל לא בהפעלת הכוח.
כך לא נראה תופעה מוזרה של כוח קרבי קרקעי,
שנמצא תחת פיקודו של מפקד שאמון על הכוח האווירי.
אבל נראה לי שאנחנו כבר גולשים לנושא שמתאים לאשכול אחר.
אשר לגוף שצריך להיות אחראי מקצועית על הכשרתם של אנשי שלדג.
זה כלל לא צריך להיות חיל האוויר.
לדעתי זה צריך להיות אותו הגוף,
שלו צריכה להינתן האחריות הפיקודית על הכשרתם של כול לוחמי הרגלים בצה"ל.
גדודים רגילים, גדודי סיור, חטיבת הקומנדו "עוז" וכן סיירת מטכ"ל ושלדג.
גוף זה הוא מפקדת קצין חיל רגלים וצנחנים ראשי.
לדעתי חייל רגלי במסלול צריך להיות תחת פיקודו של הקחצ"ר.
לא המח"ט ולא מח"א.
נראה לי שכך זה בצבא היבשה האמריקני ואולי זה צריך להיות כך גם אצלנו.

משום מה חשבתי ששם המערכת הוא קילשון.... או שאני מתבלבל עם משהו קיים אחר?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ariel_zuk משום מה חשבתי ששם המערכת הוא קילשון.... או שאני מתבלבל עם משהו קיים אחר?

אינך מתבלבל. מדובר (לפי ויקיפדיה. לא מצאתי במקורות נוספים) באותה מערכת (לא הכרתי את השם "קילשון" עד לתגובה שלך). בניגוד לכתוב בויקיפדיה, המערכת לא הופעלה במבצע "ערצב 19".
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9...%9C%D7%99%D7%AA

המודל האמריקאי הוא בסתירה מוחלטת למה שכתבת לגבי מניעת כפילויות וכו.

בצה"ל היחידות הן קטנות ומקצועיות והחפיפה בחלק מהעשיה המבצעית היא קטנה ובעיקר מהרצון לעשות כמה שיותר, לשמור יחידות מילואים פנימיות בכשירות ולתרום למאבק בטרור.

אתה מתאר מצב קיים. מי שמפעיל את חיל האוויר במרחב האחריות של פיקוד זה מפקד הפיקוד, לא מפקד חיל האוויר. מי שמתפעל את הפעילות האווירית זה חיל האוויר.
אין שני מפקדים באותה גזרה שכל אחד מפעיל כלים שונים. לכל מפקדה מדרג מסויים ומעלה יש נציג ח"א שיודע איך מפעילים את המערכת שלו. מפקד אוגדה, גיס או פיקוד לא אמור להיות מומחה בהפעלה של טייסת, של אגד ארטילרי או של לוגיסטיקה (שזה כאב הראש הכי מסובך, לדעתי).
מה שמפקד מגדיר זה יעדים ומטרות. אם ח"א צריך לחסל איומים אוויריים כדי למלא את היעדים והמטרות שהגדיר לו המפקד, תפקיד ח"א לעשות את זה, זה לא חלק מהעניינים שמפקד בשטח צריך לטפל בהם. למה שהוא יתעסק בסוללות טק"א שנמצאות מחוץ לתחום ההתעניינות שלו? מבחינתו ח"א הוא קופסה שהוא לא צריך לנהל את מה שקורה בתוכה. ואם ח"א צריך יחידה קרקעית כדי שיוכל למלא את המטרות שלו - שהוא ינהל את היחידה הזו וייתן למפקד בשטח את השקט למלא את היעדים שהגדירו לו הדרגים שמעליו.
ככה זה בכל העולם, כנראה שככה זה עובד הכי טוב ואני לא רואה שום יתרון בלהכניס את הסיבוכיות של שת"פ בין כוחות לא אורגניים למקום בו אין להם יתרון משמעותי. אתה יודע איזה סמטוחה יכולה להיות אם ח"א חייב כח קרקעי בזמן ומקום כדי למלא את מטרותיו והמפקדה בשטח צריכה עכשיו לדאוג להקצות כח כזה על כל המעטפת שלו? בשביל מה זה טוב? כי זה יותר אסתטי בעין שלחיל האוויר אין כוחות קרקעיים?

היותה של יחידת שלדג חלק מחיל האוויר היא לא בעיה לכשעצמה,
אבל זה יכול להעיד על בעיה בצבא שלנו.
זה מעיד על כך שיש נתק בין הפיקוד הבכיר של הכוח האווירי לבין הפיקוד הבכיר של הכוח הקרקעי.
זה מעיד על כך שיש משימות "כחולות" שהוקצו לטיפולו של חיל האוויר,
ויש משימות "ירוקות" שהוקצו לטיפולן של כוחות היבשה.
זה מעיד על שפה מקצועית שונה בין ה"ירוקים" ל"כחולים".
זה יכול לבוא לידי ביטוי בקושי לשלב בין הכוחות בלחימה.
אני לא רואה סיבה שלחיל האוויר תהינה משימות משלו,
ואני גם לא רואה סיבה שחיל האוויר ינהל "מערכה אווירית" בעצמו.
את הפיקוד על הכוחות, ניהול המשימות ותכנון המבצעים באוויר בים וביבשה,
צריך לעשות לדעתי פיקוד מבצעים ייעודי כמו שפרטתי מקודם ואז לא יהיה כזה נתק.
http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/9/113759.pdf
במאמר הזה נכתב בין השאר,
שיש לשפר את יכולת התאום בין אמצעי הגילוי של עצמים מאיימים באוויר,
לבין גופים חיצוניים לחיל האוויר,
כמו פיקוד העורף.
אז הנה לא אני היחיד שחושב שצריך לשפר את השילוב.
אשר להכשרה של הכוח בצבא האמריקני, אז נכון,
יש שם הפרדה, מיותרת לדעתי ל ARMY, NAVY, AIR FORCE, MARINES ,COAS GUARD.
ומודל זה לא צריך להיות אצלנו.
אבל בתוך ה ARMY למשל יש גוף מרכזי שאחראי על הכשרת הלוחמים, כולל המובחרים,
וכך נשמרת אחידות בנשק וטקטיקה בין כמה יחידות מאותו סוג.
זה לא כמו אצלנו שאנשי סיירת מטכ"ל ושלדג עושים מסלול הכשרה בנפרד,
וכך גם גבעתי וגולני כול אחת בבא"ח שלה.
יחידה אחת מכשירה את החיילים ויחידה אחרת מפעילה אותם.
אבל כמובן אני מודע לכך שחיילי הכוח המיוחד וחיילי הכוח הרגיל צריכים לעשות הכשרה בנפרד.
שלדג בנפרד מגולני אבל לא בנפרד מסיירת מטכ"ל.

... אולי כדאי לדעת על מה כותבים, לפני שכותבים....

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אתה יודע מה קורה שלמשימה אין אחראי אחד ברור בצה"ל?

תראה, אם נדקדק- לפיקוד דרום יש בלוני תצפית (של מוד"ש) ומל"טים קטנים (רוכב שמיים, של התותחנים). אז כן, הוא "מפקד על חלק מהכוח האוירי".
שאלה של עלויות.
החלוקה לזרועות נותנת יעילות מסוימת (התמקצעות), אך גוררת עלות (אי תיאום וכפילות).
אם נחתוך את כל הכפילויות, סביר יותר (לצערי) שנקבל זרועות נכות ולא שיתוף פעולה.

אפשר לחשוב על מודלים אחרים-
* הכשרה משותפת והפעלה נפרדת (מין "בא"ח קומנדו"- מה שאדם היה בעבר, בתוספת כל הכשרה שכדאי לשתף)
* לרכז את כל היחידות המיוחדות בפיקוד עצמאי (תחת היבשה/העומק), נניח כמו Joint helicopter command הבריטי או JSOC האמריקאי

היות ומדובר בסופו של דבר בלוחמים, העלויות אינן גבוהות במיוחד, וגם הפוטנציאל לחיסכון אינו רב.

על הנסיבות להקמת שלדג ולשיוכה לחיל האויר אפשר לקרוא בספרו של תא"ל מיל' יפתח ספקטור "רם וברור" ובספרו של אל"מ מיל' מוקי בצר "לוחם חשאי".