09-11-2010, 14:38
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
|
קודם כל
הרקע האישי שלי קצת יותר "מסובך" (במקרה של פולין לפחות. בליטא הייתי רק פעם אחת ולא הגעתי לשיחות ברמה כזאת עם ליטאים). דבר שני אני לא נוהג "לסחוב" עלי עול כזה ומעדיף, ברמה האישית, שלא להכנס לנושאים כאלה עם אנשים שבסופו של יום הם כמעט תמיד צעירים מכדי שתהיה להם איזו מעורבות בהיבטים כאלה. את האש והגופרית אני "שומר" לגאונים שעושים מישמש של פוליטיקה מפלסטיק עם השנאה האישית שלהם, וסמוך עלי שהם חוטפים ומושפלים... העניין הוא שנתקלתי בכמה כאלה באירופה המערבית, אבל לא בפולין. יש לפולנים (משום מה) מקום חם בלב לערבים, אבל זה ללא קשר לישראל או יהודים. את תראה את מפת יעדי התיירות הזולה שלהם תראה יותר מדינות ערביות של ממש, ופחות יוון/ספרד/תורכיה, כמו במערב אירופה. בכלל מאחר ופולין די רחוקה מהבעיות ה"רגילות" של מערב אירופה (מהגרי עולם שלישי, אנטי אמריקאיות (כמו היראלים, גם הפולנים מאוד מחזיקים מהדוד סם ומחזיקים משטר של דולאר קמע...) וכו') ושקועה בבעיות אחרות לגמרי (לחוצה בין הענק הרוסי המתעורר מתרדמת מצד אחד, ובין מערב אירופה שהופכת אותה לשילוש של פח זבל ומכרה מהגרי עבודה, מן הצד השני), אתה מגלה שהם חיים בסביבה אידאולוגית אחרת מאירופים האחרים. יש להם (כאמור) קשרים חזקים לארה"ב וגם לעולם הערבי (יש חיל משלוח פולני אפילו בעיראק, וזה לא עניין של מה בכך בעיני הפולנים) וקשה להעריך מה יחשוב פולני על סמך הרקע שלו (באנגליה, להבדיל, יחסית קל לנחש מה האידאולוגיה של אדם X אם אתה יודע עליו 1,2,3 דברים).
בליטא פגשתי לערב שלם משפחה ענפה של רוסים יליד ליטא: זו הייתה חוויה מאוד מאוד ממצה של חשיפה לאנשים, במגרשם הביתי, בלי פוליטיקלי קורקט וכל הבולשיט הזה. המסקנה העיקרית הייתה שעדיין במזרח אירופה יש כלפי היהודי רגשות מעורבים של כבוד ופחד: נתקלתי גם בשאלות, או הערות, סתומות לחלוטין שכמו יצאו מפה של איזה סיני ששמע על יהודים רק שלשום בבוקר... לדוגמא אחד הרוסים חשב שארמית היא מין "שפה בינלאומית" של יהודים (הוא לא ידע שזו שפה היסטורית שיהודים השתמשו בה, אבל בשום אופן לא היו "בעלים" שלה...) וכולם היו בטוחים כלא משנה על מה מדובר, כשיהודי מדבר בטוח שווה להקשיב לו. זה היה אולי מקרה יחיד ששמתי דגש על השואה, וזה היה כי בבוקר אותו היום ביקרתי היכן שהיה שער הגטו שבו סבא שלי "בילה" שלוש שנים, וזה היה בדיוק באותו היום בשנה שבו הגרמנים גירשו את תושבי הגטו ברכבות לדכאו. הרוסים נתנו לי כוסית וודקה, הראו ששותים חצי ממנה, ואת השאר שפכו אחורה בהפגנתיות, כפי שיותר מאוחר נזכרתי שנהוג בעולם הסלאבי לעשות כאשר מעלים זכרו של אדם אהוב שמת. בגלגולים אחרים ושונים אני מכיר רגעים כאלה ממקרים אחרים, ובמיוחד מסיפורים של בני משפחה שעוד חיו במזרח אירופה אחרי 1945: "היה חרא לכולנו, עכשיו בוא נשתה כוסית וודקה ונמשיך הלאה". מצד שני אלה היו רוסים, והרוסים מקבלים סבל אנושי בצורה הכי טבעית, מה שלצופה מהצד נראה מוזר וחולני לפעמים: כאילו שבני אדם נועדו לסבול "פעם ב", בין תקופות שבהם הכל טוב.
"אוההה אתה לא נראה יהודי!" זו גם תגובה די נפוצה, ואני מכיר עוד ישראלים ששמעו את זה.
עוד דבר שראיתי גם בפולין (כמה פעמים) וגם בליטא (אבל בווילנא, שזו בעצם פולין מבחינה אתנית והיסטורית) אלה אנשים שהיו להם שורשים קלושים יהודיים (רבע/שמינית). היה מאוד ברור שהם הרגישו הקלה אמיתית לדבר עם יהודי "אמיתי". הסטודנט המבוגר שסיפרתי עליו למעלה היה כזה (הוא אמר לי "יש בי משהו משלכם", אבל בשקט). זה היה נראה לי נושא מאוד מסובך עבורם - לגמרי אחרת ממה שמוצאים אצל רבעי יהודים מאנגליה או ארה"ב. דווקא המפגשים האלה הם הסיבה שפעם אחרי פעם אני נמשך לחזור למדינות האלה (שמבחינות אחרות הן לא ממש סופר מעניינות).
_____________________________________
.
|
ראשי
צ'אט
)
מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000
מצב כלאיים
