לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי         אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #4  
ישן 12-11-2010, 05:49
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,194
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

בראיון ישן שכותרתו "כבר לא חטיפים"
אמר אלוף פיקוד דרום טל רוסו, אז מח"ט הנח"ל (והאיש שהשלים סופית את תהליך הפיכתה לחטיבת חי"ר איכותית לא פחות מאחיותיה):

"להישגים הללו יש גם כתובת. אל"מ טל רוסו נפרד ביום שלישי השבוע מהנח"ל אחרי שנתיים וארבעה חודשים כמפקד החטיבה (לבקשת רוסו, האריך הרמטכ"ל את כהונתו בארבעה חודשים; המח"ט חשב שלא רצוי שיתחלף בעת שכוחותיו נערכו לנסיגה מלבנון). בדרגות הבכירות בצבא, כשהתפקידים הפנויים מעטים וקצינים רבים סוחבים עמם משקעים ויריבויות אישיות, פרגון הוא עניין נדיר למדי. אבל על הקדנציה של רוסו שוררת תמימות דעים בין עמיתיו ומפקדיו. במונחי כדורסל, הוא היה "שחקן הקלאץ'", שדחף את החטיבה עוד צעד גדול והכרחי קדימה, אחרי שנים של עבודה סיזיפית שהשקיעו קודמיו. ובתקופתו של רוסו, בראשונה, גם קוצרת החטיבה את פירות השינוי התדמיתי. "אנחנו מנסים לחנך פה לצניעות, כתבות מרעישות רק יעשו לי בלגן", מנסה רוסו לצנן את ההתלהבות ומצרף גם הסתייגות: "מעצבן אותי שלמרות שהפוטנציאל קיים, העסק מתקדם לאט מדי. אני למשל רציתי לראות בבה"ד 1 את כל שורת המצטיינים עם כומתה ירוקה" (הכתבה "כבר לא חטיפים" מאת בקר אביחי, הראל עמוס. עיתון "הארץ". פורסם בתאריך- 11/08/2000)
אני מניח שהוא קיבל סוף סוף את מה שהוא רצה לראות. כל הכבוד להם.
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #5  
ישן 20-11-2010, 17:59
  ilanb ilanb אינו מחובר  
אילן בן-נון. מומחה לקליעה וצליפה, מדריך ירי בכיר ומאמן קליעה ספורטיבית
 
חבר מתאריך: 17.03.05
הודעות: 1,881
בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי marloweperelab89035 שמתחילה ב "בראיון ישן שכותרתו "[B]כבר לא..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי marloweperelab89035
בראיון ישן שכותרתו "כבר לא חטיפים"
אמר אלוף פיקוד דרום טל רוסו, אז מח"ט הנח"ל (והאיש שהשלים סופית את תהליך הפיכתה לחטיבת חי"ר איכותית לא פחות מאחיותיה):

"להישגים הללו יש גם כתובת. אל"מ טל רוסו נפרד ביום שלישי השבוע מהנח"ל אחרי שנתיים וארבעה חודשים כמפקד החטיבה (לבקשת רוסו, האריך הרמטכ"ל את כהונתו בארבעה חודשים; המח"ט חשב שלא רצוי שיתחלף בעת שכוחותיו נערכו לנסיגה מלבנון). בדרגות הבכירות בצבא, כשהתפקידים הפנויים מעטים וקצינים רבים סוחבים עמם משקעים ויריבויות אישיות, פרגון הוא עניין נדיר למדי. אבל על הקדנציה של רוסו שוררת תמימות דעים בין עמיתיו ומפקדיו. במונחי כדורסל, הוא היה "שחקן הקלאץ'", שדחף את החטיבה עוד צעד גדול והכרחי קדימה, אחרי שנים של עבודה סיזיפית שהשקיעו קודמיו. ובתקופתו של רוסו, בראשונה, גם קוצרת החטיבה את פירות השינוי התדמיתי. "אנחנו מנסים לחנך פה לצניעות, כתבות מרעישות רק יעשו לי בלגן", מנסה רוסו לצנן את ההתלהבות ומצרף גם הסתייגות: "מעצבן אותי שלמרות שהפוטנציאל קיים, העסק מתקדם לאט מדי. אני למשל רציתי לראות בבה"ד 1 את כל שורת המצטיינים עם כומתה ירוקה" (הכתבה "כבר לא חטיפים" מאת בקר אביחי, הראל עמוס. עיתון "הארץ". פורסם בתאריך- 11/08/2000)
אני מניח שהוא קיבל סוף סוף את מה שהוא רצה לראות. כל הכבוד להם.


עם כל הכבוד לטל רוסו ויש הרבה כבוד
האיש שרצה את חטיבה 35 ונאלץ להסתפק בנחל.............
"הראה לכולם" - האיש שהפך אותה מחטיבת גרעינים לגיוס בקום עמד מול התנועות המיישבות בנושא קיצוץ של"תים וחל"טים (כשהוא אז לבד מול כל העולם ואחותו) ולקח אותה שנות דור קדימה...
הוא תא"ל מיל אלי (אמסלם) אמיתי היום מנכ"ל רשות שמורות הטבע והגנים.(לימים יק"ל פעמיים לפני ארז גרשטיין ואחריו)

אחרי הקדנציה שלו החטיבה הזו נראתה אחרת !

ואת מה שמגיע לו חשוב לתת גם לא
_____________________________________
לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #6  
ישן 21-11-2010, 22:45
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,194
בתגובה להודעה מספר 5 שנכתבה על ידי ilanb שמתחילה ב "..."

בראיון ישן שכותרתו "כבר לא חטיפים"
כתוב גם:
"על התמורה שרוסו הביא עמו לחטיבה, אומר אחד הקצינים הוותיקים בה: "זה לא קרה כבמטה קסם, טל הוא שיאו של רצף (מח"טים) שהתחיל באלי אמיתי. הוא בא מהצנחנים ונתן לאנשים את הזיק בעיניים. אלי גרם להם להאמין בעצמם ונטע בנו את התחושה שאנחנו לא צריכים להתנצל. הוא נהג לומר שלא אנחנו צריכים לסגור את הפער מצנחנים ומגולני, זה הם שירדפו אחרינו. אחריו הגיע מגולני אילן הררי, שהכניס סדר ונהלים לחטיבה. הררי בדק לאחרון הרובאים את כל תשע המחסניות והטיף נגד בכיינות. המדיניות שלו היתה שקודם אנחנו חייבים להיות טובים ואז ישימו לב אלינו. אלי ואילן הניחו את התשתית שאיפשרה לטל להרים את החטיבה לגובה. ברגע המתאים זה הכל התנקז אליו. הוא, עם המנהיגות שלו, עם היכולת לחתוך ולהפריד בין עיקר לטפל, סגר את הקצוות"." (הכתבה "כבר לא חטיפים" מאת בקר אביחי, הראל עמוס. עיתון "הארץ". פורסם בתאריך- 11/08/2000)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #8  
ישן 19-11-2010, 10:44
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,833
Facebook profile Follow me...
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://sphotos.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-snc4/hs1142.snc4/148406_10150118309449348_270208614347_7685864_5627234_n.jpg]

חמשת מצטייני הגדס"ר לפני טקס הסיום
תמונה מתוך עמוד הפייסבוק החדש של "במחנה"

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://sphotos.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-ash2/hs469.ash2/74248_10150118311534348_270208614347_7685875_1775829_n.jpg]
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #18  
ישן 20-11-2010, 06:38
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
המטרה של לוחמי גדס"ר חטיבת הנח"ל
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

המטרה של לוחמי גדס"ר הנח"ל: גבול הצפון

גדס"ר הנח"ל תרגל בשבוע שעבר לחימה ברמת הגולן. הלוחמים גמאו מרחקים ברגל, התאמנו בלש"בייה וביצעו ירי באש חיה. הרמטכ"ל: "רואים שיפור משמעותי ברמת האימונים בצה"ל"

דן טמיר, עיתון "במחנה"


מחוגי השעון מצביעים על שבע בבוקר, אבל קרני השמש המעטות כבר מחממות את לוחמי גדס"ר הנח"ל שפזורים על הגבעות ברמת הגולן. עין בלתי מקצועית תתמכר בטח לנוף הפסטורלי, אבל הדף הפגזים שיורים כוחותינו לעבר האויב הצפוני לא מותיר מקום לספק: זו מלחמה.

לוחמי גדס"ר נח"ל, שרק לפני ארבע שנים ספגו אבידות רבות בלבנון, תרגלו השבוע כיצד ישביתו את אתרי שיגור הטילים של האויב הצפוני. "התרגיל הרטוב מדמה לחימה בשטח פתוח", הסביר מפקד אוגדה 162, תא"ל אגאי יחזקאל. "עד כה הלוחמים עמדו בקצב, למרות המשקל הכבד על הגב, והעייפות שהצטברה עוד מן הלילה הקודם".

במהלך התרגיל באו לידי ביטוי מספר תרחישים מרכזיים. בין היתר, ביצעו לוחמי הכומתות הירוקות תרגיל כיבוש יעדים בשטח פתוח בשיתוף עם כוחות שריון, הנדסה וארטילריה. לאחר מכן תרגלו לחימה בשטח כפרי בלש"בייה, ולקינוח הם נדרשו לבצע אקט רטוב ברמת הגולן. "הגדס"ר מבחינתי זו ספינת הדגל החטיבתית. מהם אני מצפה יותר ודורש יותר", אמר מח"ט הנח"ל, אל"ם אמיר אבולעפיה. "המ"פים קרנפים אחד אחד. מה אני צריך יותר כמח"ט? הם כל הזמן דוחפים קדימה. באמצע העלייה היינו צריכים לעצור אותם מפני שהם התקדמו מהר מדי".

קול מסוקים מפלח את הדממה, וכולם בטוחים שמדובר בדימוי התקפה אווירית של האויב. אחרי מספר דקות של מתח, מתברר שמדובר דווקא בביקור מבית: הרמטכ"ל, רא"ל גבי אשכנזי, הגיע להשגיח על התרג"ד מקרוב. "מדובר בתרגיל בהחלט מאתגר. הלוחמים הלכו במהלך כל הלילה ועל הבוקר החלו בתרגיל רטוב", אמר הרמטכ"ל ל"במחנה". "אין ספק שיש שיפור משמעותי ברמת האימונים בצה"ל, הן בסדיר והן במילואים. אנשים היו רוצים להתאמן יותר, אך צה"ל צריך גם להתעסק במשימות הביטחון השוטפות".

לקראת סיום הביקור, נראה רא"ל אשכנזי שבע רצון מתפקוד הלוחמים. "עד כה התרגיל מתנהל בסדר גמור. אני מרוצה מאופן הפעלת האש. הלוחמים נחושים ויש להם מוטיבציה, ומחכה להם עוד שבוע קשה", אמר הרמטכ"ל.

למרות האקשן שדימה התרחיש בתרגיל, היו גם כאלה שנשארו אדישים ופינטזו בעיקר על היום שאחרי. "מתחילת התרגיל שמנו תיק כבד על הגב והתחלנו ללכת. כמו כל דבר בצבא, הולכים והולכים עד שמגיעים", שיתף אחד הלוחמים, סמ"ר אריה לוזון. "אחרי שני לילות לבנים - אין ספק שאני מפנטז על הרגילה שתגיע ישר אחר כך".
מפקד הגדס"ר, סא"ל ישראל שומר, הביט גם הוא בסיפוק על לוחמי הגדוד צבועי הפנים. "כשנעלה לרמת הגולן אנו נהיה עם חיוך גדול על הפנים. זה לא יהיה קל אך אני בטוח שנגיע בזמן. זה יגביר את תחושת המסוגלות של הלוחמים", סיכם המג"ד. "כך הם יוכלו לראות את גודל האחריות והמשימה שלהם".

בתמונה: המח''ט, אל''ם אבולעפיה, עם לוחמי הגדוד בתרגיל. צילום: אליה טל, "במחנה"



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #19  
ישן 20-11-2010, 16:41
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
חטיבת הנח"ל הכתבה על בית ספר גדס"ר נח"ל
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

אמן לוחם

שיר פילו, תאריך: 25.10.2010
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mazi.idf.il/Images/trans.gif]


כדי להכשיר לוחם בצה"ל דרוש תהליך ארוך של פיתוח ואימון, במהלכו הופכים נערים צעירים ללוחמים. צוות ביבשה ליווה את מסלול ההכשרה של גדס"ר נח"ל על כל שלביו ונחשף לחיילים שעוברים אותו, למפקדים שמתפתחים במהלכו ולמה שביניהם

אולי יום אחד יקום צבא שיכין את הלוחמים שלו במפעל. הם יצאו מהקופסא חזקים ונחושים. רק יצטרכו ללחוץ על כפתור, והם יהיו מוכנים להסתער ולנצח. בצה"ל דווקא לא מחפשים פתרונות מהירים להכשרת חיילים. את לחיצת הכפתור מחליף תהליך ארוך של פיתוח ואימון, במהלכו הופכים נערים צעירים ללוחמים. ליווינו את פלוגות גדס"ר נח"ל במהלך מסלול ההכשרה, במטרה לראות איך בונים ירוקי הכומתות את הלוחמים שלהם ומה הופך אותם לטובים יותר מאלה שנצליח להוציא מקופסא. כך מורכב המסלול של לוחמי גדס"ר נח"ל, על החיילים שעוברים אותו, המפקדים שמתפתחים במהלכו, ומה שביניהם.
"אם מבקשים מלוחם שסיים אצלנו מסלול לספר מה עבר עליו, רוב הסיכויים שיהיה לו קשה מאוד לענות", מצהיר רמ"ד הכשרות ואימונים של גדס"ר נח"ל, רס"ן ישי כרמלי. הוא לא מזלזל בזיכרון של החיילים. "זאת תקופה של שנה וחודשיים שהיא מאוד עמוסה. זה משהו שקשה להכיל. הם יכולים לראות את זה בתור תהליך שלם עם נקודת התחלה וסוף אבל קשה לפרק אותו לגורמים שבאמצע. החיילים בהכשרה מקבלים המון מידע ומתמודדים עם הרבה אתגרים בבת אחת, ניווט, קרב מגע, כושר גופני, קליעה, הסוואה. זה לא כמו בשיעורי היסטוריה שלומדים נושא אחד, נבחנים עליו, ועוברים לנושא הבא. כשמכשירים לוחם גדס"ר צריך לדעת איך לפתח את כל התחומים במקביל. כל הזמן לאזן את גרף ההתקדמות". הוא מסביר שהמטרה של המסלול היא להכשיר את החיילים למלחמה ולא להתאמן למתאר או משימה מסוימת. "אני רוצה שהם יצאו מההכשרה עם הבסיס הרחב ביותר ושיהיה להם במאגר כמה שיותר ידע. שיהיו מוכנים למלחמה ולא לאיזו פעילות מבצעית ספציפית. כשהם יגיעו לגדוד, יעבדו איתם על נוהל קרב כזה אחר. אם פתאום הם ידרשו לפעילות בשטח בנוי, למשל, יהיו להם כבר את היסודות מהמסלול והם רק יצטרכו לחדד את הטכניקה".
על הקיר במשרדו תלויות עשרות תמונות, מתנות תודה מצוותים שסיימו מסלול. הוא בוחן אותם לפני שהוא מתאר את האופי של לוחמי גדס"ר נח"ל. "אומנם כל צוות שונה כמו שכל מפק"צ שונה, אבל כולם גם מאוד דומים. בסופו של דבר הם גדלו באותו בית גידול. התפתחו לתוך האווירה שיש בגדס"ר, שהוא מקום מבצעי עם דבקות במשימה, חתירה למגע, חדות וניצחון. אצלנו משימות נתפשות כמשהו שעושים בלי להתמרמר. מתמודדים עם כל אתגר שמקבלים, בלי להציג שאלות מיותרות ותמיד על הצד הטוב ביותר”.

שלב 1:
מסע עלייה ליחידה

המשימה: להתרגל למסך הערפל
מטרה: כניסה למשפחת הגדס"ר
בתוכנית: ים, הליכה אגרסיבית וסיפורים על בית ליד
מיקום: מחוף בית ינאי לבסיס בית ליד

"כאן מתחילה ההכשרה לגדס"ר. בסוף המסע זאת תהיה הפעם הראשונה שהחיילים פוגשים את בית ליד, שם הם יעברו את כל המסלול", מספר המ"פ סרן עמוס שור, תוך שהוא צופה בפלוגה שלו מתרוצצת על החוף בהכנות אחרונות. "אי אפשר סתם להגיע לשם באוטובוס, הם צריכים להרוויח את העלייה ליחידה ברגליים", הוא מסביר בגאווה. כשהוא מסתובב בין הצוותים, בודק שהכל מוכן, נדמה שהוא מגלגל בראש את כל מה שהם עוד ירוויחו ביחד בחודשים הבאים. לעומתו, בראש של החיילים המחשבות לא ממש מצליחות להסתדר לנוכח ההתרגשות. השמיים דווקא בהירים לגמרי, אבל הם בטוחים שתיכף מגיע הערפל. אומנם הם רק הספיקו לסיים את האימון המתקדם, אבל גם הם כבר מבינים שערפל אמיתי הם לא ימצאו בעננים בשמיים. כשהם מחכים במתח שיתחיל כבר מסע העלייה לגדס"ר, הם מחפשים את הערפל רק במקום אחד, בעיניים של המפקדים. "עכשיו התחיל ערפל מסלול", מכריז טוראי נופר אשכול כשהוא מעמיס על גבו את הציוד. "אין מושג מה יקרה מחר. עזבו מחר, אין מושג מה אורך המסע שאנחנו יוצאים אליו עכשיו". טוראי אלעד הוס מסביר שהמשמעות של ערפל מסלול היא בעיקר לצפות לכל דבר. "יש מין חוסר ודאות. עד עכשיו החוקים של הבא"ח עטפו אותנו, ידענו שתמיד תהיה שעת ט"ש בלילה, וגם את הלו"ז של מחר. כשאין חוקים מוגדרים זה יותר מפחיד. אני יודע שיהיה קשה אבל אין ממש איך להתכונן. אני מחכה כבר להיבנות ולהתמקצע ולקחת את היכולות שלי לקצה. בינתיים אני בעיקר יודע שאין מה לשאול שאלות. נגלה הכל תוך כדי".
המפק"צ, סגן מתן קימחי, מאמין שלערפל יש סיבות משלו. "הרעיון הוא לא לנטוע פחד, אבל גם לא באים ומכריזים מה יהיה כל שבוע. בסדר, אז הם לא יודעים". הוא מחייך, "יש דברים שהם לא צריכים לדעת. בכלל, מעכשיו משתנה היחס. מצפים מהם ליותר אחריות ובגרות. אני מקווה שמעבר למשימות, שיהפכו מורכבות, גם נפתח בהם עצמאות והגדלת ראש. כשקיבלתי אותם בטירונות הם לא ידעו לשים כומתה כמו שצריך, עכשיו אנחנו מתחילים להתעסק בדברים הרציניים. אני מרגיש שהם מתרגשים, שומע אותם מתלחששים כל היום, מספרים סיפורים על בית ליד. חשוב לי להבהיר להם שעכשיו הם חלק מהיחידה, מהמשפחה. הם דור העתיד".
השמש שוקעת ומסמנת לפלוגה שאפשר להתחיל. בקצה המסע מחכים להם לוחמים ותיקים של הגדס"ר, כתובות אש, צ'ופרים מהאמל"חיה וגם ארוחה חגיגית. "אבל מכל ההפתעות הכי מפתיע יהיה אימון הקרב מגע מחר על הבוקר", משער סרן שור ומצדיק את ערפל המסלול המצופה. הפלוגה נעמדת בח', עם הגב לים והראש לבית ליד, כולם מקשיבים בשקט לתדריך. "ציר התנועה של המסע עובר לאורך הנחל. זה לא יהיה ארוך מדי, לא מורכב מדי, אבל אני רוצה שזה יהיה מושלם. הולכים בדממה מכווצים אחד אחרי השני בלי פערים", מסביר סרן שור ומסיים בטיפ ספק נקודתי למסע ספק שימושי לכל המסלול. "לפעמים ההליכה בחול תהיה קצת קשה, אבל אם תלכו אגרסיבית, תפעילו את הכוח שלכם ותימשכו קדימה עם הרגליים, תגיעו לסוף בלי בעיה".

שלב 2:
אימונים

המשימה: לתרגל לחימה בשטח האש של היחידה
מטרה: לחנוך את החיילים ולהביא אותם לרמה מקצועית גבוהה
בתוכנית: להסתער, לזרוק רימון ולאכול פסטה לארוחת בוקר
מיקום: ליד ראש העין או "מגרש משחקים קטן בלב גוש דן", על פי סגן ציון נחאיסי

החיילים, שנמצאים כבר עמוק יותר בתוך המסלול, מכירים היטב את שטח האש של הגדס"ר ליד ראש העין. כאן הם לומדים את כל מה שהם יבצעו מאוחר יותר בטבעיות, הסתערות על גבעה במסכם, חיפוי על כוח בפעילות המבצעית בגדוד. הכל הוא תוצאה של תרגולים רבים, עבודה קשה וחניכה צמודה של המפקדים באימונים המשובצים לכל אורך המסלול. הפעם הם כאן לניווטים, מטווחים ותרגילי חוליה. "חזרנו בשבע בבוקר מלילה לבן של ניווט, אחר כך ביצענו ירי תחושה ב'נגב' ועכשיו אנחנו מתכוננים לתרגילי הסתערות וזריקת רימון", משחזר רב"ט ערן קליימן, "זה באמת תענוג" הוא מוסיף, כדי שאף אחד לא יחשוב שהוא מתלונן, "נכנסו חזק לראש של המסלול, ניווטים, משקלים, הכנת ציוד. זה כיף לעבוד פתאום מול המון גורמים מקצועיים, סגל המפקדים, משק"י הלוחמה, הסיור וההסוואה. אני מרגיש איך מטפחים אותנו ורואה על עצמי כמה התקדמתי". כמה דקות אחר כך, אחת החוליות כבר מסתערת במרץ על גבעה. מפקד הפלוגה, סרן טל בורשטיין, מלווה מאחור את התרגיל. בין צעקות ה"אש, אש, אש" הוא מסביר שהוא עוקב אחר ההתרחשות כדי ללוות את מפקד הצוות סגן עמית פנסקי. "זאת הפעם הראשונה שהוא זורק רימון עם חיילים, ואני נמצא פה כדי לחנוך אותו. שלא יעשה את זה לגמרי לבד".
כשהם מגיעים לראש הגבעה תופסים חברי החוליה מחסה, וסגן פנסקי מדריך כל חייל בתורו. ביחד הם זורקים אבן, ולאחר מכן רימון גולם. לבסוף נזרק גם הרימון החי, הם קופצים ונשכבים על הקרקע. העשן ממלא את האוויר והתהליך עבר בשלום. "באימונים כאלה אנחנו המפק"צים מהווים חלק משמעותי", מתאר סגן פנסקי, "כאן זאת ההזדמנות להביא מהניסיון שלנו לצוות, לתקן ולתת טיפים מקצועיים. לי למשל, חשוב שהם יהיו בני אדם, שישאירו אחריהם נקי".
בינתיים דואג סרן בורשטיין שיביאו ללוחמים ארוחת בוקר. בתפריט: פסטה עם רוטב. "אנחנו צריכים שהם יהיו חזקים, והם כבר ערים מהלילה", הוא מזכיר, "אימונים כאלה בדרך כלל מועברים על ידי הסמל והמפק"צ, כשאני בתור מ"פ מקבל את רצף השבועות ובונה את הלו"ז. משבץ כמה שעות צריך לכל תרגיל. כמובן שלכל מפק"צ יש את המקום לקחת את הדברים לכיוון שלו. וכל אחד גם לוקח את זה לכיוון שונה. יש כאלה שמחוברים יותר לעניין החינוכי, אחרים שמים דגש על מסעות ואקטים קשים. הם יכולים לבחור אם הם באים בגישה סלחנית, או מענישה, רחוקה או קרובה לחיילים. זה דברים שנמצאים בידיים שלהם".
לא רחוק משם, מבצע צוות נוסף של הפלוגה ירי תחושה במא"ג. בזמן שהחיילים שלו מתרגלים מתפנה המפק"צ סגן ציון נחאיסי להסביר איך הוא משפיע על הצוות שלו. "אני מלווה את הצוות לאורך כל הדרך, מקצועית וחברתית. אומנם את הבעיות בניהם הם פותרים לבד, אבל אני הוא זה שמעביר להם את החשיבות של הקשר והערבות אחד לשני. אני מאמין שלכל אחד מהחיילים שלי יש פוטנציאל מאוד גבוה ואני צריך לדעת איך להביא אותו לידי ביטוי. לשים כל פעם את הזרקור על אחד מהם ולפתח אותם. ימים כאלה של אימון הם זמן ליצור את התהליכים האלה. למרות זאת יש הישגים נדרשים שווים לכולם, והמ"פ צריך לבחור איפה הוא רוצה להשפיע. אם זה בנושאים שחשובים לו במיוחד, או במצבים שבהם הוא מרגיש שמתבקשת התערבות של יד מכוונת בוגרת".
רס"ן כרמלי מסביר שהחופש שניתן למפקדים הוא חלק מההכשרה שלהם. "המפק"צ, שצריך לאמן את הלוחמים, הוא מוקד הכשרה בפני עצמו. תחום עיסוק מרכזי שלי הוא הפיתוח שלו מול הצוות. באימון אנחנו נותנים לו גבולות גזרה, שטח האש ואומרים לו 'תסתדר עם זה ותבנה אימון'. זה תרגיל שכבר עשו חמישה עשר מפק"צים לפניו, והייתי יכול לתת לו תיק תרגיל מוכן. אבל חשוב לי שהוא יתמודד עם זה בעצמו, ילך עם הרצונות שלו והכיוון שהוא חושב. זה מה שבונה אותו מול הצוות. הלוחם רואה שזה לא המ"פ או הרמ"ד שאמר למפק"צ שלו מה לעשות, הוא חשב על זה לבד, וזה מביא המון הערכה. יוצר אורגניות בין המפקד ללוחמים".
הוא מוסיף שלפיתוח המפק"צ יש חשיבות גם בפעילות המבצעית העתידית. "בסופו של דבר הכל נגזר מהמגע עם האויב, מי שנמצא שם בקצה בנקודה בה חותרים למגע הוא המפק"צ. אני רוצה שכשהוא מגיע לסיטואציה הזאת הוא לא יטעה, עכשיו כשהוא בבי"ס, פה טועים. בקרב זה עולה בחיי אדם. כאן מקסימום נופל אימון או מתבטל ניווט. בית הספר הוא כמו רכבת שהקרונות שלה מובלים על ידי המפקדים. אני חייב לרתום ולפתח את המפקדים כי מאחורי כל אחד מהם נמצאים עשרים חיילים. אם הם לא ינהגו בכיוון הנכון ויירתמו למשימה אז הרכבת לא תגיע לשום מקום".

שלב 3:
פעילות מבצעית

המשימה: לתגבר את הגדס"ר בפעילות השוטפת
מטרה: להטמיע בחיילים הרגלים שיהפכו אותם ללוחמים טובים יותר
בתוכנית: פטרול, פילבוקסים ותובנות על הלוחמים הוותיקים
מיקום: מצדות יהודה, חברון

כדי להזכיר ללוחמים שהמטרה העומדת מאחורי ההכשרה הארוכה היא להכין אותם ללחימה בגדס"ר, דואגים לתת להם להתנסות, במלוא מובן הפילבוקס והפטרול, בפעילות מבצעית. "זה פרק בהכשרה שהתרומה שלו לחיילים ולמפק"צים היא עצומה", מתאר הסמ"פ, סגן יקיר טובול. "אחד ההיבטים שלו זה הוצאת נוהל קרב מלא, גם לתכנן את הפעילות וגם להוציא אותה לפועל. יש בזה משהו מאוד מתגמל. בנוסף הם מתנסים בסוגי פעילות עם קונוטציה לדברים שהם למדו באימון, כמו ניווטים מבצעיים. אם לדוגמא הם יוצאים לפטרול בקסבה של חברון, הם מבינים שכל מה שהם למדו, כמו ניווט והליכה בסדר תנועה עם חיפויים, באמת בא לידי ביטוי בזמן פעילות. זה נותן המון כוח להמשך. כמו כן בלי לשים לב מפיקים המון דברים קטנים, לגעת בעזרים ואמל"ח יותר מתקדם, לעבוד מול יותר גורמים. זאת הפעם הראשונה שהם מתנסים בפעילות מבצעית סדירה ואני מאמין שהחיכוך והחיבור עם הגדוד, וההתנסות הראשונית בסביבה יותר מוגנת ותומכת, היא מאוד משמעותית".
ממרומי מגדל השמירה משקיף רב"ט מתן ויינברג על ההתנהלות בגדוד. "זאת הפעם הראשונה שאני רואה איך הדברים עובדים בקו, מה השגרה של הלוחמים. אומנם אנחנו עוד במסלול אז יש הקפדה על הנהלים, אסור לנו לשמוע מוזיקה או לדבר בטלפון, אבל זאת התנסות שונה ומעניינת. אתמול בלילה פיקדתי על פעילות יזומה שכללה תצפית ופטרול. בתור מפקד החוליה ממש למדתי איך הולכת התקשורת בין כל הגורמים, החפיפה בין הכוחות. כשנגיע לכאן בסוף המסלול נבוא יותר מוכנים אבל עכשיו ברור לנו מה מצפים מאיתנו ולאן אנחנו צריכים לשאוף. למשל בתור צוות, אנחנו עוד צריכים להתגבש. זה תהליך שקורה הרבה בהובלת המפק"צ". מי שמסכים עם הקביעה הוא מפקד הצוות עצמו, סג"מ חן פינקלשטיין. "החיילים נמצאים בשלב שבו הם עדיין מנסים להבין מה הם צריכים להפיק מהמסלול", הוא מאבחן, "זה הזמן שלהם לצבור את הידע והמקצועיות שילוו אותם במהלך כל השירות. כאן אני נכנס לתמונה בתור מפקד צוות. כאן הם יכולים להבין למה חשוב להקפיד על כל הדברים הקטנים כמו מסדרים, ניקוי נשק, ציוד משופצ'ר. אלה הרגלים שהם רוכשים דרכי ומה שאני לא אקדם לא יקרה. הרמה שאליה יגיע הצוות בסוף תלויה בי, וכמה הקפדתי על דברים מסוימים. זה בא לידי ביטוי למשל בהתעקשות על מסדרי סוף שבוע במהלכם למרות שלאף אחד אין כוח לעבור על הציוד, לא מוותרים ובודקים את הכל בדקדקנות. ככה חייל שסיים מסלול יתייחס בצורה מכובדת לציוד. יש הרבה הרגלים והבנות שקשה לשנות בקרב הלוחמים אבל מאוד קל להטמיע במסלול".
הלוחמים הוותיקים חוזרים מפעילות, ומהר מאוד ממלאים את המוצב במוזיקה ושירה. רב"ט דרור אזולאי, שבדיוק חוזר משמירה, מביט בהם בהשתאות. "זה מוזר לראות איך הוותיקים מתנהלים. חשבתי שהם לפחות ילבשו מדים", הוא מסביר. "אני שמח שהביאו אותנו לפה, זה מבהיר לי שיש משמעות בשטח לאימונים שאנחנו עושים. אתמול הייתי בפעילות יזומה, והבנתי שבסופו של דבר ברגע האמת אין מי שיתקן אותי או יעיר לי, שאני צריך לסיים את המסלול כשאני כבר יודע טוב מאוד מה אני עושה".

שלב 4:
מסכם חוליה

המשימה: להפוך לחוליה מתפקדת
מטרה: לעודד מנהיגות, לתת לכל חייל להתנסות בפיקוד
בתוכנית: המרוץ למיליון, גרסת הנח"לוואים
מיקום: הרי ירושלים

אחרי שהתמקצעו, השתפשפו, עברו קורסים ייעודיים ואימונים שונים, הגיע הזמן לבחון את היכולות של הלוחמים. תחת ההגדרה הצבאית השגרתית 'מסכם חוליה', רוקחים עבורם המפקדים שבוע מלחמה באווירת 'המרוץ למיליון'. כל חוליה, הבנויה מארבעה לוחמים, מתנהלת במהלך המסכם בצורה עצמאית. אין קשר עם החוליות האחרות, וגם המפגש עם המפקדים נעשה רק במצבים הכרחיים. בכל בוקר מקבלת החוליה מעטפה ובה מפורטת המשימה ליממה הקרובה. כך נדרשים הלוחמים לבצע מארב נגד רק"מ, לגנוב מסמכים מרכב חשוד, לפוצץ אנטנות או לתקוף חוליית נ"ט. כל אחד מחברי החוליה מפקד על משימה אחרת, מתכנן את אופן הביצוע שלה ומוביל את הכוח במהלכה. "הצניחו לכם אוכל", מודיע מפקד הפלוגה סרן אלחנן להמן לאחת החוליות בקשר אחרי שהוא משאיר להם בנקודת האיסוף מנות קרב. "כולנו יודעים שלא באמת הצנחנו אוכל אבל זה אחד מהדברים הקטנים שמכנסים אותם לסרט של התרגיל. לא לפני המון זמן גם אני הייתי מתחת לעמדות האלה ואני זוכר שממש היינו בתוך החוויה". זו שעת צהריים והם נמצאים בעמדות הסוואה שהקימו. "במהלך היום הם מקבלים משימת תצפית. עכשיו למשל הם צריכים לאסוף מודיעין מהישוב הקרוב", הוא מתאר. אחד האתגרים המשמעותיים בשבוע הזה עבור החיילים הוא הפיקוד על החוליה. "המפק"צ מחליט מי מפקד על איזו משימה", מספר סרן להמן. "למשל אם חייל מתקשה במשהו, כדאי לתת לאותו חייל להוביל את המשימה שקשורה בחולשה הזאת, וככה לחזק אותו. בכלל במבנה של חוליה, שלא כמו במבנה של צוות, הרבה יותר קל לכל אחד לבוא לידי ביטוי. גם חייל שבדרך כלל פחות מעורב הופך למקבל החלטות השבוע. פיקוד זה משהו שאנחנו שואפים שכולם יתנסו בו וידעו לעשות". הוא מוסיף שתרגיל התלוי בהובלת החיילים, דורש מהמפקדים לגלות הבנה. "אם רוצים לחנך חיילים לבגרות ואחריות, ולהפוך אותם ללוחמים שיודעים לקבל החלטות, צריך גם לגלות סובלנות לתקלות. חשוב לנו לשדר להם שההצלחה תלויה בהם. הרי מספיק שאחד יגיע לא מוכן, בלי לבדוק פק"ל או כשחסר לו אוויר בערכה, זה הורס את המבצע. בגלל זה המסלול של הלוחם בגדס"ר מפתח תכונות כמו מנהיגות ואחריות שיעזרו לו בסופו של דבר לנווט, להוביל חטיבה, להגיע ליעדים ולכבוש אותם".
סגן תומר קנת מביט בחוליות של הצוות שלו על מסך תוכנת הגי'.פי.אס במחשב. אחת מהן, המסומנת בצורת ריבוע על המפה, נשארה מאחור. "הם קצת הסתבכו בלילה", הוא מסביר ומצביע על הריבוע עם העכבר, "לא הספיקו להגיע לשטח בזמן. הלילה הם יצאו שעה לפני כולם כדי להדביק את הפער. אבל זה כל הרעיון. הם מתמודדים עם הכל לבד, מקבלים במעטפה מפה ומשימה וצריכים בעצמם לנתח את השטח, לבחור דרך פעולה, להכין נוהל קרב. אז יש לפעמים טעויות". הוא נהנה לראות את הלוחמים מתמודדים עם התרגיל. "זה שבוע טוב. אני רואה עליהם שהם מבסוטים, מסופקים. אתמול במשימה ראיתי את מפקד החוליה בעננים. מפעיל את כולם, רץ ממקום למקום. זה חייל שבדרך כלל הוא לא מאוד דומיננטי, אבל פתאום אתגרו אותו והוא פרח".
אחר הצהריים יוצא המ"פ לסיבוב בין העמדות של החוליות. אחרי שיטוט ארוך ביער, שיכול רק להעיד דברים טובים על יכולת ההסוואה של חברי החוליה, נמצאת לבסוף אחת העמדות. בין הסלעים, הרשתות והצמחייה לומדים הלוחמים את צירי התנועה לקראת הלילה. "הייתי אתמול מפקד חוליה ופתאום קיבלתי נקודת מבט שונה", מספר רב"ט יונתן פורת, "הייתי צריך לצאת מהחשיבה האישית ולהגדיל ראש, לחשוב על כולם. גם בדבר הכי פשוט. לדאוג כשהולכים כולם ביחד שאף אחד לא יתעפץ ויעלם. וגם בדברים יותר מורכבים כמו לדאוג לחיפוי מהכיפה ליד שכמפציצים אנטנה. בדרך כלל הייתי מקבל את העובדה שהחיפוי שם כמובן מאליו, אבל גיליתי שבכל דבר המפקדים משקיעים זמן של הכנות, תכנון וחשיבה". רב"ט יוסף בר איתן שיושב ליד, מתנתק רגע מהמפה כדי להסביר את החשיבות של השבוע. "זה עוזר להבין מה המפק"צ עובר. תמיד אתה מסתכל עליו וחושב מה היית עושה במקומו, כשאתה שם בעמדת ההנהגה זה יותר קשה. אני מעריך את זה שנותנים לנו לנסות לעשות את הדברים כמו שאנחנו רוצים, כמעט לא מתערבים. אני מאמין שזה מראה שכבר עברנו משהו במסלול, עצם העובדה שהגענו לרמה כזאת של פיקוד על תרגיל".

שלב 5:
מסכם מסלול

המשימה: לפזר את מסך הערפל, ובאופן כללי לא לעמוד הרבה בצל
מטרה: לבחון את הפלוגה מול כל התכנים שהועברו במסלול
בתוכנית: מעט שינה, הרבה הליכה, והמון ציוד על הגב
מיקום: מדבר יהודה

השבוע האחרון במסלול הוא תמצית מרוכזת של כל מה שהחיילים עברו במהלך ההכשרה. הם נבחנים כלוחמים בודדים, כצוות וכפלוגה בהתמודדות עם כל מה שמדור ההכשרות, השמיים ומזג האוויר יתכננו להם. "הם הולכים כמעט ברצף מתחילת השבוע, יצא להם לישון אולי ארבע שעות", מתאר רס"ן כרמלי ביום השלישי למסכם. "כמה זמן זה יוצא? כל הימים התחברו לי. ביום ראשון פרצה מלחמה ומאז הם מתגלגלים, פושטים על יעדים, מתקיפים וגם מותקלים מדי פעם. עד עכשיו הם הלכו 60 קילומטרים מתוך 80, כשהם סוחבים על הגב 55 אחוז ממשקל גופם. זה מאמץ קשה, חם מאוד, יצא גם שבוע חשוך לחלוטין".
המשימה של הפלוגה הלילה היא להשתלט על שדה תעופה עוין. במרכז הטרמינל הנטוש מחכה להם רב"ט ישראל אביטל, ש"נחטף" במהלך היום ומאז הוא ממתין לחילוץ. "הוא איבד את הצוות, אז לקחנו אותו איתנו", מסביר רס"ן כרמלי את השתלשלות האירועים, "כשהמפק"צ חיפש אותו, הודעתי לו שכוחות עוינים לקחו אותו".
לילה יורד על המנחת והחטוף מתחיל להשתעמם מהתפקיד הדרמטי. "הייתי רוצה לחזור להיות עם כולם. הולכים עם הציוד על הגב, רואים רק כתפיים ורגליים של מי שלפנייך, זה מאוד מיוחד להיות שם. מתקדמים ביחד, יש שקט ומחכים כל הזמן למשימה הבאה". הזמן לבד בשבי מאפשר לו לבחון את המסלול שיסתיים בעוד ימים ספורים. "המסלול דומה בעיני לגשר צר. אני מדמיין אותו עם חבלים ומוטות עץ, רעוע כזה, מתנדנד. חוצים אותו, וזה מאוד מפחיד כי אתה יכול ליפול כל רגע, אבל הצוות והמפקדים תמיד מרימים אותך חזרה, פותחים אלונקה כשצריך לסחוב מישהו, יודעים להגיד מילה טובה או לתת כאפה אם צריך". הוא לא שוכח לראות גם את חצי הכוס המלאה במצבו. "אני מפסיד חלק מהמסכם וזה מבאס. אבל אולי יצא מזה משהו טוב כי יהיה להם הלילה תרגיל יותר חוויתי, הם לא סתם יתקפו אלא יחלצו אותי", הוא נעצר ועל פניו מופיע מבט מודאג, "אם הם יצליחו לחלץ אותי. פתאום חשבתי מה יקרה אם לא". לא נשאר לו הרבה זמן לתהות על גורלו. בתוך החושך מתחיל להישמע זמזום שמתגבר ומהר מאוד הופך לצעדים נמרצים. הפלוגה הגיעה. חלקם סוגרים את המנחת לתנועה, אחרים מתצפתים והשאר תוקפים את האויבים המבוימים שבטרמינל ומשחררים את החטוף, הכל בריצה. רס"ן כרמלי, עם אפוד זוהר שמסמן לדבריו כי הוא "לא חלק מהמשחק", מפיל מדי פעם חייל שלא נזהר. "יש פצוע", צועק אחד הלוחמים ומיד נפתחת אלונקה. "קדימה, להפעיל את המטען ונעוף", מזרז מפקד הפלוגה סרן להמן. באותה מהירות שבא התמלא שדה התעופה הנטוש כך הוא מתרוקן. צעדי הריצה מתרחקים ונעלמים. הפלוגה ממשיכה ללכת עד הבוקר. מניין הפצועים עומד על ארבעה. אחד מהם הוא החייל החטוף שחולץ.
בחמש לפנות בוקר כבר משתלטת הפלוגה על מבנים בלשב"יה של בא"ח נח"ל בתל ערד. הם עולים על הגגות, מחפים בכניסה לבניין, ומפנים את הפצועים במיומנות שאפשר להפגין רק יום לפני סיום המסלול. "הם השתלטו על העניין", מסכם המ"פ בסוף התרגיל ומחייך, "עוד מעט ממשיכים הלאה".
כמו המפק"צים והסמלים, גם הוא הופך בשבוע הזה למתאמן, משאיר את ניהול התרגיל בידיו של הרמ"ד ומוביל את הפלוגה אל סוף המסלול. "המפק"צים והמ"פ עוברים איתם את המסכם במלואו וזה גם מבחן עבורם. לראות לאן הגיעו ומה הצליחו לעשות", מסביר רס"ן כרמלי. אחד ההישגים שסרן להמן מתגאה בהם הוא האתגר האינטליגנטי שמציבים לו החיילים. "זאת מחלה אצלנו שיש לה הרבה יתרונות. הם שואלים הרבה שאלות ולפעמים מעלים טיעונים נכונים. אנחנו צריכים שיהיו לנו תמיד תשובות. כי אנחנו יודעים מה עושים ולא כדי להשקיט". רגע לפני שממשיכים לצעוד, הוא מכנס את המפק"צים לתדריך. "בעבודה שלי מולם אני צריך למצוא את האיזון בין להוות נקודת בקרה לנקודה מחליטה. כמפקד זה לא קל, צריך למצוא את המקומות הנכונים לבוא לידי ביטוי ואת המקומות בהם לתת את הביטוי למפק"צ. ככל שהמפקד יותר חדש אני יודע ללוות אותו באופן יותר צמוד, ככל שהוא יותר ותיק אני צריך לדעת לשחרר. באופן טבעי המ"פ הוא יותר מרוחק, יותר קל לו לדרוש. מפק"צ בעבודה מול החיילים צריך גם לדעת להציב סטנדרטים וגם שיבואו לספר כשקשה".
בזמן ההתארגנות מנסים הלוחמים למצוא מה הקושי הכי גדול במהלך השבוע. ההליכה הממושכת והחום בעמדה נדחים על הסף. "לשים את הנשק כשכבר עלית על התיקים", מציע רב"ט רון קנדליק וזוכה להסכמה. "היופי בקושי הוא שזה גורם לך להעריך את הדברים הקטנים", מתפייט רב"ט יובל מגנוס והופך את הדיון לחיובי יותר, "צל של עץ. אף פעם לא חשבתי איזה דבר מדהים זה עד עכשיו", מספר אחד. "מה שבאמת כיף זה הרעש של התיק פוגע ברצפה כשמורידים אותו", חושף חברו לצוות, "תכלס הכי מספק זה להתמודד עם הכל ביחד כצוות, ולהצליח במשימה". מאז מסע העלייה הם התרגלו ללכת מרחקים ארוכים, לסחוב משקלים כבדים ולהלחם בצורה מקצועית. רק דבר אחד לא השתנה בהרבה, הנוכחות של ערפל המסלול. "הערפל פה מהיום הראשון. התרגלנו אליו כבר, למדנו מאיפה לאסוף את המידע. למשל כשהחטוף חזר מיד ביררנו איתו מה הוא שמע", מסביר רב"ט ליעד ליברמן. "הפכנו חסינים יותר אליו, בכלל אנחנו חסינים כמעט לכל קושי. גיבשנו בצוות את הדברים הכי חשובים והגענו למסקנה שהכי חשוב זה סד"כ, שיהיה מי שיחליף אותך בשמירות, אחר כך מזגן, אחריו שעות שינה, לימבו ג'לי ובסוף כבוד עצמי. זה באמת ככה, לא אכפת לנו מה נעבור, אנחנו כבר יודעים שיהיה בסדר".
ביום חמישי לפנות בוקר מסיימת הפלוגה את המסכם בטיפוס על הר קנאים, ההר של היחידה. בכוחות אחרונים הם עולים למעלה, מהפסגה מעודדים אותם לוחמים ותיקים. את הצעדים האחרונים הם עושים בריצה. "מנסים להעריך את הסוף, להסתכל על התמונה מהצד. אתה עם הצוות מתחת לאלונקה, אחרי כל מה שעברתם". מתאר בדיעבד רב"ט יהב כהן, "זה הזמן לקחת את הדברים הטובים ולזכור את החוויה בתור משהו קשה אבל מאוד יפה". סיכות הלוחם שמחכות בסוף נוצצות כמעט כמו העיניים של הלוחמים, מפקדים וחיילים כאחד. "הם מגיעים אלינו בתחילת המסלול חלשלושים, ותמיד בהר קנאים הם נראים לי פתאום כל כך גדולים וחזקים, זה שינוי שאפשר לראות אפילו רק מהמבט בעיניים", צוחק רס"ן כרמלי ומודה שהמעמד מרגש כל פעם מחדש. "כבר העברתי ככה שבעה מחזורים, והתחושה האישית היא שכל פלוגה שמגיעה לקצה ההר היא הצלחה. זה רגעים שבהם אני מעריך את הכוח שיש לי, להביא את החיילים האלה לרמה של לוחם בגדס"ר נח"ל. זאת חוויה לראות אותם מתחזקים פיזית ומנטאלית, הופכים איתנים וצולחים את המסלול ממשבר למשבר. הרי הם מתמודדים עם המון דברים קשים שבסופו של דבר מחזקים אותם. חשוב לדעת כמובן מה המינונים הנכונים, לזכור כל הזמן שהמטרה היא לא לשבור אותם, אלא לבנות".
בדיוק כשהלוחמים חושבים שזה הסוף, והם נפטרו מערפל המסלול, הוא חושף את האמת על התופעה. "אין שום ערפל מסלול. גם אין כוונה ליצור כזה. נוצר רושם של ערפל כי לחיילים קשה להבין כל שינוי. אם נדחה מסע בשבוע בגלל עומס חום, הם תמיד בטוחים שעובדים עליהם וקרה משהו אחר. מדמיינים שמאזינים להם ומתכננים להם דברים מאחורי הגב. זאת אשליה שקיימת מאז ומתמיד, כשאני הייתי חייל גם הייתי בטוח שיש ערפל".
המסכם מסתכם בארוחה חגיגית והוא כבר צופה את הבאות. "הם יגיעו ללוחמים ושם אין שגרה. במסלול השבוע תמיד התחיל ביום ראשון ונגמר בחמישי. כשאתה לוחם בגדס"ר נח"ל מגיע יום חמישי והפעילות ממשיכה. שם יש ערפל אמיתי ומובנה לכולם. עכשיו הם בטח לא זוכרים את זה, אבל במסלול הסוף הוא רק ההתחלה".


>בית גידול
הידוע גם כהביטט הוא סך כל תנאי הסביבה המשפיעים על התפוצה ועל ההתנהלות של אורגניזם במקום חיותו הטבעי. בית-גידול כולל את המקום הפיזי בו חיים האורגניזמים ואת כל המשתנים (ביוטיים וא-ביוטיים) והגורמים הקבועים שמשפיעים על אורגניזמים במקום חיותם הטבעי. קשה ואף בלתי אפשרי, לבודד כל אחד מהגורמים שמשפיעים על האורגניזם ולכן משתמשים לעתים קרובות במושג זה כביטוי כללי לתיאור של סביבת החיים. לפעמים מתאר המונח בית-גידול טיפוס מוסים של סביבת חיים, כגון סוואנה או חורש ים תיכוני.


>ראש העין
עיר במחוז המרכז בישראל. מקור השם ראש העין בשם הכפר הערבי ראס אל-עין ("ראש המעיין") ששכן בסמוך וננטש בשנות ה-20 של המאה הקודמת. במלחמת העולם השנייה הוקם במקום מחנה צבאי בריטי גדול. היישוב הוקם בשנת 1949 ושימש בתחילה כמחנה עולים ומעברה. בתחילת בשנות ה-90 נבנו שכונות חדשות בראש העין, ואוכלוסייתה שילשה עצמה תוך עשור. בשנת 1994 היא הוכרזה כעיר באופן רשמי.


>הר קנאים
הר הנמצא במדבר יהודה. ידוע בפסגתו הקטומה ממנה נפרש נוף ים המלח והרי ירדן. שתי הדבשות של ההר מתנשאות לגובה של כ-450 מטרים. שמו של ההר ניתן לו לזכר הלוחמים הקנאים בימי המרד הרומי, שהוסיפו להילחם במדבר יהודה גם אחרי שהמרד דוכא במרכז הארץ.

>המרוץ למיליון – THE ANAZING RACE
סדרת ריאליטי במהלכה מתחרים ביניהם זוגות, במרוץ מסביב לעולם. הצוות שמגיע ראשון לסוף המרוץ זוכה בפרס כספי של מיליון דולר. הסדרה עלתה לאוויר בארצות הברית בשנת 2001 וזכתה מאז בשמונה פרסי אמי. גרסאות נוספות של התוכנית הופקו בברזיל, אסיה, אמריקה הלטינית ואף בישראל. במהלך המרוץ הצוותים עוברים בין מדינות שונות ומשתמשים במגוון אמצעי תובלה, כולל מטוסים, מוניות, מכוניות מושכרות, רכבות, אוניות ואף פילים. על המתמודדים לציית לחוקי התוכנית, בין השאר חובה עליהם לנסוע במחלקת תיירים, בהתאם לכך בעונה 12 הודח זוג שגילה עשר דקות לפני הטיסה שהכרטיסים שלו מיועדים למחלקת עסקים


צילומים: איתי כהן וחנן גרינבלט

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

נערך לאחרונה ע"י nachal933 בתאריך 20-11-2010 בשעה 16:49.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #23  
ישן 21-11-2010, 23:15
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,194
הכתבה "כבר לא חטיפים" "הארץ" 11/08/2000
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

(הקישור כבר אינו עדכני ועל כן מובא הנוסח המוקלד)
כבר לא חטיפים\ מאת בקר אביחי, הראל עמוס

כמעט כולם מסכימים שחטיבת הנח"ל גברה על הצנחנים, גולני וגבעתי ונהפכה לחטיבת החי"ר הטובה ביותר בצה"ל. איך זה קרה
מחזות מעין אלה היו בעבר אך ורק נחלת גולני. חמישים מתגייסים בני מחזור מארס השנה, שנדחתה בקשתם להשתבץ בחטיבת הנח"ל, נתלו על גדרות הבקו"ם כשהם מסרבים, ויהי מה, להתפנות לכל יחידה אחרת. מקצתם אף הושלכו לכלא בגלל התעקשותם. מבין ארבע חטיבות החי"ר, הנח"ל היא עכשיו להיט. לנוכח העובדה שבמשך שנים ארוכות סחבה החטיבה הזאת חטוטרת של דימוי ירוד, זו התפתחות משמעותית במיוחד. "לטעמי, הנח"ל היא היום החטיבה מספר אחת בצבא", אומר מפקד גזרה בשטחים, שמימיו לא חבש כומתה ירוקה. "הגדודים שלהם מתפקדים בצורה הכי טובה בתעסוקה המבצעית וסיירת הנח"ל מובילה בין הסיירות החטיבתיות. שלושת המג"דים וגם מפקד בסיס האימונים החטיבתי מצוינים ויש מאבק אדיר בתוך החטיבה על איוש תפקידי המג"דים הבאים. לצנחנים ולגולני זה אולי לא נעים לשמוע, אבל מי שמסתכל מהצד יודע שהנח"ל סגרה את הפער ובהרבה דברים עולה על המתחרות". התחרות בין החטיבות היא עניין שהיחידות המעורבות בה מייחסות לו חשיבות עצומה. העוינות ביניהן אמנם פחתה, המסורת של קטטות מרובות משתתפים בין פלוגות ותיקות המתחלפות בתעסוקה בצפון כמעט עברה מן העולם, אבל לעולם תמדוד עצמה כל חטיבת חי"ר מול "יריבותיה": מי פישל ב"קו" האחרון בלבנון, אצל מי התחולל מרד בפלוגה הרובאית, מי מצליח להביא יותר חיילים לקו הסיום בסוף הטירונות ואיזו חטיבה עברה רק בקושי את מבדקי הכושר הגופני והניווטים. אמנם זו אינה תחרות ספורט, עם משחקי גמר ומנצחים רשמיים, אך הדחף להצטיין עדיין מורכב, במידה לא מעטה, מהרצון לעשות זאת טוב יותר מהמתחרים. צה"ל גם מעודד את התחרות הזאת, עד לגבול מסוים. גם בלי מדד אחיד עם תוצאות סופיות ומכריעות, קיימת שורה של נתונים שמסייעת ליצור את הרושם הכללי. והרושם, העולה משיחות עם קצינים רבים, בכירים וזוטרים, הוא חד-משמעי: חטיבת הנח"ל נמצאת בקו של עלייה חדה, המקפיץ אותה מבחינה איכותית. לחוות דעת זו שותפים כנראה גם אלופי המטכ"ל. בנו של אלוף פיקוד המרכז, יצחק איתן, הוא קצין בחטיבת הנח"ל ושני בניו של ראש אגף המבצעים, גיורא איילנד, צנחן שהיה מח"ט גבעתי, שירתו בסיירת החטיבתית. חזקה על אבות במדים שיידעו לאן נושבת הרוח. נתונים שמשחרר צה"ל בראשונה, לבקשת "הארץ" (ראו מסגרת "התקדמות במספרים"), מסייעים להבהיר חלק מהתמונה. את הבוחן האחרון לרובאי 5, הנערך לפלוגות בסיום הטירונות, סיימו אמנם חיילי הנח"ל במקום השני, לאחר הצנחנים, אבל זו הפעם השנייה ברציפות שהנח"ל מוביל בציוני בוחן רובאי 7, הנערך בגמר האימון המתקדם (הפרק שלאחר הטירונות). בבוחן הכושר הקרבי האחרון גמרו חיילי הנח"ל ראשונים. את הבוחן הקודם סיימו במקום השני, אחרי הצנחנים. בקורסי המ"כים שהתקיימו אשתקד היו 37% מהמצטיינים מהנח"ל, לעומת 28% מהצנחנים ו-15% מגולני. מגמה דומה מסתמנת בתוצאות בה"ד 1 ובבוחן המבצעי לקצינים, תרגיל המשלב ניווט כושר גופני וירי. נשבר, אם כן, המבנה הקלאסי של שתי חטיבות חי"ר ותיקות, צנחנים וגולני, המנהלות קרב צמוד על הבכורה לעומת הצעירות, גבעתי ונח"ל, המשתרכות הרחק מאחוריהן. איפה המפתח לשיפור? "חד-משמעית - השינוי הוא באנשים", אומר קצין בכיר, שפיקד בעבר על חטיבת חי"ר סדירה. "הפערים המקצועיים בין החטיבות פחות גדולים היום מבעבר. אבל ליחידה שלא שמה את הטיפול באנשיה בראש סדר העדיפויות אין שום סיכוי להתגבר על המכשולים. בנח"ל נוצרה אווירה ארגונית טובה. יש שם גאוות יחידה, רצינות, משמעת ומקצוענות. בעיקר בולט השקט שבו מתנהל הכל. זה מעורר הרבה כבוד". להישגים הללו יש גם כתובת. אל"מ טל רוסו נפרד ביום שלישי השבוע מהנח"ל אחרי שנתיים וארבעה חודשים כמפקד החטיבה (לבקשת רוסו, האריך הרמטכ"ל את כהונתו בארבעה חודשים; המח"ט חשב שלא רצוי שיתחלף בעת שכוחותיו נערכו לנסיגה מלבנון). בדרגות הבכירות בצבא, כשהתפקידים הפנויים מעטים וקצינים רבים סוחבים עמם משקעים ויריבויות אישיות, פרגון הוא עניין נדיר למדי. אבל על הקדנציה של רוסו שוררת תמימות דעים בין עמיתיו ומפקדיו. במונחי כדורסל, הוא היה "שחקן הקלאץ'", שדחף את החטיבה עוד צעד גדול והכרחי קדימה, אחרי שנים של עבודה סיזיפית שהשקיעו קודמיו. ובתקופתו של רוסו, בראשונה, גם קוצרת החטיבה את פירות השינוי התדמיתי. "אנחנו מנסים לחנך פה לצניעות, כתבות מרעישות רק יעשו לי בלגן", מנסה רוסו לצנן את ההתלהבות ומצרף גם הסתייגות: "מעצבן אותי שלמרות שהפוטנציאל קיים, העסק מתקדם לאט מדי. אני למשל רציתי לראות בבה"ד 1 את כל שורת המצטיינים עם כומתה ירוקה".
אלוהי הדברים הקטנים
"הדברים הקטנים הם אלה שגרמו לשינוי", מסביר רוסו ונותן דוגמה. "רציתי שיגיע אלי קצין מודיעין שגם חטיבה אחרת ביקשה אותו. הוא עמד בפני התלבטות לא פשוטה. הזמנתי אותו לשיחה. אצלנו הראיונות מתוכננים עד רמת הדקה. אם אני קובע עם מישהו ל-11:20, במקרה הגרוע הוא ייאלץ להמתין בחוץ חמש דקות. ממני הוא המשיך לחטיבה השנייה. שלוש שעות הוא התייבש שם. בשבילו זה היה שיעור מאלף. היום הוא בנח"ל". הנוסחה הזאת, גם אם היא נשמעת פשטנית, פועלת היטב, לא מעט הודות לכריזמה של החתום עליה. "ניסיתי לאמץ כאן את הטוב מכולם", אומר רוסו, שהספיק כבר לחבוש כומתה אדומה (כמפקד חטיבת צנחני מילואים) וסגולה (כמג"ד בגבעתי), לפני הגיעו לנח"ל. "אני אוהב מאוד את אופן החשיבה של הצנחנים. אני רק חושב שבגלל ההיצע העצום שעומד לרשותם הם היו צריכים להיות בעשר רמות מעל כל השאר, ולא זה המצב. לדעתי, חוסר הפתיחות והמסר של 'אני ואפסי עוד' פוגע בהם. בגולני, מה שאני מעריך זה את ההתחרעות על החטיבה, הייתי שמח לאמץ חלק ממנה גם אלינו. על הקעקועים, לעומת זאת, אני מוותר". כשמונה לתפקיד, הפסיק את שיגור הקצינים לבתי הספר, בניסיון לשכנע תלמידים להתגייס לחטיבה. "הקצינים מקבלים הנחיה לבוא ולהסביר על צה"ל, לא לגייס לנח"ל. אני לא חושב שהפרופגנדה הזאת רצינית. היא לא מוסיפה כלום לאף אחד ואנחנו נראים כמו סוחרי מכוניות משומשות. יש הרבה דברים טובים בגולני ובצנחנים; השמצה היא לא סגנון נכון". רוסו, שעבר את רוב הקריירה שלו ביחידות מובחרות, עשה מאמצים גדולים למשוך לחטיבה קצינים מיחידות אלו. אחד המג"דים, סא"ל נ', הוא יוצא סיירת מטכ"ל שאמור לחזור אליה בקרוב. מפקד הסיירת החטיבתית, רב-סרן ש', בא מהקומנדו הימי ואילו שני מ"פים הם יוצאי דובדבן. "אני שואף לדחוף לחטיבות החי"ר כמה שיותר חבר'ה איכותיים, מיחידות שנחשבות תחנה סופית. במקביל אנחנו גם יצואנים של קצינים. אנשים שלנו נמצאים היום בשלדג, במטכ"ל ובגבעתי". התחרות על תפקידי מג"דים בחטיבה היום עצומה. מועמדים שלא זכו שובצו כמג"דים מחוץ לנח"ל וימתינו להזדמנות נוספת בעוד שנתיים. ב-99' התקבלו שבעה קצינים מהנח"ל לתוכנית "אופק" היוקרתית (שבמסגרתה מעניק צה"ל הטבות ולימודים לקצינים המיועדים לתפקיד מג"ד), לעומת ארבעה מכל אחת מהחטיבות האחרות. רוסו מתכנן לטווח ארוך יותר. במגירת שולחנו מונחת חוברת ובה פרטים ושמות של מועמדים למג"ד לשנים הבאות. החוברת כוללת שיבוץ משוער עד שנת 2009. בשנה האחרונה קודמו ארבעה קצינים יוצאי הנח"ל לדרגת אל"מ ולתפקידים של מפקדי חטיבות מרחביות, בבקעה, בשטחים ובגולן. לפחות אחד מהם, מקווה רוסו, יתמודד על תפקיד מח"ט הנח"ל הבא, אחרי תום כהונתו של המח"ט החדש, אל"מ יאיר גולן. בכיר במפקדת זרוע היבשה מוסיף פרשנות משלו לתפנית. "אם מסתמכים אך ורק על המדדים שלפיהם צה"ל מעריך את איכות היחידות, הנח"ל והצנחנים נמצאות כיום באותה רמה, עשר נקודות מעל גולני. יש לנח"ל שדרת קצינים מעולה וקיימת שם השקעה אדירה בהכשרת אנשי סגל, הרבה מעבר למה שעושים האחרים בטיפוח ובפיתוח מפקדים. לקראת כל קורס או בוחן הם עוברים את ההכנה הכי יסודית. ללא ספק מדובר במהפכה". יחד עם זאת, הוא אומר, הנח"ל עוד לא הגיעה למצב שבו היא החטיבה המועדפת בכל מחיר. "אסור שנתבלבל, הם לא הכי טובים. אם תבדוק אצל מפקדי חטיבות מרחביות איזה גדוד הם מעדיפים שיגיע אליהם לגזרה, נח"ל או גולני, הם לא יחשבו פעמיים (ויבחרו בגולני). תרגילים משותפים הם סיפור אחר: מי שצריך גדוד חי"ר שיופיע מסודר ובזמן עם כל הציוד הדרוש ושיהיו לו מינימום תקלות, מזמן כבר יודע שיהיה הרבה יותר נעים לעשות את זה עם הנח"ל; לא עם גולני, שהברדק אצלם חוגג ולא עם הצנחנים שאותם מה שהורג זה השחץ. את גבעתי אני בכלל לא מזכיר, כי הם על הפנים". ובכל זאת, הוא אומר, גם אם בבוחן פלוגה הנח"ל ינצחו, "להיתקלות עם קומנדו סורי אני לגמרי לא בטוח שהייתי לוקח דווקא אותם. זה המלכוד שבו הם מצויים, בגלל שהם נתפשים כחטיבה צעירה וזה המחסום היחיד שהם עוד חייבים להבקיע". "טל הקפיץ את הנח"ל קפיצה גדולה קדימה", מאשר קצין בכיר בחטיבת גולני. "זה בולט קודם כל בתודעה ובתדמית של הנח"ל בעיני חייליה. הוא איש לוחמני וזה משפיע. ברגע שהביא קצין כמו ש' לסיירת, היה ברור שהוא משדר שהיחידה הופכת להיות יותר אגרסיווית". לעומת זאת, הוא מאבחן, עדיין יש לנח"ל בעיית מנהיגות בדרג הקצונה הזוטרה, מפקדי המחלקות. "המ"מים לא מספיק מעצבים את המחלקות וזה מתבטא בירידה במוטיווציה אחרי שלב הטירונות והאימון המתקדם. זה דורש עדיין טיפול עמוק, שאי אפשר להספיק בשנתיים כמח"ט". לעומתו, מרשה לעצמו קצין בכיר בפיקוד הצפון פרגון רב יותר. "מהיכרות רבת שנים עם הנח"ל, מדובר עכשיו בחטיבה שונה לגמרי. ברור שהתכונות של טל, כמפקד, חילחלו מהמג"דים עד לאחרון החיילים. יש שם רצון עצום ללמוד. זו חטיבה עם גישה פתוחה לחלוטין, ביקורת עצמית גבוהה ודגש על חשיבות של תחקור. יש שם איכות גבוהה של ביצוע, חשיבה ויוזמה. בשנה האחרונה, בלבנון, שני גדודים מהחטיבה עברו תעסוקות קשות מאוד ועמדו בהן בכבוד. פלוגת ההנדסה והסיירת הן ברמה הכי גבוהה בין החטיבות". כמה מזה הוא זוקף לזכות המח"ט? "ברור שמדובר בתהליך, אבל לטל יש בזה חלק ניכר. תדמית היא עניין שקשה מאוד לתקן. זו לא משימה לקדנציה אחת, אבל לי ברור שחטיבת הנח"ל לא נופלת היום מחטיבות החי"ר האחרות ובהרבה דברים עולה עליהן". ביולי 82' הוכרז על הקמת חטיבת הנח"ל, אבל עד שהיתה למסגרת לוחמת במתכונת זהה לזאת של החטיבות האחרות, נדרשה דרך ארוכה. גיוס מסודר בבקו"ם הונהג רק בנובמבר 1990 (קודם לכן הסתמכה החטיבה רק על גרעיני הנח"ל); בניית היחידות החטיבתיות הסתיימה ב-93' אבל רק ב-96' שוחררה החטיבה סופית מאחריותו של פיקוד הנח"ל והוכפפה, כשאר חטיבות החי"ר, לאחד הפיקודים. ובכל זאת, מתכונת הגיוס לנח"ל עדיין שונה מזאת של החטיבות האחרות. יש לכך יתרונות, כמו פלוגת בני המשקים- קיבוצים ומושבים - המתגייסת לחטיבה בכל שנה, שרובם מגיעים לתפקידי פיקוד. יש גם חיסרון בולט, בעיני רוסו (שמשקף בכך קונסנסוס בפיקוד הבכיר בצבא): אלה הם גרעיני הנח"ל, 10% מכוח האדם בחטיבה, המגיעים אליה לשירות קרבי מקוצר, שלאחריו הם משובצים למה שמוגדר "משימות לאומיות", כקליטת עלייה ועבודה בשכונות מצוקה. "אין יותר הצדקה למסלול הנח"ל", הוא קובע. "זה כבר לא מתאים לתקופתנו". כיום, קולטת החטיבה רק שתי פלוגות של בני גרעינים בשנה. "זו חבורה איכותית, שלגמרי לא ממצה את עצמה", אומר רוסו. "אני לא אומר שמשימות לאומיות זה לא חשוב, אבל בשביל זה כבר לא צריך את הנח"ל. עדיף היה לקחת פרופילניקים (בעלי פרופיל רפואי נמוך) ושהם יתעסקו בזה. מי שרוצה לתרום עוד יכול לעשות שנת י"ג לפני הצבא, בדיוק כמו שאני עשיתי בזמני כשהדרכתי בסניף של 'מחנות העולים' בקרית ביאליק". מח"ט הנח"ל מבקש גם לנתק כל קשר בין החטיבה שלו לבין הנח"ל החרדי. "מצדי שיקראו להם 'נצח יהודה'. אין להם שום קשר אלינו ואין סיבה שיחבשו כומתה ירוקה".
ביזיונות העבר
רוסו, בן 40, הוא יליד קיבוץ חולתה. בנעוריו שיחק כדורסל בהפועל כפר גלעדי (כיום הפועל הגליל העליון) ואף סייע לה להעפיל לליגה הלאומית. הוא התגייס ל"שלדג" ובמלחמת לבנון מונה למפקד פלוגה ביחידה, אף על פי שהיה רק סמל ראשון. בסיום המלחמה הוענקו לו דרגות סרן מבלי שנדרש לעבור לשם כך את בה"ד 1. את סירובו לצאת לקורס קצינים הסביר בשעתו בכך שאין לו אמון במסגרת שהסמיכה אנשים שהוא עצמו הדיח. רוסו כבר הספיק להשתחרר מצה"ל שלוש פעמים. הוא היה סגן מפקד סיירת מטכ"ל, אך הפסיד בהתמודדות על תפקיד מפקד היחידה. "טל מסוגל להיות אלוף", מעיד עליו אחד ממכריו הטובים, "אבל באותה סבירות אפשר שתמצאו אותו מנהל אספרסו בר". בשנה הקרובה הוא ילמד כלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. לאחר מכן, טובים סיכוייו להתמנות למפקד אוגדה. על התמורה שרוסו הביא עמו לחטיבה, אומר אחד הקצינים הוותיקים בה: "זה לא קרה כבמטה קסם, טל הוא שיאו של רצף (מח"טים) שהתחיל באלי אמיתי. הוא בא מהצנחנים ונתן לאנשים את הזיק בעיניים. אלי גרם להם להאמין בעצמם ונטע בנו את התחושה שאנחנו לא צריכים להתנצל. הוא נהג לומר שלא אנחנו צריכים לסגור את הפער מצנחנים ומגולני, זה הם שירדפו אחרינו. אחריו הגיע מגולני אילן הררי, שהכניס סדר ונהלים לחטיבה. הררי בדק לאחרון הרובאים את כל תשע המחסניות והטיף נגד בכיינות. המדיניות שלו היתה שקודם אנחנו חייבים להיות טובים ואז ישימו לב אלינו. אלי ואילן הניחו את התשתית שאיפשרה לטל להרים את החטיבה לגובה. ברגע המתאים זה הכל התנקז אליו. הוא, עם המנהיגות שלו, עם היכולת לחתוך ולהפריד בין עיקר לטפל, סגר את הקצוות". שני ביזיונות היו כרוכים בשמה של החטיבה. גם היום, כשזו היסטוריה ישנה, בטוחים בנח"ל שהכישלונות הקדמוניים הללו יישלפו כנגדם, במקרה של תקלות נוספות. אצל החטיבות האחרות, לעומת זאת, האירועים החמורים נסלחים. בספטמבר 82' נחטפו שמונה חיילי נח"ל על נשקם וציודם מתוך מוצב קדמי ליד בחמדון בלבנון, לאור היום וללא קרב. כדי לפדות את האחרונים שבהם נרקמה לאחר שלוש שנים עסקת ג'יבריל: 1,150 מחבלים תמורת שלושה שבויים. בליל הגילשונים, בנובמבר 87', נהרגו שישה חיילי נח"ל בהתקפה על מחנה "גיבור" ליד קרית שמונה. השין-גימל, במקום להשיב אש, ברח אל מחוץ לבסיס. "השאננות תהרוג אותנו", כתב אז חייל נח"ל ב"הארץ". "הבעיה היא שהנח"לאים אינם מתייחסים לנח"ל כאל צבא. אנו באים מההיאחזות לשרת חצי שנה וכאשר עוברת חצי השנה אנו חוזרים הביתה. אין רצינות, אין התייחסות ואין משמעת". ראשי התיבות של נח"ל, לעגו להם אז, הם "נתקלנו, חכו לגולני". חייל נח"ל שנקלע לטרמפיאדה היה אומלל. "אש, יא גולש", היו מקניטים אותו. ה"חטיפים" היו שק החבטות אפילו של התותחנים. היום, טוען רוסו, התהפכו היוצרות. "על כל תלונה שמגיעה אלי מהורים אני מקבל ארבעה מכתבי תודה על היחס ההוגן ועל הדברים הטובים שגרמנו לילד". אין זה מקרה שהנח"ל היא חטיבת החי"ר היחידה שלא התרחש בה מרד. כדי להינתק משרידי הדימוי הירוד ביקש רוסו לקדם את הרעיון שהעלה בזמנו אלי אמיתי, ולשנות את שם החטיבה להראל, לזכר החטיבה שעליה פיקד ב-48' יצחק רבין, כדי להתנתק לגמרי ממשקעי העבר. הוא נסוג מהעניין כשנוכח שהשינוי יכאיב למשפחות השכולות, שהנח"ל ההיסטורי הוא ערך בעל משמעות בשבילן. "אני חייב לומר שהסטיגמה היא יותר עניין שקיים בציבור מאשר בצה"ל", הוא אומר. "החיסרון, אבל בו זמנית גם היתרון של חטיבת הנח"ל", טוען הקצין הוותיק מהחטיבה, "הוא בעובדה שאין לנו מסורת. לא המיתלה ולא החרמון. המורשת שלנו זה אסון המסוקים. אצלנו עוד לא קרה שהגיע אלוף לביקור וסיפר: 'הייתי מא"גיסט בפלוגה הזאת'. בהתחלה זה יוצר קושי עצום, אבל מצד שני זה מגביר את הדחף להצטיינות. ככה היינו פתוחים להציג שאלות אפיקורסיות בלי שיענו לנו 'בחווה הסינית עשינו ככה ובתל-פאחר עשינו ככה'. דווקא בגלל שצה"ל התייחס אלינו לפעמים כמו אל ילד מפגר יכולנו להתקדם בשקט ובלי לחץ. אפשר לומר שהשתדלנו יותר. מבחינתי, הצעירות היא יתרון. הודות לה הגענו לזה שאני שומע מיותר ויותר סמוקי כומתה 'לא יעזור, אתם החטיבה הכי טובה'. זה בטח לא קל להם לומר את זה". כשרוסו נכנס לתפקידו, הוא הוסיף לסיסמת החטיבה - "היתרון האנושי" - סלוגן נוסף: "חדות, זריזות וחתירה למגע". אלו לא היו רק מלים, בהגבהת הרף הוא סימן שלא די לו בילדים טובים ומתורבתים, קצת "חנונים", מעתה הוא רצה אותם "לוחמנים ונשכנים", כדי שלא יישנו המחזות דוגמת ההיתקלות של פלוגת ההנדסה החטיבתית, שחמישה מלוחמיה נהרגו ביוני 96' במארב של החיזבאללה ליד מוצב "דלעת". "עד עכשיו, 50 אחוז בלבד מהפוטנציאל מומש. כשהתחלתי בתפקיד מיצינו רק 20 אחוז מהלוחמנות. בטיפוח המפקדים התקדמנו קצת יותר", מסכם רוסו את כהונתו. "סגרנו פערים מהחטיבות האחרות, אבל יש פה עדיין כר אדיר לעוף קדימה: בגלל איכות הלוחמים ואווירת הפתיחות בחטיבה". בסופו של דבר, הוא אומר, "המדד בשבילי זה לא המספרים היפים שיש במצגות, אלא עד כמה קיימת שביעות רצון מאיתנו בקווים. אני גאה בזה שהיחידות שלנו יצאו מלבנון, בנסיגה מדלעת, הבופור וכרכום, באופן הכי מסודר שאפשר, תוך הרגשה של מנצחים". מפקד גזרה בגבול הצפון מציג לעומתו את חצי הכוס הריקה: "חטיבת הנח"ל עשתה התקדמות עצומה, הם הביאו אנשים מבחוץ שהתוו נורמות חדשות, בהחלט ניכר שקיים שם שינוי ברצון ובהתייחסות, אבל ברמה המקצועית יש להם עוד דרך ארוכה לעשות". *
כישלון בכפר דרום
למרות מגמת השיפור, אירעה באחרונה בחטיבת הנח"ל תקלה מבצעית חמורה. זה קרה בליל ה-8 ביולי השנה, ליד ההתנחלות כפר-דרום ברצועת עזה. לעבר חיילי נח"ל נורו יריות, כנראה מרכב פלשתיני חולף. החיילים הגיבו באש, אולם פגעו במונית פלשתינית שבאה מהכיוון ההפוך. נוסעת אחת, אעתידאל מועמר, נהרגה. בנה התינוק נפצע קשה מאוד ושלושה פלשתינאים נוספים, בהם ילד, נפצעו פציעות קלות יותר. התחקיר גילה ליקויים קשים בתפקוד הכוח. התברר כי החיילים הגיבו בירי לא מבוקר, מבלי שרובם איתרו כלל את מקור האש. מפקד מחלקה בדרגת סגן-משנה קיבל הערה פיקודית והורחק משירות בעזה (אם כי הוחזר אחר כך לתפקידו בנח"ל); סמל נשפט על ידי אל"מ טל רוסו ל-45 ימי מאסר. הכישלון בכפר-דרום אינו ייחודי לנח"ל. המחסומים ועמדות השמירה בקרבת ההתנחלויות הם נקודת תורפה ידועה בשטחים. בכל שנה משלמים אזרחים, ברוב המקרים פלשתינאים, בחייהם על תגובות מהירות ופזיזות של חיילים. צה"ל, לעומת זאת, מתקשה למצות את הדין עם החיילים היורים: מי יכול לשים עצמו במקומו של חייל, שנפתחת לעברו אש בלילה חשוך, או לוחם הסבור שמכונית פלשתינית מנסה לדרוס אותו? לאחר התלבטות, החליט הפצ"ר, תא"ל מנחם פינקלשטיין, להורות, באיחור, על פתיחת חקירת מצ"ח בפרשה - החלטה שכבר נתקלה בביקורת של קצינים במערך הלוחם. מח"ט הנח"ל, אגב, העמיד לדין משמעתי חייל נוסף שהיה מעורב בתקרית. הסיבה: החייל נשאר בג'יפ הצבאי ולא הסתער עם חבריו. העובדה שהיעד להסתערות היה מוטעה ושזאת עלתה בחיי אזרחית, אינה רלוונטית, לדעתו של רוסו. "במרדף שהתפתח, המ"מ פעל בדיוק בהתאם לעיקרון שעליו אני מחנך, והוא חתירה למגע. המ"מ נשפט על הזיהוי המוטעה; החייל, בגלל שלא הסתער". האם היה המח"ט נוהג כך לו קורבן האסון היתה אם יהודייה? ספק רב.
התקדמות במספרים
בוחן פלוגה, כושר קרבי: נתוני 1 :'99. צנחנים 73; 2. נח"ל 70; 3. גולני
וגבעתי 68. נתוני 1 :2000. נח"ל 75; 2. גולני 74; צנחנים 70; גבעתי
69.
רובאי 05, מחזור מארס 1 :2000. צנחנים 90.91; 2. נח"ל 86.54; 3. גולני
83.73; 4. גבעתי 83.40.
רובאי 07, מחזור נובמבר 1 :'99. נח"ל 87.1; 2. גולני 77.17; 3. צנחנים
76.25; גבעתי לא השתתפו.


(הכתבה "כבר לא חטיפים" מאת בקר אביחי, הראל עמוס. עיתון "הארץ". פורסם בתאריך- 11/08/2000)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)


נערך לאחרונה ע"י marloweperelab89035 בתאריך 21-11-2010 בשעה 23:18.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #31  
ישן 10-12-2010, 11:34
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
נח"לו הצלחה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

http://dover.idf.il/IDF/News_Channe.../10/12/0203.htm

נח"לו הצלחה

יום חמישי, כ"ה בכסליו התשע"א, 2 בדצמבר 2010, 14:47



השנה השקיעה חטיבת הנח"ל רבות בהכנה לאליפות צה"ל בכושר קרבי, והתוצאות בהתאם - מקום שני בתחרות היוקרתית. "בזמן האחרון, קשה להסביר למה, יש פחות רצון להתגייס לנח"ל", הסביר מ"מ בחטיבה, "וזה דחף אותנו לנצח, להראות לכולם שאנחנו כן יכולים"


תמרה שביט

בשבוע שעבר הגיע לסופו חודש מפרך של אימונים בצה"ל. לצד התרגילים הרגילים והפעילות השוטפת, התאמנו ביחידות השונות למשימה קצת שונה באופיה: אליפות צה"ל בכושרקרבי. לראשונה אי פעם, היא נחתה על היחידות בהתרעת פתע. שלושה שבועות ניתנו להן כדילהתקבץ, להתאמן, להתכונן ולנצח.

כיאה לצבא שצועד על גאוות יחידה, התחרות הייתה צמודה והתחרותיות בשמיים. אולם חטיבת הנח"ל, שקטפה לבסוף את המקום השני מבין חטיבות החי"ר, לקחה את האתגר באופן אישי במיוחד. הם הוקפצו לאימונים בשיא תקופת התרגילים של החטיבה. אולם עבורם, הםאומרים, "זו הייתה משימה חשובה לא פחות”.

רועי, מ"מ בגדוד "גרניט", ואליאב, מ"מ בגדוד "בזלת", היו שניים ממפקדי נבחרת הנח”ל. שניהם פספסו התרגילים הגדודיים שלהם כדי להשתתף באימונים. "לכולם הייתה מוטיבציה אדירה”, מעיד רועי. "כשמוציאים אותך מהשוטף תוך כדי תרג”דים, אתה מבין שמה שהופקדת עליו באמת חיוני".

"התחרות באה אלינו בהפתעה”, הוא מספר. “כל הגדוד שלי היה ברגילה באותו השבוע. קיבלתי טלפון מהמ"פ שלי כשהייתי בדרך לטיול בצפון. הוא אמר לי: 'שמע, יש הקפצה. תגיע זריז. מחר כל הנבחרת מגיעה לגולן'. אז הגעתי. התחלנו מבחני כושר, ומי שעבראותם המשיך הלאה. אחרי שבועיים, הצטמצמנו לנבחרת של עשרים ושמונה. במשך כל התקופההתאמנו בכל יום בריצות 10 ק"מ, מטווחים, וטכניקה: הורדת אלונקות, חילוצים מיוחדיםוכד'".

אליאב מספר על האסטרטגיה שמאחורי האימונים: "ההחלטה הייתה לרוץ בקצב סביר כדי להצליח בירי. לאזן את הכוחות, לנשום נשימה עמוקה, ולירות טוב. זה אכן הוכיח את עצמו. כשהגענו ליום התחרות, נתנו את הכל אבל בחכמה". והחוויה? "התחושה בסוף היום הייתה מצוינת. גם כשחזרנו אל החטיבה, כולם היו גאים. האכזבה היחידה היא שהרגשנו שיכולנו לקחת את המקום הראשון".

"השמועה אומרת שהיינו צמודים למקום הראשון”, מוסיף רועי בחיוך. "אבל בסופו שלדבר אנחנו גאים. אתה רואה בעיתון את הדירוג של חטיבת הנח"ל, ואומר לעצמך, וואלה, אנחנו מסוגלים. אל דאגה - פעם הבאה נסיים ראשונים".

הרוח בערבי הנח"ל

ולמה, בעצם, המוטיבציה לנצח בתחרות כל-כך גבוהה? רועי מבקש להסביר: "בזמןהאחרון, קשה להסביר למה, יש פחות רצון להתגייס לנח"ל מאשר בשנים עברו. אני מאמין בלב שלם שאין לכך שום סיבה. אבל זה דחף אותנו לנצח, דחף אותנו להראות לכולם שאנחנוכן יכולים. זה היה רצון שמעבר לאגו. משהו עמוק יותר, רצינו להראות לחיילים שנמצאיםבחטיבה שיש סיבה להיות גאים".

"כל החטיבות חושבות שהן הכי טובות, וזה בסדר. זו גאוות יחידה”, אומר אליאב, "אבלאני באמת מאמין שיש כאן חומר אנושי יוצא דופן. אנשים מהסוג שלא רואים הרבה, אנשים שרוצים לעזור. כשאתה עובד עם אנשים כאלה, כל האווירה היא אחרת. בתחרות נזכרתי בזה מחדש. להרבה יחידות אמרו: תנצחו, תקבלו רגילה. תנצחו, תקבלו קורס צניחה. אנחנו אמרנו: בלי צ'ופרים, בלי הבטחות. קודם כל הכבוד של החטיבה. וכך היה. אנשים פשוט רצולעבוד קשה".

"ביום התחרות עצמו", הוא נזכר, "המח"ט הגיע לדבר איתנו. הוא ירד במיוחד מהתרגיל של גדוד "בזלת" כדי לשבת איתנו לפני שהכל מתחיל. בשיחה, הוא דיבר הרבה על האמונה שלו בנו. ומה שמנצח, הוא אמר, הוא לא השרירים ולא הירי, אלא רוח הלחימה. וזו הרוחשל הנח"ל".



נערך לאחרונה ע"י nachal933 בתאריך 10-12-2010 בשעה 11:38.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #33  
ישן 17-12-2010, 17:39
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
חטיבת הנח"ל וחטיבה 401 - כתבתו של חנן גרינברג ynet
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4000141,00.html



תרגיל נרחב בגולן: 'מי שמתאמן ללבנון, מוכן לעזה'

חטיבות הנח"ל ו-401 של השריון סיימו אימון רחב היקף בבוץ הטובעני ברמת הגולן - שכלל התמודדות עם ירי רקטות, מרגמות ואף "פעילי חיזבאללה" על אופנועים. מח"ט בשריון: "אנו גורמים לאנשים, למרות הקור העז, להזיע". על רקע ההתפתחויות בלבנון, בצה"ל הבהירו לשכנים: מדובר באימונים בלבד

חנן גרינברג



פורסם:


16.12.10, 17:13










כשחסן נסראללה ממשיך לעשות שרירים בלבנון - במערכת הביטחון נערכים לכל תרחיש: צה"ל סיים הערב (יום ה') את אחד התרגילים הנרחבים ביותר שנערכו בשנים האחרונות, בהשתתפות שתי חטיבות סדירות - הנח"ל וחטיבת השריון 401. החיילים קיימו אימון משולב ברמת הגולן על-פי מתאר של לבנון - גזרה שהפכה נפיצה יותר מתמיד לאור ההתפתחויות האחרונות, בהם הפיצוץ המסתורי מול חופי צידון.



רמת הגולן התכסתה בימים האחרונים לא רק בשלג, אלא גם בכוחות צבא. אלפי חיילים ומאות משוריינים התמודדו השבוע עם חוליות נ"ט, ירי רקטות ומרגמות ואף "פעילי חיזבאללה" רכובים על אופנועים. גם הבוץ הטובעני שנוצר בעקבות הגשמים העזים שירדו בסופ"ש, ייצר אתגרים ללובשי המדים. "הבאנו אפילו כלים משיזפון, עצרנו את ההכשרה עבור התרגיל", סיפר מפקד חטיבה 401 של השריון, אל"מ ענב שלו.



נוכח הפעילות הצבאית המוגברת - במיוחד על רקע הדיווחים בלבנון על חשיפת אמצעי ריגול שהפעילה לכאורה ישראל - נדרש צה"ל להעביר מסרים למדינות השכנות כי מדובר באימונים בלבד. לדברי קצין בכיר ששוחח עם ynet במהלך התרגיל, האימונים האינטנסיביים והמערכות הטכנולוגיות החדשות מחזקים את יכולות הצבא בשדה הקרב. "ניתן לפגוע בכמות גדולה יותר של מטרות, בזמן קצר יותר", הוא אמר.




החיילים בתרגיל. הקור מחשל (צילום: דובר צה"ל)



במרכז התרגיל עמד תרגיל חטיבתי כפול ומשולב, שכמוהו לא נעשה זמן רב. "אלה שתי חטיבות, שגם במתאר האופרטיבי נלחמות שכם לשכם. האימון מאפשר הדמיית סביבה מבצעית, מחייב את המפקדים לדבר ביניהם, למשל תיאום ירי שבוצע ממרחב של חטיבה אחת לגזרה שכנה, מח"ט דיבר עם מח"ט וזה קרה. אלה הדברים שאנו מצפים שיקרו בלחימה מורכבת במתאר של לבנון", הסביר קצין בכיר.



שם המשחק: חיזבאללה

שתי החטיבות שייכות לאוגדה 162, בראשה עומד תא"ל אגאי יחזקאל, ובעימות מול חיזבאללה יש להן תפקידים מוגדרים ומכריעים. האימון המשולב היה הפרק האחרון בסדרה שנמשכה 13 שבועות. הטנקים של חטיבה 401 גמעו לא פחות מ-8,000 ק"מ, חלקם הגדול בצירים הררים מורכבים. חיזבאללה, היה שם המשחק.



"הבאנו חיילים, הלבשנו אותם בבגדים מנומרים, ציידנו והנחנו אותם לפעול בהתאם למתאר הרלוונטי של האימון, בתוספת חברה אזרחית שעושה הדמיות של שיגורים, ירי נ"ט, אופנוענים, וכל מה שניתן כדי לעשות סימולציה טובה היותר לתרחיש", אמר הקצין הבכיר. בצה"ל מעריכים כי לאור היכולת לפגוע בצירי תעבורה, יעשה האויב שימוש באופנועים לצרכים שונים, וגם אם לא מדובר בעניין אסטרטגי, ולכן יש ללמוד כיצד להתמודד איתו.




מאות משוריינים בתרגיל (צילום ארכיון: AFP)



במסגרת התרגיל שולבו כמה מערכות טכנולוגיות, שהוכרזו מבצעיות רק באחרונה. כך למשל מערכת צבא יבשה דיגיטלי (צי"ד), המאפשרת תקשורת בין הכוחות באמצעות צג מחשב. בעזרת המערכת, ניתן להעביר משימות מיחידה ליחידה באופן מהיר ומהימן. בצה"ל כבר מדברים על שיפור ניכר באפקטיביות המבצעית, שתורמת המערכת.



"יכולת הפעלת חיל האוויר, בדגש על קרב, נעשות קלות יותר, תחת הנחת עבודה שמתבצעים תהליכי הכנה מאוד משמעותיים של למידה משותפת, תחקירים משותפים. היום אנחנו מדברים עם חיל האוויר בשפה כזו שכולם רואים את כולם על אותה מערכת בוודאות. הרבה יותר קל לי להפעיל חיל האוויר ובהרבה יותר ביטחון שאינו יורה על כוחותינו", הסביר הקצין הבכיר.



גם מערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח" כבר נכנסה לגדוד 9 של השריון ומאפשרת לבצע באמצעות הטנק משימות שבעבר נחשבו לעתירות סיכון.



הרמטכ"ל, רב-אלוף גבי אשכנזי, ביקר בתרגיל והדגיש בפני החיילים את חשיבות האימונים והמוכנות לאיומים השונים. "זהו תרגיל חשוב ומרכזי. החטיבות הפגינו יכולת מקצועית טובה ותרגלו שילוב של כוחות חי"ר, שריון, ארטילריה והנדסה", אמר. בתרגיל ביקרו גם גם אלוף פיקוד המרכז, אבי מזרחי, ומפקד זרוע היבשה, אלוף סמי תורג'מן.



מלחמת חטיבות

במסגרת התרגיל נערכו תרחישים שונים, חלקם תוך כדי שינוי משימה, ובסופו של תרגיל גדול שבו שתי החטיבות "נלחמו" זו בזו. בצה"ל מודים כי מדובר בעליית מדרגה בתחום האימונים, שהחלו כאימוני יסוד לאחר קיץ 2006. "ביצענו סימולציה של שדה הקרב, בדרך המתקדמת ביותר שהצבא יודע לתת. בכל התרגילים הגדודיים היו מטרות שקמו ונפלו עם חיווי בזמן אמת, בכל המטרות היו מצלמות שאפשרו לנו לתחקר בסיום כל פרק מה קרה בדיוק", אמר אל"מ שלו, "בשורה התחתונה, עמדנו מול כל מה שיכול להתרחש בצד הלבנוני".




החיילים רצים, המפקדים צופים (צילום: דובר צה"ל)



לחטיבה 401, הבנויה על טהרת המרכבה סימן 4, תפקיד משמעותי בכל לחימה. בשגרה, הגדודים עושים פעילות ביטחון שוטף בכל הגזרות, בדגש על רצועת עזה, שם ניתן לעשות שימוש בחלק מהיכולת. במתאר האופרטיבי, מודה המח"ט, נערכים בעיקר לחיזבאללה - הערכות שכוללת בתוכה גם הכנה לרצועת עזה. "זאת חטיבת חוד, בזכות הלוחמים ואמל"ח מתקדם. הערכות ללבנון מקפלת בתוכה גם את הכשירויות הנדרשות לעזה. אני חס וחלילה לא מזלזל במה שקורה בעזה, יש לנו שם הרבה מאוד אתגרים שצריך להתמודד בהם, אבל לבנון זה סיפור אחר. מי שמתאמן נכון ללבנון ומאתגר את האנשים שלו ללבנון, יהיה מוכן גם לשם", הוא אמר.



המח"ט סיפר כי באימון הנוכחי התמודדו אנשיו עם הרבה מאוד חוליות נ"ט, וגם בנסיעה, במשך חודשיים, בשטחים הרריים. "בחלק המקומות, החיילים לא יצאו 14 או 15 שעות מהטנק, עושים את הצרכים בפנים. לבנון זה סיפור של שטח הררי, זה סיפור של נ"ט, אנחנו לומדים את העניין, באים לשם במלוא הצניעות. אני מכבד את האויב שלי, יודע שהוא מתאמן ולומד, אבל גורם לאנשים שלי, למרות הקור העז, להזיע".



בכל הקשור למודיעין שמגיע לכוחות הטקטיים, דבר שהתגלה כבעייתי במלחמת לבנון השנייה, אמר המח"ט, כי הוא סבור שהוא מקבל כל מה שנחוץ לו בשדה הקרב. "אני לא חושב שיש היום אדם אחד ברמת הסג"מ ואף מתחת, שיגידו לו להיכנס מחר ללבנון והוא לא ידע מה הוא מצפה למצוא שם. אנחנו לעתים יצרנו סביב חיזבאללה איזשהו ענן , זה לא ענן. יש לו צבע וריח ואנחנו יודעים איך להתמודד מולו".



הקצין הבכיר סיכם: "אין ספק שאימון כזה נטע בכוחות תחושת מסוגלות לא קטנה ביחס למתארים. אנחנו ברמת כשירות במקום הטוב יותר שמפקד מסוגל לשאוף אליו ואין ספק שבמלחמה הבאה התוצאות יהיו טובות יותר".



דובר צה"ל/ירדן מן:





תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

הקור מחשל (דובר צה"ל)


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #34  
ישן 18-12-2010, 08:01
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
אימון הנח"ל ו-401 - רוני דניאל, ערוץ 2
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

באולפן ששי, 17.12.2010 שודרה כתבתו של רוני דניאל על אימון חטיבת הנח"ל וחטיבה 401 שהסתיים השבוע. רצ"ב הטקסט מאתר חברת החדשות של ערוץ 2 וקישור לצפיה בכתבה :


http://reshet.ynet.co.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA/News/Politics/Security/Article,58038.aspx





יום שישי 17.12.2010

17/12/10

כך צה"ל מתכונן למלחמה הבאה

רוני דניאל, כתב צבא וביטחון

כך צה"ל מתכונן למלחמה הבאה

השבוע פרסם צבא לבנון הודעה יוצאת דופן, שלפיה הוא חשף מצלמות ריגול מתוחכמות שהציבה ישראל בלבנון כדי לעקוב אחרי חיזבאללה. מאוחר יותר גם דווח על פיצוץ מסתורי באזור צידון, כתוצאה מהפגזה של חיל האוויר. בין רסיסי הבוץ והמיסוך הכבד של מסוקי הקרב, אפשר היה השבוע לראות איך תראה המלחמה הבאה בתרגיל צה"לי

בשבוע שבו שוב עולה המתיחות בגבול הצפון לכותרות, יצאנו לתעד את אחד האימונים הגדולים ביותר של צה"ל בשנים האחרונות, בהשתתפות שתי חטיבות חי"ר גדולות. המסקנה ברורה: השטח לא שקט וצה"ל כבר מתכונן לעימות האפשרי הבא, ובמלוא העוצמה, כדי שבמערכה הבאה לא נחזור עם הזנב בין הרגליים.

הלוחמים נדרשו באימון הזה לעשות מרחקים עצומים עם משקלים כבדים על הגב כשנבחנו הרבה תרחישים מאוד מקצועיים שבהחלט יכולים להפתיע את ישראל. "אנחנו משתדלים שהאימונים יהיו מראש הרבה יותר קשים ממה שאנחנו נדרשים לעשות בפועל", אומר אל"ם אמיר אבולעפיה, מפקד חטיבת הנח"ל, "גם כדי להתכונן מקצועית וגם בשביל לאתגר את עצמנו מנטלית - שלכל חייל יהיה צרוב שהוא עשה יותר ממה שנידרש באמת בחירום".

חוד החנית הטכנולוגי

מלחמת לבנון השנייה לימדה הרבה ולכן לקחיה מכתיבים לא רק היקף אימונים, אלא גם טכניקות קרביות. חייל אחד, למשל, סחב באימון משקל של כ-50 אחוזים ממשקל גופו - רק כי זה הכרחי.

הפלזמות שמשדרות תמונות כל הזמן אמנם ברקע, אבל הן כלי עזר מתקדם לשליטה ולבקרה מבצעית ולא תחליף למפקדים בשטח. בנוסף, בתרגיל הזה מופיעים מדי פעם כל מיני פיתוחים טכנולוגים שחשיפתם אסורה, למרות שפה ושם נרמז מה הם יודעים לעשות.

"אנחנו נערכים בסדר עדיפות מאוד מאוד מוגדר ביחידות שלנו ללבנון", אומר אל"ם עינב שלו, מפקד חטיבת שריון 401. "כטנקיסט, עבורי האתגר הוא גדול יותר. אני חושב שקפצנו כאן כמה קומות", הוא מוסיף. "אנחנו חוד החנית בנושא טכנולוגיה".

גם הרמטכ"ל מודא "שהכל כשורה".


גם בכירי צהל מגיעים לראות את התרגיל. מלמעלה העיניים בוחנות בעיקר את אותו חיבור חיוני של טנקים ורגלים, הנדסה וארטילריה, סיוע מהאוויר ואיסוף מודיעין - הכול אמור להתכנס למהלך קרבי אחד. הרמטכ"ל גבי אשכנזי משוחח עם הלוחמים ומוודא שהם מוכנים ומתורגלים לקראת כל מה שעתיד לבוא.

ברמת הגולן יש בתקופה הזו מלכודות בוץ רבות, זאת בשל מזג האוויר הסוער של הימים האחרונים. כשמדברים על לבנון ומזכירים בוץ, זה מתחבר איכשהו לזיכרון קשה, שהדרך היחידה לצאת ממנו בהצלחה זה פשוט להתאמן. חיזבאללה, אותו מדמים בתרגיל כלי הרכב הצבאיים, נערך גם הוא ללילה האחרון.



היכן יהיו עוד גיבורים כמו אלו מהנח"ל?

המערכה הבאה, אם תפרוץ, לא תהיה טיול שנתי, גם אחרי התרגיל המאוד חיוני הזה. גם אם ישתתף בה גדוד הסיור של חטיבת הנח"ל שקיבלו לאחרונה את פרס הרמטכ"ל על היותם גדוד מצטיין.

גם מצטיינים כאלה, כמו חיילי הנח"ל, נראים עייפים אחרי תרגיל ארוך ומתיש וקרוב לשלוש שנות שירות צבאי מלא. האם זה שווה? כנראה שיש רק תשובה אחת. "בטח שכן", עונה אחד מהם. והבטח הזה הוא כבר נחלתם של הולכים ומתמעטים. לא כולם באים כבר לתוך הצבא, חלק בעזרת השם - וחלק בעזרת הקב"ן.

בכלל לא בטוח שבעוד כמה שנים יהיו מספיק כאלה שירצו ללכת בטורים הארוכים והכבדים או אולי בטנקים והתותחים - וזה צריך להדאיג הרבה יותר מהחיזבאללה ומהסורים.


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #37  
ישן 18-12-2010, 12:39
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
אימון הנח"ל ו-401 - טל לב-רם, גל"ץ
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"





http://glz.co.il/NewsArticle.aspx?NewsId=74098


לומדים מטעויות: תרגיל משותף לשריון ולנח"ל


טל לב-רם
עדכון אחרון: 08:38 , 17/12/2010


חטיבה 401 של השריון והנח"ל שיתפו אתמול פעולה בתרגיל דו-חטיבתי מלא, הראשון לאחר שנים רבות - זאת לאחר שבמלחמת לנבון השניה התגלה כי בעיה מרכזית נבעה מחוסר התקשורת בין החטיבות הלוחמות השונות. החיילים תרגלו שיתוף פעולה בלחימה מול לוחמי חיזבאללה חמושים בשלל אמצעי לחימה





אחת הבעיות המרכזיות במלחמת לבנון השנייה הייתה שמסגרות הלחימה השונות, הגדודים והחטיבות, נלחמו כל אחת בפני עצמה בגזרתן. החיבור והתיאום במהלך הלחימה היה רופף, והתוצאות היו בהתאם.

השבוע, אחרי הרבה מאוד שנים, קיימו בצה"ל תרגיל דו חטיבתי מלא, בו שתי החטיבות - 401 והנח"ל - מסתערות על היעדים במקביל, כאשר המח"טים, עינב שלו השריונר ואמיר אבולאפייה הנחלאווי, מדברים כל הזמן ביניהם.

מפקד אוגדת 162, תת-אלוף אגאי יחזקאל, המנהל את התרגיל המורכב מסביר, כי "התבצע תרגיל שאיפשר הדמיית סביבה מבצעית והיבטי כוחות שכנים, סביבה ומעטפת אוגדתית למתאר מלא הרבה יותר טובה לו היינו במצב שמתרגלת רק חטיבה אחת. זה נותן לנו אומדנים מאוד ריאלים של האתגרים שיהיו בפנינו".




"יש כבוד לאויב - ולכן אנחנו מזיעים למרות הקור"

על רקע העברת המסרים הבלתי פוסקת בין חיזבאללה וישראל והמתח הקבוע בגזרת הצפון, בצה"ל מנצלים את התרגיל גם להעביר מסרים לנסראללה. הלוחמים מתרגלים לחימה מול לוחמי החיזבאללה, שרוכבים בתרגיל על אופניים, רכבי שטח המצויידים במשגרי טילים, וחוליות נט המפוזרות בשטח.

"אני נותן כבוד לאויב שלי, אבל היכולות הטכנולוגיות והאנושיות שלנו השתפרו ללא הכר מאז המלחמה", אומר מח"ט 401, אלוף-משנה עינב שלו. "לבנון זה סיפור של שטח היריב, זה סיפור של חיזבאללה, סיפור של נ"ט, אנחנו מכירים ולומדים את זה", הוא מדגיש, "אנחנו באים במלוא הצניעות ומכבדים את האויב, כי אנחנו יודעים שהם מתאמנים ולומדים. לכן אני גורם לאנשים שלי, למרות הקור העז, להזיע".




"בסופו של דבר, הכל תלוי במוכנות הלוחמים"
מערכת הבקרה בתרגיל נעשת בעזרת אמצעים מתקדמים ביותר, האמורים לתת תמונה קרובה מאוד למציאות - לפחות על פי נתוני התרגיל הראשוניים, מספרים מג"ד גדוד תשע של השריון, איתי ברין, והמח"ט שלו, תוצאות הכניסה ללחימה שונות לחלוטין מהמלחמה האחרונה בלבנון.

"אנחנו משתדלים לדמות את כל מה שהצד הלבנוני מכין", השניים מסבירים, "א להתנסח בעדינות, וגם קצת בזהירות - אם נכנס ללבנון באותו מצב בו אנחנו נמצאים לפי תוצאות התרגיל עד כה, מצבנו טוב."



אבל את אלוף משנה שלו קשה לתפוס ניכנס לשאננות. "הכל טוב ויפה, טנק המרכבה סימן 4 הוא המתקדם בעולם והמערכת החדשה, מעיל רוח, המגינה עליו מפני טילים, היא חסרת תקדים - אבל הכל, בסופו של דבר, קשור למוכנות של הלוחמים למלחמה הבאה, אם תהיה כזאת", הוא מדגיש.


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #38  
ישן 19-12-2010, 20:50
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
אימון הנח"ל ו-401 אנשל פפר, הארץ
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1204367.html


פורסם ב – 00:00 17/12/2010

עודכן ב- 11:16 19/12/2010

תרגיל רטוב

רמת הגולן הפכה לדרום לבנון בתרגיל הגדול ביותר של צה"ל

מלחמות אולי פורצות בקיץ, אבל התרגיל הגדול ביותר של צה"ל השנה נערך השבוע בעיצומה של הסערה. רמת הגולן הפכה לדרום לבנון והקצינים הוותיקים ניסו להסביר לפקודיהם הצעירים איך להימנע מטעויות המלחמה הקודמת

מאת אנשיל פפר


בדרך כלל, מלחמות פורצות בקיץ במזרח התיכון. אבל לתוכנית האימונים של צה"ל יש כללים משלה. התרגיל הגדול ביותר של צה"ל השנה התקיים השבוע בצפון, והחל בעיצומה של הסערה הגדולה, שצבעה את החרמון לבן והציפה חלק גדול מהשטח שנועד לתמרוני שתי חטיבות - הנח"ל וחטיבת השריון 401.

התרגיל נמשך כמתוכנן, למרות מזג האוויר, למעט שלב תמרונים מורכבים בעמק יזרעאל ביום ראשון, שבו הסתפקו בנוהל קרב ובקבוצת פקודות. כדי להימנע ממבצע חילוץ של עשרות כלי רכב, נגמ"שים וטנקים, ויתרו על התנועה בשטח. למרות הקור העז בלילה שבין שני לשלישי, לוחמי הנח"ל עלו רגלית לרמת הגולן, צועדים בצירים הרריים ונושאים עשרות קילוגרמים של תחמושת וציוד. רק שניים לא הגיעו ליעדם: אחד איבד נוזלים מהזעת יתר בתוך חליפת הסערה, והאחר סבל מדלקת תוספתן.

ביום שלישי בצהריים, כשהחיילים חטפו כמה שעות שינה ונערכו לתרגיל האש המסכם, עלו קציני החטיבה לתל שיפון, להביט מלמעלה על היעדים שיוטל עליהם "לכבוש" למחרת. השטח הוא הגולן המוכר, אבל התרחיש המבצעי הוא דרום לבנון - ארץ החיזבאללה. "בכל מקרה חירום, נפעל בזירה הצפונית. זאת הזירה המרכזית שלנו", אמר מפקד חטיבת הנח"ל, אלוף-משנה אמיר אבולעפיה. "התרגילים בגולן הם תרחישי חירום מציאותיים לגמרי".

כהכנה לתרגיל הגדול, החטיבה יזמה בחודש שעבר סדרת תרגילים גדודיים, שבהם נדרשו החיילים לפעול בשטח במשך ארבעה ימים בתנאי "מלחמה" כוללת. בארבעת ימי "שבוע מלחמה" נדרשו חיילי הגדוד לצעוד 60-70 קילומטרים, כשעל גב כל אחד מהם עד 40 קילוגרמים. "ניסינו לדמות את מה שיידרש מאתנו בחירום", סיפר אבולעפיה, "אנחנו גם מגזימים קצת כדי לשפר את היכולת. זה יוצר עומס מנטלי ופיזי קשה. חייל שגומר שבוע כזה, מבין שהקרב יהיה קשה".

כמו בקרב

בצה"ל נמשך הוויכוח על ההתמודדות עם עשרות אלפי הטילים של חיזבאללה בלבנון. הוא יוכרע כנראה רק במלחמה. האם להעדיף תקיפות מהאוויר ופעולות נקודתיות של כוחות מיוחדים, או להכניס לדרום לבנון אוגדות קרקעיות, תוך לחימה מתישה ושהייה ארוכה בשטח? שתי החטיבות שהתאמנו השבוע בגולן התכוננו לאפשרות השנייה.

בנוסף לארבעה גדודי הנח"ל ושלושת גדודי השריון, השתתפו באימון שני גדודי תותחנים סדירים וגדוד הנדסה. בסיום התרגיל, "נלחמו" שתי החטיבות זו בזו. צה"ל אמנם אימן בשנים האחרונות סדרי כוח גדולים יותר, של אוגדות ואפילו פיקודים, אבל אלה היו "שלדיים" ברובם, גייסות לא נעו בהם בשטח. אימון שבו מתמרנים עשרה גדודים סדירים בכוח מלא הוא נדיר.

במקרה הזה, כל הגדודים שייכים לאוגדה 162, אחת משתי האוגדות הסדירות של צה"ל. אף שאין זה תרגיל אוגדתי מפקד האוגדה, תת-אלוף אגאי יחזקאל, פרס את מפקדתו ליד הכוחות המתאמנים, כדי לתרגל את שליטתו עליהם בעת מלחמה. זה אחד הלקחים ממלחמת לבנון השנייה, שבה לא היה תיאום מוצלח בין חטיבות הנח"ל ו-401 בקרבות ואדי סלוקי וקנטרה.

התרגילים הגדודיים והחטיבתיים כללו תנועה ממושכת, ברגל ועל גבי נגמ"שים, כדי לדמות מעבר ממטרה למטרה בדרום לבנון. תורגלו יחידות האספקה והלוגיסטיקה של האוגדה, כדי לבחון את כמות התחמושת והמזון שהכוחות יזדקקו לה בשטח, בכל שלבי הלחימה. "אפשר לתכנן כמה שרוצים, אבל אין תחליף לתרגול בשטח", אמר אחד ממפקדי האוגדה. "רק בשטח רואים את ההשפעה שיש למעבר עשרה טנקים על ציר מסוים ומבינים, שכדי הטנק ה-11 לא ישקע בבוץ, צריך לדאוג לטרקטור שיישר את הציר. בתרגיל הזה יש לנו 96 טנקים".

לקחים

כלקח נוסף מהמלחמה בלבנון שופר מיגון הטנקים. חטיבה 401 מצוידת בדגם המתקדם "מרכבה סימן 4", עם מערכת ההגנה האקטיבית מטילי נ"ט "מעיל רוח". אף שקציני חטיבת הנח"ל מצוידים במפות דיגיטליות, מערכת "צי"ד", שניתן לראות בהן את מיקום הכוחות, בתרגיל המסכם נדרשו המפקדים לכבותן - כדי לדמות מצב תקלה - וחזרו למפות הוותיקות, מנייר וקרטון.

מלחמת לבנון השנייה מוכרת היטב לקצינים הבכירים, אבל רוב הלוחמים והקצינים הזוטרים התגייסו אחריה. בחודש שעבר פינה אל"מ אבולעפיה ערב שלם כדי להרצות לקציניו על קרבות החטיבה במלחמה. "דיברו שם קצינים שנלחמו, וזה חשוב מאוד מנטלית, במיוחד למפקדי מחלקות צעירים שלא היו שם", אמר. "איך זה להיות קצין חדש שנכנס למלחמה, כשהחיילים שלו לא מכירים אותו עדיין וחמישה אנשים נופלים לו. איך זה לראות טנק מרכבה מתרומם באוויר מטיל".

בצה"ל הדגישו השבוע שהתרגיל הגדול תוכנן כבר לפני יותר משנה, ואינו קשור למתיחות השוררת בלבנון בציפייה לפרסום דו"ח החקירה על רצח חרירי. אבולעפיה, מפקד הנח"ל הראשון שצמח בחטיבה מאז גיוסו, היה בתפקידו הקודם ראש מחלקת המבצעים באגף המבצעים במטכ"ל. הוא מכיר היטב את תוכניות צה"ל למקרה שיתחדש העימות עם חיזבאללה, והוא משלב את הידע שצבר שם בבניית תרגילי החטיבה. "ברור לי מה ההישג הנדרש", אמר, "איפה צריך להילחם בנחישות, איפה נחוץ תחכום טקטי. על מה נכון להתעקש עם המפקדים והחיילים. לכן אני יכול לתבוע מהם הרבה".

כן להסדר

מפקדי חטיבות הרגלים של צה"ל זוכים למעמד ציבורי החורג הרבה מזה של אלופי-משנה אחרים. לתרגיל הנח"ל התלווה מפקד חטיבת הצנחנים, אל"מ אהרן חליוה, כבקר ראשי. בסוף השבוע שעבר עורר חליוה מחלוקת כשאמר בראיון ל"מעריב" שהוא "שונא" את מסלול ישיבות ההסדר, כי חייליו וקציניו עושים שירות מקוצר. הוא היה מעדיף שלא לקבלם לחטיבה. גם אבולעפיה זכה למנת חשיפה לאחרונה, לאחר שבמאמר שפורסם בכתב העת "מערכות", טען שקצינים בצה"ל חוששים להביע דעות המנוגדות לדעת בכירים מהם.

קשה להאמין שדברי חליוה ואבולעפיה היו זוכים לתהודה רבה, אלמלא היו מפקדי חטיבות "יוקרתיות". "הופתעתי מזה שהעניין פורסם בהרחבה רבה כל כך בתקשורת", אומר אבולעפיה, "אף על פי שחלק מהעיתונאים לקחו את זה לכיוון קצת אחר משהתכוונתי. אמרתי, בואו נכיר שיש בעיה. מהתגובות שקיבלתי בצבא, אני יכול לומר שהרוב מסכימים אתי. הרבה קצינים אמרו לי שעשו את ה'טסט' שלי".

ב"טסט" מתכוון אבולעפיה לתשע השאלות שהמליץ לכל מפקד בכיר לשאול את עצמו, כדי לבדוק אם הוא מעודד חשיבה עצמאית בקרב פקודיו. בנוגע למחלוקת על שירות חיילי ההסדר, אמר ש"בנח"ל אני רוצה ב"נישים (בני ישיבות). קודם כל, כי הם חיילים מעולים, ושנית כי זה מאזן את אוכלוסיית החטיבה. אני רוצה שנהיה חטיבה של כל עם ישראל ושיהיו כאן חובשי כיפות. מצד שני, אהרן (חליוה) העלה דברים ענייניים לגבי מסלול ההסדר, שחשוב לדון בהם בתוך הצבא. אני לא חושב שהיה צריך לדבר על זה בסגנון כזה לפני חיילים ומ"כים שלו". *




תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

מתכוננים לתרגיל בגולן. אחדהמפקדים: 'אפשר לתכנן כמה שרוצים, אבל אין תחליף לתרגול בשטח.תצלום: דרור ארצי
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #42  
ישן 23-12-2010, 18:43
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
מבצע "ירוק עד", יונתן הללי nrg
בתגובה להודעה מספר 41 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "מבצע "ירוק עד""

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/192/786.html?hp=55&loc=3&tmp=6445

שיקום הכרמל: חיליים הכשירו את מסלולי הטיולים

חיילי חטיבת הנח"ל הצטרפו לאנשי רשות הטבע והגנים לפעולות שיקום הכרמל. בסופ"ש הקרוב אפשר יהיה שוב לטייל בגן הלאומי

יונתן הללי | 23/12/2010 16:47


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

חיילי הנח''ל בשטח הכרמל השרוף צילום: מקס ילינסון


לראשונה מאז שריפת הענק: מסלולי הטיול בכרמל נפתחים מחדש. במהלך כל היום (ה') פעלו כחמישים צוותים של אנשי רשות הטבע והגנים וכל חיילי ומפקדי חטיבת הנח"ל, על מנת להכשיר עשרות מסלולי טיול באזורים שנפגעו בשריפה.

התוצאה: בסוף השבוע הקרוב יוכלו המטיילים לשוב לראשונה לשבילים המוכרים בכרמל ולראות מקרוב את נזקי השריפה. כזכור, מאז פרוץ הלהבות לא ניתנה האפשרות להיכנס למסלולי הטיול, מסיבות בטיחותיות ואקולוגיות.



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

עבודות שיקום הכרמל צילום: מקס ילינסון

במבצע נטלו חלק כל חיילי ומפקדי חטיבת הנח"ל, כאלף במספר, לצד עשרות עובדי ופקחי רשות הטבע והגנים. מאות החיילים, שהגיעו בחולצות שהוכנו עבור המבצע המיוחד, התחלקו לעשרות צוותים ופוזרו בין ארבע גזרות עיקריות. ביחד הם גזמו ענפים שנמצאו בסכנת קריסה, סידרו מחדש את השבילים, סימנו מחדש את מסלולי הטיול ובדקו כל מסלול ומסלול.



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

משקמים את הכרמל. אפשר לחזור ולטייל צילום: מקס ילינסון

"האפשרות לטייל אינה עניין של מה בכך - ישנה בעינינו חשיבות גדולה לכך שהציבור יראה מקרוב ובצורה בלתי מתווכת את נזקי השריפה", אמר אלי אמיתי, מנכ"ל רשות הטבע והגנים. לדבריו, במהלך השבועיים האחרונים הגיעו לרשות הטבע והגנים מאות ואלפי בקשות לבקר באזור ולסייע לפעולות השיקום. "אנו גם נערכים לשלב את כלל הציבור בעשייה למען שיקום הכרמל. את מרבית עבודת השיקום יש להשאיר לטבע לעשות בעצמו, אך היכן שנוכל לסייע, נעשה כן. לא פחות חשוב הוא הזיכרון שהחיילים והמבקרים באזורים הפגועים ייקחו איתם בעתיד, ואנו מקווים שהמפגש עם הטבע המוכר, שנפגע כ"כ קשה בשריפה, יסייע לנו במניעת השריפות הבאות".
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #43  
ישן 23-12-2010, 20:33
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
מבצע "ירוק עד", ynet
בתגובה להודעה מספר 41 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "מבצע "ירוק עד""

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4003789,00.html

הכרמל חוזר למסלולו: השבילים נפתחים למטיילים

לראשונה מאז השריפה הגדולה בכרמל, ייפתחו 95 אחוז משבילי הטיולים לציבור כבר בסוף השבוע הקרוב, לאחר שהוכשרו בידי חיילי צה"ל ואנשי רשות הטבע והגנים



פורסם:

23.12.10, 20:02




הכרמל חוזר למסלולו: השבילים נפתחים למטיילים

לראשונה מאז השריפה הגדולה בכרמל, ייפתחו 95 אחוז משבילי הטיולים לציבור כבר בסוף השבוע הקרוב, לאחר שהוכשרו בידי חיילי צה"ל ואנשי רשות הטבע והגנים



פורסם:

23.12.10, 20:02




הכרמל חוזר ל"מסלולו": כ-50 צוותים של אנשי רשות הטבע והגנים וכל חיילי ומפקדי חטיבת הנח"ל, פעלו במשך כל היום (ה') בכדי להכשיר עשרות מסלולי טיול באזורים שנפגעו בשריפה בכרמל. התוצאה: בסוף השבוע הקרוב יוכלו המטיילים לשוב לראשונה לכ- 95% מהשבילים המוכרים בכרמל, ולראות מקרוב את נזקי השריפה.


מאז פרוץ הלהבות שכילתה עשרות אלפי דונמים של חורש ויער בכרמל, לא ניתנה האפרות להיכנס למסלולי הטיול, מסיבות בטיחותיות ואקולוגיות. החל ממחר, יום שישי ה - 24.12 ייפתחו רוב מסלולי ההליכה בגן לאומי הכרמל. עם זאת, ישנם מספר מועט של שבילים שאינם פתוחים עוד: שבילים במתחם הר שוקף, רקית, הר ערקן והמסלולים במתחם יישח.


במסגרת המבצע שנערך היום, גזמו החיילים ועובדי הרשות ענפים שנמצאו בסכנת קריסה, סידרו מחדש את השבילים, סימנו מחדש את מסלולי הטיול ובדקו כל מסלול ומסלול על מנת שניתן יהיה לפתוח אותם לקהל הרחב כבר בסוף השבוע הקרוב. המטיילים יוכלו ליהנות מסיורים מודרכים על ידי מדריכי הרשות ללא תשלום באזורים הבאים:
  • סיור מודרך באזור חניון האגם עד עין אלון
  • סיור מודרך בשוויצריה הקטנה.
  • בשמורת החי בר יתקיים סיור ללא תשלום (למעט עלות הכניסה לאתר)
  • הסיורים המודרכים יתקיימו בשעות 11:00 וב-13:00. אורך המסלול כשעה וחצי
כמו כן, תציב הרשות תחנות הסברה לאורך הכרמל, שם ימתינו מדריכי הרשות שיתנו להם מידע אודות נזקי השריפה, נזקי הטבע וכיצד יוכלו הם בעצמם לסייע במניעת שריפות. פרטים נוספים: בטלפון *3639 ובאתר האינטרנט.



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

גזמו ענפים ובדקו את המסלולים. פעולות ההכשרה, היום (צילום:מורן מעיין)

אלי אמיתי, מנכ"ל רשות הטבע והגנים: "מיד לאחר תום השריפה נפגשתי עם הרמטכ"ל, רב אלוף גבי אשכנזי, והסכמנו כי כל יחידה בצה"ל תזכה להשתתף בפעולות השיקום בכרמל, גם על מנת לסייע לעובדי הרשות בכרמל, וכמובן שגם כאקט חינוכי. חטיבת הנח"ל היא כוח החלוץ של יוזמה מבורכת זו, וההתגייסות של החטיבה הייתה מלאה.

"האפשרות לטייל אינה עניין של מה בכך", מוסיף אמיתי, "ישנה בעינינו חשיבות גדולה לכך שהציבור יראה מקרוב ובצורה בלתי מתווכת את נזקי השריפה. במהלך השבועיים האחרונים נתקלנו במאות ואלפי בקשות לבקר באזור ולסייע לפעולות השיקום, ואנו גם נערכים לשלב את כלל הציבור בעשייה למען שיקום הכרמל. את מרבית עבודת השיקום יש להשאיר לטבע לעשות בעצמו, אך היכן שנוכל לסייע - נעשה כן. לא פחות חשוב הוא הזיכרון שהחיילים והמבקרים באזורים הפגועים ייקחו איתם בעתיד, ואנו מקווים שהמפגש עם הטבע המוכר, שנפגע כ"כ קשה בשריפה, יסייע לנו במניעת השריפות הבאות".

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

שת"פ למען הכרמל. חיילי הנחל ועובדי רשות הטבע והגנים צילום: מורן מעיין
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #44  
ישן 23-12-2010, 19:31
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
אל"ם אמיר אבולעפיה, ראיון אצל עודד בן עמי
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

בסופ"ש הקרוב: אפשר לשוב לטייל בכרמל

95% ממסלולי הטיול ישובו להיפתח בפני המטייל הישראלי, אחרי פעולות שיקום שנמשכו שלושה שבועות. רשות שמורות הטבע, בשיתוף עם חיילי חטיבת הנח"ל, השלימו את פעולות השיקום. כל ההמלצות לביקור בכרמל בסופ"ש

עודד בן עמי | עמיר בלבן | חדשות 2 | פורסם 23/12/10 19:06

שלושה שבועות לאחר שריפת הענק בכרמל - חזרה כמעט מוחלטת לשגרה באזור מוכה האסון. ברשות הטבע והגנים הודיעו הערב כי 95% ממסלולי הטיול בכרמל ייפתחו בפני הקהל הנרחב בסוף השבוע הקרוב - וזאת הודות לפעילות משותפת עם חיילי חטיבת הנח"ל, שסייעו בהכשרת השטח לטיולים.



"מאות רבות של חיילים התפרסו היום בעשרות רבות של מסלולים", סיפר הערב אל"מ אמיר אבולעפיה, מפקד חטיבת הנח"ל, בראיון מיוחד לתכנית "שש עם". "התחייבנו בפני רשות הטבע לפתוח את מרבית הנתיבים, כך שעם ישראל יוכל לשוב ולטייל פה. כולנו הרגשנו רע עם השריפה הזאת, וכעת ניתנה לנו ההזדמנות לתרום ולהחזיר את הירוק לכרמל".

"כולם עוזרים - מהמקום הכי אנושי"



"זה בא מהמקום של אהבת המולדת, מהמקום הכי בסיסי, אנושי, וארצישראלי", סיפר אל"מ אבולעפיה. "השלמות עם המשימה הזו היא מוחלטת: כולם עוזרים משעות הבוקר המוקדמות, הגיעו הנה חיילים בלי שעות שינה".

אך עדיין, למי שכבר קיווה, לא רואים לבלובים ראשונים אחרי האסון הכבד החודש. "הריח החריף של השריפה עדיין באוויר", מספר אל"מ אבולעפיה. עם זאת, ברשות הטבע והגנים מזמינים את הציבור הישראלי לשוב ולטייל באזור - במיוחד לאחר האיסור שחל על ההתקרבות למקום בימים הראשונים שלאחר כיבוי השריפה.



קישור לראיון עם מח"ט הנח"ל, אל"ם אמיר אבולעפיה, בתוכנית שש עם עודד בן עמי:


http://www.mako.co.il/news-israel/health/Article-6f295fcdc241d21004.htm&sCh=31750a2610f26110&pId=786102762



תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #47  
ישן 24-12-2010, 10:10
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
מבצע "ירוק עד", ישראל היום
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

ישראל היום, יום ששי, 24122010

החיילים התגייסו לשיקום - השבילים בכרמל ייפתחו

דניאל סיריוטי ואילן גטניו

פחות מחודש לאחר השריפה הגדולה בכרמל יוכלו בסוף השבוע הקרוב אלפי המטיילים לחזור לגן לאומי פארק הכרמל. זאת הודות למבצע מיוחד של רשות הטבע והגנים וחטיבת הנח"ל שהתקיים אתמול ואשר במסגרתו שוקמו עשרות מסלולי טיול באזורים שנפגעו.

במבצע השתתפו כ1 000-מפקדים וחיילים של חטיבת הנח"ל לצד עשרות עובדי ופקחי הרשות. החיילים חולקו לעשרות צוותים גזמו ענפים שנמצאו בסכנת קריסה סידרו את השבילים סימנו מחדש את מסלולי הטיול ובדקו כל מסלול ומסלול. מנכ"ל רשות הטבע והגנים אלי אמיתי אמר אמש כי במהלך סוף השבוע יהיו פתוחים לקהל המבקרים כ1 000-קילומטרים של שבילים מסומנים ב56-מסלולים.

"מיד לאחר השריפה נפגשתי עם הרמטכ"ל רא"ל גבי אשכנזי והסכמנו כי כל יחידה בצה"ל תזכה להשתתף בפעולות השיקום בכרמל" סיפר אמיתי. "חטיבת הנח"ל היא כוח החלוץ של יוזמה מבורכת זו וההתגייסות של החטיבה היתה מלאה - מהמפק דים דרך אנשי המטה ועד אחרון החיילים."אמיתי הוסיף עוד כי "במהלך השבועיים האחרונים נתקלנו באלפי בקשות לסייע בפעולות השיקום ואנו נערכים לשלב את כלל הציבור בעשייה למען שיקום הכרמל. אנו מקווים שהמפגש של הציבור עם הטבע שנפגע בשריפה יסייע לנו במניעת השריפות הבאות."



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

חיילי הנח"ל מפנים מסלולים, אתמול, צילום: דו"ץ.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #49  
ישן 24-12-2010, 15:39
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
מבצע "ירוק עד", תמרה שביט, דו"צ
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/today/10/12/2403.htm

באשובנח"ל



יוםשישי, י"ז בטבת התשע"א, 24 בדצמבר 2010, 14:50



מח"ט נח"ל מרים טלפון לחברשלו, מח"ט נח"ל אחר. התוצאה היא יום התנדבות אינטנסיבי של 800 מחיילי חטיבת הנח"לעל גבי הר הכרמל. בשעות של פילוס דרך ופינוי שבילים, התחילו ירוקי-הכומתות להשיב אתהשגרה אל ההר שהושחר



תמרה שביט

ליום אחד, הכרמל נצבע שוב ירוק. 800 מחיילי חטיבת הנח"ל נפרסו על פני ההר למשימהיוצאת דופן. היזמה הייתה של המח"ט, אל”ם אמיר אבולעפיה. בתום השריפה פנה למנכ”לרשות הטבע והגנים, מח"ט הנח"ל לשעבר אלי אמיתי, ואמר: אתן לך כוח אדם, תגיד לי מהאתה צריך. התשובה הייתה פינוי שבילים. העת עדיין מוקדמת מכדי להתחיל לשתול, אבלצריך להחזיר את המטיילים.

"רוב המשימה היא פינוי עצים שקרסו אל השביל, ניקיון השבילים, וצביעה מחודשת שלסימני המסלולים", פירט מפקד גדוד הסיור של הנח"ל, סא"ל ישראל שומר. "רוב השבילים הםכאלה שרגל אדם לא דרכה בהם מאז השריפה. אנחנו נהיה הראשונים לפלס בהם דרך. זו משימהלאומית, לא פחות מכך. כמו שאנחנו יודעים להסתער לקרב, אנחנו יודעים לבצע משימותערכיות של חינוך ושיקום. השני חשוב לא פחות מהראשון להמשכיותו של עם ישראל".

יעד היה פינויים של 27 מסלולי טיולים. פלוגות-פלוגות ירדו הגדודים אל תוך היערות, אוחזים ב-M16, במלגזות ובמסורים. החולצות מספרות: “מבצע ירוק עד – חטיבת הנח"למחזירה את הירוק לכרמל". מטשטשות את פערי הדרגות, הן בצבצו מכל עבר.


דודיויינר, מנהל מרחב הכרמל של רשות הטבע והגנים, פנה אל החיילים בנימה אישית. “עברנוכאן אירוע שכולכם בוודאי הייתם עדים לו. אש בגובה 30 מטר כילתה 30,000 דונם וגבתהאת חייהם של 44 אנשים. זה משהו שהעין וההגיון מסרבים לקבל.”

"על כן", אמר, "נוכחותכם חשובה פה. באתם לקחת חלק במשימת החזרת הכרמל לשגרה. נעבור במסלולים, נסרוק אותם, נוודא שהם בטוחים ופתוחים. הנוף אמנם שחור, אבל בתוכויש גם ירוק. אם הכל ילך כשורה, אנחנו שואפים שמטיילים יבואו לכאן כבר בשבת. תודהלכם, ובהצלחה.”

"שיקום של משהו שהוגדר כאסון לאומי"

שחף קלטש היה אחד מן הרבים שנרתמו למשימה. בשביל החיפאי הצעיר מרמת אשכול, זופעילות קל"ב (קרוב לבית). עכשיו, בעודו מפנה עצים, הוא נזכר בימים שבהם הם קרסו. “הגעתי הביתה באוטובוס מכיוון אימון בגולן, מלא חיילים וסוהר אחד. מתוך הנמנוםוהאזניות התחלתי לשמוע דיבורים על פקקים. עומס. עשר דקות אחרי טבריה כבר ראינו עשןשחור לא ברור באופק. כשהתקשרתי לאמא, היא אמרה שחושך בבית. מרוב עשן לא רואים יותרממטר קדימה. ובאמת, זה היה סוף שבוע של שחור וכתום. אי אפשר היה להמלט מזה. בראשוןבבוקר יצאתי לצבא במחשבה שוואלה, יש מצב שאני חוזר ואין בית.”

הוא לא הנחלאווי היחיד שחזר לשָבת של שריפה. למרגלות החי-בר, כמה סמלי מחלקותמגדוד "שחם" מספרים על העדויות ששמעו. “היו לא מעט חיילים שלנו שהלכו בשבת ההיאלפנות בתים. חזרו חמשוש, הגיעו הביתה, החליפו בגדים ויצאו אל האש. הם עשו את זה עלאזרחי, בלי פקודה ובלי דחיפה מהגדוד. פשוט יצאו להתנדב.”

"על היזמה של החטיבה שמענו שלשום", מספר שחף. “וכולם התלהבו. באנו לתת כאןעבודה, אבל גם ליהנות ממנה. מצב הרוח מצויין. אחרי השריפה היה לי חשוב לעזור. רציתילתרום כסף, לתמוך איכשהו, ולא ידעתי איך. מצאנו כאן את הדרך. מעולם לא חשבתי שייצאלי לקחת חלק במשהו כזה. שיקום של משהו שהוגדר כאסון לאומי".
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #53  
ישן 26-12-2010, 22:33
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,833
Facebook profile Follow me...
בתגובה להודעה מספר 52 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל - מפגש פסגה"

כדא לראות את כל התמונות באלבום של עיתון במחנה בפיסבוק
להתחיל מהתמונה הזו ולהתקדם הלאה:

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://sphotos.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-ash2/hs560.ash2/148293_10150139911649348_270208614347_8007798_514547_n.jpg]


התמונה צולמה במהלך תרג"ד משותף גדוד 9 של חטיבה 401 וגדוד931 של חטיבת הנח"ל

בהמשך מופיעות תמונות מתרח"ט הנח"ל

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://sphotos.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-snc6/hs002.snc6/165254_10150147246309348_270208614347_8135558_737352_n.jpg]

^ גם מגדוד ינשוף

ומהתרח"טים של 401 והנח"ל

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://sphotos.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-snc4/hs1369.snc4/164156_10150147253834348_270208614347_8135707_261584_n.jpg]
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #54  
ישן 26-12-2010, 22:43
  LP. LP. אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 23.03.05
הודעות: 239
שלח הודעה דרך ICQ אל LP. שלח הודעה דרך MSN אל LP.
בתגובה להודעה מספר 52 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל - מפגש פסגה"

תודה על הכתבה,

לא ברור לי איך אפשר לבצע דו"צ חי"ר- שריון, המיילס לא באמת עובד ורק יוצר וויכוחים, לפחות ממה שאני זוכר מתרגיל הדו"צ, גדוד שריון נגד גדוד חי"ר בשיזפון. מתוך כל גדוד החי"ר ניתנו כמה טילי דמה שהיו אמורים לעבוד עם מיילס, לכמה צוותים שהסתתרו להם בשטח ואיכשהו 'תפרו' את הטנקים כאשר אלו נכנסו למעבר צר והחירניקים טיווחו עליהם טילים מלמעלה. מג"ד החי"ר טען לניצחון וכמו כן גם מג"ד השריון. מישהו התנסה בדו"צ חי"ר- שריון שהתנהל אחרת? ואני לא מדבר על תרגילי מיילס בצאלים שם העניין מופעל ומתוחזק ברמה אחרת.

עוד דבר, בכתבה כתוב כי חלק מהתרגיל התבטל בגלל שטפונות בנחלים, אני מבין שצה"ל הפיק לקחים מתרגיל צליחה כושל שבוצע בירדן ע"י יחידת הנדסה כמדומני אבל עם כל הכבוד, לפי דעתי ראוי לתרגל צליחה של כוח רגלים, קטן כגדול בטח ובטח בשטח רמה"ג. כנראה שאף אחד לא יחוס עלינו, במידה ונותקף מכיוון הרמה, אם יש שטפונות או לא. לא זוכר שאי פעם דיברו על זה כשהייתי בנח"ל.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #56  
ישן 26-12-2010, 23:15
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
ועוד משהו מ"ירוק עד"
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

אלף בני אדם מטיילים באזור הכרמל
שלושה שבועות אחרי אסון השריפה, שב הבוקר עם ישראל, בהמוניו, לטייל בכרמל. 50 אלף בני אדם פקדו את האזור משעות הבוקר המוקדמות – עומסי תנועה כבדים נרשמים במקום. 95% ממסלולי הטיול פתוחים לטיולים

חדשות 2 | פורסם 25/12/10 13:36 | עודכן 25/12/10 17:09

המטיילים שבים לכרמל: 50 אלף בני אדם פוקדים משעות הבוקר המוקדמות את אזור הכרמל, עם פתיחתם של מסלולי הטיול - שלושה שבועות לאחר אסון השריפה.

כמות המבקרים גורמת לעומסי תנועה כבדים באזור: כביש מספר 721, בקטע שבין צומת אורן לצומת דמון עמוס מאוד לשני הכיוונים. במשטרה קוראים לציבור הנהגים שלא להגיע למקום, ולנסוע בדרכים חלופיות.



אתמול שבה ופתחה רשות הטבע והגנים 95% משבילי הכרמל לציבור הרחב - בשלב זה לטיול רגלי בלבד. מדובר באלף קילומטרים של שבילים, הכוללים 56 מסלולי הליכה בסך הכל. בין השבילים שאינם פתוחים עדיין לטיול:שבילים בתחום הר שוקף, רקית , הר ערקן והשבילים במתחם יישח.

חטיבת הנח"ל סייעה בהכשרת המסלולים



פתיחת המסלולים בסוף השבוע התאפשרה הודות לפעילות משותפת של רשות שמורות הטבע עם חיילי חטיבת הנח"ל, שסייעו בהכשרת השטח לטיולים.

לסרט הוידאו:

http://www.mako.co.il/news-israel/health/Article-8a0518b9c2d1d21004.htm&sCh=31750a2610f26110&pId=2082585621

"מאות רבות של חיילים התפרסו בעשרות רבות של מסלולים", סיפר השבוע אל"מ אמיר אבולעפיה, מפקד חטיבת הנח"ל, בראיון מיוחד לתכנית "שש עם עודד בן עמי". "התחייבנו בפני רשות הטבע לפתוח את מרבית הנתיבים, כך שעם ישראל יוכל לשוב ולטייל פה. כולנו הרגשנו רע עם השריפה הזאת, וכעת ניתנה לנו ההזדמנות לתרום ולהחזיר את הירוק לכרמל".

"זה בא מהמקום של אהבת המולדת, מהמקום הכי בסיסי, אנושי, וארצישראלי", סיפר אל"מ אבולעפיה. "השלמות עם המשימה הזו היא מוחלטת: כולם עוזרים משעות הבוקר המוקדמות, הגיעו הנה חיילים בלי שעות שינה".

אך עדיין, למי שכבר קיווה, לא רואים לבלובים ראשונים אחרי האסון הכבד החודש. "הריח החריף של השריפה עדיין באוויר", מספר אל"מ אבולעפיה. עם זאת, ברשות הטבע והגנים מזמינים את הציבור הישראלי לשוב ולטייל באזור - במיוחד לאחר האיסור שחל על ההתקרבות למקום בימים הראשונים שלאחר כיבוי השריפה.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #57  
ישן 28-12-2010, 21:13
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
גדס"ר הנח"ל - פרס הרמטכ"ל
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

ברכות לגדס"ר חטיבת הנח"ל, על קבלת פרס הרמטכ"ל - מקום ראשון ביחידות השדה


http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/today/10/12/2705.htm


רא"ל אשכנזי העניק את פרס הרמטכ"ל ליחידות המצטיינות השנה



יום שני, כ' בטבת התשע"א, 27 בדצמבר 2010, 21:50



בטקס הוענקו תעודות הצטיינות ליחידות הזוכות מבין היחידות מבצעיות ביבשה ובזרועות, יחידות מילואים, יחידות הדרכה ואימונים ויחידות טכנולוגיה, תומכי לחימה ומנהלה. הרמטכ"ל: הזוכים מהווים דוגמה אישית ומקצועית של חוסן ועוצמה



מערכת אתר צה"ל



הרמטכ"ל רא"ל גבי אשכנזי העניק הערב (שני) את פרס הרמטכ"ל ליחידות המצטיינות לשנת תש"ע. בטקס הוענקו תעודות הצטיינות ליחידות הזוכות בקטגוריות השונות: יחידות מבצעיות ביבשה ובזרועות, יחידות מילואים, יחידות הדרכה ואימונים ויחידות טכנולוגיה, תומכי לחימה ומנהלה.

כמו כן, הוענק הערב פרס ליחידות מצטיינות בתחום הפעילות החינוכית וכן הוענק פרס לשלושה קצינים על כתיבה צבאית מקורית.

"נתיבי ההצטיינות הם שונים ומגוונים, אך יש חוט של זהב הנמתח בין היחידות הללו ובין כל הנוכחים כאן היום, כולם יוצאים מהגבולות המוכָרים של השגרה ושל הָבינוניות, מובילים דרך ונורמות של תרומה והתפתחות, ומקדישים את זמנם כדי להוביל את השיירה השומרת על תושבי ישראל, לעבר חוף מבטחים של אחדות, דוגמה אישית ויחידתית, מקצועיות, חוסן ועוצמה", אמר הרמטכ"ל באירוע.

היחידות המצטיינות נבחרו על-ידי ועדה שמונתה לצורך כך מטעם הרמטכ"ל והבחירהדווקא בהם נעשתה על סמך פעילותם בתחומים השונים במהלך השנה החולפת.

גדס"ר נח"ל ניצח את יתר היחידות המבצעיותביבשה


בקטגורית היחידות המבצעיות ביבשה זכה גדוד הסיור של הנח"לבמקום הראשון ולאחריו יחידת הכלבנים של "עוקץ" וגדוד "צפע" של חטיבת הצנחנים. במסגרת היחידות המבצעיות בזרועות זכתה ראשונה יחידת שייטת הצוללות ולאחריה בסיס אשדוד של חיל הים ובסיס פלמחים של חיל האוויר.

בקטגורית יחידות מפקדה מבצעיות הוביל בסיס חיפה של חיל הים ולאחריו אגד צפון שלמערך הנ"מ והחטיבה המרחבית "עציון". את יחידות המילואים הובילה חטיבת "הראל" ולאחריה, במקום השני, חטיבת "חיצי האש". מחוז דרום של פיקוד העורף הגיע למקום השלישי בקטגוריה זו.

מבין יחידות ההדרכה של צה"ל נבחר בית הספר למקצועות התקשוב במקום הראשון ולאחריו בית הספר למקצועות חיל הרגלים ובית הספר לקצינים, בה"ד 1. את היחידות תומכות לחימה ומנהלה הובילו היחידה המרחבית "שמשון", מרכז השיקום והאחזקה והמרכז לשירותי רפואה של צה"ל. מספנת חיל הים זכתה מבין יחידות הטכנולוגיה, מותירה את המקום השני לחטיבה הטכנולוגית של זרוע היבשה והשלישי ליחידת החוזי והמיפוי של אגף המודיעין.

בתחום החינוך זכתה אוגדת יהודה ושומרון במקום הראשון ולאחריה עוצבת "געש" ובסיס רמת דוד של חיל האוויר.

סוגיות מרכזיות באתגרי בניין הכוח והפעלתו

במסגרת קטגוריית הזוכים בתחום הכתיבה הצבאית זכה במקום הראשון אלוף-משנה אמירהרפז, ראש החטיבה האסטרטגית במטה לביטחון לאומי, זאת על מאמרו "תפקידיו החדשים של התמרון היבשתי". סגן-אלוף דלית כספי שנכר, ראש ענף אסטרטגי באגף התכנון, הגיעה אל המקום השני בזכות מאמרה "האיום: מצור ימי". רב-סרן נתי תורג'מן, יועצת ארגונית ופסיכולוגית צבאית בבית הספר לקצינים, עלתה אל המקום השלישי בזכות על מאמרה "המ"כ במלחמת לבנון השנייה: מפקדים שאינם מפקדים".

שלושת הזוכים העלו במאמריהם סוגיות מרכזיות באתגריו של בניין הכוח והפעלתו.





תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

הרמטכ"ל, רא"ל גבי אשכנזי ומפקד הגדס"ר, סא"ל ישראל שומר. צילום: אורי שיפרין, דובר צה"ל





תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

נציגי הנבחרת עם המח"ט, אל"ם אמיר אבולעפיה והמג"ד, סא"ל ישראל שומר. צילום: אורי שיפרין, דובר צה"ל
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #62  
ישן 03-01-2011, 21:51
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
עצרת חטיבת הנח"ל
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

ואיך אפשר לסיים אימון בלי עצרת חגיגית כמיטב המסורת של חטיבת הנח"ל. מפקד פיקוד המרכז, אלוף אבי מזרחי מרוצה והחטיבה מפתיעה וחוגגת לו יום הולדת 53, מפקד האוגדה, תא"ל יחזקאל אגאי מרוצה ומשבח והמח"ט, אל"ם אמיר אבולעפיה, גאה בהישגים של פקודיו. והכי חשוב - לא לעצור כאן ולהמשיך להשתפר ולהשתפר ולהיות הכי טובים:

http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/today/2011/01/0301.htm

מפקד פיקוד המרכז השתתף בעצרת שלחטיבת הנח"ל ואמר לחיילים כי "בכל פעם שאני נפגש עמכם אני יודע כי היתרון האנושיאינו רק סיסמה עבורכם". מפקד החטיבה: "ביחד נוביל את הנח"ל לשיאים חדשים"

תמרה שביט

אחרי תקופת אימונים ארוכה, ערכה חטיבת הנח"ל יום של רגיעה מאומצת. חייליה פקדואת ירושלים והשתתפו ביום ספורט שהתפרס על פני מדשאת הענק של גן סאקר. אחר-כך המשיכולעצרת ענק חטיבתית בבנייני האומה.

מפקד פיקוד המרכז, אלוף אבי מזרחי, חגג בערב זה את יום הולדתו ה-53. לצלילי שירת "יום הולדת שמח" רועמת, הכריז: “הלב מתמלא בתחושת סיפוק וגאווה על היותכם חטיבהמלוכדת ומגובשת, המשדרת עוצמה, איכות ומצוינות. בכל פעם שאני נפגש עמכם אני יודע כיהיתרון האנושי אינו רק סיסמה עבורכם; להיות לוחם בחטיבת הנח"ל זו משימה שאינהמסתכמת באימונים ובפעילות מבצעית. אתם מסוגלים לעמוד בכל אתגר, בכל עת ובכלמקום".

"אנו עומדים בסיומו של אימון החורף”, הזכיר. "סיימתם זה עתה תרגיל חטיבתי מורכבמאוד. זהו שלב אחד נוסף בהכנת החטיבה למשימותיה בחירום. הוכחתם את עצמכם. היו גאים, אך אל לכם לנוח על זרי הדפנה. אויבנו מצפון ומדרום לא שכחו לרגע את מזימותיהםהמלחמתיות".

מאחורי הקלעים, בטקס הענקת דרגות שהתנהל רגע לפני העצרת, סיכם גם מפקד האוגדה, תא"ל אגאי יחזקאל, את התרשמויותיו מתקופת האימונים. "אני לא יודע אם רוחות מלחמהמנשבות בצפון", אמר, "אולם אני יודע שאנו ברמת מוכנות גבוהה: הן בהיבטי הציוד, הןבהיבטי האמל"ח, הן בהיבט האנושי. האנשים שניצבים כאן הם חוד החנית שלנו. מבחינתי, אין שום סיבה שמצטיינת הרמטכ"ל בשנה הבאה לא תהיה חטיבת הנח"ל".

"גאה להיות מפקדיכם"

זוהי תקופה של גאווה עבור חטיבת הנח"ל: לפני כחודש, קטפה החטיבה את המקום שנימבין חטיבות החי"ר באליפות הכושר הקרבי של צה"ל; לפני כשבוע זכה גדוד הסיור שלהבפרס הרמטכ"ל; ובין לבין, ניהלה תרגיל חטיבתי אותו מכנה מפקד האוגדה "מהמורכביםשראינו”.

חטיבת הנח"ל כולה התכנסה כאן יחדיו בערב מיוחד זה על מנת לציין רגע משמעותי", אמר מפקד החטיבה, אל"מ אמיר אבולעפיה, לחייליו. "בעוד ימים ספורים תתייצבו בגזרותהביטחון השוטף, אולם בטרם תכנסו לבסיסיכם החדשים, נכון לעצור ולהתבונן לאחור. המטרההראשון שקבענו לעצמנו בראשית האימון הייתה החוסן הנפשי והפיזי. הוכחתם שאתם עומדיםבה; מעולם לא נתקלתי במספרים כה זעומים של פורשים מתרגילים כה ארוכים וקשים. זההסטנדרט, ושכל האחרים ילמדו. אני מאמין בכם, וגאה להיות מפקדכם. ביחד נוביל אתהחטיבה לשיאים חדשים".

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #64  
ישן 14-01-2011, 08:45
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
גדס"ר נח"ל - בית הספר התמונות
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

בהמשך לכתבה אמן לוחם, על בית הספר של גדס"ר נח"ל:

אתר מז"י ב-FACEBOOK העלה תמונות שצולמו בעת הכנת הכתבה. בית הספר מהווה חלק מרכזי בגדוד הסיור של חטיבת הנח"ל, שזכה בדצמבר 2010

בפרס הרמטכ"ל ליחידות השדה 2010.

הגדס"ר יחידת השדה הסדירה המצטיינת בצה"ל.

מפקדי ולוחמי גדס"ר נח"ל לא נחים על זרי הדפנה. חרטו להם כמטרה:

בכל יום להצטיין עוד יותר בהשוואה ליום הקודם.

הישגיות תוך שמירה על כבוד האדם ואווירה טובה.

נאמנים לסיסמא,

"חטיבת הנח"ל - היתרון האנושי"

ובו בזמן,

"זריזות, חדות וחתירה למגע".



http://www.facebook.com/album.php?aid=33616&id=134587129898134


התמונות של זרוע היבשה‏ - אמן לוחם - מסלול ההכשרה של גדס"ר נחל‏

כדי להכשיר לוחם בצה"ל דרוש תהליך ארוך של פיתוח ואימון, במהלכו הופכים נערים צעירים ללוחמים. צוות "ביבשה" ליווה את מסלול ההכשרה של גדס"ר נח"ל על כל שלביו ונחשף לחיילים שעוברים אותו, למפקדים שמתפתחים במהלכו ולמה שביניהם.

כתב: שיר פילו
צילום: איתי כהן וחנן גרינבלט


לכתבה המלאה: http://mazi.idf.il/6368-9571-he/IGF.aspx




תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

סרן שור: "בסוף המסע זאת תהיה הפעם הראשונה שהחיילים פוגשים את בית ליד, שם הם יעברו את כל המסלול. אי אפשר סתם להגיע לשם באוטובוס, הם צריכים להרוויח את העלייה ליחידה ברגליים."

"אני יודע שיהיה קשה אך אין ממש איך להתכונן"
ערפל המסלול התחיל.

שלב 1: מסע עלייה ליחידה

המשימה: להתרגל למסך הערפל
בתוכנית: ים, הליכה אגרסיבית וסיפורים על בית ליד
מיקום: מחוף בית ינאי לבסיס בית ליד

כתב: שיר פילו
צילום: איתי כהן




תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

כתב: שיר פילו
צילום: איתי כהן



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

באימונים כאלה אנחנו המפקצ"ים מהווים חלק משמעותי"

שלב 2: אימונים
המשימה: לתרגל לחימה בשטח האש שלהיחידה
מטרה: לחנוך את החיילים ולהביא אותם לרמה מקצועית גבוהה
בתוכנית: להסתער, לזרוק רימון, ולאכול פסטה לארוחת בוקר
מיקום: ליד ראש העין או "מגרשמשחקים קטן בלב גוש דן", על פי סגן ציון נחאיסי

כתב: שיר פילו
צילום: חנן גרינבלט



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

צילום: חנן גרינבלט


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

כשהם מגיעים לראש הגבעה תופסים חברי החוליה מחסה, וסגן פנסקי מדריך כל חייל בתורו. ביחד הם זורקים אבן, לאחר מכן רימון גולם. לבסוף גם הרימון החי, הם קופצים ונשכבים על הקרקע. העשן ממלא את האוויר והתהליך עבר בשלום

"זאת הפעם הראשונה שהוא זורק רימון עם חיילים"

כתב: שיר פילו
צילום: חנן גרינבלט





תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

חזרנו בשבע בבוקר מלילה לבן של ניווט"

כתב: שיר פילו
צילום: חנן גרינבלט






תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

שלב 3: פעילות מבצעית
המשימה: לתגבר את הגדס"ר בפעילות השוטפת
מטרה: להטמיע בחיילים הרגלים שיהפכו אותם ללוחמים טובים יותר
בתוכנית: פטרול, פילבוקסיםותובנות על הלחומים הוותיקים
מיקום: מצדות יהודה, חברון
מחזקים את הגדוד בפעילות השוטפת.

כתב: שיר פילו
צילום: איתי כהן





תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

שלב 4: מסכם חוליה

המשימה: להפוך לחוליה מתפקדת.
מטרה: לעודד מנהיגות, לתת לכל חייל להתנסות בפיקוד.
בתוכנית: המרוץ למילון, גרסת הנח"לוואים.
מיקום: הרי ירושלים.

כל אחד מחברי החוליה מפקד על משימה אחרת, מתכנן את אופי ביצועה ומוביל את הכוח במהלכה. בוחנים יכולות.

כתב: שיר פילו
צילום: איתי כהן




תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

מיקום: הרי ירושלים.



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

הקושי גורם לך להעריך את הדברים הקטנים" סוף מסלול.

שלב 5: מסכם מסלול
המשימה: לפזר את מסך הערפל, ובאופן כללי לא לעמוד הרבה בצל
מטרה: לבחון את הפלוגה מול כל התכנים שהועבר ובמסלול
מיקום: מדבר יהודה

כתב: שיר פילו
צילום: איתי כהן




תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

צילום: איתי כהן







תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

צילום: איתי כהן




תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

רב"ט כהן: "מנסים להעריך את הסוף, להסתכל על התמונה מהצד. אתה עם הצוות מתחת לאלונקה, אחרי כל מה שעברתם. זה הזמן לקחת את הדברים הטובים ולזכור את החוויה בתור משהו קשה אבל מאוד יפה".

כתב: שיר פילו
צילום: איתי כהן
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #67  
ישן 17-01-2011, 16:54
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
גדוד 932 בדו תרח"ט
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

רצ"ב כתבה מאתר צה"ל על גדוד 932 מחטיבת הנח"ל, בדו-תרח"ט בדצמבר 2010:

http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/today/2011/01/1702.htm

הם דווקא לא חיכו לגשם



יום שני, י"ב בשבט התשע"א, 17 בינואר 2011, 15:36



לוחמי חטיבות הנח"ל ו-401 לקחו חלק באימון חורפי משותף רחב היקף ברמה"ג. הגשם, הבוץ והמעלות שצנחו עד האפס כמעט, לא הקלו על ביצוע התרגיל, אך בסיום חשו כולם שביעות רצון. "יש תחושת מסוגלות, החזרנו עטרה ליושנה", סיכם המג"ד.



סיון פלג



"תרח"ט חורף" הוא ביטוי הטבוע עמוק בנפשותיהם של החיילים הקרביים. לרוב הם מתכוונים לחורף ארצישראלי טיפוסי: בדרך כלל פשוט קצת פחות חם מהקיץ. אבל בתרגיל הדו-חטיבתי של חטיבת הנח"ל וחטיבה 401 התחלף החורף הישראלי בחורף אירופאי. גשם רב, בוץ בכל מקום וטמפרטורות שנושקות לאפס מעלות היו נחלתם של המתאמנים, שיכלו לפחות להתנחם בנוף עוצר נשימה של פסגות מושלגות מכל עבר.

מבחינת גדוד גרניט של חטיבת הנח"ל, התרח"ט סימל את השבוע הכמעט אחרון של אחד האימונים המשמעותיים שעברו בשניםהאחרונות. כולם - ממפקד החטיבה ועד לאחרון הלוחמים - הרגישו סיפוק ומיצוי עצמי והעידו שהרבה זמן לא היה אימון שכזה. עם כניסתם לתפקיד של מפקד הגדוד וסגנו החדשים נראה שנכנסה גם רוח חדשה לגדוד.

"
חלק מהעניין זה לדעת להילחם גם בחורף", הבהיר מפקד הגדוד, סא"ל רועי שטרית. "זה חלק מהאיתנות שלנו, לדעת לעבוד בתנאי קיצון, לשמור על איכות המשימות למרות הקור. הציוד שיש ברשותנו הוא טוב מאוד ורקצריך לדאוג לתנועה".

"
היה לנו אימון מאתגר מאוד, מעצים ומקצועי", סיכם סא"ל שיטרית. "טיפחנו את כשירות הבסיס, התחלנו מתרגילי חוליה, השקענו בכשירות הכיתות ובפעם הראשונה עשינו בחני פלוגה. היה לנו אימון ממוכן בולט ביותר". בנוסף, היו שיתופי פעולה רבים עם חיל השריון ועם חיל האוויר.

"
הגענו להישגים משמעותיים", התגאה המג"ד, "היום אנחנו גדוד זריז שהסיר חלודה מתקופת הביטחון השוטף. אנחנו קפיץ דרוך עם יכולת מעבר ממצב למצב. לא האמנו אבל עמדנו בכל היעדים. יש תחושת מסוגלות, החזרנו עטרה ליושנה", הוא מסכם.

"
הלילה הקר ביותר בשירות שלי"

רס"ן (מיל') יחיאל אמויאל, שמשמש כמג"ד במילואים של הגדוד, מתעקש להתנדב למילואים בכל תרגיל של הגדוד. "ללא ספק חזרנו לשורשים", הוא אמר בסיום התרגיל. "במשך תקופה ארוכה לא היו אימונים כלל ובשנים האחרונות הבינו את החשיבות שלזה. החטיבה חשובה לי ולכן אני עדיין מתנדב למילואים. אנחנו היתרון האנושי שדואג לפיתוח החיילים ושדרת הפיקוד".

אם מביטים להרף עין, רחבת המנוחה של הגדוד נראית כמו מכבסה אחת גדולה, מלאה בבגדים חמים ומלוכלכים. אך מי שמתאמץ מגלה בין שכבות הביגוד את החיילים, שורפים טונה, מחליפים חוויות ותופסים תנומה. הבוץ כבר החל להתקשות, ומדי פעם בפעם השמש מציצה מבין העננים ומחממת את החיילים שמנסים להתגבר עלהקור עד האקט הבא.

סמל אליאב מאמא, החובש של הפלוגה המסייעת, לא מפסיק לרוץ בין החיילים. "אתמול היה הלילה הכי קר שלי בשירות. מתוקף תפקידי הייתי צריך לדאוג לחיילים שלא יחטפו היפותרמיה, וקצת שכחתי את עצמי שם", סיפר. "כל עצירה עשיתי סיבובים בין כולם כדי לבדוק שכולם חיים. בסך הכול למדנו מהאימון המון, ולמרות הקושי, הקור והבוץ שלא הפסיק להידבק לנעליים ולהכביד עוד יותר, היה שווה לצאת, בעיקר בשביל הנוף המושלג".

אך מעבר לקור החודר, התחושה העיקרית ששררה בין החיילים לאחר האימון הייתה סיפוק. "האימון הכי טוב שהיה לי", שיתף סמ"ר הלל צבי, סמל מחלקה בפלוגה המבצעית. "לא יכולתי לבחור דרך טובה יותר לסיים את השירות. יש בפלוגה מוטיבציה גבוהה, גאווה וכיף. נתנו לנו אוויר וזמן להווי באימון, עשינו ערבי פלוגה וטיולים ובכל אפטר נסענו כולנו לקריית שמונה למסעדה ולמשחק ביליארד. באימון הזה הרגשתי שיש ארגון ומטרה לכל דבר. עשיתי את מה שציפיתי מעצמי והיום אני יכול להגיד שמיציתי את עצמי".



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

''היה לנו אימון מאתגר מאוד, מעצים ומקצועי''. צילום: ירדן מן, דובר צה"ל.





תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

''חלק מהעניין זה לדעת להילחם גם בחורף''. צילום: ירדן מן, דובר צה"ל.


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

''בסך הכול למדנו מהאימון המון, למרות הקושי, הקור והבוץ שלא הפסיק להידבק לנעליים ולהכביד עוד יותר''. צילום: ירדן מן, דובר צה"ל.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #68  
ישן 21-01-2011, 06:57
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
גדוד 932 בגבול לבנון
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/bamahana/2011/03/02.htm

על רקע המשבר הפוליטי המחריףבלבנון: בפיקוד הצפון שומרים על דריכות



יום רביעי, י"ד בשבטהתשע"א, 19 בינואר 2011, 22:22



בפצ"ן מתכוננים לפעילויותהסחה של חיזבאללה בעקבות טיוטות כתבי האישום שהוגשו השבוע. קצינים בגזרה: "דואגיםלהישאר דרוכים"



רעות פרקש, "במחנה"


על רקע המתיחות בלבנון בעקבות הגשתן של טיוטות כתבי האישום בפרשת רצח ראש הממשלהלשעבר, רפיק אל חרירי, בפיקוד הצפון מתכוננים לאפשרות של הסלמה.

טיוטות כתביהאישום בפרשת רצח חרירי האב הוגשו בערב יום שני האחרון לבית־הדין הבין–לאומי בהאגעל־ידי תובע שמונה מטעם האו"ם. התוכן הרשמי יפורסם רק בעוד מספר שבועות, אז יוחלטאם יש מספיק ראיות כדי להמשיך במשפט. הציפייה לטיוטות כתבי האישום העמיקה את המתחהפוליטי בלבנון, כאשר בשבוע שעבר התפטרו 11 שרים המקורבים לחיזבאללה מממשלת לבנון. במקביל למהלך האשים מזכ"ל הארגון, חסן נסראללה, את חרירי הבן בשיתוף פעולה עם ישראלוארצות הברית.

על פי ההערכות, חיזבאללה יימצא אשם בביצוע הרצח. מרביתהתרחישים טוענים כי גם אם תופנה אצבע מאשימה כלפי חיזבאללה, הארגון לא ינסה לתקוףאת ישראל. על אף זאת, בצה"ל לא לוקחים סיכונים ופוקחים עיניים לעבר המתרחש אצלהשכנה מצפון. "אין שינוי בשטח, והכוחות מתנהגים כרגיל. גם אנחנו לא שינינו את ההתנהגות שלנו", סיפר קצין בפיקוד המעורה בנושא. "מבחינתנו זה עניין פנים לבנוני, וכרגע צבא לבנון שולט בשטח. אין התפרעויות ואין איבוד שליטה".

במקביל לטוןהרגוע שמשדר הפיקוד, דווקא בקרב כוחות יוניפי"ל שמוצבים על הגבול מטעם האו"ם ניכרהשבוע חשש מהשלכותיו של פרסום הדוח. "מבחינת האו"ם האירוע מטריד ומלחיץ משתיסיבות.

הראשונה היא שכאשר אין ממשלה בלבנון - אין מי שיאריך את המנדט שלהםבאזור", הסביר קצין הקישור לאו"ם של פיקוד הצפון, סא"ל מיקי אטיאש. "בנוסף, במצב כזה - אף אחד לא מגן על הכוחות השוהים באזור". לדבריו, בימים אלו כוחות יוניפי"לרגישים יותר כלפי האוכלוסייה הלבנונית על מנת למנוע מצב של חיכוך ואיבוד שליט ."יוניפי"ל הוא סוג של כוח משמר, וכאינטרס לאומי אנחנו רוצים שישהה שם", הוסיף סא"ל אטיאש. "קיים חשש להתלקחות באזור, וכוח האו"ם הוא גורם ממתן".

חטיבת הנח"ל, שעלתה באחרונה לתפוס קו בצפון, נחתה היישר למציאות של גבול נפיץ וגזרה שמצויהבכותרות ברחבי העולם. "אנחנו מתנהגים כרגיל, ודואגים להישאר דרוכים.

אנחנו חדשים בגזרה אז המתח המבצעי הוא גבוה - שזה יתרון", הסביר סמג"ד 932 של הנח"ל, רס"ןיוסי פנסו. "אין שינוי מיוחד בהוראות, וגם מעבר לגבול לא רואים הבדלים.

צבא לבנון והאו"ם מתנהגים כרגיל, אך האו"ם יותר רגיש לפעילות שלנו. בכל פעם שצה"ל פועלבאחת המובלעות, כוח של יוניפי"ל מגיע ללוות אותו".

גדוד 932 שוהה בימים אלה בגזרת מצפה עדי, אותה הגזרה בה נהרג באוגוסט האחרון סא"ל (מיל') דב (ברי) הררי בזמן תעסוקה מבצעית בצפון. רגע לפני סגירת ציר שגרתית בסוף יום, סיפר סגן מפקד הפלוגההמבצעית בגדוד, סגן עמרי סיינר, על התחושות בנקודה הרגישה. "אנחנו יודעים שישהתרחשות, מדברים על זה בתדריכים וכל חייל כאן מודע לזה", הוא שיתף. "למרות זאת, לאראינו משהו בשטח. אנחנו מגבירים ערנות וכוננות בכל מקרה"




</SPAN>תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

על פי ההערכות, חיזבאללה יימצא אשם בביצוע הרצח. צילום: נועה סיטי אליהו
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #69  
ישן 24-01-2011, 20:50
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
גדס"ר נח"ל - לירות או לא לירות
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/today/2011/01/2401.htm

לירות או לא לירות? זאתהשאלה



יום שני, י"ט בשבטהתשע"א, 24 בינואר 2011, 11:27



משהו טוב קורה בממלכת יהודהושומרון. לצד עשרות כלי הכנה לכוחות, התחילו להשתמש בתיאטרון. מפקדי גדס"ר נח"ל, הנכנסים לגזרת בנימין, תרגלו תרחישים כדי לעבד ממרחק בטוח את הדילמות שבשטח. ההצגהחייבת להמשך.



תמרה שביט

אפילו לאנשי צבא, לא כל העולם הוא סקירות מבצעיות. הוא גם במה. חיילי גדס"ר נח"ל יכנסו בימים הקרובים לגזרת בנימין שבמרכז יהודה ושומרון. רגע לפני כניסתם, עברו כלל מפקדיו – מהסמלים ועד למג"ד – את תכנית ההכנה המנטלית של האוגדה. בין שלל מרכיביה נכללה סדנת תיאטרון בהנחיית הקבוצה "די-תיאטרו" (D-Theatro) כדבריה של מפתחתהתכנית, רס"ן דסי פאר: “זו הזדמנות לטעות לפני הטעות, בסביבה מבוקרת, כדי שבשטח ייעשו הדברים הנכונים".

"אני הרבה יותר שקט כשמחבל מגיע למחסום ומתחיל לירות", העיד מפקד הגדס"ר, סא"לישראל שומר. “לכך החיילים אומנו. עם זה הם יודעים להתמודד. השקט מפסיק כשיורד גשם, כשאתה עצבני בשעה השביעית למשמרת, מגיע רכב עם אשה בהריון והמג"ד צועק עליך. קבלתהחלטות ברגע כזה היא דבר אחר לגמרי".

"דווקא בסיטואציות לא פשוטות חשוב למצוא את הדרך להתמודד. אף פעם לא יהיה מוצאטוב. אבל יש את המוצא הכי סביר", אמר המח"ט הגזרתי, אל"ם סער צור. "אל תתביישו",הוסיף המג"ד ופנה לחייליו. "זה יראה לכם מצחיק בהתחלה, אבל תכנסו לעניין. ככל שנטעה כאן, כך נוכל לענות על יותר שאלות".

"מה הבעיה? אני יהודי"

על כן פתחו בדילמות הקלות, ועברו בהדרגה אל הקשות יותר. כל אחת הוצגה במרכז החדר, כשהמפקדים משחקים את תפקידי המפתח, ולאחר מכן נדונה ארוכות בקבוצות.

תרחיש ראשון: אחרי שבועיים שבהם נזרקו ארבעה בקבוקי תבערה על אותו הכביש, מוצבמארב. השעה שעת בין ערביים. נער ערבי מגיע עם בקבוק ומצית. הציעו לו 40 ש"ח אם יפגעברכב, 50 אם יפצע, 70 אם יהרוג. עבורו זה לא מעט. על הכביש מתקרבת מכונית. מולו, עלהגבעה, שוכבים הקלעים.

תרחיש שני: השעה 4:05. שבת נכנסת ב-4:20. הגדוד מקבל פקודה לחסום את הכניסהליישוב יהודי לפני כניסת השבת. בחור יהודי-דתי מגיע ומנסה לעבור. כשנחסם, מתרעם:"מה הבעיה? אני יהודי". בלהט הוויכוח, מנסה לתקוף את אחד החיילים עם מברג.

תרחיש שלישי: מחסום ביציאה מכפר ערבי. בתוך הכפר, פועלים כוחותינו. כוחות מחוץ לכפר מקבלים פקודה: איש לא יוצא עד סוף הפעילות. חולה אנוש מגיע מלווה בחבר היסטרי, שמתחנן להוציאו החוצה.

"חשוב להבין שאתה לא לבד", התייחס מ"פ אחר לתרחיש השני. “לקרוא לגיבוי, להיעזרבבכירים ממך. למצוא את האנשים שיכולים לעצור את המצב מבלי להביא להסלמה". לדבריוהוסיף אחד החיילים, “חשוב לשמור על קור רוח, להתאמץ שלא להגרר לריב. אם תענה לבחורשהכביש סגור "ככה", כנראה תביא לפיצוץ. אם תסביר לו בגובה העיניים, אם תביא ג'יפשיחזיר אותו למקום ממנו בא, זה כבר סיפור אחר לגמרי".

נקודת זכות לצבא שלא מטייח

די-תיאטרו הם השלישייה ארז גרוסברג, בן רודשבסקי ואריאל די-קסטרו. שלושתם שחקניםמנוסים, שלושתם יוצאי יחידות קרביות (הראשונים בצנחנים, האחרון בנח"ל). מזה שלושעשרה שנים הם עובדים עם הצבא, מעבירים סדנאות והופעות הדורשות את שיתוף הקהל. הםהופיעו מול סדירים ומילואימניקים, חיילים ומח"טים, יחידות עורפיות ויחידות מובחרות. בשנתיים האחרונות, במסגרת ההכנה המנטלית, התחילו להכניס את הקהל לסימולציות.

"זו נקודת זכות לצבא”, אומר אריאל. "הוא לא מטייח. לא אומר: תעגלו פינות ונסיט מבט. הוא מביט לאמת ישירות בעיניים. אומר: קשה לכם. אנחנו מבינים. עכשיו בואו נדברעל זה. בואו ניתן לכם את הכלים להתמודד”.

ולא רק עם הצבא הם עובדים. גם עם חברות פרטיות ועם בתי ספר, “כל מקום שבו אנשיםפוגשים אנשים". המטרה היא ליצור שיח על דילמות שמעסיקות את הקהל, יהא אשר יהא, לתתכלים לתקשורת ולהטמיע ערכים.

"בעבר לא היו מעודדים שיח כמו שמעודדים היום", אומר אריאל. "ללוחמים לא תמיד נוחלדבר על רגשות. התיאטרון מדובב אותם, מוציא מהם נינוחות. גם מי שלא מדבר יכול לראותאיך מגיבים אחרים. אנשים פחות ופחות מסתגרים בתוך עצמם".




תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

רגע לפני כניסתם, עברו כלל מפקדי גדס''ר נח''ל – מהסמלים ועד למג''ד – את תכניתההכנה המנטלית של האוגדה. צילום: תמרה שביט, דובר צה"ל.


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

''דווקא בסיטואציות לא פשוטות חשוב למצוא את הדרך להתמודד. אף פעם לא יהיה מוצאטוב. אבל יש את המוצא הכי סביר''. צילום: תמרה שביט, דובר צה"ל.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #70  
ישן 28-01-2011, 05:53
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
גדוד 50 בחרמון
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/bamahana/2011/04/2603.htm

לא ניפול מהרגליים אם חיזבאללהיעשה משהו שלא חשבו עליו"



יום רביעי, כ"א בשבטהתשע"א, 26 בינואר 2011, 17:18



לוחמי הנח"ל עלו באחרונה לקוצפון, וכבר הספיקו לתרגל תרחישים של התחממות בגזרה. המצב הרגיש בלבנון הפך אתהתרגול לאמיתי יותר



רעות פרקש, "במחנה"



בוקר שגרתי ברמת הגולן, חלק מהפסגות עדיין מושלגות מהסופה וטיפות גשם מתחילות לרדת.חיילי גדוד 50 של חטיבת הנח"ל מתחילים במשימות השגרתיות ועולים לשמירות בקורשמאפיין את שעות הבוקר המוקדמות. לפתע, מתחלף הגשם החלש במטר פצמ"רים רועש, והלוחמים רצים מיד לטפל באירוע. כבר במהלך הלילה זרמו ידיעות מודיעיניות על פעילותבאזור הגבול, וההפצצות לא הפתיעו את החטיבה הירוקה.


על אף התיאור המטעה לא מדובר בהפגזת אמת, אלא בתרגיל שנועד לבחון את מוכנות הלוחמים להתחממות בגזרההצפונית. הם הגיעו לתפוס קו לפני זמן קצר, וכבר הספיקו ללמוד את התרחישים האפשריים בגזרה. בחמ"ל עסוקים בהזרמת תרחישים בזמן אמת, ומורים לחיילים כיצד להגיב. הקצינים יורים הוראות למכשירי הקשר, ומפת האזור מוקרנת על הקיר. בכל מוצב מגיבים החיילים לפי התרחישים, ופונים להגן על היישובים ולתקוף מהעמדה המתאימה ביותר.


על רקע ההודעה כי נג'וב מקיאתי, איש סודו של נסראללה וחבר חיזבאללה צפוי להיות ראשהממשלה הבא של לבנון, המצבים שמתורגלים לא נראים כל כך רחוקים מהמציאות. "התרגיל שלגדוד 50 הוא חלק מהכניסה שלהם לקו", סיפר סגן מפקד חטמ"ר החרמון, בו מוצב הגדוד, סא"ל איציק נחמיאס. "התפקיד שלנו הוא לא להיות רגועים, ואנחנו צריכים להיות ערנייםודרוכים. לא ניפול מהרגליים אם חיזבאללה יעשה משהו שהוא לא עשה אף פעם ושאף אחד לאחשב עליו", הוסיף. "קל ללוחמים להיכנס לשגרה ולהירגע, במיוחד לנוכח הנופיםהפסטורליים כאן, אבל הם צריכים להיות ערוכים לכל תרחיש - מפיגוע פח"ע נקודתי ועדלמשהו גדול וכולל".


התרגיל תוכנן מראש ונעשה כצעד שגרתי לגדוד חדש שמגיע לגזרה הצפונית. "למרות שבנאומו ציין נסראללה כי הוא לא מעוניין להתקיף, המצב באזור רגיש", אמר גורם מודיעיני בפיקוד הצפון. "חיזבאללה הוא כבר לא ארגון גרילה כמו שהיה לפני מלחמת לבנון השנייה. תמיד צריך לחשוב צעד אחד קדימה כי הם יודעיםלהפתיע".


שעה וחצי מאוחר יותר, מכריזים הקולות שבוקעים ממכשירי הקשר על סיוםהתרגיל. הלוחמים חוזרים לשגרה והחיילים בחמ"ל מבצעים סיכומים אחרונים. "הלך טוב, ואני מרוצה מהתוצאות. הגדוד מתחיל לתפוס את העניין, הלוחמים מבינים את הגזרה ורואים שיפור מתרגיל לתרגיל", סיכם מפקד חטמ"ר החרמון, אל"ם מוניר עמאר. החיילים במוצבים חוזרים לשגרה, לכמה שעות נוספות של שמירות וסיורים אל מול הכיפות המושלגות. המתח יורד אט–אט, והחיוך שב לפנים - לפחות עד הפעם הבאה.


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

לוחם בתרגיל. ההפצצות לא הפתיעו את החטיבה הירוקה. דובר צה"ל
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #72  
ישן 01-02-2011, 18:59
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
חטיבת הנח"ל באסון המסוקים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

בדיוק עכשיו לפני 14 שנה, מספר שניות לפני השעה 19:00, בערב כ"ח בשבט תשנ"ד, התנגשו זה בזה בשמי שאר ישוב שני מסוקי יסעור של חיל-האוויר בדרכם למוצבי צה"ל ברכס עלי טאהר, בופור ודלעת.


73 אנשי הצוות והנוסעים נהרגו. איש לא ניצל.


30 מהנופלים שרתו בחטיבת הנח"ל, 30 בפלחה"ן ו-10 בפלנ"ט:


נופלי פלחה"ן נח"ל

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

נופלי פלנ"ט נח"ל
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

האסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל היה לנקודת מפנה בתולדות חטיבת הנח"ל. כעת לא היה כמעט איש בישראל שלא ידע, שמדובר ביחידה לוחמת מהשורה הראשונה, שעברה מהפכה אנושית ומבצעית ולוחמיה משרתים במקומות המסוכנים ביותר ומקיזים את דמם.

מחר ובימים הקרובים תעלינה המשפחות בליווי מכרים וחברים לקברי הבנים.

יהא זכר 73 "ארזי הלבנון" שנפלו ברוך.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #73  
ישן 04-02-2011, 10:53
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
אסון המסוקים - נופלי נח"ל
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"



לפני יומיים ציינו 14 שנה לאסון המסוקים על-פי התאריך העברי, כ"ח בשבט. היום, 4.2.2011, אנו מציינים את יום האסון על-פי לוח השנה הכללי:

מי היו הנופלים מפלנ"ו ופלחה"ן נח"ל?

הנה מספר פרטים:




הנופלים, פלנ"ט/צוות דותן


דותן כהן מגבעת חיים איחוד. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן. לפני גיוסו היה בשנת שרות והדריך בתנועת הנוער המחנות העולים. החל מסלול בצוות נובמבר 1994 וסיים כחניך המצטיין. כצוער בבה"ד 1, כמו בפלנ"ט, התעקש לומר תמיד את אשר על ליבו וכמעט הודח עקב כך מהקורס. בשובו ליחידה קיבל פיקוד על צוות מגובש וותיק יחסית, אוגוסט 1995, ובזמן קצר היה למפקד אהוב ונערץ על פקודיו. האסון אירע בערב כ"ח בשבט - יום הולדתו ה-22.

אסף דהן מירושלים. חלם מילדות להיות טיס וביולי 1995 החל בקורס טיס. אך נשר ממנו והצטרף לצוות. בלט כמנהיג ומונה לסמל הצוות. הוא לא הסתפק בכך ותכנן לצאת לקורס קצינים.



אבי איתי אדלר מרעננה. לקראת גיוסו השתתף בחוג כושר קרבי ונחשב ללוחם ערכי המשקיע מעל למקובל, מעודד ומרים המוראל של חבריו ולמקור האנרגיה של הצוות.


תומר גולדברג מדישון. דחף תמיד את כולם במסעות. במסע הכומתה סבל מכאבים עזים בכפות הרגלים ולא ויתר. על העמידה הנהדרת שהפגין, העניק לו המפק"ץ את כומתתו האישית. התמונה שתחב לכיסו, "יד הגורל החליטה שהיא תישאר, אומנם מקומטת מאוד ומדיפה ריח שריפה ומוות, אך תישאר", כתבה החברה, סיוון כהן.

אלה אלחנדרו הופמן אלכסנדר מקיבוץ משגב עם. הלוחם השני בצוות שהתגורר בגבול הצפון. עלה בשנת 1986 מארגנטינה ולמד בבית החינוך הר וגיא בקיבוץ דפנה הסמוך למקום נפילת המסוקים. חלומו היה להיות לוחם בקומנדו הימי, אך מגבלות בריאותיות מנעו זאת ממנו.

גלעד מושל מתל-אביב. שייט וטיסנאי מצטיין בצופי ים וגדנ"ע אוויר. כששבר את ידו בתאונת דרכים התחנן לרופא האורטופד, שלא יציין זאת במסמכיו הרפואיים, מחשש שיפסל לשרות ביחידה נבחרת. שירת בצוות כצלף והצטיין במקצועיותו.

יעקב קובי מלמד מפתח תקווה. כגולש גלים חלם לשרת בקומנדו הימי, אבל מגבלת ראיה מנעה זאת ממנו. סיים בהצטיינות את קורס הסמלים ואת חולצתו, עליה מוטבע סמל עורב נח"ל, לא הסיר מגופו.


נועם עציוני ממגדים. לפני גיוסו הוסמך כהנדסאי תעשייה וניהול. אולם, ברור היה לו, שאת שרותו הצבאי יעשה כלוחם ולא בתפקיד טכני. למרות שסבל משברי הליכה לא התלונן והרשים במיוחד בדבקותו במשימה. שירת בצוות כחובש.



גדעון פוזנר ("פויזן") ממשאבי שדה. נולד בישראל ובגיל 11 עזב עם משפחתו לניגריה וכעבור שנה עברו להתגורר בלונדון. הלך בעקבות אחיו הבכור, שמעון, ועלה לישראל כדי לשרת בצה"ל. בתום לימודי העברית התעקש לשרת ביחידה קרבית. בתקופת הטירונות כינו אותו חבריו "פויזן" – שילוב של שם משפחתו ורעל באנגלית – משום שהיה "מורעל" על הצבא ולא נתן למפקדיו לנהוג בו באופן שונה בגלל היותו חייל בודד. כמבוגר מבין המפקדים והפקודים, נהג לפתור את בעיות הצוות לפני הבאתן בפני המפקדים. בשל כך זכה לכינוי "האבא של הצוות".



עומר שליט מירושלים. אומן, שחלומו היה להיות במאי קולנוע. "שפילברג עוד יעבוד בשבילי", נהג לומר. "איש גדול בצוות קטן" כינה אותו אחד המפקדים. הותיר אחריו עיזבון של עשרות שירים. ביניהם שיר הספד על החלל, "וכשנעלם".




הנופלים, פלחה"ן נח"ל



מפקדת הפלחה"ן:

סגן שי אבקסיס ממכמורת, קמב"ץ היחידה. עבר בהצלחה גיבוש ליחידת שלדג ויחידת הקומנדו הימי. פציעה בתאונה בסמוך לגיוס לצה"ל, אילצה אותו לשנות מסלול. באוגוסט 1993 החל מסלול בפלחה"ן גולני. לאחר קורס הקצינים עבר לשרת בפלחה"ן נח"ל, ופיקד על צוות. בהמשך קודם לתפקיד קמב"ץ היחידה. שי נהג לספר, שביד אחת זורם בו דם חום – גולני וביד שנייה זורם בו דם ירוק – נח"ל. בחופשה הראשונה, לאחר קבלת דרגת הסגן, עלה לקבר חברו, סגן ישי שכטר (שנפל בהיתקלות עיקול "בז" ב-10 ביוני 1996),[1] וכמחווה חברית העניק לו את דרגותיו והניחן על כרית הקבר.



סמ"ר אברהם (אבי) גד אפנר מקריית טבעון שירת כחמ"ליסט. נקרא על-שם סבו, אברהם, ועל שמו של רס"ן גד יהודאי שנפל במלחמת יום הכיפורים. התלבט מאוד בשאלות אמונה ודחה את גיוסו כדי ללמוד בישיבה ובמכינה קדם צבאית. לאחר מכן החל מסלול בצוות מרס 1994. יועד לקצונה וכמקובל הוקפץ צוות, לנובמבר 1993. על חלקו בהיתקלות רכס הכפירים בגזרת הבופור ב-28 בנובמבר 1994 הוענקה לו תעודת הערכה, ממח"ט הנח"ל, אל"ם אלי אמיתי. בעיה רפואית מנעה ממנו בסופו של דבר להיות קצין. הטיסה בה נפל, אמורה הייתה להיות עלייתו האחרונה לדלעת לפני חופשת השחרור.



סמ"ר שילה לוי מקרני שומרון שירת כחמ"ליסט. בן מחזורם בישיבת השומרון וחברם הקרוב של סגן ישי שכטר וסמ"ר אורי ביטון מהפלס"ר (שנהרג בהיתקלות בוואדי עלמן ב-8 בינואר 1997). לפני הגיוס למד מספר חודשים בישיבת הסדר ובמכינה קדם-צבאית. ביקש להתנדב לשירות בחיל הים, או בצנחנים, אך החל מסלול בצוות מרס 1994. כרץ מרתון בלט בכושרו הגופני. בשלב מסוים התלבט, האם להפסיק את שירותו הצבאי ולחזור ללימודי התורה. אולם, לאחר נפילת סגן שכטר החליט, שמקומו בפלחה"ן. הטיסה בה נפל, אמורה הייתה להיות עלייתו האחרונה לדלעת לפני חופשת השחרור.



סמ"ר יעקב אסף סיבוני מניר עם שירת כרס"פ הפלחה"ן. החל מסלול בדצמבר 1994 בצוות סגן עוז גביש והיה מא"גיסט. בלחץ מפקדיו יצא לקורס קצינים, אך כעבור זמן קצר חתם על ויתור. כעונש "הוגלה" על-ידי מפקדיו לשירות באחד הגדודים. לאחר לחץ כבד שהפעיל עליהם, אישר המח"ט, אל"ם הררי, את החזרתו לפלחה"ן ומונה לרס"פ היחידה. נודע ביחסו האבהי והחברי לפקודיו.



ירון צפיוף הכהן מתל-אביב. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. חבר ומדריך בתנועת הצופים אביב ברמת אביב. באוגוסט 1994 התגייס לצה"ל וכבוגר בית ספר תיכון במגמת מלונאות הוצב בחיל הלוגיסטיקה ושירת כטבח. הלוחמים ידעו תמיד, שידאג להם וימלא את כל מבוקשם.



ויטלי פסחוב מעכו. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. עלה לישראל בשנת 1990, מבקו, בירת אז'רבייז'אן. ביולי 1995 התגייס לחיל הלוגיסטיקה ושירת כטבח. חייל משקיען שביצע עבודתו במסירות רבה.



שחר רוזנברג מנס ציונה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. מהוריו ירש את האהבה לטיולים ברחבי העולם. למרות בעיה רפואית ממנה סבל, התעקש להתגייס ולשרת ביחידה קרבית. ביולי 1995 התגייס ושירת כמש"ק קשר.



צוות סמלים אייזן

גיל אייזן מנס ציונה, מפק"ץ הסמלים. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן. החל מסלול בצוות מרס 1994 והצטיין ומונה לקשר מפק"ץ ולאחר מכן יצא לקורס קצינים. כשחזר לפלחה"ן החליף את סגן אודי שץ כמפק"ץ מרס 1995. לאחר שהצוות סיים מסלול קודם לתפקיד מפק"ץ הסמלים. קשרו, אלדד, אמר, "חשנו גאווה ללכת אחריו באימונים ובמבצעים." חשוב היה לו מאוד הקשר עם המשפחות השכולות של הפלחה"ן והיה מזכיר לפקודיו, לא לשכוח לבקר לעיתים קרובות את המשפחות השכולות.



סמ"ר תום כיתאין מנווה שלום. כשנולד, בקשו הוריו, שהתגוררו באותם ימים בקיבוץ שובל, לקרוא לו יונתן, אבל החליטו ש"לא טוב שיהיו שני יונתן באותו מחזור." התינוק המדובר נודע לימים כסגן יונתן צירקל מפלס"ר נח"ל, שנפל עם שניים מפקודיו, כשעלו על מטען בואדי עלמן ב-29 בינואר[2]. ביולי 1994 התגייס והחל טירונות בפלוגה המיועדת לאחד הגדודים. סיים את המסלול בהצטיינות ויצא לקורס סמלים מוקדם. נגד רצונו נשלח לקורס קצינים ועזב אותו, כדי שלא להאריך את שרותו הצבאי. במקום זאת התנדב לשרת בפלחה"ן, שזקוק היה ללוחמים מצטיינים אחרי היתקלות "בז" והוצב בצוות הסמלים.



סמ"ר אמיל אזולאי מאשקלון. התמודד בילדותו עם בעיות בריאותיות שסיכנו את חייו. תקופות ממושכות שהה בבתי חולים עד שנמצאה תרופה למחלתו. למרות זאת לא ויתר על שרות ביחידה מובחרת. באוגוסט 1994 החל מסלול בפלחה"ן. כמתנדב במגן דוד אדום היה בעל רקע בעזרה ראשונה והוכשר גם כחובש קרבי. שובץ נגד רצונו לשרת כמ"כ בטירונות צוות אוגוסט 1996. הלחץ על מפקדיו נשא פרי והוצב מחדש כלוחם בצוות הסמלים.



סמ"ר מיכאל (מיקי) כ"ץ ממצפה נטופה. חניך ומדריך בתנועת הנוער בני עקיבא. לפני גיוסו שהה ארבעה חודשים בישיבה. באחד החדרים השאיר מתנת פרידה, ציור ענק, חייל מתמוטט, פגוע בחזה וחור בקסדתו, נושא עיניו אל מסוק הנראה מתרסק. בחלק העליון של הציור כתובה המילה "!?WHY" ("למה?!"). האותיות והסימנים נוטפים טיפה וסימן הקריאה נראה כנר זיכרון. בנובמבר 1994 החל טירונות בפלוגה לגדוד 932. הצטיין באימונים ובלט בכושרו הפיקודי ותשעה חודשים מיום הגיוס החל קורס סמלים. לאחר מכן שרת כמ"כ בפלוגת מסלול בגדוד 931 והיה בקורס קצינים ממנו פרש לאחר היתקלות "בז", כדי להתנדב לפלחה"ן והוצב בצוות הסמלים.



סמ"ר משה גלעד מישייקר ירושלים. החל מסלול בצוות נובמבר 1994 בפיקוד סגן עוז גביש. כמתנדב במגן דוד אדום הוכשר כלוחם וכחובש קרבי. בהתקלות "בז" היה בצוות החילוץ. רופא המוצב, סגן ד"ר יעקב (יקי) כהן, העריך את תפקודו באירוע כ"טוב מאוד". בשבועות שקדמו לנפילתו חשב לעזוב את הפלחה"ן. כשהתבשר, שיתמנה לחובש הפלוגתי (חופ"ל) שמח מאוד וגנז את תוכניתו. בשבצ"ק נרשם שמו בטעות פעמיים ו"במותו הציל גלעד, החובש האמון על הצלת חיי אדם, נפש אחרת בישראל, הפעם על-ידי השימוש הכפול בשמו."



אבנר אלתר מאשדות יעקב איחוד. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמ"ר. טרם גיוסו היה בחצי שנת שרות בגרעין של בני משקים. במרס 1995 החל מסלול. בלט בנכונותו לעזור ולסייע לסובבים אותו.



רפי בללטי ממגדל העמק. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמ"ר. כבן לאיש צבא קבע בחטיבת גולני ברור היה לו, שישרת בחיל קרבי. במרס 1995 החל מסלול. שירת כמאגיסט ובעת הצורך היה תופס פיקוד על הצוות ומוביל אותו. רצה להיות קצין.



נדב לישצינסקי משדה אברהם. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמ"ר. ראה את עתידו ביחידה קרבית ולכן השתתף לפני גיוסו בחוג לכושר קרבי. במרס 1995 החל מסלול. חודשיים לפני נפילתו כתב מלבנון, "הסתכלתי סביבי ובהיסח הדעת ספרתי את מספר האנשים שנותרו מהצוות המקורי, מרס 1995, ולתדהמתי גיליתי שנותרו רק שבעה." כעת, נותרו שלושה.



אסף רוטנברג מתל-אביב. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמ"ר. ברור היה לו שישרת כלוחם ולא כתומך לחימה, למרות שהיה בוגר בית ספר מקצועי. במרס 1995 החל מסלול. סיים בהצטיינות קורס צלפים וקורס סמלים. יועד לצאת לקורס קצינים, אבל סירב לעזוב את חבריו לצוות.



צוות מינץ:

דן (דני) זהבי מחיפה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. היה חבר בגרעין נח"ל של"ת רחוק והתגייס בנובמבר 1995 עם חבריו לגרעין. התלבט האם להישאר איתם, או להתנדב ליחידה מובחרת ובחר בפלחה"ן. מפקדו נהג לכנותו "חיית מארבים".


גדעון מולטו מלוד. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. עלה לישראל מאתיופיה בשנת 1992, לאחר מסע, במהלכו איבדה המשפחה תשעה מבניה והמתנה של שנה בסודן. כבן הזקונים דאג להוריו הקשישים, אך סירב להצעה לשרת קרוב לבית. התגייס לצה"ל ביולי 1995 והגשים את שאיפתו להיות לוחם, כשהחל מסלול בצוות נובמבר 1995.


עידן מינקר מניר יצחק. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. דחה את גיוסו בשנה והדריך בקן השומר הצעיר בחולון. יחד עם חבריו בגרעין "תומר" התגייס לפלחה"ן והחל מסלול בנובמבר 1995. היה קשר המפק"ץ וכאחד הבולטים בצוות אותר כמיועד לפיקוד.



תומר קידר צ'יז'יק מנגבה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. שני חבריו הקרובים היו בן כיתתו, תום כיתאין, ועידן מיניקר. דחה את גיוסו בשנה, כדי להדריך בקן מרכז של תנועת הנוער השומר הצעיר בירושלים. יזם הקמת גרעין נח"ל, שהורכב מדריכים כמוהו, בשנה י"ג של השומר הצעיר וייעודו התנדב לאחת היחטי"ות בחטיבה ושכנע את חבריו, שהמתאימה ביותר – הפלחה"ן. לאות הוקרה, על שדחף יזם וארגן, החליטו חבריו לקרוא לגרעין על שמו, "תומר". בנובמבר 1995 החל מסלול. סיים טירונות כחניך מצטיין ותכנן להיות קצין. נחשב לכוח המניע של הצוות, מנהיג טבעי שהכול שוחרים לפתחו. במלחמת ששת הימים,שכלה אימו, חגית, את בעלה הראשון, עודד שני.


יהי זכר הנופלים באסון ברוך




[1] בהיתקלות נהרגו עוד ארבעה, סגן אילן רמון, סמ"ר אשל אמיר בן משה, סמ"ר עידן גבריאל וסמל יניב רואימי.


[2] יחד עם סגן יונתן צירקל נפלו סמל רותם רותמן שביט וסמל ניב סדן.




תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #79  
ישן 09-03-2011, 19:01
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,194
בתגובה להודעה מספר 76 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "רא"ל גנץ בגדוד גרניט"

אם כל הכבוד הרב שאני רוחש לחטיבת הנח"ל ולוחמיה, הרמטכ"ל הנכנס, רא"ל גנץ התגייס לחטיבה האדומה (שכללה פעם, וחבל שכבר לא גדוד נח"ל מוצנח, שבוגריו היו צנחנים בשיוך החטיבתי ולא רק במקצוע הצבאי) כמו שנאמר בביוגרפיה שלו באתר צה"ל: "התגייס לגדוד הנח"ל המוצנח של חטיבת הצנחנים בשנת 1977, שם שירת בשורה ארוכה של תפקידים כלוחם וכמפקד".
גנץ עצמו סיפר בראיון כי "התגייסתי בשנת 1978 לגדוד 50, שאז נקרא "נח"ל מוצנח" והיה חלק מהצנחנים, ולאחר מכן הפך לגדוד 101. הטירונות עצמה לא הפחידה אותי יותר מדי, ידעתי שיטרטרו אותי, וכך באמת היה, ואני צחקתי מכל העניין. אבל שנה לאחר הגיוס עברתי לאימון המתקדם ופגשתי את המפקד שלי- אורי ארליך, ושם ראיתי מודל פיקוד אחר. היו בו כל- כך הרבה דברים יפים, והוא היה כל- כך בוגר. אפשר להגיד שהוא ממש יצק את האופן שבו התנהגתי כחייל. אני חושב שמה שהיה מאוד חשוב אצל אורי, זה שהוא היה גם בן אדם וגם מפקד, ולא טרח להסתיר את זה. יש כמובן מפקדים אחרים שהם בסדר, אבל הם עושים פוזות, והוא לא עשה פוזות. עם אורי היו לי המון אירועים מבצעיים חשובים ומשמעותיים, אבל יש אחד שאני זוכר במיוחד. זהו מבצע "איש דמים"- שהיה הפשיטה המוסקת הראשונה לדרום לבנון, עוד בטרם ימי של"ג. זה התרחש באזור גשר קסאמייה, גשר בגזרה המערבית של הליטאני. אורי היה מפקד הצוות ואני הייתי סגנו. הגעתי לעמדה וחיפיתי עליו כשהתקרב לבית. מחוץ לבית זיהינו מחבלים ופתחנו באש. אורי התקרב לבית במהירות, והיה צריך להניח מטענים כדי לפוצץ את הבית שהיה ידוע כבית מחבלים. התחלנו לשמוע פיצוצים בתוך הבית וקולות של בכי, שלא ידענו לזהות אותם. החלטנו שבגלל שאיננו יודעים את הבכי, מנתקים מגע ולא משאירים את המטענים בתוך הבית. אמרתי לאורי בקשר "תזכור את שלכת", כי במבצע שלכת, שהיה כאשר הייתי חייל, נהרגו שני מ"פים מגדוד 50, כשבית נפל עליהם. אמרתי לו שהבית תיכף יתפוצץ על יושביו ועליו, ואורי ניתק מגע. התרחקנו לא הרבה והבית עף באוויר. מסתבר שזה היה בונקר או משהו. אורי כיום סמח"ט של חטיבת מילואים בפיקוד, וכן, הוא גם יכול להיות כפוף אליי מדי פעם, זה לא נורא." (בני גנץ מספר לכתבת ליאת שלזינגר, על תחנות חשובות בחייו. מתוך עיתון "במחנה")


חבריו של גנץ ידעו לספר שההתעכבות הזאת לא הייתה מקרית. סגן הרמטכ"ל היוצא הוא אדום בנשמה, עד לפרט האחרון, ולא שוכח באיזו חטיבה שירת מאז היה טוראי ועד שהתמנה למפקדה (למעט גיחה קלה לתפקיד מפקד שלדג). "אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר", הוא אומר. "זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס".

"כשאני חושב על זה, שום דבר לא היה באותה עוצמה כמו בתקופה שלי כמג"ד 890. זאת הייתה תקופה מדהימה, ואם הייתי יותר צעיר, הייתי מאוד שמח לחזור אליה. אני חושב שהשירות שלי כאיש יחידות שדה עם בגדי עבודה, נעליים גבוהות ונשק מוצלב - זה השירות היותר דומיננטי שלי. הוא גם זה שזכור לי יותר כשירות משמעותי"
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #81  
ישן 10-03-2011, 07:29
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,194
בתגובה להודעה מספר 80 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "הרמטכ"ל והנח"ל"

צודק. וכמה מהידועים שבצנחנים התחילו ככה (בוגי, איציק איתן, יה- יה ונחמיה תמרי) אבל הם צנחנים ולא נח"לאים. בהמשך הם עברו לבית סחור ולגדוד 50.
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #86  
ישן 25-02-2011, 08:21
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
הראשונה להתאמן במיתאר כאוס
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

הכנה מנטאלית ללחימה לא פחות חשובה ממיומנות ירי, או כל כשירות אחרת. חשוב מאוד להכין את הלוחם הצעיר ללחימה עם כמות הנפגעים גדולה, מפקדים יפגעו ובכל זאת חייבים להמשיך קדימה ולא לעצור.

בחטיבת הנח"ל נותנים ללחימה במתאר כאוס, כפי שמכונה הלחימה במצב של ריבוי נפגעים, עדיפות ראשונה. השבוע דווח, שהאימון בוצע כעת בכל חטיבות החי"ר.

רצ"ב כתבתו בנושא של אהרון לפידות מישראל היום, שבדרך כלל כותב על נושאים אוויריים, מלווה בתמונות המעולות של הצלם זיו קורן. השניים הצטרפו לשבוע המלחמה, שסיכם את האימון המתקדם, שמעו ממח"ט הנח"ל, אל"ם אמיר אבולעפיה, על תפיסת אימון הכאוס שהחטיבה מובילה בצה"ל ומכיוון שמפקד הבא"ח הוא סא"ל רן כהנא, המפקד האחרון של מוצב דלעת ברכס עלי טאהר ומג"ד גרניט במלחמת לבנון השנייה, ניתנת לקוראים, בנוסף, לשוב וללמוד על הימים האחרונים במוצב בו ספג צה"ל, במיוחד פלחה"ן נח"ל, את מספר הנפגעים הגבוה ביותר מכל גזרה אחרת בשנות קיומו של איזור הביטחון בלבנון.

גיליון ששי, 25.2.2011 :

http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=10237


כאוס באימונים,קל בקרב


מול התפארותו של חסן נסראללה, כי ייתן לחיזבאללה פקודה "לכבוש את הגליל", מציגה חטיבת הנח"ל תפיסת לחימה חדשה, המבוססת על לקחי מלחמת לבנון השנייה • לוחמי הנח"ל מתאמנים במתאר חדשני, המכיל רכיב משמעותי של חוסר ודאות • דגש חזק מושם על התיאום הבין-זרועי, אחת מנקודות התורפה של המלחמה ההיא • גם הימ"חים שודרגו • נקודת הפתיחה של המלחמה הבאה, אם תפרוץ, הם מבטיחים, תהיה טובה בהרבה

אהרון לפידות (צילומים: זיו קורן)חייליח"ל בתרגיל מסכם




קרני השמש עוד לא הספיקו לצאת מבעד לעננים, והאוויר נמלא במטח אדירשל אש. את הטרטור הקצוב של המקלעון ליוו השריקות החדות של יציאות פגזי המרגמה, ושניטנקי מרכבה סימן 4 פלטו פגזים בזה אחר זה: בום! בום! ירקו הקנים אש. האוויר היה כבדמריח חומרי הנפץ ואבק השריפה. הגשם השוטף, שלא פסק כמעט במשך שבוע, הפך את האדמההמדברית לאגם בוץ שבתוכו שכבו הלוחמים, יורים בקצב מטורף לעבר הגבעה שמולם.

מעל המחזה הסוריאליסטי ריחף מסוק בלק הוק, הרוטור שלו מריץ אדוות על פני אגם הבוץ. מפקד המחלקה רטוב עד לשד עצמותיו, מנופף בידיו, מכוון את המסוק אל מנחת מאולתר. המסוק הנמיך באיטיות רבה, עד שגלגליו נגעו באדמה הבוצית. דלתותיו הוסטו בחיפזון, ושלוש אלונקות נושאות חיילים פצועים הועמסו עליו. הדלתות נסגרו, ובתוך שניות ספורות היטה הטייס את הרוטור קדימה, והמסוק המריא אל השמיים הקודרים, הממטירים גשם כבד.

ממקומו בקצה המנחת המאולתר הירשה לעצמו המג"ד סא"ל רן כהנא לחייך חיוך קטן. הצצה בשעון גילתה לו שחייליו ביצעו את התמרון המורכב בזמן לא רע כלל וכלל.

ידיעה מונעת פחד

לפני שבועות אחדים ירדה פלוגת טירוני נח"ל לתל ערד, לתרגיל שהיה אמור לסכם את כל מה שלמדו במהלך שמונת החודשים האחרונים בבסיס האימונים החטיבתי. אלא שבמקום האימון שציפו לו, הכינו להם מפקדיהם הפתעה: שבוע מלחמה מתגלגל, שבו לחמו החיילים ללא הפסקה מול אויב בלתי נראה, מול קשיים פיזיים יוצאי דופן ומול מזג אוויר מתעתע.

המיוחד באימון הזה, הראשון מסוגו, היה שהוא התבסס כולו על לקחי מלחמת לבנון השנייה. "תוכן התרגיל שונה לחלוטין מהתרגיל המסכם שהיה מקובל עד כה", סיפר סא"ל כהנא, מפקד בסיס האימונים החטיבתי של הנח"ל. "הוא התבסס על תרחישים שעוצבו בעקבות המלחמה, והלוחמים התאמנו במתאר קרוב מאוד למתאר לחימה אמיתי".

כידוע, יחס הציבור הישראלי למלחמת לבנון השנייה אמביוולנטי במקרה הטוב. אולם ברמה הטקטית טוען כהנא: "כמג"ד, אני הרגשתי שהצלחנו בגדול. בכל מפגש קרבי שהיה לנו עם חיזבאללה, אפילו המאומנים שבהם, החייל הישראלי היה טוב יותר והוכיח את זה. הם נותרו הרוגים בשטח, ואנחנו המשכנו להתקדם ליעד הבא".

השינוי הדרמטי ביותר במתאר התרגיל היה יצירה של מצבי אי ודאות. "רצינו ליצור מצב של כאוס עבור החיילים המתאמנים", הסביר מפקד חטיבת הנח"ל, אל"מ אמיר אבולעפיה. "אמנם אנחנו לומדים את הלקחים של מלחמת לבנון השנייה, אבל אנחנו חייבים להיזהר שלא נתכונן למלחמה הקודמת. אסור שהאימונים שלנו יהיו 'צלופניים'. אנחנו צריכים ליצור יותר חוסר ודאות במהלך התרגיל כי מלחמה היא ממלכת אי הוודאות". ככלל, טוענים מפקדי התרגיל, תרגיל מוצלח הוא תרגיל שדווקא לא הסתיים לפי התכנון המקורי. לשיטתם, רק תרגיל כזה מביא עד לקצה את המצב האמיתי שאיתו מתמודדים בשדה הקרב.

אבולעפיה נחשב לקצין פורץ דרך, נועז בקרב, שאינו חושש לומר את אשר על ליבו. לפני חודשים אחדים עורר סערה בצה"ל, כאשר פירסם (בנובמבר 2010, בביטאון הצבאי "מערכות") מאמר פרי עטו שהתבסס על מחקר שערך ובו קבע: "לקצינים רבים בצה"ל אין אומץ לחלוק על מפקדיהם, בין היתר בגלל השתרשות של נורמות ונהלים שמעודדים את התופעה של היעדר אומץ לב להביע דעות עצמאיות". הוא משמש מח"ט חטיבת הנח"ל זה כשנה, מאז מארס 2010, והוא מפקד החטיבה הראשון שצמח מתוך שורותיה מאז שהתגייס לצה"ל.

הגישה שמציע אל"מ אבולעפיה עומדת בסתירה מסוימת לגישה המסורתית של צה"ל, המנוסחת באמירה "ידיעה
מונעת פחד". על פי גישה זו יש להעניק לחייל את מקסימום האינפורמציה על מה שניצב בפניו. אלא שמלחמת לבנון השנייה הוכיחה שבשטח הדברים נראו אחרת: "במלחמה שירתי כמג"ד 932, גדוד גרניט", סיפר סא"ל כהנא, שאמור לעלות בקיץ הקרוב לדרגת אל"מ, ולקבל את הפיקוד על חטיבת אפרים. "לחמנו בגיזרה המזרחית והשתתפנו בקרב על רנדוריה, מהקרבות האחרונים והקשים של המלחמה. בתחילת המלחמה קיבלתי תחת פיקודי פלוגה שעלתה מבסיס האימונים, ושהיתה מיועדת לפעילות בשטחים. לקראת הפעילות ההיא הם תירגלו נושאים דוגמת ביצוע מעצרים, אבל בפועל מצאו את עצמם נדרשים ללכת הרבה, לסחוב הרבה ולהתמודד עם מצבים קשים של חוסר ודאות. הפעם הראשונה שהפלוגה ראתה טנקים, היתה בקרב ממש. בסופו של דבר היה תהליך של לימוד תוך כדי לחימה, הצלחנו להכריע את לוחמי חיזבאללה, ולא היו לנו הרוגים".


היום, מדגיש כהנא, מצמצמים מאוד את המרחק שבין האימון לקרב עצמו. חלק מהצמצום מתבטא ביצירת אלמנט אי הוודאות אצל החיילים המתאמנים. לצורך כך הם נדרשו למאמץ פיזי יוצא דופן. הם סחבו על גבם מטען השווה לכמחצית ממשקל גופם. במרבית הלילות בשבוע האימון הם לא ישנו כלל. הם היו בטוחים לפחות 4-3 פעמים במהלך התרגיל כי הוא עומד להסתיים - אבל במציאות הוא נמשך. "הורדנו את הכפפות בתרגיל הזה; שילבנו בו את כל המרכיבים שאיתם מתמודד חייל חי"ר בשדה הקרב", תיאר סא"ל כהנא. "תנועה ארוכה, ניהול אספקה, פינוי פצועים ועוד. תירגלנו לחימה בשטח פתוח, לחימה בשטח בנוי, מעברים בין השתיים, התקלות ובעיות שונות".

החיילים נאלצו להתמודד עם קשיים פיזיים, עם עייפות ועם חוסר ודאות. "הקילומטרז' היה זניח", אמר קצין שהשתתף בתרגיל. "המרכיב החשוב ביותר היה החוסן הנפשי. צורת ההתמודדות עם הקשיים היא המאתר הטוב ביותר של דור המפקדים הבא. מייד רואים מי תופס מנהיגות, מי לא נשבר, מי כורע תחת העומס. ההתגברות על הקשיים יוצרת אצל החייל תחושה של מסוגלות, שנותנת לו תחושת ביטחון חשובה מאוד ביכולותיו והופכת אותו לחייל טוב יותר". המפקדים, אגב, לא זכו לשום הנחות וזחלו עם החיילים באותו הבוץ.

לא לקבל הגדרות חיזבאללה

לקח נוסף של המלחמה ההיא שנלמד ותורגל הוא שילוב כוחות. התקשורת בין כוחות שונים - חי"ר ושריון, למשל, לקתה בחסר וגרמה לבעיות רבות בשדה הקרב, ובין השאר אף לירי של כוחותינו על כוחותינו ("אש ידידותית"). בתרגיל הזה פגשו לוחמי הנח"ל טנקים, מסוקים, תותחנים ועוד. "הם לומדים לדבר איתם. לומדים איך להנחית מסוק בשטח; איך להזמין ריכוך ארטילרי והשפה המשותפת הופכת לטבעית", סיפר כהנא. שילוב האמצעים מיועד ליצור את היתרון שיביא להכרעה בקרב ספציפי, במקום ובזמן.

במתאר שדה הקרב העתידי שלקראתו מתאמנים, גם המפקדים נדרשים להרבה יותר. "בעבר", תיאר סא"ל כהנא, "לא נדרשו המ"פים להפעיל מערך משוכלל כל כך של כישורים. היום הם חייבים לשלוט בתמונת קרב משולבת, להפעיל כוחות מגוונים, להפעיל אמצעי לחימה משוכללים, להסתער, לפגוע ולכבוש". בין הנושאים שהמפקדים בשטח חייבים לתת עליהם את הדעת, יש גם סוגיות אסטרטגיות, איך להתנהג עם אוכלוסייה אזרחית בשטח כבוש, למשל. אין ספק שהמציאות הפכה להיות מורכבת הרבה יותר.

בשבוע שעבר איים מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, כי בעימות הבא עם ישראל הוא ידרוש מלוחמיו "לכבוש את הגליל". על רקע המציאות השבירה המאפיינת היום את לבנון ואת המזרח התיכון כולו, האיום הזה קיבל ווליום תקשורתי משמעותי. קציני הנח"ל מודעים לכך היטב: "ההד התקשורתי, אפילו של אירועים בקנה מידה קטן, יוצר את האיום. העובדה שנסראללה מקבל בתקשורת הישראלית במה, בלי להכניס את הדברים לקונטקסט - זה קצת חסר אחריות מצידנו".

על פי התפיסה הצה"לית הרווחת מדובר בארגון התופס עצמו כארגון גרילה בעל אוריינטציה הגנתית, עם יכולות התקפיות מסוימות, אבל לא בנוי לכבוש שטחים. לכן ישראל לא חייבת לאמץ את ההגדרות של חיזבאללה להתמודדות עם ישראל. בצה"ל אומרים: "מדובר בארגון טרור ולא במדינה, וארגון טרור מתכווץ מול מסה לוחמת כמו צה"ל. אם הם קוראים להמשך ירי טילים על ישראל 'ניצחון', אנחנו לא חייבים לאמץ את זה".

פרשן צבאי בכיר אמר: "המדינה חייבת להחליט אם היא רוצה להכריע טוטאלית את חיזבאללה. במקרה כזה יש להביא בחשבון שלא מדובר ב'זבנג וגמרנו', והדוגמאות של אפגניסטן ועיראק חייבות לשמש תמרור אזהרה. לא מדובר בחודש לחימה ונגמר. אם רוצים סיבוב הסלמה שיהיה טראומתי לצד השני, כדאי לשמור על צניעות. מי שאומר אחרת טועה ומטעה".

בסך הכל, אומרים קציני הנח"ל, עם ישראל יכול לישון היום הרבה יותר בשקט. "נעשתה קפיצת מדרגה אדירה בימ"חים", מתאר כהנא, "לוחם מילואים שיגיע לימ"ח יקבל ציוד זהה לזה שיש בידי חייל בסדיר, לאחר שכבר עבר אימון עם ציוד כזה. יש מוכנות טובה מאוד, ואין ספק שנקודת הפתיחה של המלחמה הבאה, אם תבוא, תהיה הרבה יותר טובה".

shishabat@israelhayom.co.il

* * *
דלעת - הסוף


הקשר של סא"ל רן כהנא עם לבנון החל עוד בזמן היציאה מלבנון, ב-24 במאי 2000. הוא היה המפקד האחרון של מוצב דלעת, המוצב הגדול של צה"ל מעל נבטיה, שעם הבופור היה הסמל לנוכחות הישראלית ברצועת הביטחון. ומכיוון שכך, הוא היה הממונה על פיצוץ המוצב: "במשך שבועיים חיינו במוצב, מוקפים בחמש טונות של מוקשי TNT", הוא נזכר, "ידענו שאנחנו הולכים לקראת פינוי אבל לא ידענו במדויק את יום העי"ן ושעת השי"ן. בסופו של דבר, השעה נקבעה ל-11 בלילה. התוכנית היתה שכולנו יוצאים החוצה, אנחנו מפעילים הפעלה חשמלית את המוקשים ומעיפים את המוצב באוויר. החשש העיקרי שלי היה שלא נשכח אף אחד מאחורינו.

"לקראת השעה המיועדת החלה הרעשה של כוחותינו לחיפוי, וחיזבאללה הבין שקורה משהו והחל לטווח אותנו. עמדתי בפתח המוצב ותחת אש חיזבאללה סימנתי כל אדם שיוצא מהמוצב, כדי שאיש לא ייוותר מאחור. לאחר שכל החיילים יצאו החוצה חזרתי פנימה, ועם פנס אדום קטן עברתי שוב במוצב הריק כדי לוודא שהוא אכן ריק, ונפרדתי ממנו בפעם האחרונה.

"חיזבאללה לא הפסיק לירות לרגע. חיברתי את כל החוטים לפצץ, לחצתי עליו - וכלום לא קרה. מסביב אני שומע את המוצבים האחרים מתפוצצים במרחק - הבופור, מוצב שני, ורק פה כלום. היה תרחיש שלפיו אם הפיצוץ לא יצליח, חיל האוויר יירד על המוצב. אמרתי לעצמי: 'זה לא יקרה'. צריך לחפש את הנתק בחוט החשמל. לקחתי איתי שני חיילים והלכנו חזרה לעבר המוצב, ובדקנו את הכבל החשמלי. לא הצלחנו למצוא שום נתק. בדיעבד נודע לנו שטנק שלנו זיהה אותנו כשלוש דמויות שהוא חשב אותן לאנשי חיזבאללה הצועדים לעבר המוצב וביקש אישור לפתוח באש. בנס הצליחו להסביר לו שמדובר בנו.

"חזרנו לנקודת הפינוי, כל החיילים כבר ישובים במשאיות, ודלעת מסרב להתפוצץ. הזעקתי נקפדון (רכב משוריין) לעזרה מתוך מחשבה שאוכל להשתמש במצבר שלו כדי להעניק לפצץ עוד קצת כוח ואז הוא יעשה את העבודה.

"עוד אני ממתין שהנקפדון ישלים את הרוורס, אני משחק עם הפצץ, לוחץ עליו - ובום! המוצב עולה באוויר לגובה 100 מטרים - ושלום לדלעת".


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
שת"פ בוצי עם השריון



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
מפקד חטיבת הנח"ל, אל"ם אמיר אבולעפיה.


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
מפקד בא"ח נח"ל והמפקד האחרון של מוצב דלעת, סא"ל רן כהנא.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #87  
ישן 26-02-2011, 07:50
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
רא"ל גנץ אימון כאוס לכולם
בתגובה להודעה מספר 86 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "הראשונה להתאמן במיתאר כאוס"

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/214/536.html?hp=1&cat=875

עידן גנץ: יוגברו אימוני "כאוס במלחמה"

על פי תוכניותיו של הרמטכ"ל הנכנס יחלו יחידות החי"ר לתרגל תסריטי מלחמה הכוללים כמויות גדולות של הרוגים ובעיות במודיעין

אמיר בוחבוט | 21/2/2011 15:31

חטיבות החי"ר של צה"ל נערכות לעידן גנץ: לאחר ארבע שנים בהן יישם הרמטכ"ל היוצא גבי אשכנזי את לקחי מלחמת לבנון השנייה בעזרת עליית גרף האימונים, תרגול סוגיית התמרון והצטיידות באמצעים מתקדמים מתכוננות יחידות החי"ר בצה"ל לדור האימונים החדש המכונה "כאוס במלחמה", אותו מתכוון להוביל הרמטכ"ל בני גנץ.

"הצלחנו לפתח רמה מקצועית מאוד גבוהה אבל לצד התרגילים והאימונים נעשים גם תחקירים ואנחנו רוצים לחזק את נושא האיתנות ולהימנע מנשירה של לוחמים תוך כדי תרגיל בגלל הקושי הפיזי ובעיות מנטאליות", הסביר קצין בכיר בפיקוד מרכז.

"בנוסף לכך הגענו למסקנה שהתרגילים הגדודיים נעשים באווירה סטרילית. אנחנו רוצים שהמג"ד ושאר המפקדים והלוחמים יחיו באווירת אי בהירות תמידית כמו במלחמה", הוסיף הקצין.



על פי התוכנית, שהוטמעה לראשונה בחטיבת הנח"ל בפיקודו של אל"מ אמיר אבולעפיה, לשעבר מפקד הכוחות המיוחדים של חיל האוויר, יכללו התרגילים הגדודיים יותר חיילים שידמו הרוגים, יותר פצועים, יותר פינויים מעומק השטח, שיבושי טכנולוגיה, בעיות במודיעין,

אי עמידה בלוחות זמנים ושינוי תוכניות תוך כדי קרב.

הקצין הדגיש, כי אין כוונה לפגוע בתחושת המסוגלות של הקצינים הצעירים ועל כן משימת התרגול החדש שכותרתה "כאוס במלחמה" תוטל כשלב ראשון על מג"דים וותיקים בעל ניסיון עשיר.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #90  
ישן 25-02-2011, 17:20
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
גדוד בזלת בחרמון
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

גדוד בזלת, או ליתר דיוק הפלחו"ד שמוכר למליונים בעולם, זכה לביקור נוסף במקום מושבו הנוכחי, הר החרמון וזדמנות לבחון מה דומה ומה שונה מהקו הקודם, בחברון. כידוע, הגדוד שונה משאר הגדודים בחטיבה, כי הוא היחיד שמשרתים בו לוחמים חברי גרעיני נח"ל:

http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/Personal/2011/02/2502.htm

מחברון לחרמון



יוםשישי, כ"א באדר א' התשע"א, 25 בפברואר 2011 12:25,


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

"פה אין בקבוקי תבערה. האויב לא נמצא לך פיזית בעין. זה האתגר האמיתי: לשמור על חדות גם כשאין מה שמזכיר לך למה''. צילום: אורי שיפרין, דובר צה"ל



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

זה אנחנו, החיזבאללה והסורים. אפשר לראות אותם עושים מד”סים''. צילום: אורי שיפרין, דובר צה"ל.


גדוד "בזלת" של הנח"ל עזב את עומק חברון לטובת אוויר הפסגות של גבול החרמון. כתבת אתר צה"ל התלוותה אל הכוחות בשטח הקר, כדי לראות איך מתרגלים הלוחמים אל הדומיה והכפור. "עברנו את חברון, נעבור גםאת זה"



תמרה שביט (צילומים: אורי שיפרין)



גבוה מעל לפסגות, הר החרמון לבן ודומם. הנקודה הגבוהה בארץ, הקרה והשקטה ביותר, היא כנראה גם האסטרטגית ביותר. מוצב מצפה שלגים, בקודקודו העליון, כשמו כן הוא: צופה על הרבה שלג. הדרך אליו שזורה בתי אבן וערימות עצים לאח. הנוף כמעט לא נראהישראלי, אבל הש.ג.ים הצבאיים הכי ישראליים שיש.

הגענו אליו ביום סערה. במוצבים הנמוכים הגשם מצליף. בגבוהים השלג מחבק עד המותניים. הערפל סמיך, ולא רואים ממטר. גם כשרואים אל מעבר לגבול, רואים יותר הריםמערים. אולם בימים אחרים, מבטיחים כאן, הראות חדה כתער. “זה אנחנו, החיזבאללה והסורים. אפשר לראות אותם עושים מד”סים". כזו אידיליה.

מוצבי החרמון עוברים מיד ליד מדי כמה חודשים. בימים לבנים אלה, כבר חודשיים, הם מופקדים בידי גדוד "בזלת" של חטיבת הנח”ל. במוצב שלנו, בבטן ההר, יושבת פלוגת החוד כשלצידה סדרה לא קצרה של יחידות נוספות. ודווקא בימים כמו אלה, עם הפסטורליות שלעצי האשוח, קשה שלא לשאול למה, בעצם, אנחנו צריכים כל כך הרבה חיילים במקום שנראה לא יותר מסוכן מאתר סקי.

מהפכה תטרוף את הקלפים – מחר בבוקר

"זה מקום מאוד רגוע, ולכן הוא גם מקום מפחיד", עונים ינון כלפון, סמל בגדוד, ועילם מינרבו, לוחם. “למרות שאתה מסתכל החוצה ולא רואה כלום, למרות שהשגרה שוחקת, קריטי שנשאר דרוכים. אין לך מושג אם הגבול יישאר שקט בחמישים השנים הקרובות, או אם מהפכה תטרוף את הקלפים מחר בבוקר. אסור לשכוח את זה, וקל לשכוח”.

וזו מילת המפתח - דריכות. “פה אין בקבוקי תבערה. האויב לא נמצא לך פיזית בעין. יש פער גדול בין מה שאנחנו יודעים שעלול לקרות לבין איך שזה מרגיש כל יום כשאתה קם בבוקר. הרבה פעמים אתה מרגיש כמו דחליל. זה האתגר האמיתי: לשמור על חדות גם כשאין מה שמזכיר לך למה. כשאתה בחברון, אתה רואה פרצופים. מחבלים, חשודים. כאן, צריך להתחבר לאיומים הגדולים יותר. לחשוב על התרחיש הגרוע ביותר”.

הניסוח העמום מקבל במהרה הסבר. "אם מחר תפתח מלחמה עם סוריה, אני מעריך שאנחנו הקו הראשון”, מבהיר סגן מפקד הפלוגה, סגן יובל דגן. "המטכ"ל הגדיר את המקום הזהכנכס חיוני. לא אגלוש למשמעויות, אבל יש רק עוד מקום אחד כה קריטי בחשיבותו בארץ. אם הוא נופל בידי הסורים, זה נותן להם כח עצום".

מלחמת צבא בצבא

גם מעבר לבקבוקי התבערה, ההבדל בין העיר לבין ההר עמוק כמו הנסיעה מכאן למטה. במבט ראשון, מנסים לסכם: "בחברון היינו שקועים בתוך מאבק בין יהודים ופלסטינים. בחרמון , זה בעיקר אנחנו מול השלג”. במבט שני, מתקנים: "בחברון היינו צבא מול אזרחים . כאן אנחנו צבא מול צבא”.

"כשהיינו בחברון, ישבנו במוצב תל רומידה”, נזכר דגן. "מצד אחד בית ערבי, מהצד השני שכונה יהודית, וחומת המוצב גובלת בשניהם. כל ההוויה שלך היא חלק מהשכונה. החיכוך עם האוכלוסייה נמצא במחסומים, בשכונות, ביומיום, בחזרה מהבית למוצב. בתפקיד ומחוצה לו – גם היהודים וגם הפלסטינים תמיד שם”.

"והיה הרבה יותר עומס”, הוא קובע. "השגרה הייתה לשמור מספר שעות בעמדה, לנוחולחזור לשמור. בין לבין כוננויות, ומעצרים בלב העיר אחת לשבוע אם לא אחת לליילה. היינו בתזוזה מתמדת. עכשיו, אנחנו סטטיים. עכשיו המשימה המובהקת היא מוכנות ללחימה. הגענו לאחד המקומות הבודדים בארץ שעלולים להגרר מלחמה של ממש. לא סכסוך אזרחי, אלאמלחמת צבא בצבא”.

כמה חביות וסלע

ואיך זה נראה, בפועל? בצידו החי"רניקי של מצפה שלגים, התפקיד הוא להגן על המוצב עצמו. "בגלל הקרקע, אין הרבה יכולת להסתובב בחוץ. הנחת המוצא שלנו היא שיכול להיות שיש אנשים שעוברים את הגבול. לכן עושים הרבה שמירות, ולא מעט פטרולים. בקיץ מתווספים מארבים - גם פעילות ספציפית כנגד מבריחים, וגם כללית. כל פעם מחדש זה מוכיח את עצמו כחשוב. רק בשבועיים האחרונים היו כמה רועים שניסו לחצות את הגבול”.

והגדר? "אין גדר. הגבול הוא פחות או יותר אנחנו. מעבר למוצב, מבחינתו, זה סוריה. יש אבנים קטנות וחביות שמסמנות את הקו המדויק. לא שמים גדרות כי הן לא שורדות את החורף. לעומת יהודה ושומרון, אין שום דבר מסודר. לסורים יש מוצבים פה קרוב. אנחנו רואים אותם מתאמנים”.

ובכל זאת, ביהודה ושומרון הייתה גדר אבל לא הפרדה. בחרמון, לפחות, אין מגע ישיר עם הסורים. מידה דומה של אירוניה אפשר למצוא גם במזג האוויר. דגן צוחק: “בחברון אתה קם בבוקר בלי לדעת מי יתקוף אותך, האם ומתי, אבל יודע טוב מאוד אם ירד גשם. כאן - הבוקר יכול להיות שמשי, ובצהריים תתקוף סופת שלגים".

שתי אצבעות מהחרמון

בסופו של דבר, מדובר כאן על חודשים ארוכים בקרח. אין עזריאלי, אין קליטה סוללרית, על אינטרנט אין בכלל מה לדבר. כל יציאה מכתלי המוצב כרוכה במכת קור. בחורות יש קצת, “אבל עזבי, כשרואים אחד את השניה שלושים פעם ביום, אין מצב”. אם כן מה עושים כדי לשמור על הכשירות, ומה כדי לשמור על השפיות?


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


אז ככה. יש אימוני לחימה (בלי תחמושת, אל חשש) לצלילי מוזיקה רועמת, בחדר האוכל ופה ושם במסדרונות. יש מלחמות שלג, ויש ארוחות מוצאי שבת מפוארות. יש תחרויות ריצהנגד המעלית, עם אפוד מלא ואלונקה, לגובה שבע קומות בתוך ההר. ואיך לא, יש גם קצת שביזות. “עברנו את חברון, נעבור גם את זה", כתוב בגדול בחדר המועדון, לצד סיסמאות קצת יותר שנויות במחלוקת החרוטות בעמדות. “אתה קצת יוצא מדעתך", הם מודים בעייפות, אבל גם כשהם מקטרים הם מקטרים ביחד, בישיבה על קפה או סיגריה, תוך כדי כיפיםובדיחות.

"המרחק מהעולם לא פשוט, אבל גם מגבש”, אומר דגן במבט מלמעלה. “אין מה לעשות, הםמוכרחים להיות ביחד". “ובעצם אנחנו ביחד עוד מהטירונות", מוסיף עידן טיבי, חובש. זה לא רק עניין של הקו האחרון. לא משנה אם יושבים יחד בפינת העישון של מצפה שלגים, או על בירה בבית. אנחנו פלוגה".


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


לצפייה בתמונות ברזולוציות שונות ראו:

http://www.flickr.com/photos/56196724@N03/sets/72157626133679030/with/5476178142/

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #91  
ישן 03-03-2011, 16:16
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
שלושה דורות
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

משפחת בקנשטיין-הדס-פנחסי, שלושה דורות של משרתים בנח"ל, המדגימים את השינוי שחל בו, מיחידה ששילבה התיישבות וביטחון לכוח שמשרתים בו זה לצד זה בנות ובני גרעינים, הממשיכים במסורת השירות המשולב, כלוחמות ולוחמים ומילוי משימות לאומיות בחטיבת הנח"ל ובגדוד קרקל; ולצידם לוחמים מגוייסי בקו"ם שהגשימו את שאיפתם לשרת בשתי היחידות. במיוחד בחטיבת הנח"ל, הנמצאת כיום בקצה החוד המבצעי של צה"ל. זכיית הגדס"ר, בפרס הרמטכ"ל ליחידות המבצעיות, מדגימה היטב את רמתה הגבוהה.

שושנה בקנשטיין-הדס נמנית על הבנות הראשונות שהתגייסו לחיל הנח"ל והשתתפה בקורס המ"כיות והמ"כים הראשון שהתקיים במסגרתו, במחנה 80 והחל בינואר 1950. הקורס כמסורת הנח"ל היה משותף לבנות והבנים, אך במחלקות נפרדות.

הבת, דיטי, התגייסה בספטמבר 1969 כחברת גרעין והוכרה כבת הראשונה של הנח"ל, הראשונה לדור השני.

כיום משרת בצה"ל בן הדור השלישי, סמל בבא"ח הנח"ל, סמ"ר רועי פנחסי.

הנין הראשון של דיטה, עדי, מעריכם, יתייצב בשערי בא"ח נח"ל בשנת 2028!

רצ"ב כתבה על שלושה הדורות, שהתפרסמה בידיעות חדרה ב-31.12.2010:


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

נערך לאחרונה ע"י nachal933 בתאריך 03-03-2011 בשעה 16:35.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #92  
ישן 04-03-2011, 08:26
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
בא"ח נח"ל
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

במחצית מרס 2011 יגיעו לשערי בא"ח נח"ל בתל ערד, עליו מפקד של סא"ל רן כהנא, מגוייסי מרס 11, צעירים שבחרו לעשות את שירותם הצבאי בחטיבת הנח"ל שחרטה על דגלה את הסיסמא: היתרון האנושי. הבא"ח הוא המפגש הראשון של המתגייס הטרי עם חטיבת הנח"ל. לפיכך מהווה "חלון הראווה" של החטיבה ועל מפקדיו להוכיח, שהיתרון האנושי איננו מסתכם בסיסמא בלבד.


טרום טירונות, גיבוש לגדס"ר המעוטר בפרס הרמטכ"ל, ויאללה לאימונים - להיות לוחמים מעולים ושיהיה בהצלחה ושובו בשלום!.


הקרבה לעיר ערד יצרה באופן טבעי קשר מיוחד עם תושביה. ב-17.02.2011 התקיים בעיר יום ספורט למפקדי וחניכי הבא"ח, בסיוע הנהלת עיריית ערד וסניף הוועד למען החייל המקומי המאמץ באופן קבוע את חיילי הבא"ח. יום הספורט הוא חלק משיתוף הפעולה ההדוק בין הבא"ח לעיר ערד, הכולל מעורבות החיילים בקהילה, ניהול משותף של טקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ולחללי מערכות ישראל ועוד.

מרחיבה על כך ענת רסקין שגם צילמה:

http://www.goarad.co.il/?pid=15&t=mFinal&L1=41&L2=146&item=1251


בסיס אימונים נח``ל חוגג את היתרון האנושי שלו בערד

ביום חמישי (17/2/11) הגיעו כ-800 חיילי בסיס בא"ח נח"ל ליום ספורט חטיבתי בעיר ערד. את החיילים ומפקדיהם קבלו במתחם הספורט של ערד, ראש עיריית ערד טלי פלוסקוב, סגנה ומ"מ מקסים אוקנין ואילנה קהלני-פורת יו"ר הוועד למען החייל בערד. ראש העיר אמרה כי היא גאה בשיתוף הפעולה עם בסיס בא"ח נח"ל. "זהו כוח צעיר שמוסיף אדרנלין לעיר ומגיע להם הפינוק הזה. אני מאחלת להם שישמרו על עצמם!" מג"ד בא"ח נח"ל סא"ל רן כהנא והסמג"ד אדיר חדד העניקו לראש העיר מגן הוקרה.



מתחם הספורט בעיר ערד התקשט לכבוד הארוע בדגלים, ברקע נשמעה מוזיקה וקריאות העידוד המתלהבות של הבחורים הצעירים שזכו בתחרויותהספורט השונות וגם בשמש שהפציעה להם מבין העננים אחרי כמה ימי חורף שהיובאזור.

רס"ר הבא"ח גדי וענונו שארגן את הארוע סיפר כי החיילים שהגיעו ליום הספורט הינם טירונים, חלקם באימוני יסוד וחלקםבאימונן מתקדם שלאחר יום הספורט יצאו לגזרת הצפון לתעסוקה מבצעית בגדודים.

במסגרת שיתוף הפעולה ההדוק בין בסיס הנח"ל והעיר ערד חיילים, נגדים וקצינים מגיעים כל שבוע למועדון הנוער בסיכון 'המקום של רן' ועוזרים לבני הנוער בשיעורי בית כמו כן החיילים אימצו את בית הגימלאים 'בית גיל-עד' , פעילים במועדון לנפגעי נפש 'מלב ולב', לוקחים חלק בארועי האגודה לתרבות הדיור וצובעים גדרות של בנייני 'עמידר' בעיר וכניסות לבתים.

בנוסף החיילים פועלים עם בתי הספר לאורך כל השנה במיוחד בחגי ישראל בהם הילדים שולחים לחיילי הבסיס משלוחי מנות, סופגניות או באים לנטוע איתם עצים בט"ו בשבט. במבצע 'הקש בדלת' של האגודה למלחמה בסרטן בעיר ליוו חיילים את קבוצות הילדים ובני הנוער שיצאו להתרים ברחבי העיר. בימי הזיכרון לשואהו לגבורה ולחללי מערכות ישראל מקצה בסיס הנח"ל משמרות כבוד העומדים ליד האנדרטאות בעיר במהלך טקסי הזיכרון.

רס"ר גדי וענונו: "אנחנו נמצאים בקשר רציף עם עיריית ערד והוועד למען החייל בערד זאת מתוך כוונה להנחיל לחיילים ערכים של עזרה לקהילה. הסיסמא שלנו היא: 'בא"ח נח"ל - היתרון האנושי' ואנו עושים הכול שזו לא תהיהרק סיסמא אלא עובדה בשטח. בתקווה שהאיכות שלנו תביא אלינו יותר מתגייסים לחטיבתהנח"ל".

אילנה קהלני-פורת יו"ר הוועד למען החייל בערד מאמצת כבר שנים רבות את בסיס הנח"ל שליד ערד ונמצאת עימם בקשר רציף. ליום הספורט תרמה האגודה למען החייל את החולצות ובמהלך כל השנה תורמת האגודה לכל צורך שלהחיילים שעולה. מפעילויות עם בתי הספר, חגים, צרכי לימוד של הבא"ח, ארגון עבודות עםהקהילה ועד עריכת ימי כיף לחיילים בודדים של הבסיס כאשר כל שאר החיילים נפגשים עםהוריהם בימי ההורים.

אילנה: "חשוב לי שהחיילים יהיו מעורים בקהילה. בשבילם אלו ימי כיף ויציאה משגרת הטירונות הלא קלה שהם עוברים בבסיס. בערד הםמקבלים אהבה והרבה חום שנותנים להם מוטיבציה להמשך דרכם. כל חייל שוהה בממוצע כ-6 חודשים בבסיס הנח"ל שליד ערד ואני מקווה שכל אחד מהם יוצא עם זיכרון טוב מן העיר".




תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
צילום: ענת רסקין



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
מגן הוקרה שהעניק מפקד הבא"ח, סא"ל רן כהנא, לראש עיריית ערד, טלי פלוסקוב. צילום ענת רסקין



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
אילנה קהלני-פורת, יו"ר הוועד למען החייל בערד – שלחיילים יישאר זיכרון טוב מערד. צילום: ענת רסקין



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
מימין לשמאל: סמג"ד בא"ח נח"ל, אדיר חדד, יו"ר הוועד למען החייל בערד אילנה קהלני-פורת, ראש עיריית ערד, טלי פלוסקוב, סגנה, מקסים אוקנין, ורנ"ג הבא"ח, גדי וענונו. צילום: ענת רסקין.



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
פעילות הוועד למען החייל בערד מארגנות עם רנ"ג הבא"ח את שולחן הכיבודים לחיילים. צילום: ענת רסקין.





תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
צילום: ענת רסקין.



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
ילדי ערד מתארחים בבא"ח הנח"ל ליד העיר ערד, במסגרת יחסי הגומלין בין הבסיס לקהילה בערד. צילום: ענת רסקין.





תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
חיילי בא"ח נח"ל חוגגים את חג החנוכה עם גמלאי בית גיל-עד בערד. צילום: ענת רסקין.





תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
נטיעות בבא"ח נח"ל – חיילים ביחד עם ילדי בתי הספר מערד. צילום: ענת רסקין.





תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
חיילי בא"ח נח"ל צובעים גדרות בערד ועוזרים לאגודה לתרבות הדיור. צילום: ענת רסקין.





תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
טקס יום הזיכרון לנופלים במערכות ישראל – חיילי בא"ח נח"ל ותלמידי התיכון בערד. צילום: ענת רסקין.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #93  
ישן 04-03-2011, 12:47
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
ותיקי מחנה 80 בבא"ח נח"ל
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

ב-17.02.11 ביקרו בבא"ח נח"ל בתל ערד הנהלת עמותת הנח"ל וחברים מן המניין. רובם שרתו בתפקידים שונים במחנה 80 בפרדס חנה , "אביו מולידו" של בא"ח חטיבת היתרון האנושי. במשך עשרות שנים הבנות והבנים ששרתו בנח"ל ובחטיבת הנח"ל (משנת 1982 ואילך), החלו את השרות הצבאי במאהלי הטירוניות והטירונים במקום. אחד מהם הוא מפקדו הנוכחי של בא"ח נח"ל, סא"ל רן כהנא.

האורחים שמעו הסברים על מתכונת ההכשרה של לוחמי הנח"ל כיום בראשית העשור השני של המאה ה-21, נתנה להם הזדמנות לראות מקרוב מה השתנה בהכשרת הטירון הקרבי, כולל הדגמה של שימוש באמצעים שבתקופת היו חלום, למשל, מאמנים (סימולטרים). בין המבקרים היו:

אל"ם (בדימוס) רענן (רני) שריר, יו"ר עמותת הנח"ל, מפקד מחנה 80 ובשמו השני גדוד 908 בשנים 1972-1972 ומפקד פיקוד הנח"ל בשנים 1978-1975;

סא"ל (בדימוס) דני שטרנפלד, מנכ"ל עמותת הנח"ל ואתר ההנצחה לחללי הנח"ל העושה ימים כלילות בטיפוח המקום בפרדס חנה ומוכר לרבים מהנח"לאים כרס"ר המיתולוגי של מחנה 80 בשנות ה-70. ביניהם הטירון בנימין (בני) גנץ מפלוגת בני המשקים לפיקוד במחזור נח"ל ס"ח, 1977, ומ-14 בפברואר 2011 רמטכ"ל צה"ל;

סא"ל ׁ(מיל') איציק אנגלוביץ, שליווה את חטיבת הנח"ל מקרוב משנת 1987 מתפקידו ביחידת הנח"ל באגף הבטחוני חברתי וגם עמד בראשה במשך למעלה מעשור עד לפרישתו לגימלאות ביוני 2009 ובמחנה 80 שירת מטירון עד מ"פ;

נחמה מוסקל - פעילה מרכזית בעמותת הנח"ל כנח"לאית בעצמה וכאחת מנציגות המשפחות השכולות. שירתה במחנה 80 כמש"קית ת"ש ובבסיס הכירה את בעלה הנח"לאי, אל"ם מרדכי (מוטי) מוסקל ז"ל. ביוני 1982 לאחר שמג"ד 932 נפצע בקרב עין זחלתא הוזעק רס"ן מוסקל למלא את מקומו, עד סוף אותו חודש, והוביל בהצלחה את הגדוד בקרבות ובסיומם התייצבו לוחמיו בכביש ביירות-דמשק. במחצית השנייה של שנות ה-80 היה מג"ד 908, שמראשית אותו עשור הפך ליחידת משנה של מחנה 80 בראשו הועמד מפקד בדרגת אל"ם. ב-908 הוכשרו באותם ימים ועד 1994 הטירונים בעלי הכושר הקרבי בלבד, כלוחמים בדרגת רובאי 5 ולאחר מכן החלו את שרותם בחטיבת הנח"ל, מי כבן גרעין ומי כמגוייס בקו"ם. לאחר מכן הועלה לדרגת אל"ם ופיקד על מחנה 80. בשנת 1995 נפטר באופן פתאומי.

רצ"ב תמונות מהביקור, הסט המלא ראה:



https://picasaweb.google.com/101682672926007246551


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
איציק אנגלביץ, שמלווה את בא"ח נח"ל מיום הקמתו, בוחן ירי במאמן.



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
רני שריר, בתקופתי יכולנו רק לחלום על מטווח וירטואלי.



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
מפקד בא"ח נח"ל, סא"ל רן כהנא ורנ"ג הבא"ח, גדי ונונו, מאזינים בקשב רב לזכרונותיו של רס"ר מחנה 80, דני שטרנפלד.


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
הרס"רים, דני שטרנפלד (מחנה 80, פרדס חנה) ורנ"ג גדי ונונו (בא"ח נח"ל, תל ערד).



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
צילום למזכרת עם מפקד בא"ח נח"ל, סא"ל רן כהנא (שלישי מימין) ועומדת במרכז נחמה מוסקל.

נערך לאחרונה ע"י nachal933 בתאריך 04-03-2011 בשעה 12:58.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #94  
ישן 05-03-2011, 10:11
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
אתר ההנצחה פרדס חנה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

האנדרטה לחללי הנח"ל וחטיבת הנח"ל

ליישוב פרדס חנה קשר הדוק לנח"ל מיומו הראשון, בגלל המצאותו במקום של מחנה 80, בו הוכשרו הנח"לאים הראשונים בשנת 1948 להיות לוחמים ולימים ובהמשך היותו במשך עשרות שנים בסיס ההכשרה של הטירוניות והטירונים של הנח"ל המיתולוגי ואחר כך של חטיבת הנח"ל.


חללי הנח"ל הונצחו בחדר זיכרון צנוע שהוקם במחנה 80. מפקד פיקוד הנח"ל בשנים 1987-1984, תת אלוף יורם גלבוע, יזם את הקמתה של העמותה להנצחת חללי הנח"ל. פטירתו בטרם עת מנעה ממנו לראות את חלומו מתגשם. ככאשר העמותה חיפשה מקום להקמת אתר הנצחה פנתה באופן טבעי למועצת פרדס חנה שהקצתה למיזם שטח בן 100 דונם.

מטרת העמותה הייתה אחת: הקמת אתר הנצחה שיכבד את זכר הנופלים אך ישמש גם כמקום "חי, נושם ופעיל", ואכן כזה הוא המקום, הפתוח לקהל הרחב מאז 1995.




תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


אתר ההנצחה עוצב על-ידי האדריכל חנן הברון ז"ל, כסמל הנח"ל וממעוף הציפור קל להבחין כי מבני הבטון הענקיים מוצבים בצורת המגל והחרב. במרכז האתר מתנוסס מגדל התצפית ("החרב") שגובהו כעשרים מטרים. כדאי מאוד לטפס לראשו כיוון שביום בהיר ניתן לראות ממנו אפילו את החרמון. חלקו התחתון של המגדל הוא כותל השמות, עליו חקוקים בשיש שחור שמות 1,008 חללי החטיבה ועוד כ-50 חללי חיל החינוך.





תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
קיר השמות, רק ביקור במקום מאפשר לחוש את העוצמה שהוא משדר.


לב האתר - בניהולו הנמרץ של סא"ל (מיל') דני שטרנפלד, הרס"ר המיתולוגיי של מחנה 80 בשנות ה-70 של המאה ה-20 - הוא אולם ההנצחה בו שוכנים תיקי הנופלים. על אחד הקירות מוקרנות כל העת תמונות מתחלפות ובהן פרטים אישיים של חללים. לאורך הקיר המרכזי תצוגה תלת מימדית של תולדות החטיבה ומורשתה, הכוללת תמונות מן הקרבות השונים, כמו גם מהווי הקמת ההיאחזויות והפעילות הקהילתית.


לנוחות המבקרים הוקמו פינות ישיבה סביב שולחנות זכוכית עגולים, שבסיסם עמודי גרנית, שחם ובזלת - כשם גדודי החטיבה. צמוד לאולם הנצחה אודיטוריום גדול המשמש לכינוסים שונים וכבית כנסת.






תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
חדר הנופלים והשולחנות על בסיס אבנים המסמלות את גדודי חטיבת הנח"ל.



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
ההיסטוריה של חטיבת הנח"ל בשלושה מימדים.



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
בקצה השמאלי שדרת הנופלים, מאות מגירות ובכל אחת סיפורו של נופל.



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
הספריה לתולדות הנח"ל וחטיבת הנח"ל וספרי הזיכרון לנופלים ובעת הצורך חדר הרצאות ודיונים.


במבנה האנדרטה ניתנת אפשרות להעברת פעילות הנצחה ומורשת על הנח"ל ועל הנופלים המונצחים באתר. פעילות זו מפרטת על היסטורית הנח"ל והקמתו.
במבנה ישנו אודיטוריום אשר בו מוקרנים סרטי מורשת וסרטי חללים של הנח"ל המעשירים את הידע.



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
האולם המרכזי בו מתקיימים ימי זיכרון וכנסים העוסקים במורשת הקרב של הנח"ל וחטיבת הנח"ל.


באתר ישנן פעילויות שוטפות של בתי ספר המגיעים במסגרת לימודי של"ח. בנוסף מגיעים למקום באופן שוטף חברי תנועות הנוער לפעילויות שונות. האתר מציע מגוון רחב של אטרקציות להפעלת התלמידים כגון: פעילות ספורט אתגרי, בישולי שדה, לינת שטח, משחקי קבוצה, ופעילות ותוך כדי כך נחשף הנוער להיסטוריה הקרבית המפוארת של הנח"ל וחטיבת הנח"ל.



האנדרטה מורכבת מחורשה יפיפייה גדולה ומושקעת הכוללת פינות מוצלות,שולחנות ישיבה, מטבחים ובהם עמדת גז לבישול, שוקת לשתיה. האתר יכול להכיל עד 5,000 איש.


אנדרטת הנח"ל מציעה לתנועות נוער וארגונים לבצע פעילות סופ"ש בשטחה. שטח האנדרטה סגור, מגודר ומואר. בכניסת ויציאת התנועה יהיה נציג מטעם האנדרטה.






תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
פעילות ביער של תנועת מכבי הצעיר.


עבור לוחמי חטיבת הנח"ל האתר הוא מעין בית שני. במקום מתקיימים הטקסים הרשמיים, הענקת הכומתה, סיום מסלול, החלפות פיקוד וכאן הם לוחמדים את ההיסטוריה של החטיבה מיום הקמתה בשנת 1982 ועד היום הזה, כאשר ניתן דגש למקומם של הנופלים ופועלם.


מדי שנה, בדרך כלל בחודש יוני, מתקיים טקס אזכרה ממלכתי לנופלים, במעמד שר הביטחון, או סגנו, והרמטכ"ל.



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
האזכרה השנתית לחללי הנח"ל, 24.06.201.



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
מאות כומתות ירוקות לצד וותיקי הנח"ל וחטיבת הנח"ל, 24.06.2010.


המעוניינים לבקר במקום יכולים לעשות זאת בימים א-ה בשעות 17:00-09:00.

ניתן ליצור קשר בטלפון 046376860 ובפקס 046370049.


האתר נמצא בסמוך לתחנת הרכבת פרדס חנה-קסריה. ניתן להגיע מהתחנה רגלית,
כ-10 דקות הליכה.




תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #95  
ישן 09-03-2011, 18:42
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
אל"ם אבולעפיה במכינה בלוד
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

חטיבת הנח"ל מהדקת את הקשר עם דור העתיד של לוחמי החטיבה, וממשיכה במסורת שבנח"ל משרתים זה לצד זה חילונים ודתיים, עירוניים מהפיריפריה ומהמרכז ובני קיבוצים ומושבים. השבוע ביקר מח"ט הנח"ל אל"ם אמיר אבולעפיה במכינה הקדם צבאית בעיר לוד:


http://www.inn.co.il/News/News.aspx/216584

מח"ט הנח"ל מצדיע למכינה בלוד

בביקור שערך מח"ט הנח"ל במכינה הקדם צבאית, מעוז, בלוד, הביע אל"מאמיר אבולעפיה את התפעלותו מעשייתה של המכינה.





פרסום ראשון: 09/03/11, 10:54

אסף ינון



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

מח"ט הנח"ל, אל"ם אמיר אבולעפיה במכינה


בימים האחרונים ביקר במכינה הקדם צבאית "מעוז" בעיר לוד, אל"מ אמיר אבולעפיה מפקד חטיבת הנח"ל. המח"ט הגיע למכינה כדי לחזק את הקשר בין התלמידים לחטיבת הנח"ל, והביע בביקור את רצונו לראות יותר תלמידי מכינות מתגייסים לחטיבתו לפלוגות הסיירת שלה.


את פניו של המח"ט קבלו ראש המכינה הרב עוזיאל חובב ומנכ"ל המכינה אהרון אטיאס, יחד עם תלמידי המכינה שרקדו ממושכות עם המח"ט בבית המדרש ושרו את הפסוק "שומרים הפקד לעירך כל היום וכל הלילה". המח"ט היה נרגש מאד מקבלת הפנים ומהריקודים איתו. בדברי קבלת הפנים אמר הרב חובב כי "אנחנו מקבלים בברכה את מח"ט הנח"ל ששמו הולך לפניו בצה"ל ושרבים צופים לו עתיד מזהיר בהמשך דרכו. מעבר לכך אנו מנסים לייסד מתוך תלמידי המכינה גרעין נח"ל משימתי שייכנס אל תוך העיר לוד ויפעל ברחבי העיר יחד עם המכינה ומתוך רוחה של המכינה". הרב חובב סיפר לאורח על הפעילות החברתית הרבה שמפעילים תלמידי המכינה ועל הקשר החם שנוצר בין תושבי שכונת רמת אשכול לתלמידי המכינה.


המח"ט שדיבר אחרי הרב חובב הביע את הערכתו הרבה על פעילות המכינה בעיר ואמר, "כשמגיעים לשכונת רמת אשכול בעיר לוד, מבינים כמה עבודה וכמה עמל יש לנו עוד כחברה לעמול ולעשות. ראוי שדגל ישראל יונף בשכונה בגאון, אני אומר זאת לא מתוך התנשאות על התושבים הערביים שגרים כאן אלא מתוך ההבנה שזו עיר ישראלית. לכן אני גם מאד מעריך את הרצון של המכינה לחבר אותנו כחטיבת הנח"ל אל המפעל האדיר שאתם עושים כאן בשכונה".
אחרי דברי ההקדמה סקר המח"ט בפני תלמידי המכינה את התהפוכות שעוברות על העולם הערבי ואת ההשלכות האפשריות של דמוקרטיזיצייה במדינות ערב על ישראל. בהקשר לכך התייחס המח"ט לתפקידה הבעייתי של איראן באזורנו ועל השפעתה על גורמים שנמצאים במגע ישיר עם ישראל כארגון החיזבאללה בלבנון ותנועת החמאס בעזה.

בהמשך התייחס המח"ט לשאלות התלמידים בנוגע לגיוס לצה"ל תוך כדי שהוא מציין כי לדעתו כל חייל תורם בין אם הוא מתגייס לחייל קרבי או לחייל תומך לחימה. אמיר אבועלפיה גם דיבר על השילוב שבין חיי מפקד וקצין בצבא לבין חיי משפחה, זאת כתשובה לשאלת אחד מתלמידי המכינה, בהקשר לכך הוא הסביר לתלמידים עד כמה מקומו של הבית משמעותי לקצין ועד כמה אשתו של קצין ראויה להערכה ומהווה עזר ממשי כנגדו. את הפגישה חתם המח"ט באמירה כי "לתחושתי יש בשנים האחרונות התחדשות גדולה בקרב הנוער. אני חש התעוררות של רוח לאומית בריאה בכל מוסד חינוכי בו אני מרצה בין אם מדובר במוסד דתי או במוסד חילוני. יש רוח חדשה שמפעמת. אני כמח"ט יוצא הרבה פעמים מחוזק מאד משיחות עם חיילים שלי או משיחות עם בני נוער. העוצמה שלהם נותנת גם לי כמח"ט יותר כוח".

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #97  
ישן 11-03-2011, 08:12
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
סמ"ר תומר רון ז"ל
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"


סמ"ר תומר רון



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

נולד בכ"ח בחשוון תשמ"ג - 14.11.1982
נפל בקרב בז' באדר ב' - 10.03.2003

לוחם בפלס"ר חטיבת הנח"ל נפל לפני שמונה שנים באזור עיקול 160, בשיפולי שכונת ג'בל ג'והר בחברון. סמוך לשעה 20:00 נפתחה אש לעבר סיור רגלי מגדוד בזלת בחטיבת הנח"ל, שעבר בסמוך לבית ולוחם נפצע באורח בינוני. כוח מהפלס"ר מיהר להגיע למקום ולחתור למגע, כמו גם גם כוחות מגדוד בזלת ויחידות אחרות. אש נפתחה על כוח פלס"ר נח"ל, ושלושה מלוחמיו נפגעו. סמ"ר תומר רון נהרג ושניים נפצעו. סמוך לשעה 05:30 ב-11.03.2003, לאחר ירי נ"ט, פגזי טנק והריסת המבנה, ממנו בוצע הירי, על-ידי דחפור מסוג D-9 הסתיים האירוע הקשה בחיסולו של המחבל.

סמ"ר תומר רון, בן בכור להוריו, דפנה ובלו (מנחם), חברי גרעין נח"ל לשעבר, נולד באילת ב-14.11.1982, כ"ח בחשוון תשמ"ג. אח בכור ליפעת, איתי, שחר ועמית. מגיל ארבע התגורר במושב מולדת בעמק יזרעאל. חלומו היה כפול להיות טייס ושחקן כדורסל במכבי תל-אביב. התגייס לקורס טיס וכעבור שנה עזב וסירב להצעות להמשיך לשרת בחיל-האוויר והעדיף להמשיך בפלס"ר חטיבת הנח"ל. תומר השתלב מהר מאוד בצוות רוסמן שהיה באמצע המסלול וסיים הכשרתו ביום הולדתו ה-20, 14.11.2002.

סרן דן גולדפוס, מ"פ הסיירת, ספד לתומר: "תומר... אתה - הלוחם האמיץ, זה שתמיד רוצה להיות ראשון, להיות קדימה, זה שלא מוכן לשמוע שהוא בתצפית ורק רוצה להוביל ולהיות בחוד. אתה, הציניקן, החבר, הבן-אדם שכולם כל כך אהבו ושאבו ממנו כוח, החוט המקשר בין כולם - איננו. אני נזכר איך הלכנו כתף אל כתף למשימות כה רבות, איך לימדת אותי מהו אומץ ומהו קור- רוח. אני נזכר במבצע "איש המערות", איך נפתחה אש מטווח אפס ואתה לא זז, מסתכל, מרים את הראש, מזהה את המחבלים הנמלטים, יורה ופוגע, איזו הצלחה... אתה הרי יודע שמה שמייחד לוחמים מהסיירת זה לא הסיכה ולא האמצעים אלא הלב, הרעות, היוזמה, החתירה למגע, הרצון להיות קדימה ולהוביל, לקחת כל משימה ולנצח. כך היית..."


מתוך דברי הרמטכ"ל, רב-אלוף משה (בוגי) יעלון, חבר קרוב של ההורים, ביום השלושים לנפילת תומר: "חזרנו לעמק ביום השלושים לנופלו של תומר. העמק בו חווה תומר את ילדותו, נעוריו ותחילת בגרותו. העמק אליו לא ישוב עוד. יש כאן משהו, במקום הזה, בו גאלו החלוצים את האדמה, המצמיח מתוכו את הטוב שבנו. שילוב מופלא של כברת ארץ בה נשזרו ערכים של נתינה, אנשים צעירים, ששורשיהם באים עמוק מתוך האדמה הכבדה של עם הנלחם על קיומו. העמק הזה, תומר, הרקמה המוצקה של אנשים, וחינוך לאהבת המולדת - חסרים אותך... בכל הפעמים שפגשתי את בלו ודפנה, דפנה אמרה: "בוגי, שמור לי על תומר." עקבתי אחרי תומר מגיוסו, והוא לא ידע זאת. עקבתי אחריו בקורס הטיס, עקבתי אחר ההחלטה העיקשת להגיע ליחידה קרבית לאחר שנשר מהקורס, למרות האפשרויות האחרות, הנוחות יותר שעמדו בפניו. עקבתי אחר הגעתו לפלס"ר והוא לא ידע זאת. לפני מספר חודשים הוצג בפני תחקיר של מבצע מוצלח של פלס"ר הנח"ל באזור חברון, נגד מחבלים של הג'יהאד האסלאמי.


"המבצע צולם מעמדת תצפית, והסרט הוקרן בפני במסגרת התחקיר. בשלב מסוים רואים בסרט דמות של לוחם, שבשלב הקריטי בפעולה מזהה את המחבלים, פותח באש ופוגע בהם. שאלתי, מי זה? אמרו לי תומר, קשר המ"פ, והוסיפו שבחים על תפקודו. ואיש לא ידע שמבחינתי זה תומר של דפנה ובלו, שדפנה ביקשה שאשמור עליו...


מדבריהם של מפקדיו וחבריו של תומר למדתי כי תומר היה לוחם אמיץ, שעמד תמיד בראש. תומר היה מנהיג וחתר להובלה, הוא הוכיח עצמו במשימות רבות תחת אש ונרתם לכל משימה שנקרא אליה. תומר היה מה שכולנו ציפינו שיהיה - סמל, דוגמה ומופת לעמיתיו, חבר אהוב בין חבריו ומפקדיו ליחידה. ואיני מופתע, כי מכיר אני את הבית שממנו בא - את סבא מוטקה והסבתות ואת ההורים - דפנה ובלו."


מתוך דברי אל"ם נעם תיבון, מח"ט הנח"ל, ביום השלושים לנפילת תומר: "תומר גדל בבית שחינך אותו לקחת אחריות. השורשים של משפחה מופלאה זו בשירות הפלמ"ח, יישוב הארץ בערבה ופה במולדת. בכל דור ודור ישנה קבוצה קטנה יחסית בעם ישראל שעומסת את ביטחון ישראל על כתפיה ומתנדבת ליחידות הקרביות שנמצאות בקו הראשון. כזה היה סבו של תומר, כזה היה אביו של תומר, בלו, וכזה היה תומר בעצמו. כבן בכור במשפחה הוא התנדב ליחידות הטובות ביותר, בתחילה לקורס טיס ואחר-כך לסיירת הנח"ל.


הערכים המובילים בחטיבת הנח"ל הם רעות, צניעות ומקצועיות. כזה היה תומר - חבר מעולה שהיה נשאר שבתות למען חבריו, חברי צוות 'רוסמן', שאהבו אותו כמו אח. תומר היה אדם צנוע, צניעות אמיתית שבאה מאישיות חזקה ומהתמיכה שקיבל בבית. תומר היה לוחם מקצועי ואמיץ שעבר פעמים רבות את מבחן האש בפעולות האינטנסיביות שמבצעת הסיירת בלחימה הנוכחית... חשוב לי שתדע תומר שחבריך לא ויתרו, כיתרו את הבית ולא עזבו את המקום עד שהרגו את המחבל עם שחר - כל זאת עם דמעות בעיניים ונחישות בלב..."


זמן קצר לאחר נפילת תומר, החליטה האחות, יפעת, ששירתה כחיילת במודיעין, שעליה להמשיך את דרכו בפלס"ר נח"ל ומונתה לפקידה הפלוגתית (פ"פ). בפלס"ר ובגדס"ר נח"ל אליה כפופה היחידה מסורת של שירות אחים ואחיות הנופלים, כלוחמים ובתפקידים אחרים:




תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #98  
ישן 11-03-2011, 16:41
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
המח"ט זטורסקי - עשור למותו
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

מנחם זטורסקי ז"ל

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

1946 - 2001

בקיבוץ ניר אחיהו התכנסו מוקירי זכרו של מפקדה השני של חטיבת הנח"ל, תא"ל מנחם זטורסקי במלאות עשור לפטרתו בטרם עת מהתקף לב.

מנחם היה דוגמא ומופת כיצד ניתן לשלב את המגל עם - חבר גרעין נח"ל שהגשים והתיישב בקיבוץ ניר אליהו ובו בזמן המשיך לשרת כמפקד בצבא הקבע. מנחם בלט בכושרו הפיקודו ואנושיותו למרות קפדנותו בתפקידיו השונים. בגדוד הנח"ל המוצנח שירת תחילה עד תפקיד מ"פ ולאחר מכן קיבל את הפיקוד על פלוגת החה"ן של חטיבת הצנחנים ועל אומץ ליבו וקור רוחו במבצע "אביב נעורים", חיסול בכירים בארגוני המחבלים בלב בירות, בליל 9-10.04.1977 וענק לו עיטור העוז. בקיץ אותה שנה החליף את רס"ן יורם יאיר (יה יה) בתפקיד סמג"ד 50 ובתפקיד זה, לאחר שבשעות הראשונות כיהן כמ"מ המג"ד, כיהן במלחמת יום הכיפורים. בהמשך החליף את יה יה כמג"ד 50 ובינואר 1983, כבר בדרגת אל"ם, התמנה למח"ט השני של חטיבת הנח"ל בת החצי שנה והוביל אותה באימונים ובפעילות המבצעית הרבה בעומק הגזרה המזרחית בלבנון. בינואר 1984 עבר לפקד על חטיבת הצנחנים. באפריל 1990 חזר לפיקוד הנח"ל כמפקדו והיה מעורב מקרוב בשינויים הארגוניים והאנושיים בחטיבת הנח"ל, גיוס לוחמים מהבקו"ם ששרתו לצד בני הגרעינים, קליטת גדוד הנח"ל המוצנח, הקמת פלוגות העורב והחה"ן והבא"ח. באוגוסט 1995 סיים את תפקידו ופרש מצה"ל.



תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #101  
ישן 17-03-2011, 19:34
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
חטיבת הנח"ל והקיבוצים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

חטיבת הנח"ל מהדקת את הקשר עם המלש"בים תושבי הקיבוצים, מקור מרכזי לכוח אדם איכותי המשרת בחטיבה מיום הקמת ביולי 1982. גם בעידן שאחרי ביטול מסלול בני המשקים לפיקוד, שבוטל בשנת 2007, לא מוותרים בחטיבה על בני הקיבוציים. המ"פ הראשון של בני המשקים לפיקוד בחטיבת הנח"ל, היום מפקדה, מוביל את המאמץ, כמו גם במגזרים אחרים באוכלוסיה:

http://www.kibbutz.org.il/mesimot/mazkirut/info/110317_mashot.htm

פגישה מח"ט חטיבת הנח"ל - 13.3.11
בבית התנועה הקיבוצית התייצב אל"מ א[מיר אבולעפיה] ועודד את המחזור החדש של שנת השרות: "בואו אלי, לחטיבת הנח"ל". בשבוע הבא מיפגש נוסף עם עוד קבוצה... יש גם "כפיר", "צנחנים", "גולני", "גבעתי" - אך אנחנו שמים השנה על המפה את השליחות ביצירת גרעינים איכותיים והצטרפותם לקיבוצים זעירים בסיוע "מסלול הנחל".


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #103  
ישן 18-03-2011, 15:19
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
פלחה"ן נח"ל - פינוי מוקשים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

הטמנה ופירוק מוקשים - המשימה הקלאסית של הפלסים. לוחמי הפלחה"ן מגדס"ר נח"ל עוסקים בכך לאחרונה, כחלק מהמאמץ לפרק ולפנות מוקשים שאין בהם יותר צורך ולמנוע נפגעים בקרב האזרחים:

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1220984.html

פורסם ב - 13:46 18/03/11



"ארכיאולוגים צבאיים" מפנים מוקשים מהשטח

מאת אנשיל פפר



עשרות שנים לאחר שהוטמנו נגד "האויבים מהמזרח", מאות אלפי מוקשים עדיין מסכנים חיי אזרחים. השבוע הוחלט להקים רשות לפינוים, המכרזים כבר בדרך



פסים של סרט סימון לבן חוצים את אזור התווך שבין גדר המערכת וקו הגבול האמיתי, נהר הירדן, המתעקל לו במרחק של כקילומטר וחצי. השטח מנוקד במאות בורות קטנים. בתוך כל בור חפץ עגול, חלוד, שאליו מוצמדים קובייה ופתיל.

נושא המוקשים עלה לסדר היום לפני כשנה כשדניאל יובל בן העשר איבד את רגלו בפיצוץ מוקש בטיול ברמת הגולן. כיום דניאל הוא הדובר המרכזי של היוזמה לחוק לפינוי מוקשים והשבוע עבר בכנסת בקריאה שלישית, החוק שיגרום להקמת הרשות החדשה לפינוי שדות מוקשים. הרשות הזו - שצפויה לקום בתוך כחודשיים - תדאג לסלק את כל המוקשים "הלא חיוניים" ברחבי המדינה. זאת בנוסף לפעילות של צה"ל שבאחרונה החל לפעול לסילוק מוקשי נ"ט (נגד טנקים) באזורים שבהם אין הם חיוניים.




יש מי שקוראים לפעילות הזו של צה"ל "ארכיאולוגיה צבאית", לחפור בתוך האדמה כדי למצוא את מה שהושאר שם לפני שלושה או ארבעה עשורים, בימים שבהם ישראל חששה מהחזית המזרחית. וכמו ארכיאולוגים, גם כוחות ההנדסה העסוקים בשבועות האחרונים בפינוי שדות המוקשים בבקעת הירדן מסתמכים על מסמכים בבואם לחפש ממצאים.

"יש היסטוריה צבאית מאוד מסודרת של הגזרה", אומר סרן גידי, מפקד פלוגת החבלה (פלחה"ן) של חטיבת הנח"ל. כבר חמישה שבועות שחייליו מסמנים ומפוצצים מוקשים בבקעה, "לצבא יש אחריות קריטית לשמור מפות ורישומים מאוד מדויקים", הוא אומר. הרישומים כוללים את המספר המדויק של המוקשים שהניח צה"ל בכל אחד מהשדות מסוף שנות השישים לאורך הגבול עם ירדן. ובכל זאת, "אנחנו לא לוקחים שום דבר כמובן מאליו", אומר גידי, "היו כאן המון שינויי אקלים וחפירות של בעלי חיים וגם מוקשים שהתפוצצו במהלך השנים".

לעתים צריך להתאמץ כדי להגיע למוקשים שבמשך השנים שקעו עמוק באדמה. "השיא שלנו בינתיים זה מוקש שנמצא מטר ותשעים סנטימטר למטה", אומר גידי. "אבל אין ברירה, עד שלא נמצא את המוקש האחרון, לא נוכל לפנות את השטח הזה לחקלאות. תאר לעצמך שבעוד שנתיים, חקלאי עולה על מוקש שהשארנו כאן עם הטרקטור שלו".

צה"ל לא מפרסם את המספר המדויק של המוקשים לאורך גבולות ישראל אולם לדברי גורמים בפיקוד מרכז, בגזרה של חטיבת הבקעה - 250 קילומטר המשתרעים מצמח ועד מצדה - זרועים עדיין בין 350 ל-400 אלף מוקשים. חתימת הסכם השלום עם ירדן לפני 14 שנה הפכה את שדות המוקשים לאורך הגבול ללא רלוונטיים מבחינה ביטחונית, אך גם למכשול מסוכן בפני פיתוח החקלאות והתיירות באזור.

ב-2004 קיבל מפקד פיקוד מרכז דאז, היום סגן הרמטכ"ל אלוף יאיר נווה, החלטה על תחילת פינוי שדות המוקשים מהגבול. אולם רק באחרונה החליטו מפקד הפיקוד הנוכחי, אלוף אבי מזרחי, ומפקד עוצבת הברזל (אוגדה 162) תת-אלוף אגאי יחזקאל - שהבקעה נמצאת בגזרת אחריותו - להעלות הילוך. "ב-2010 פינינו כאן 7,000 מוקשים", אומר סגן אלוף שמוליק קורקוס, קצין ההנדסה האוגדתי. "מדובר ב-28 שדות מוקשים, שזה מאות דונמים, שבקרוב אפשר יהיה לעשות בהם שימוש חקלאי, ובשנה הקרובה אנחנו מתכננים לפנות מספר כפול מזה".

לצורך פינוי המוקשים, הוחלט בצבא להפנות את כל הכוחות בעלי הכשירות המתאימה, גדודי חיל ההנדסה, פלוגות ההנדסה של חטיבות חיל הרגלים ומגמות ההכשרה בבית הספר להנדסה צבאית (בהל"צ) לתקופות קבועות של פעילות בבקעה. מבחינת לוחמי ההנדסה, הפלסים, מדובר גם באימון בתנאי אמת. "זה יותר טוב מכל אימון אחר", אומר סא"ל קורקוס.

"הפעילות כאן היא גם משימה ערכית", אומר סרן גידי. "התאונה של דניאל יובל המחישה לכל המדינה ובמיוחד לצבא את הסכנות שהמוקשים מהווים לאזרחים".


אבל לעת עתה, אין לצה"ל כוונה לפנות את מאות שדות המוקשים בגולן, שם הם עדיין מהווים חלק מ"מכשול ביטחוני" שעשוי להיות רלוונטי בשעת מלחמה מול סוריה. גם בבקעת הירדן, למרות הגברת קצב הפינוי, מסלקים כעת רק מוקשי נ"ט, כאלה שנדרש לחץ כבד להפעלתם, ושפינויים פשוט יחסית. בפיקוד מרכז מקווים שבתוך כשנתיים יצליחו לפנות את כולם. החדשות הרעות הן שמעל תשעים אחוזים מהמוקשים הם נ"א (נגד אדם), כמו זה שקטע את רגלו של דניאל. מוקשים קטנים המופעלים לעתים מנגיעה קלה בלבד. כיום רק מספר מאוד מצומצם של צוותי הנדסה צבאיים מוכשרים לפנותם ובנוסף, חסר לצה"ל הפתרון הטכנולוגי-הנדסי ומשאבים שיאפשרו את פינוי המוקשים האלו.

את החלל של פינוי מוקשי הנ"א אמורה למלא הרשות החדשה לפינוי שדות מוקשים, שתפעל באגף למבצעים לוגיסטיים ונכסים (אמו"ן) במשרד הביטחון. בפועל מי שיבצע את עבודות סילוק המוקשים והפיקוח עליהן יהיו חברות אזרחיות, בכפוף למכרזים שכבר יצאו. לנציגי צה"ל יישאר רק לאשר בסוף שהשדות אכן נקיים ממוקשים ושאפשר לשחרר אותם לחקלאות, תיירות ובנייה

ה"אזרוח" של פינוי שדות המוקשים יאפשר לגייס לנושא עשרות מיליוני דולרים מארגונים בינלאומיים וזרים העוסקים בפינוי מוקשים בכל העולם, ובהם האו"ם ומשרד ההגנה האמריקאי. זאת בנוסף ל-27 מיליון שקל שמשרד האוצר חייב להקציב לנושא על פי החוק. בנוסף קובע החוק שיש לפנות את כל שדות המוקשים "הלא חיוניים" ברחבי המדינה. בין המרוויחים מהפעולה גם גורמים אזרחיים, משרדי הממשלה והמועצות האזוריות שיזכו להרחבה של תחום שיפוטם - ובהזדמנות לומר את דברם.

הח"כ לשעבר צחי הנגבי היה זה שעמד במקור מאחורי הצעת החוק, בעקבות הפציעה של דניאל יובל. לאחר שהנגבי אולץ להתפטר בעקבות הרשעתו, הפך ח"כ רוני בר-און לרוח החיה מאחורי היוזמה. "הוועדה המייעצת של הרשות תקבע את התוכנית הרב-שנתית ואת סדרי העדיפויות לפינוי", אומר בר-און. "ישבו בה גורמים מכל המשרדים הממשלתיים ונציגי המועצות האזוריות כדי לא לתת לצבא להגיד 'לא' על כל דבר". הרשות גם תקבל מצה"ל את כל מפות שדות המוקשים המסווגות. "כך הטאבו על מה שנחשב שדה מוקשים חיוני או לא, ייצא מן הצבא", אומר בר-און, "ויעבור לגוף סמי-אזרחי שיוכל לעשות את האיזונים והבלמים הנדרשים".

הרשות תקבע תוכנית רב-שנתית עם לוח זמנים לפינוי שדות מוקשים בכל חלקי הארץ, גם ברמת הגולן, במקומות שיוסכם עם צה"ל שכבר אין צורך בהם.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #107  
ישן 31-03-2011, 20:17
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
גדס"ר נח"ל יורד לעזה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4050571,00.html

גולני ונח"ל במקום הצנחנים בעוטף עזה: "דרוכים"

מפקד גדוד הסיור של חטיבת הנח"ל, שחייליו יתפסו את הגזרה המתוחה ביחד עם גולני, אמר: "אין ספק שלאור השבועות האחרונים יש תחושה של דריכות. אנחנו לא רוצים הסלמה, אבל אם נידרש לפעול קרקעית נדע לעשות זאת"



חנן גרינברג



פורסם 31.03.11



צה"ל מכין את החיילים לאפשרות של הסלמה ברצועת עזה: כוחות שצפויים לתפוס בקרוב את הקו הדרומי, ערכו ביממה האחרונה אימון רחב, שעיקרו מעבר משגרה לחירום.

שנתיים מאז מבצע "עופרת יצוקה" וגם בצה"ל מודים כי השקט היחסי שאפיין את הגזרה הדרומית, נשבר במידה מסוימת. ההסלמה האחרונה, בה נורו טילי גראד לעבר אשדוד ובאר שבע, המחישה כי בכל רגע עשוי לפרוץ במקום עימות.

בצה"ל נערכים לכל אפשרות ואמש התקיים בצאלים אימון לכלל הכוחות, שאמורים בקרוב לתפוס את הקו בדרום. את חטיבת הצנחנים יחליפו לוחמי גולני יחד עם גדס"ר נח"ל. לכוחות אלה יצטרפו טנקים ונגמ"שים חדשים מסוג "נמר". גם חיל האוויר, כוחות מודיעין ואף קצין הומניטרי לקחו חלק באימון.

"אין ספק שלאור השבועות האחרונים ישנה תחושה של דריכות, אנחנו לא רוצים הסלמה. אבל אם נידרש לפעול קרקעית, נדע לעשות זאת", אמר ל-ynetסא"ל ישראל שומר, מפקד גדוד הסיור (גדס"ר) של חטיבת הנח"ל, שיתפוס בקרוב עם חייליו את הגזרה המתוחה.

"האימון כלל שורה של היבטים שנדרשים מאיתנו ברצועת עזה. מדובר בפעילות קרקעית שכוללת מעבר משטחים פתוחים לשטחים בנויים, כיבוש שטח בנוי ושיתוף פעולה עם כלל הכוחות בגזרה", סיפר סא"ל שומר. למעשה, מבקשים בצה"ל להכין את הלוחמים לעבור תוך זמן קצר מאוד לעימות רחב. "החיילים מבינים היטב את המשימה", סיפר המג"ד, "זה קו מבצעי שהם כמובן מחכים לו, הם נערכים בהתאם, סקרנים, שואלים שאלות, מבקשים לדעת מהם מצבי התגובה השונים להתפתחויות. אנחנו מרגישים בטוחים ביכולות שלנו, ויודעים שאם תוטל עלינו משימה, כל פעילות קרקעית, נעמוד בה".

מי שפיקד על התרגיל כולו היה תא"ל יוסי בכר, מפקד אוגדת עזה, שמנהל את המערכה כולה סמוך לגדר המערכת ומול ירי הטילים והרקטות.

בצה"ל מעריכים, כי סבב הסלמה האחרון נמצא מאחורינו, אולם הסבב הבא עשוי להתחיל בתוך זמן קצר. גורמים צבאיים אמרו כי תפיסת הפעולה של צה"ל ברצועת עזה לא השתנתה והכוחות נערכים מול אותם איומים. "הכוחות הללו, חי"ר, שריון, מודיעין, אוויר ואחרים - שיודעים לעבוד ביחד, הם בעלי עוצמה גדולה מאוד וידעו לתת מענה בכל התפתחות", אמרו בצה"ל.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #108  
ישן 06-04-2011, 19:10
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
שת"פ חום-ירוק
בתגובה להודעה מספר 107 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "גדס"ר נח"ל יורד לעזה"

http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/bamahana/2011/14/06.htm

לוחמי גולני ונח"ל התאמנו במתווה עזתי: הכי קרוב לעזה



יום רביעי, ב' בניסןהתשע"א, 6 באפריל 2011, 15:56



במהלך התרגיל התמודדו הכוחות עם בימוי אויב מושקע ושינוי פקודות בשטח. המטרה: למנוע ירי על כוחותינו. "היחידות פועלות טוב ביחד"

מיטל סיני, עיתון "במחנה"



למרות השקט היחסי בגזרת עזה בימים האחרונים, בפיקוד הדרום לא ממהרים להוריד את הידמהדופק. עוד לפני החיסול האווירי של פעילי החמאס בסוף השבוע, דימו לוחמי חטיבת גולני וגדס"ר נח"ל פעילות במתווה עזתי, בסמטאות החשוכות של המרכז לאימוני לוחמה אורבנית (מאל"א) בצאלים.

חוסר הוודאות בגזרה המתעתעת הוא שעומד לנגד עיניהם של המפקדים, שדורשים מהכוחות לקבל החלטות מהירות ולהתמודד עם שינוי תוכניות בשטח. בשעות אחר הצהריים מתכנסים הלוחמים לתדרוך אחרון לפני התרגיל. ההשוואה לתקריות ממבצע "עופרת יצוקה" בלתי נמנעת, ומספר מפקדים חוזרים ומספרים עליהן עם מסר ברור: להימנע מירי של כוחותינו על כוחותינו. האימון הזה צריך להיות דומה ככל הניתן לדבר האמיתי.

מצוידים בנמ"רים, מגיעים לוחמי חטיבת גולני לעיר המדומה. בו בזמן, החושך יורד על הרחובות הצפופים, וחיילי גדס"ר נח"ל מתחילים בהליכה של כעשרה קילומטרים לכיוון היעד. בדרך הם מקבלים עדכונים על מצב הכוחות שפרוסים בעיר, ויכולים לשמוע בעצמם את הקרבות הראשונים שכבר מתנהלים בשטח. גם אחרי הליכה ארוכה, הם ממשיכים להתקדם בשקט ומחכים לפקודות. "זה בונוס גדול לעבוד עם גולני", מספר מפקדהגדס"ר, סא"ל ישראל שומר. "המטרה העיקרית באימון היא לוודא את כשירות הלוחמים. מול ההסלמות הנמשכות בגזרה, ייתכן שנאלץ לבצע פעילות קרקעית ברצועה. אנחנו לא רוצים להגיע למבחן המציאות, אבל במידה ונצטרך - נדע שנעמוד בו כראוי".

דיווחים ראשונים על חייל חטוף מגולני מתחילים לזרום. לחיילים כבר הובהר כי מצב של שבויים מכוחותיהם לא בא בחשבון. דימוי החטיפה לא נעשה במקרה: בימוי האויב היווה חלק מרכזי מהתרגיל. עשרות חיילים מיחידות אחרות מוותרים למספר שעות על גאוות היחידה ועוברים לצד השני. הם לא עושים הנחות לחברים שמעבר לבונקר, ומדמים בין היתר ירי פצמ"רים, מלכוד חדרים והתבצרות. "יש פה השקעה רצינית. אנחנו רואים ירידה לפרטים, תכנון מוקפד והתאמה למתאר הלחימה בעזה", מעיד מפקד פלוגת העורב בגדס"ר נח"ל, סרן אלעד. "זה מה שעושה את ההבדל בין האימונים עבור המפקדים והלוחמים".

השמים מתבהרים, וקרני השמש שמציצות מבעד למבני העיר מרמזות על יום חדש. הלוחמים כבר פרוסים בשטח, עוברים מבית לבית, משתלטים ומטהרים. אחד הצוותים מוצא את עצמו מוקף כמעט מכלהכיוונים. מפקד החוליה משגר הוראות והחיילים ממלאים אותן במהירות. לאחר הערכת מצבמהירה, נזרק רימון עשן וראשוני החיילים נשלחים אל מחוץ לבית. האירוע נגמר ללא הרוגים.

אחרי מספר שעות מכריזים המפקדים על סיום התרגיל בחיוך. "ההתנהלות באימון הייתה טובה", קובע סגן מפקד אוגדת עזה, אל"ם אמיר אביבי. "ראינו יחידות שפועלות טוב ביחד. הן מוכנות לכל תרחיש".
גם החיילים מרוצים שהאקט הסתיים: אחרי לא מעט שעות, הם זוכים להוריד את הציוד מהגב ולנוח. "היה אימון קצר אבל אינטנסיבי", מספר סמ"ר חן אוזנה, אחד הלוחמים. "התמודדנו עם שינויים רבים ותפעלנו מצבים תחת אש, תוך כדי שינוי פקודות בשטח. כולנו הרגשנו כמו בקרב אמיתי בעזה, ואני מקווה שלא נצטרך לעמוד בסיטואציה הזו".



ראו את לוחמי גדס''ר נח''ל באימון, כפי שצילם אופק רון-כרמל, במחנה:





http://www.facebook.com/album.php?fbid=10150255019559348&id=270208614347&aid=380929



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #112  
ישן 06-04-2011, 18:29
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
קדיש על לוחמי הפלס"ר בקבר יוסף
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

לוחם פלס"ר נח"ל, סמ"ר אורי אורן ביטון נפל בהיתקלות ברכס רמים ב-כ"ט בטבת תשנ"ז-08.01.1997

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


מפקד צוות נוב' 01 בפלס"ר נח"ל, סגן דניאל יעקב מנדל, נפל ערב ליל הסדר בי"ג בסיוון תשס"ג-15.04.2003 במבצע ללכידת שלושה מבוקשים בעיר שכם.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


משפחות ביטון ומנדל הצטרפו לאלפיים אישה ואיש שהגיעו להתפלל בקבר יוסף ואמרו קדיש על הבנים

רצ"ב כתבה של ערוץ 7:


קדיש על הבן שנפל - בקבר יוסף

אזכרה מרגשת נערכה הלילה בקבר יוסף לסגן דניאל מנדל ז"ל מסיירתהנח"ל, שנפל בשכם לפני 8 שנים. האב אמר קדיש במקום.



יאיר בן דוד



פרסום ראשון: 05/04/11, 06:00





כאלפיים אזרחים – דתיים, חילונים וחרדים, רבנים, מקובלים וחיילים התפללו הלילה (ג) בקבר יוסף, בכניסה מיוחדת לרגל ראש חודש ניסן, באבטחת צה"ל ובארגון המועצה האזורית שומרון ואגודת "שכם אחד".

כזכור, לאחר שנותץ, הרס, נשרף וחולל בידי הרשות הפלשתינית לפני 10 שנים, שופץ הקבר ונבנתה המצבה מחדש במבצע הנדסי מורכב בחול המועד סוכות ע"י מועצה אזורית שומרון, אגודת "שכם אחד" וחיילי צה"ל והמנהל האזרחי.

לאלפי המתפללים, בהם האדמו"ר מביאלה והמקובל הרב חיים עמרם איפרגן, הצטרפו שתי משפחות שכולות: משפחת ביטון, שבנם סמ"ר אורי ביטון, לוחם בסיירת נח"ל, נפל בלבנון ומשפחת מנדל שבנם סגן דניאל מנדל, מפקד צוות בסיירת נח"ל, נפל בפעילות מבצעית בשכם לפני שמונה שנים.

במהלך הכניסה התקיים טקס מרגש בהשתתפות בני משפחתו של סגן דניאל מנדל הי"ד, שביקרו לראשונה בקבר יוסף. רב פיקוד מרכז, סא"ל הרב יואב אוקנין קרא פרקי תהילים, ואביו של סגן דניאל, ד"ר דוד מנדל, אמר "קדיש".

ראש המועצה האזורית שומרון גרשון מסיקה אמר בטקס "אנו רואים כאן את הפסוק 'בדמייך חיי'. כמה סמלי שהטקס כאן נערך בערב ראש חודש ניסן, חודש הגאולה,. אני מקוה שגם האירוע כאן יהיה עוד שלב בהחזרת הריבונות המלאה בפועל על קבר יוסף, דבר שמעוגן אפילו בהסכמי אוסלו הארורים. אני קורא לכל שרי הממשלה להצטרף ולבוא לכאן לשכם וקבר יוסף, לפעול לחזרה המלאה לקבר יוסף – המקום הכל כך קדוש הזה, אחד משלושת המקומות עליהם נאמר שאין אומות העולם יכולים לומר שגזולים הם בידינו. אין אומה בעולם שהיתה מאפשרת למקום קדוש, סמלי ושורשי כל כך לעמה להיות מבוזה כמו קבר יוסף. אני קורא לממשלת ישראל לתקן את המעוות, לקבל החלטה רשמית ולחזור ולחדש את ההתיישבות והשהייה היהודית בקבר יוסף, דבר שעוגן אפילו בהסכמי אוסלו, שם נקבע שקבר יוסף ישאר בשליטה מלאה של מדינת ישראל".

ח"כ אורי אריאל (האיחוד הלאומי) הזכיר את שמות החיילים שנהרגו בפעילות בטחון בשכם, ואמר "בזכות חיילי צה"ל ובמיוחד קורבנות צה"ל, אנו זוכים להיות בכל ארץ ישראל וגם כאן, במקום החשוב הזה".

אביו של סגן דניאל מנדל הי"ד, ד"ר דוד מנדל, אמר לאחר הטקס והביקור בקבר יוסף "אני מתרגש מאוד להיות כאן. אני מקוה שזה שאנחנו נמצאים כאן יסייע בקידום החזקת העם היהודי בקבר יוסף".

במועצת שומרון ובאגודת "שכם אחד" הודו לחיילי וקציני חטיבת שומרון, בראשות המח"ט אל"מ נמרוד אלוני וקצין הגמ"ר רס"ן מקי סיבוני, על האבטחה.



לקישור לסרט שצולם - קדיש על הבנים:

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/217887
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #114  
ישן 18-04-2011, 07:38
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,194
בתגובה להודעה מספר 113 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "דניאל מנדל"

דגשים פיקודיים / מאת סגן דניאל מנדל ז"ל
ההתמודדות הכי קלה עם כל מה שקשור בהנעת חיילים, אם זה משמעת או לכל דבר אחר - זה הקאדר. פשוט מאד, משהו מפריע - הוא יחטוף, וזה יכאב לו, עד שכנראה בפעם הבאה הוא לא יעשה את זה שוב. כנראה שבכל פעם שיתקרב לאותו המקום בו חטף, הוא יזהר (כמו תינוק שנוגע בפעם הראשונה בתנור וחוטף כוויה, ומאז באינסטינקט, הוא פשוט לא ייגע). אבל זה זול. זה אילוף ולא חינוך. זו אלימות כמו של ערס. עצבנתם אותו - בגלל שהוא לא מספיק חכם לענות לך בצורה אינטליגנטית - הוא פשוט יחתוך אותך! לא כאלה מפקדים אנחנו רוצים להיות. מבחינתי זהו "ויתור עצמי פיקודי". הקושי הגדול הוא להניע,להוביל, לחנך את החיילים מתוך הבנה ורצון שלהם. מתוך תחושת הערכה ורצון לחיקוי המפקד. שיטת האילוף טובה לטווח המידי, אבל לטווח הארוך זה פשוט לא מחזיק מים. כנראה שטירון שיקדר כל היום על כוננות - בתור לוחם לא יעמיד מסדר טוב יותר. וכשיקדר כל היום על משמעת - ברגע שלא יהיה מפקד לידו, הוא פשוט יזרוק את המשמעת לקיבינימט. בניית המפקד שיוכל להניע את חייליו מתוך תחושת כבוד למפקד ומתוך תחושת אחריות (ולא מתוך פחד וכו') היא ארוכה ודורשת הרבה יותר מהמפקד. המון דוגמא אישית, יכולות גבוהות בכל תחום שהוא (כש"ג, מקצועיות ערכיות...) חיבור נכון לחיילים וכו'. הדוגמא האישית באה לידי ביטוי גם בדברים הקטנים - תמיד לדבר בשקט, אף פעם לא לצעוק, להיות צנועים-באמת, לשמוח במה שעושים, לוחמניים. חייבים לתת לחייל יחס בוגר, ולא משנה אם טירון או אם לוחם. הפידבק שנקבל מאדם שמתייחסים אליו כמו בן תשע עשרה, שונה בהמון ממי שיקבל יחס של בן ארבע. על כל דבר שחייל עושה, חייבת לבוא תגובה. אסור להיות אדישים, לא לפחד להתמודד. אם אין תגובה, זה מתפרש על ידי החיילים כדבר נסבל. תגובה זה לאו דווקא קאדר. תגובה זה מבט, הערה, שיחה, ענישה וכו'. חשוב מאד לתגמל ולא רק להעניש. להדגיש את הדברים הטובים - כדי שיהיה למה לשאוף, ולא רק להדגיש את הדברים הרעים - כדי שיהיה להם ממה להיזהר. כמובן שלא צריך להגזים, כמו בכל דבר. תגמול זה לאו דווקא חמשוש, זה גם הערה טובה בשיחה מחלקתית, פידבק חיובי במקום וכו'. חשוב לדעת לזהות כוחות פועלים בחייל ובמחלקה, ולנצל אותם. במקום לדכא אותם, לנתב אותם לאפיקים חיוביים. לדוג': לחייל שכל הזמן מעיר הערות ומתחצף, אפשר להתייחס בשני דרכים. אפשר לקדר ולהעניש אותו ע"מ להשתיק אותו (לשלוח אותו לאיזה פיסטין ולהרחיק אותו מהמח'), ומצד שני אפשר לזהות שיש כאן משהו שמנסה להתבלט, כי קטן עליו כל האלמוניות שבה הוא נמצא, ומתוך זה להחליט להטיל עליו משימות ולהכווין אותו לכיוון שיקדם אותו ואת המחלקה. לא לזלזל ולא להיות ציני לחייל. לזכור את הרגישות שלו, ובעיקר החשיבות שהוא מייחס למה שאומר לו המפקד. לעשות המון שיחות אישיות עם החיילים, גם בשמירה וגם בשיחות יזומות. החייל אלא אם הוא אמיץ מאד או שיש לו בעיה דחופה כנראה לא יבוא ביוזמתו לבקש שיחה עם המפקד. כדאי גם לבצע מעקב מסודר בנושא. להטיל אחריות בכל מה שאפשר. חייבים לפתח אצלם את נושא האחריות והגדלת הראש. לקבוע מפקד משימה (הקמת מטווח, שימון שמירה, סידור ה- "ח"...). כמעט כל מופע ביום הוא כיתתי (למעט שמנ"ש, גג"ש ושיחות מחלקתיות). המ"כ הוא המפקד והאחראי הבלעדי על הכיתה שלו. הוא לוקח אחריות על כישלון אצלו בכיתה, על בעיות בטיחות, בעיות חברתיות וכו' ומצד שני לוקח את הזכות על כל הצלחה באשר יהיה. הוא חייב להבין שכל בעיה אצל חייל ששיך לכיתה שלו מופנית אוטומטית אליו, ולא אל איזה "מ"כ צוותי". להיות נוקשים ולא להתפשר על הסטנדרט הכי קטן. זה לא מתנגש עם האנושיות והטיפול בחייל. תמיד לראות שהחייל מחובר לתמונה הגדולה. למטרה. אסור להתמקד בבוץ ובקושי הרגעי. אלא לראות איך זה משרת את קצה הפאזל. את הפעילות המבצעית. את ביטחון המדינה. להיות ערניים לתופעת החייל הוירטואלי. החיים הם לא בכאילו, להדגיש את זה חזק. אנחנו לא עושים את הדברים בשביל לעבור, אלא באמת לדעת. למה, כי האויב לא ישחק איתנו את משחק הכאילו. כל הזמן לטפטף את המעבר מהאדם הפרטי לאדם הכללי. אם עד עכשיו המניע הראשי של החיילים היה אגואיסטי ופרטי, מעכשיו אנחנו תמיד מודאגים לטובת הכלל.אם אני אהיה טוב יותר - המחלקה תהיה טובה יותר - הפלוגה תהיה טובה יותר - צה"ל יהיה צבא חזק יותר. חשוב להדגיש את המשמעות המיידית של חוסר חיילות. אם חייל לא תופס עמדה כמו שצריך - להסביר לו שכנראה יחטוף כדור, תוואי לוואי -מטענים, נצנוץ של שעון - חשיפת הכח/פצמ"רים... לא סתם מקפידים כל כל הדברים האלה. קשה לעשות את ההפרדה בין דיבור יפה ומסביר, לדרישה של משמעת ואף מעט "דיסטאנס". אבל זה הכרחי. לפחות בהתחלה הרבה מהחיילים לא מצליחים להבין שהמפקד הוא לא חבר שלהם וממילא היחס למפקדים הוא בהתאם. מעבר לזה שזה פשוט לא נכון צבאית זה גם מאד מחליש את המפקדים ואת תחושת היכולת שלהן לבנות את החייל.
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)


נערך לאחרונה ע"י marloweperelab89035 בתאריך 18-04-2011 בשעה 07:40.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #117  
ישן 22-04-2011, 07:58
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
כרמלה מנשה בגדוד 50
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

כרמלה מנשה חוזרת לגדוד 50 בחרמון

הכתבת הוותיקה לענייני צבא וביטחון של קול ישראל, כרמלה מנשה, שירתה בצה"ל כפקידה פלוגתית, בפלוגה המסייעת (פלמ"ס) של גדוד הנח"ל המוצנח 50. כשהפלוגה עשתה מסע רגלי, עלייה וירידה מהחרמון, הצטרפה, כמובן, ללוחמים. המחיר היה - ריתוק לחודש, לאחר שרס"ר הגדוד הבחין, שהיא עם חולצה בחוץ.

ביום רביעי, 20.4.2011, שבה כרמלה מנשה לגדוד הנח"ל 50, המחזיק כיום קו בחרמון. בביקור הנוסטלגי, כשמתלווה אליה בתה, נפגשה עם מפקדי ולוחמי פלוגת המסלול אוגוסט 10 והפקידות הפלוגתיות.


לדבריה,
הכומתה השתנתה, מאדום לירוק, אבל האיכות לא.
הטרמינולוגיה כן השתנתה. כשאמרה ללוחמים הצעירים, "אתם העיניים של המדינה", השיבו לה, "לא, אנחנו העיניים של אמא."


לצפייה בכתבה, הקישו:

http://www.mako.co.il/news-channel2/Six-Newscast/Article-9b9121649637f21004.htm





תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


בעיתון ישראל היום, גיליון 21.4.2011 מפרגנת הכתבת הצבאית, לילך שובל, לפורצת הדרך, כרמלה מנשה:


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #118  
ישן 22-04-2011, 22:47
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,194
כתבה על קורס קומנדו של חטיבת הנח"ל- מתוך "בלייזר" גיליון אפריל 2011
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

אימון רטוב\ מאת אלעד בן דוד
באחד מסופי השבוע היותר גשומים של השנה הצטרף אלעד בן־דוד, בוגר יחידה שהוא לא יכול לספר איך קוראים לה, לקורס הקומנדו של קציני הנח"ל. ומה שהוא כן יכול לספר זה שהחבר'ה האלה הם ההפך הגמור של צה"ל העייף, הלא מאומן והלא מיומן שהוא זוכר
פורסם: 22.04.11, 18:12
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4059697,00.html
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #119  
ישן 23-04-2011, 08:01
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
קורס קומנדו בחטיבת הנח"ל
בתגובה להודעה מספר 118 שנכתבה על ידי marloweperelab89035 שמתחילה ב "כתבה על קורס קומנדו של חטיבת הנח"ל- מתוך "בלייזר" גיליון אפריל 2011"

העיסוק בתחום הקומנדו בחטיבת הנח"ל, כקפיצת מדרגה במיומנות הלוחם והיחידה, החל בתקופה שהייתה חטיבת בני גרעינים ומסלול ההכשרה היה מקוצר.

קפיצת מדרגה נעשתה בתקופת פיקודו כמח"ט של תא"ל (מיל') אלי אמיתי, כמענה לאיום הגרילה.

בוגרי הקורס מחליפים את סמל הלוחם, שאמיתי עיצב, מצבע כסף לצבע זהב.

רצ"ב כתבה מבלייזר על הקורס בחטיבת הנח"ל:



http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4059697,00.html


אימון רטוב

באחד מסופי השבוע היותר גשומים של השנה הצטרף אלעד בן־דוד, בוגר יחידה שהוא לא יכול לספר איך קוראים לה, לקורס הקומנדו של קציני הנח"ל. ומה שהוא כן יכול לספר זה שהחבר'ה האלה הם ההפך הגמור של צה"ל העייף, הלא מאומן והלא מיומן שהוא זוכר



אלעד בן דוד





פורסם 18:12, 22.04.11



"קציני הנח''ל מתגנבים בשקט לעבר מבנה. הפטרול לא מזהה אותם. הצבא בתקופה שלי לא היה מתגנב: כלי רכב היו נכנסים למרכזי הערים הפלסטיניות, וחוזרים עם המבוקש או עם מישהו שדומה לו. בתקופה שלי, המחבלים היו אלה שהתגנבו"



"בתקופה שלי זה לא היה ככה", אומר כל ישראלי בכל מפגש עם הצבא. יש משהו בצבא שמתחלף בכל שלוש שנים שלא משאיר הרבה מתקופות אחרות; יש משהו בישראליוּת שמשתנה מהר יותר מהישראלים. ויש גם משהו במדינה הצעירה הזאת שגורם לכל אחד מאיתנו להיאחז קצת בתקופה שלו ולהתרפק עליה כל עוד אפשר. בחודש שעבר, כשהוזמנתי ללוות את קורס הקומנדו של קציני הנח"ל, צמד המילים "בתקופה שלי" עבד שעות נוספות. רציתי לראות מה נשאר מהצבא של התקופה שלי, וגיליתי שלא הרבה.



במחשבה שנייה, הניסוח הנכון הוא שלשמחתי גיליתי שלא הרבה.




תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

צילומים: יוראי ליברמן


לא אותה המדינה

"הדבר היחיד שלמדו פעם זה שמלחמה היא דבר קשה", אומר סרן חורי, מפקד קורס הקומנדו של הנח"ל. "היום לומדים גם איך להתמודד איתה". בתקופה שלי לא היו מלחמות, ולא ידענו איך להתמודד איתן. צה"ל יצא מלבנון כמה חודשים אחרי שהתגייסתי, והשטחים התחילו לבעור כמה חודשים לפני שסיימתי מסלול. אז מלחמות לא היו, אבל פיגועים כן. והיו הלוחמים ביחידה שלי, שכל הזמן רדפו אחרי האחראים לפיגועים שהכניסו מדינה שלמה לטראומה.


אומרים שאפשר לחלק את האנשים שסובלים מפוסט־טראומה לשני סוגים מרכזיים: כאלה שזוכרים הכל אבל מנותקים מהרגש, וכאלה שמרגישים הכל אבל מנותקים מהזיכרון. בשיא הסערה של החורף הזה אני יושב עם הקצינים של הנח"ל באחת הכיתות של בית ליד, זוכר ומרגיש את הכל. החוויה של השירות הקרבי היא חלק מהאופי שלך גם אחרי שעברו כבר עשר שנים, ואתה בכלל נמצא כאן על תקן כתב בעיתון.



אז בתקופה שלי למדו שמלחמה זה קשה, אבל אחרי שתי מלחמות טריות זה נעשה ברור מאליו. הפצעים של הצבא הגלידו והפכו לצלקות, והצלקות האלה מלוות את כל ההכנות של צה"ל לקראת האיומים הבאים. מחסני החירום התמלאו. הכל מוכן יותר, מתורגל יותר. צבא העם פוגש פתאום את הצבא המקצועי. אבל מלחמות לא משנות רק את הצבא. הן משנות גם את העם. פעם הגיעה לידי סטטיסטיקה מאלפת: יחידות שספגו הרוגים נהנו מעניין רב יותר של מתגייסים במחזורי הגיוס שלאחר מכן. ממש ככה, יותר מתגייסים רוצים להגיע ליחידות שבהן נהרגים חיילים. הסטטיסטיקה הזאת מסבירה גם את הירידה באחוז המשתמטים אחרי שתי המלחמות.



אולי אלה הצלקות, ואולי זה היעדר מדיניות שתוביל לסיום הסכסוך, אבל הכל נראה חשוב יותר בצבא של היום. הקצינים שיושבים איתי בכיתה הזאת ישנו שלוש שעות אתמול בלילה, אחר כך עברו יום שלם של אימונים, ועכשיו הם מסכמים את היום. העיניים שלהם מבריקות מרוב עייפות וגם שפת הגוף שלהם כבדה ותשושה, אבל אף אחד לא מעז לאבד ריכוז לרגע. אף אחד לא מנקר. בתקופה שלי, לוחמים היו מפורסמים ביכולת שלהם להירדם בכיתות.



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

הכל נראה חשוב יותר גם כשהקצינים יוצאים להפסקת סיגריה. במקום לדבר על בחורות בנות 20, משחקי כדורגל או שעות הפתיחה של השקם, הם ממשיכים לדבר על האימונים שהם עוברים ומשתפים אחד את השני בניסיון המבצעי שלהם. בתקופה שלי, הפסקת סיגריה היתה בשביל סיגריות. מי שלא עישן היה קונה קוקילידה, אבל אף צבא לא היה נותן לשום חייל הפסקת קוקילידה.



"פעם, כשיצאנו לנטרל חוליית משגרים בעזה", מתחיל קצין אחד לספר על פעילות שאסור לצטט בעיתונים, והשאר מקשיבים לו. קצין אחר מספר על פחיות לוף שהיחידה שלו מביאה איתה לפשיטות כדי למנוע נביחות של כלבים, וקצין שלישי מדגיש שעדיף לשים את הלוף בשקיות כדי שהפחיות לא יעשו רעש. בתקופה שלי היו יורים בכלבים כדורי 0.22 כדי שהם לא יעשו רעש.



לא אותו החדר

אנחנו חוזרים לכיתה, ומשהו שחמק ממני עד עכשיו תופס לי את העין: זאת הפעם הראשונה שאני רואה 12 קצינים ביחד ואין שם אף אחד עם כיפה. בתקופה שלי היו לפחות שני דתיים על כל עשרה קצינים, ולפני כמה שנים היו גם תקופות של שמונה מתוך עשרה. "שני הדתיים היחידים פה הולכים עם הכיפה בכיס", מסביר לי אחד הקצינים, ואני מבסוט לגלות שיש גם דברים שחזרו להיות כמו בתקופה שלי.



"מטרת הקורס הזה", מקריא חורי מהמחברת שלו, "היא חיזוק והעצמת יכולות המפק"צ בתחום המקצועי אל מול המשימות בשגרה ובקרב, וחיזוק דמותו המנהיגותית והפיקודית אל מול חייליו". כשהוא מדקלם את השורה האחרונה אני מבין שהקצינים האלה לומדים כאן עכשיו רק בשביל ללמד את החיילים שלהם אחר כך.



"על האגרופים למעלה כולם", צעק מפקד צוות אחד שרצה ללמד משהו את החיילים מהתקופה שלי. צוות שלם עבר במהירות למצב שתיים, על האגרופים, וחיכה להתחיל בשכיבות סמיכה. המפק"צ עבר בין הלוחמים ונתן לכל אחד בעיטה בצלעות. אחרי כמה בעיטות נשמע עוד קול צעקה; לאחד החיילים נשברה צלע.



זאת היתה הפעם האחרונה שראיתי מפקד מרביץ לחייל.



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

יש הרבה דרכים לחנך לוחמים, ואלימות היתה אחת מהן בתקופה שלי. היא היתה עוד כלי אחד בארגז של העזר החינוכי שנקרא קד"ר, קליטה דרך הרגליים. בדרך כלל זה היה דרך הרגליים של הלוחמים, אבל אותו מפק"צ - כמו רבים אחרים בתקופה שלי - הגדיל לעשות ועזר ללוחמים לקלוט גם דרך הרגליים שלו, או דרך הצלעות שלהם.



היום לומדים הקצינים יותר כדי שהם יוכלו ללמד יותר, ולא רק דרך הרגליים. במשך 11 ימים הם חורשים את הארץ ומתאמנים ב"מתארי לחימה" - מאימוני סבך של לחימה בלבנון, דרך אימוני לוחמה בשטח בנוי של לחימה בעזה ובאיו"ש. תוסיפו לזה גם תרגילי פינוי משותפים עם חיל האוויר, אימוני ניווטים, פשיטה והתגנבות, תכנים חינוכיים ושיעורי צלפים, ותקבלו פחות או יותר את כל הלו"ז של 11 הימים האלה.



למחרת הלו"ז מתקדם, ואני מצטרף אל קציני הנח"ל ל"תרגיל מסכם התגנבות" אי שם במכמורת. הרוח חזקה, והגשם נראה כאילו הוא יורד לרוחב. גשם כזה היה מספיק בתקופה שלי בשביל הכרזה על עוצר אימונים. גם שמש, וגם תאונה ביחידה אחרת. בתקופה שלי האימונים נראו פחות חשובים. לא כי מישהו חשב שהם לא חשובים, אלא כי הצבא כולו נסחף אל תוך הפעילות באיו"ש, וכשהיה זמן ניצלנו אותו בשביל לנוח.



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

כשסוחטים הדק של אקדח, כמה מילימטרים לפני הנקירה, יש חלק שנקרא "השלב הקשה". השלב הזה מפריד בין ירייה לסתם עוד שליפה, בין "איקס על הנשק" לחזרה לשגרה. זה השלב הכי דרוך שיכול להיות לאקדח. השלב שבין לתת למישהו כדור בראש או לתת לו לחיות. בתקופה שלי הצבא היה כזה. דרוך, סוחט את ההדק עד הסוף. ואנחנו היינו ההדק.



בתקופה שלי, היחידה ששירתתי בה קיבלה את פרס הרמטכ"ל ליחידות מבצעיות. עכשיו, שבע שנים אחר כך, קיבל את הפרס הגדס"ר של הנח"ל. עכשיו הם ההדק. ובין הטיפות, החול והרוח שמתערבבים עם תרגיל ההתגנבות הזה במכמורת, הם עדיין נראים פחות סחוטים מבתקופה שלי.



הצבא שונא לקבל ביקורת, אבל נדמה לי שהביקורת הרבה שהופנתה לכיוונו בשנים האחרונות הצליחה לחלחל למטה, אל דרגות הפיקוד הזוטרות. אל החבר'ה בני ה־20 שמתגנבים פה עכשיו בגשם. בתקופה שלי, הצבא איבד לאט־לאט את הלגיטימציה שלו. זה התחיל במכתבי סרבנים מטעמי מצפון, עבר דרך כמה חארות במחסומים שהוציאו שם רע לצה"ל, והסתיים ברבנים שקראו לחיילים לסרב מטעמי דת.



הקצינים של הנח"ל מתגנבים עכשיו לעבר מבנה. הפטרול לא מזהה אותם, והם מטפסים בשקט על גדר הכניסה. בתקופה שלי הצבא לא היה מתגנב: כלי רכב כבדים בצבע חום היו נכנסים למרכזי הערים הפלסטיניות, מטילים את המורא הרצוי וחוזרים עם המבוקש או עם מישהו שדומה לו. בתקופה שלי, המחבלים היו אלה שהתגנבו.



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

זיכרון בלתי נמנע

סרן חורי קורא לסיכום תרגיל. אנחנו עומדים בגשם שמחלחל לי מתחת למעיל. בין צבעי ההסוואה, המדונות של הקשר והקסדות שמכסות את המצח, אפשר לראות את הפנים של התקופה הזאת. הם היו בני עשר כשצה"ל יצא מלבנון.


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

היחידה ששירתתי בה קיבלה את פרס הרמטכ"ל ליחידות מבצעיות. השנה קיבל את הפרס הגדס"ר של הנח"ל. עכשיו הם ההדק. ובין הטיפות, החול והרוח של תרגיל ההתגנבות הזה במכמורת, הם עדיין נראים פחות סחוטים מאשר בתקופה שלי (צילום: יוראי ליברמן)



את הבר־מצווה הם חגגו לקראת סופה של האינתיפאדה השנייה. והם התגייסו בין מלחמת לבנון השנייה למבצע עופרת יצוקה.



"אם הוטלה עלינו המלאכה הנוראית שנקראת מלחמה, מן הראוי שננצח בה", נכתב על שלט גדול בכניסה לבסיס של היחידה שלי. אנחנו נשכנו שפתיים, ועשינו כל מה שיכולנו כדי לנצח. הבטיחו לנו שאנחנו חוד החנית של צה"ל, שאנחנו אלה שנותנים ביטחון לאזרחי מדינת ישראל. לילה אחר לילה נלחמנו בתשתית חמאס באיו"ש. בתקופה שלי הרגשנו שתכף שוב יהיה פה שלום.



עשר שנים ושתי מלחמות אחר כך, הקצינים של הנח"ל בטח מרגישים אותו דבר. אף חייל שאוהב את חייו לא רוצה לצאת למלחמה. עמוק בפנים, כל אחד רוצה שיפיקו לקחים לא רק בכיתות בבית ליד אלא גם בקריה ובכנסת. בינתיים שולח הצבא את קציני הנח"ל למבצעי קומנדו, התגנבויות, היתקלויות ומעצרים. הם מסכנים את חייהם בשביל שיהיה פה יותר טוב. בשביל שבעוד כמה שנים הם יקראו איזו כתבה בעיתון, ויסננו לעצמם את המשפט "בתקופה שלי זה לא היה ככה".



"קציני הנח''ל מתגנבים בשקט לעבר מבנה. הפטרול לא מזהה אותם. הצבא בתקופה שלי לא היה מתגנב: כלי רכב היו נכנסים למרכזי הערים הפלסטיניות, וחוזרים עם המבוקש או עם מישהו שדומה לו. בתקופה שלי, המחבלים היו אלה שהתגנבו"



"מפק''צ מהתקופה שלי עבר בין הלוחמים ונתן לכל אחד בעיטה בצלעות. אלימות היתה חלק מהעזר החינוכי שנקרא קד''ר, קליטה דרך הרגליים. בדרך כלל זה היה דרך הרגליים של הלוחמים, אבל אותו מפק''צ עזר ללוחמים לקלוט גם דרך הרגליים שלו"



"כשסוחטים הדק של אקדח, לפני הנקירה, יש חלק שנקרא ''השלב הקשה''. זה הכי דרוך שאקדח יכול להיות, השלב שבין לתת למישהו כדור בראש או לתת לו לחיות. בתקופה שלי הצבא היה כזה: דרוך, סוחט את ההדק עד הסוף. ואנחנו היינו ההדק"



"בין צבעי ההסוואה והקסדות שמכסות את המצח, אפשר לראות את הפנים של התקופה הזאת. הם היו בני עשר כשצה''ל יצא מלבנון. את הבר־מצווה חגגו לקראת סופה של האינתיפאדה השנייה. והם התגייסו בין מלחמת לבנון השנייה ל''עופרת יצוקה''"



"קצין אחד מספר על פחיות לוף שהיחידה שלו מביאה איתה לפשיטות כדי למנוע נביחות של כלבים, וקצין אחר מדגיש שעדיף לשים את הלוף בשקיות כדי שהפחיות לא יעשו רעש. בתקופה שלי היו יורים בכלבים כדורי 0.22 כדי שהם לא יעשו רעש"
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #120  
ישן 23-04-2011, 08:54
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
הפתעה ללוחם נח"ל
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

הנח"ל המיתולוגי התאפיין בריבוי חיילים בודדים ששרתו בו, כגרעינים וכבודדים, ובטיפול האישי המיוחד שהוענק להם, כדי להקל עליהם את השירות ללא גיבוי המשפחה שנשארה מאחור, בגולה. המסורת נמשכת גם בחטיבת הנח"ל, בדאגה בתחומי רווחה ופרט, בטקס הוקרה והערכה בסיום הטירונות והאימון המתקדם ועוד.

ערב חג הפסח האגודה למען החייל וגופים נוספים מארגנים סדר לחיילים הבודדים, שלא יוצאים לעשות אותו עם משפחתם בחו"ל, בנוכחות הרמטכ"ל המכהן. גם ערב הפסח הזה לא פסחו על המסורת והאירוע התקיים בנוכחות הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ.

ללוחם הנח"ל, עידו טאוטנג, בן ה-27 ואחותו, שעלו מהודו ציפתה הפתעה מרגשת - חיבוק מהאם, אסתר והאח אותם לא ראו שלוש שנים:





http://www.magazin.org.il/inner.asp?page=17&article=5411



גבעת אולגה: החיילים לא נשארובודדים



22/4/2011 17:06



יואב אתיאל



380 חיילים בודדים שהוריהם נותרו בארצות מוצאם, זכו לסדר עם שר הביטחון ולהרמתכוסית עם הרמטכ"ל. שלושה מהם זכו גם לפגוש את הוריהם. את הסדר הזה לא ישכח טוראיעידו טאוטאנג לעולם. בין 380 חיילים בודדים, מכל חילות היבשה הים והאוויר, הגיעטאוטאנג, לוחם בחטיבת הנח"ל, לכפר הנופש "על הים" בגבעת אולגה. שם, השתתף בשעות אחרהצהריים בהשקת כוסית לחג במעמד הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ וקצין חינוך ראשי, תא"ל אלישירמייסטר


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
מאז עלו ארצה, לא ראו עידו ואחותו את הוריהם אשר נשארו לגור באמסונגל, כפר קטן במדינת מניפורשבהודו. בתמונה טוראי עידו טאוטאנג, אמו והרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ. צילום: יואב אתיאל


את הסדר הזה לא ישכח טוראי עידו טאוטאנג לעולם. בין 380 חיילים בודדים, מכל חילות היבשה הים והאוויר, הגיע טאוטאנג, לוחם בחטיבת הנח"ל, לכפר הנופש "על הים" בגבעת אולגה. שם, השתתף בשעות אחר הצהריים בהשקת כוסית לחג במעמד הרמטכ"ל, רא"ל בניגנץ וקצין חינוך ראשי, תא"ל אלי שירמייסטר. בערב, ציפה לו הסדר הגדול בצה"ל.


עידו טאוטאנג התרגש עוד יותר כאשר נבחר לעלות לבמה ולענות בשם החיילים הבודדים לשאלות הרמטכ"ל, שהתעניין בסיפורו ובתנאי שירותו בצה"ל. השיחה קלחה תוך שרא"ל גנץ מושך בלשונו את החייל הנבוך, שלא הרגיש בנוח לשתף את הנוכחים בגעגועיו למשפחתו שנשארה בהודו ושתחגוג אותו ערב את החג בארץ מולדתו. אז, הפנה אותו הרמטכ"ל לאחור, ולתדהמתו מצא שם את אמו ואחיו, אשר הוטסו לארץ במימון האגודה למען החייל, כדי לפגוש אותו.

יו"ר האגודה למען החייל, גיבור ישראל, תא"ל (מיל.) אביגדור קהלני: "האגודה למען החייל גאה לארח אותם לסדר. החיילים הבודדים ראויים לכל הערכה, על כך שלמרות הניתוק מביתם ומשפחתם, הם בוחרים לתרום בעצם שירותם לצה"ל, ועל כךתודתנו ותמיכתנו".

עידו טאוטאנג, 27, משרת כלוחם בחטיבת הנח"ל כשנה וחצי. הוא עלה לארץ לפני כשלוש שנים, יחד עם אחותו הקטנה. למרות גילו, נאבק להתגייס ולזכות בשרות בצה"ל. מאז עלו ארצה, לא ראו עידו ואחותו את הוריהם אשר נשארו לגור באמסונגל, כפר קטן במדינת מניפור שבהודו. לאחר ששמעו את סיפורו של עידו, החליטו באגודה למען החייל להירתם למשימה ולהטיס לארץ את אמו של עידו בלוויית אחיו בן ה-25.


מוקדם יותר, במהלך התכנית "קולה של אמא" בגל"צ, ששודרה מגבעת אולגה בהשתתפות הרמטכ"ל, הופתעה בצורה דומה החיילת אליזבטה זלסקיה, המשרתת כלוחמת בגדוד קרקל, אשר פגשה את אמה, אותה לא ראתה מאז עלייתה מרוסיה לפני כשלוש שנים, והחייל יוסף דיאצנקו, לוחם שריון, אשר מזה שנתיים, מאז עלה לישראל לגיוסו, לא ראה את אמו.

"
כוחנו כצבא הוא באחדותנו, אחדות השורות והחברה", אמר ראש המטההכללי, רב- אלוף בני גנץ, בטקס הרמת הכוסית לכבוד חג הפסח. בערב, אירחו מאות החיילים הבודדים לשולחן הסדר שלהם את שר הביטחון, אהוד ברק.



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

צילום: האגודה למען החייל
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #123  
ישן 01-05-2011, 19:09
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
מצטייני חטיבת הנח"ל-עצמאות 2011
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/today/2011/05/0401.htm

חטיבת הנח"ל הוקירה את לוחמיה המצטיינים



יוםראשון, כ"ז בניסן התשע"א, 1 במאי 2011, 15:31



מח"ט החטיבה, אל"ם אמיר אבולעפיה, שיבח את המצטיינים ובני משפחותיהם. "זו מסה מרשימה של לוחמים מובחריםהמשפיעים על הלוחמים, לעתים אף יותר ממפקדיהם", אמר למצטיינים



אופיר הגלילי

חטיבת הנח"ל מוקירה את מצטייניה: ביום חמישי האחרון [27.4.2011] התקיים טקס המצטיינים השנתישל החטיבה, שהתקיים במפקדת החטיבה בבית ליד במעמד מח"ט הנח"ל, אל"ם אמיר אבולעפיה ומשפחות המצטיינים. מתוך כלל החטיבה נבחרו 43 מצטיינים בקטגוריות שונות ושלושה מביניהם הם מצטייני נשיא המדינה.

המח"ט, אל"ם אבולעפיה ערך שיחה עם החיילים והקצינים המצטיינים לפני הטקס, בה בירך אותם על הישגיהם הגבוהים ותרומתם לאיכות החטיבה. "זו מסה מרשימה של לוחמיםמובחרים", אמר המח"ט, "להבנתי זו סוג של מנהיגות, דמויות המתלבטות מעל יתר החיילים ומשפיעות עליהם, לעתים אף יותר מהמפקדים".

לדברי אל"ם אבולעפיה, הוא מוצא חשיבות רבה בעובדה כי החיילים המצטיינים יהיו גאים במעשיהם. מ"מ בפלחו"ד הנח"ל, סג"ם נועם גנץ, נשא את דבר מצטיינים והודה למפקדים על ההערכה הרבה. "תודה על האמון שאתם נותנים בנו והאחריות שאתם נותניםלנו", אמר סג"ם גנץ, שהודה למשפחות "שתומכות ומחבקות ומזכירות לנו שבסופו של דבר אנחנו לא כאן רק בשביל עצמנו, אנחנו כאן בשביל הבית והמדינה".



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

''זו מסה מרשימה של לוחמים מובחרים''. צילום: מיכאל שבדרון, דובר צה"ל

ברכות למצטיינים - גאים בכם
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #128  
ישן 09-05-2011, 07:52
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
שלמה ניצני- גבורה ועוז
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

יום הזיכרון תשע"א נזכרים בחברים והפקודים שנפלו ובקרבות ובגבורה שגילו הנופלים ואלה שחיים איתנו.

חטיבת הנח"ל הפרוסה לאורך הגבולות, בצפון ובדרום, מתייחדת אתמול בערב והיום עם זכר לוחמיה ולוחמי הנח"ל בכלל שנפלו במלחמות ישראל וביניהן.




שלמה (מוני) ניצני, היה מראשוני לוחמי ומפקדי יחידה 88, הנח"ל המוצנח. על לחימתו בקרב המתלה הוענק לו עיטור הגבורה.

לימים כקצין שריון נפצע במלחמת יום הכיפורים והוענק לו עיטור המופת.
לשני לוחמים בלבד צה"ל הוענק עיטור הגבורה וגם עיטור המופת (השני תא"ל [מיל'] אביגדור קהלני).

במקומון, זמן חיפה, מובא בהרחבה סיפורו של שלמה ניצני. ראוי שנח"לאי 2011 ולוחמים בצה"ל בכלל יתחנכו לאורו:

http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/239/016.html



בצל הפציעה הקשה: סיפור ההישרדות של מוני ניצני

שלמה (מוני) ניצני, בעל עיטורי הגבורה והמופת, הוא החייל הכי מעוטר בצה"ל, יחד עם אביגדור קהלני. הקרבתו למען חייליו עלתה לו בפציעה אנושה, איתה הוא מתמודד בגבורה עד היום. אחרי שתיקה של עשרים שנה, הוא מספר בראיון מיוחד על הקרבות, על החברים שאכזבו ועל מלחמת ההישרדות היום-יומית



אריק סויסה | 8/5/2011 17:43

אין איש צבא בישראל שלא שמע את שמו של שלמה (מוני) ניצני. אין קצין שלא התחנך על סיפורי הגבורה והערכים שהנחיל האיש הזה. ניצני, יחד עם אביגדור קהלני, הוא החייל המעוטר ביותר בצה"ל, שזכה לקבל את אות הגבורה ואות המופת על תושייתו ואומץ ליבו במבצע קדש ובמלחמת יום הכיפורים, בה נפצע באורח אנוש.

בניגוד ללא מעט גיבורי ישראל עטורי אותות, שלעיתים נראה כי הם נהנים מאור הזרקורים, ניצני נחבא אל הכלים. השבוע, לאחר שנמנע מראיונות במשך יותר מ-20 שנה, הוא שובר שתיקה ומדבר על המאבק הממושך שהוא מנהל מאז אותן מלחמות.



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
מוני ניצני בעת שירותו הצבאי צילום: באדיבות אתר מורשת השיריון


לא משאיר פצועים במיתלה

ניצני, בן למשפחת עולים מבולגריה, נולד בשנת 1936 בכפר חיטים שבגליל, וכבר בילדותו בלט בכושר ההישרדות שלו. ביישוב הצעיר לא היו די ילדים לכל שכבת לימוד, ולכן נאלץ ניצני הילד ללמוד עם ילדים המבוגרים ממנו בשלוש שנים. בשל היותו קטן בין גדולים, למד ניצני לשמור על עצמו ולעמוד מול הילדים מבוגרים יותר. במקביל, העובדה שגדל עם ילדים משכבת גיל אחרת, עזרה לו גם להתפתח מהר ובגיל 5 הוא כבר ידע לקרוא באופן שוטף.

"הוא תמיד הלך עם אבנים בכיסים כדי להגן על עצמו", מספרת תלמה לין-ניצני, כיום אשתו השנייה, "למעשה הוא למד איך זה להיות במלחמה כבר בגיל צעיר". לאחר שעבר ללמוד בטבריה, מאס במקום והחליט לעבור ל"רופין", שם סיים בהצטיינות לימודי מכונאות חקלאית והיה זה אך טבעי שיתגייס לנח"ל, עוד לפני שהיחידה הפכה לנח"ל מוצנח.

"באותם ימים לא ידעתי עדיין שאהיה לוחם", נזכר ניצני ומשחזר: "התגייסתי לנח"ל כהמשך ללימודי החקלאות ורציתי להגשים את עצמי בחקלאות".

איך הפכת ללוחם?
"לאחר שהתגייסתי לנח"ל בשנת 1955, עברתי קורס מ"כים ואז התחילו פעולות התגמול. בינתיים כבר הוקמה יחידת הנח"ל המוצנח ובאופן טבעי הפכתי לחלק ממנה. במהלך פעולות התגמול התחלתי להתבלט ואז הגיע הקרב על המיתלה במלחמת קדש, אז כבר הייתי סמל.

"זה היה קרב נואש ונכנסנו לתוך מארב, מלכודת איומה ואנשים רבים נהרגו. בשלב מסוים החלטתי לקחת פיקוד. לקחתי זחל"ם על אף שלא ידעתי לנהוג בו והתחלתי לאסוף פצועים, כשבתווך אני מנסה לארגן תגובה לאש המצרית. אני בעצמי נפצעתי, אבל המשכתי בפעילות בשטח, כי זה מה שהיה צריך


יומיים אחרי הקרב במיתלה, חזר ניצני לזירה, ונדהם למראה מה שנותר משני הזחל"מים שניצבו במקום. "לא היה על הזחל"מים צבע בכלל, כאילו שגירדו אותם עם שפכטלים או עם נייר זכוכית", סיפר על כך. "כל האגף שהיה חשוף לאש מצרית, היה חסר צבע לחלוטין. רק אז התחלתי להבין לאיזה ברוך נכנסנו במיתלה".

בעקבות הגבורה שהפגין בקרב וחילוץ פצועים רבים תחת אש קשה, בתחילה הוענק לניצני צל"ש הרמטכ"ל, אולם בהמשך הוחלט להמיר אותו לעיטור הגבוה ביותר בצה"ל - עיטור הגבורה.


בדרכים עקלקלות למלחמת ששת הימים

לאחר שהוכיח יכולות לחימה ומנהיגות מרשימות כחייל צעיר, המשיך ניצני לקורס קצינים, משם לקורס מ"מ, השתחרר והתחתן עם חברתו זוהר מיכאל ז"ל. משפחתה של זוהר התמודדה באותם שנים עם טרגדיה משפחתית, לאחר שאחיה חן נהרג ב-1956 באיזור עין יהב, בזמן שליווה אוטובוס אגד שהיה בדרכו לאילת.




תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
שלמה מוני ניצניצילום: זמן חיפה



הזוג הצעיר עבר לקיבוץ אפיקים, שם נולד בנם הראשון, נועם חן. לאחר כמה שנים עברה המשפחה למקוע, שהייתה חווה לגידול בקר בהרי הכרמל, שם נולדה בתם רון.

במקוע אמורה הייתה משפחת ניצני לקבל שטח אדמה, שבו התכוון מוני להקים משק משלו, אבל משהו השתבש, וניצני - שלאורך כל אותן שנים חוזר על ידי הצבא - החליט להתגייס שוב. עם חזרתו לצה"ל, נשלח ניצני להקים את צבא קונגו באפריקה. על פועלו שם הוא קיבל את אות הגבורה, הנחשב ביותר במדינה, זאת בשל פועלו ובזכות הקרבות בהם השתתף עם המקומיים.

לאחר שנתיים ביבשת השחורה, פרצה כאן מלחמת ששת הימים. ניצני החליט ביוזמתו לחזור לארץ כדי להשתתף בקרבות, על אף שלא התבקש לעשות זאת.

"החלטתי שאני חוזר לארץ להילחם", הוא מספר. "הרמטכ"ל דאז לא אפשר לי לחזור לארץ בימי המלחמה, אבל הגעתי בדרכים עקלקלות והספקתי גם להשתתף בחלק מהקרבות ברמה עם גדוד 50 של הצנחנים".

איך הגעת לשריון?
"בשלב מסוים העבירו קצינים מהצנחנים כדי לחזק את השריון. אהוד ברק עבר, דן שומרון ז"ל עבר וגם אני. אני הסכמתי למעבר הזה, בתנאי שיתנו לי לעבור את כל המסלול מהתחלה. אמנם כבר הייתי סגן אלוף, אבל התחלתי את הכול מבראשית, למדתי את כל המקצועות, הייתי מפקד טנק, עשיתי הכול כולל סדנה עם הגריז והשמנים. ב-72' הצטרפתי לגדוד 79 וכבר הכרתי את השריון על כל רבדיו. זה היה גדוד מאוד מלוכד ועד היום האנשים בגדוד שנשארו בחיים נמצאים איתי בקשר".


הפציעה האנושה בכיפור

באוקטובר 73' השתנו חייו של ניצני לתמיד. כמה ימים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, הוא חזה את שעתיד לקרות. הוא הבחין במתרחש מתחת לפני השטח, ניתח את תצלומי המודיעין ויחד עם תחושת הבטן שהייתה לו ובהתבסס על ניסיונו הרב, הודיע לחייליו שלהערכתו בתוך שלושה או ארבעה ימים תפרוץ מלחמה. את מה שלא ראתה ראש הממשלה דאז גולדה מאיר וצמרת המודיעין של צה"ל, ידע המג"ד של גדוד 79.

"הבהרתי לחיילים שלי שאנחנו עוברים למצב של כוננות והתפרשנו בשטח עם ציוד מלא ותחת הסוואה", נזכר ניצני. "אמרתי להם שאין חופשות ליום הכיפורים, יש בית כנסת במוצב וכולם נשארים כאן. היינו בקו וראינו מה הולך שם. ידענו שעומדת לפרוץ מלחמה בתוך ימים ספורים. יכול מאוד להיות שזו הסיבה שהגדוד שלי לא נפגע כבר עם פרוץ המלחמה, כפי שקרה לצערנו לאחרים".

לאחר שניהל את הקרב במהלך היממה הראשונה של המלחמה, בזמן שהכוח שלו מנהל התקפות חוזרות ונשנות על ראש הגשר שהוקם בגזרה מול העיר איסמעיליה, מצא את עצמו ניצני בסיטואציה דומה מאוד לזו שעבר במבצע קדש. הנפגעים מכוחותינו היו רבים, ולמרות האש הכבדה מהצד המצרי הוא השקיע מאמצים עילאיים בפינוי הפצועים.

המצרים, שעקבו אחר תנועותיו של ניצני, ניסו כל העת לפגוע בו ובאחת הפעמים אף הצליחו. רסיק-אוויר פגע בראשו של ניצני, חדר דרך הקסדה וריסק לו את האונה הימנית האחורית. בתחילה נמסר בקשר כי ניצני נהרג, אך לאחר מכן הוא הוגדר כפצוע אנוש.

למזלו הרב, באותו אזור היה מסוק שפינה אותו במהירות לבית החולים סורוקה בבאר שבע, וכך ניצלו חייו. מלבד פציעתו הקשה של ניצני, גדוד הטנקים 79 של חיל השריון ספג מכה אנושה. חלק גדול מהלוחמים נהרג, החלק האחר נפצע וכמעט שלא נשארו חיילים שיספרו את סיפור הקרב.

גדוד 79 נחשב לייחודי, ולכן הוא הוקם מחדש בהמשך וקיים עד היום. על הקרב הזה שניהל, קיבל ניצני את העיטור השני שלו - עיטור המופת.


הטרגדיות המשפחתיות

רגע פציעתו של ניצני במלחמת יום הכיפורים היה למעשה הרגע ששינה את חייו לעד, ובו גם החלה המלחמה האמיתית שלו, המלחמה על החיים.


בראיון שערך ב-1988 עם רנן שור (ראיון שנמשך יותר מ-40 שעות) סיפר ניצני על ההתמודדות עם הפציעה האנושה, שאיתה הוא מתמודד עד עצם היום הזה בטיפולים ארוכים: "פעם נסענו זהר (רעייתו הראשונה שנפטרה - א"ס) ואני בין תל השומר לקיראון. אני נהגתי והתקשיתי לקחת סיבובים. יכולתי בעצם רק לנסוע ישר, לקחת סיבובים עלה לי במאמץ אדיר ובירידה מהכביש. טור ארוך של מכוניות החל להזדנב מאחוריי, מלווה בצפירות, קללות וצעקות. לא הבנתי למה, לי נראה שנסעתי במהירות רגילה, אבל בפועל נסעתי 10 קמ"ש.

"אנשים שעברו אותי הסתכלו במבט עם רצח בעיניים וסימנו סימנים. בשבילי, שהייתי מלך הטרקטורים בחיטים ונהג מצוין, זו הייתה פגיעה קשה, הידיעה שאני לא יכול לנהוג יותר".

כתוצאה מפגיעת הראש הקשה, איבד ניצני את מרחב שדה הראייה השמאלי שלו, נגרם לו חוסר התמצאות במרחב ובנוסף הוא סובל מהתקפי אפילפסיה. ואלו רק חלק מהנזקים שהותירה בניצני הפציעה האנושה, עליה הוא מתגבר במלחמה אישית מתמשכת מאז מלחמת יום הכיפורים.

"לולא המלחמה היום-יומית שמוני מנהל, הוא יכול היה להמשיך את החיים על עגלת גלגלים או על מיטה. גיבור ישראל לא צריך יותר", אומרת תלמה אשתו, ומסבירה: "הוא בהחלט יכול היה להמשיך לחיות את החיים, הוא הרי נכה בדרגה גבוהה ומקבל קצבה מהמדינה. מוני הוא טיפוס לוחם ובשלב מסוים עזב את הצבא, הרבה יותר מוקדם מכדי לקבל פנסיה כמו שצריך, והקים משק חקלאי.

"מוני, אשתו זוהר והילדים הקימו משק לתפארת עם עצי פרי והכול בעצמם. לאחר מלחמת יום הכיפורים נולד הבן השלישי של מוני, שנולד פגוע, ובשלב מסוים נאלצו להעביר אותו לכפר עידוד שבנתניה. מוני זכה בבית בקיסריה בהגרלה של צה"ל, מכר את המשק ועבר להתגורר בקיסריה כדי שיהיה קרוב יותר לבנו ויוכל לבקר אותו. בינתיים, זוהר חלתה בסרטן ונפטרה, ומוני נשאר לבדו עם הילד הקטן".

במשך עשר שנים טיפל ניצני לבדו בבן הזקונים שלו. באחד הלילות צלצל הטלפון בביתו, כשהקול מעברו השני של הקו בישר לו את בשורת האיוב - בנו נפטר והוא רק בשנות ה-30 לחייו.


לא מתחרט למרות המחיר

את תלמה הוא הכיר לפני ארבע שנים. ביום הולדתה ה-70 הוא הפתיע אותה בהצעת נישואים. השניים נישאו, וניצני פתח פרק חדש בחייו. קשה להבין את המאמצים שהוא משקיע במלחמת ההישרדות היום-יומית שלו, את הכוח לעבור את הטיפולים המרובים ואת הרצון לשרוד ולהמשיך לעשות את כל מה שהוא אוהב.

מוני, אתה זוכר את הרגע בו נפצעת?
"אני זוכר את רגע הפציעה לפרטי פרטים. אני זוכר שנפלתי לתוך הטנק, היה לי פצע מאוד גדול בראש, נשברה לי שם העצם והנהג שלי חבש לי את הפצע הזה יחד עם החבר'ה שהיו בטנק. אני זוכר גם את המסוק, אבל לאחר מכן כבר לא הייתי בהכרה והתעוררתי לאחר כמה ימים בבית החולים בבאר שבע".

על מה חשבת באותם רגעים כשהתעוררת בבית החולים?
"(צוחק) על האחיות שמסתובבות בבית החולים. האמת היא שחשבתי על הכול. על המשפחה שלי, על החיילים שלי והקצינים שנשארו בשטח, פשוט חשבתי על הכול".

מהיכן אתה שואב את הכוחות הגדולים ותעצומות הנפש להמשיך ולהילחם?
"אני לא צריך לשאוב כוחות, מפני שזה בשבילי הדבר הכי טבעי בעולם. כשבאמת רוצים להמשיך הלאה ובאמת רוצים לחיות, תמיד יהיו הכוחות לעשות את זה. האמרה שגורסת כי אין דבר העומד בפני הרצון היא לא סתם קלישאה ובמקרה שלי היא נכונה".

בדיעבד, אם היית יודע שאלו יהיו תוצאות המלחמה עבורך, היית עושה את אותם דברים ומסכן את חייך כדי להציל את הפצועים?
"איזו שאלה, בוודאי שזה מה שהייתי עושה. גם בדיעבד ובראיה לאחור כשאני יודע ומודע למחיר הכבד. אין בי בכלל ספק שהייתי נוהג בדיוק אותו דבר וחוזר על הדברים. הרי לא עשיתי את זה כדי לקבל אות גבורה, מופת או צל"ש כזה או אחר. עשיתי את זה כי זה מה שהיה צריך לעשות באותם רגעים, זה הכול. מישהו היה צריך לעשות את העבודה ואני הייתי שם בזמן הזה".

במבצע קדש ניצלת מפציעה כשפינית פצועים מהשטח, אבל למרות הכול החלטת להסתכן שוב במלחמת יום הכיפורים לפנות את הנפגעים.
"מה זאת אומרת להסתכן שוב? הרי הייתי בצבא ועשיתי את מה שצריך באותו רגע נתון. לא הסתכנתי לבד ועוד רבים הסתכנו יחד איתי, זו מלחמה. מבחינתי, זה משול לאמא ששומרת על הילדים שלה וכך ראיתי את החיילים שלי".


יש פצועים שהצלת ונמצאים איתך היום בקשר?
"כן, בהחלט. מדובר בקשר חברתי בכל מיני רמות שונות. אבל לאט-לאט, במשך השנים, הקשר הולך ומתרופף. זה תהליך טבעי, מפני שבמשך השנים כל אחד פונה לעיסוקיו וענייניו. כמובן שלצערי ישנם כאלה שכבר לא בחיים, אבל תמיד היה קשר בינינו".

שנים לאחר הפציעה סיפר ניצני על האכזבה שחש לאחר שהשתחרר מהאשפוז הממושך, מצד החיילים והקצינים שלחמו לצידו. "בתקופה הראשונה בקיראון, מה שהכי הציק לי הייתה ההרגשה שאני מוקף בקשר של שתיקה. ציפיתי שיבואו לבקר אותי במאסות - מפקדים בעבר ובהווה, קצינים וחיילים שלחמו או היו תחתי במשך שנים - אבל הזרם היה דליל מאוד".

כיום, במרחק השנים, כעסו של ניצני כבר דעך, והוא נשמע מפויס הרבה יותר: "זה נכון, התאכזבתי מאוד כשחלק מהם לא הגיעו אליי ולא ביקרו אותי. יכול להיות שלא היה להם זמן בשבילי והם היו עסוקים בדברים אחרים. היום זה כבר לא כואב לי. אמנם בזמנו זה כאב מאוד, אבל המשכתי הלאה ושכחתי מזה".

ניסית לחזור לצבא?
"ניסיתי וחזרתי לתקופה מאוד קצרה, אבל החלטתי בסופו של דבר לעזוב מפני שראיתי שזה לא הולך".


יום הזיכרון קשה מנשוא

גם במשפחת ניצני, כמו ברוב הבתים במדינה, הימים שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ובין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, הם הימים הקשים בשנה. ימים שבהם הזיכרונות הקשים לא מרפים, עולים מחדש ומציפים בכאב.

"יום הזיכרון הוא יום מאוד קשה אצלנו", מספרת תלמה, "זה מזכיר לי את יום השואה בבית אמי. כמה ימים לפני יום הזיכרון, אי אפשר לדבר עם מוני. בדרך כלל הוא מעדיף להישאר בבית, אבל בשנים האחרונות נסענו לבקר משפחות שכולות. השנה יכול להיות שבאמת נישאר בבית, מפני שמוני כבר עייף וזה לא פשוט בשבילו לצאת מהבית לכל כך הרבה זמן".

כדי להמחיש עד כמה קשה עבורו יום הזיכרון, ועד כמה קרובה ההיכרות שלו עם המוות והשכול, מספר ניצני על מקרה שבו הוא והקמב"צ שלו ישבו מחובקים והסתתרו בתוך בונקר בבקעה. פגז חודר שריון חדר לתוך הבונקר החשוך והקטן, והסתחרר עד שנעצר. ניצני קם וגילה לחרדתו שהפגז פגע בראשו של הקמב"צ, ופשוט ערף אותו. המטען שהוא נושא עימו הוא נטל כבד גם עבור גיבור מלחמה בדרגת סגן אלוף, שעבורו יום הזיכרון הוא קשה מנשוא.

מוני, יש משהו שאתה מצטער עליו?
"אין משהו שאני מצטער עליו. מבחינתי פעלתי כפי שהייתי צריך לפעול וגם אם הגלגל היה חוזר לאחור הייתי עושה את אותם דברים. מדוע שאני אצטער על משהו".

מה מסמל עבורך יום העצמאות?
"זהו יום שמח בשבילי כמו כל יהודי וישראלי. הרי בשביל זה נלחמנו ואנחנו עדיין נלחמים, עבור הזכות שלנו לחיות במדינה הזו".









תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
עיטור הגבורה

סמל ניצני שלמה



תיאור המעשה:



בשעת הפעולה במייצרים, במסגרת "מבצע קדש" נפתחה אש חזקה על ה-זחל"ם בו פיקד סמל שלמה ניצני. נהג ה-זחל"ם נהרג מיד. סמל שלמה ניצני לקח את הגה ה-זחל"ם ובאש החזקה נסע קדימה, חילץ מספר פצועים שנפלו מ-זחל"ם שנסע לפניו, העלה את הפצועים ל-זחל"ם וכל זאת תחת אש כבדה של האויב. לאחר מכן הפעיל מספר כלי נשק, שהיו בידי הפצועים, נגד עמדות האויב ושיתק אותן. על-ידי פעולה זאת הציל חיי פצועים, וחיי חיילי יחידתו.

על מעשה זה הוענק לו : עיטור הגבורה


ניסן תשל"ג, אפריל 1973


משה דיין, שר הביטחון
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #129  
ישן 09-05-2011, 11:40
  nachal933 nachal933 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.03.07
הודעות: 261
משה יצחק טובל
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nachal933 שמתחילה ב "חטיבת הנח"ל"

במורשת הקרב של הנח"ל מקום מרכזי ללחימה במלחמת יום הכיפורים של פלוגת הנח"לאים בתע"ם מגדוד נח"ל 904 במעוזים בתעלת סואץ.

לוחמי הפלוגה, בוגרי הנח"ל המוצנח, וטנקיסטים שסופחו אליה ועוד, החזיקו שלושה מעוזים בדרום תעלת סואץ. שלושתם נפלו, כמו שאר המוצבים בקו, למעט הצפוני ביותר, בודפשט. אחרון נפל מעוז המזח, הדרומי ביותר, לאחר שבוע של לחימה, ב-13.10. על המוצב והפלוגה פיקד סגן שלמה ארדינסט, שהוצב לתפקיד מתפקידו הקבוע, מ"פ טירונים במחנה 80.

מעשי גבורה רבים התגלו בקרב הלוחמים במעוזים. אחד מהם של רב"ט משה יצחק טובל ז"ל במעוז המזח, שנפל על רימון, בשעות הראשונות ללחימה, ב-6.10.1973.


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

על אומץ הלב שגילה, כמסופר להלן, הוענק לו לאחר מותו צל"ש הרמטכ"ל:

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/219410


תלמיד הישיבה קפץ על הרימון – והציל את חבריו

הכנסת מנציחה הערב את נופלי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. ראשון הנופלים: תלמיד ישיבה שהציל את חבריו במוצב המזח.

פרסום ראשון: 08/05/11, 20:49

ערוץ 7



זו השנה השנייה, שברחבת הכנסת התכנסו הערב (ראשון) כארבעת אלפים בני משפחותשכולות, בליל יום הזיכרון. לערב "שירים לזכרם" כאירוע הלאומי המרכזי להנצחת נופלימערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. בין השירים וקטעי הקריאה הוקרנו סרטי נופליםוהשנה, היה הראשון שבהם על חלל חרדי לא-מוכר, שהציל את חבריו למוצב המזח כשקפץ עלהרימון שהושלך עליהם.

משה יצחק טובל נולד בי"ט בחשוון תשי"ג (7.11.1952) ברחובות, בן למלכה ואליהושרידי השואה, יוצאי רומניה. הוא למד בתלמוד תורה ברחובות ובבני ברק ובישיבה לצעיריםברמות רמז שבחיפה, וכתלמידו של הרב כץ, נתגלה כבעל כישרון רב, לומד בחשק ובהתמדה.
.
טובל ניחן גם בקול ערב, בעל תפילה נאה ובקי בחכמת התקיעה בשופר ותקיעותיו היומרעידות את מיתרי הלב והנפש. משה יצחק גויס לצה"ל בטבת תשל"א (ינואר 1971) והוצב ב[גרעין] נח"ל חרדי, שם סיפרו חבריו כי "התגלה כחייל אמיץ וטוב לב, המוכן לעשות הרבה למעןהצלחת כל תרגיל.

במסעות יכול היה להיות תמיד בראש, אך הוא הלך תמיד בסוף, לא בגללאפיסת כוחות, אלא מתוך רצון לעזור לחלשים". לאחר הטירונות נשלח לתקופת של"ת במושבקוממיות, התנדב לקורס צניחה והמשיך במסגרת הנח"ל המוצנח במשק קוממיות.

את חודשי השירות האחרונים שלו עשה במוצב "המזח" בתעלת סואץ, ושם גם נמצא בפרוץמלחמת יום הכיפורים. המעוז הותקף - ויצחק השתתף בניסיונות לבלום את המצרים כשהואחשוף לאש האויב. כאשר כותר המעוז נשלח עם עוד שלושה לוחמים לעמדה קיצונית, אשרנפילתה הייתה מאפשרת לאויב לחדור למעוז. משם ניהלו ארבעתם קרב בטווחים קצרים ביותר, בנשק קל וברימונים, נגד אנשי קומנדו מצריים, שעלו עליהם פי כמה במספר. תוך כדי הקרבצעק אחד הלוחמים כי לעמדה נזרק רימון. הארבעה החליטו לא לנטוש את העמדה ולהסתכןבפגיעה.

משה-יצחק, שעסק בירי לעבר האויב, קרס לעבר הרימון, וכאשר התפוצץ, ספג את מירבהרסיסים ונהרג – בעוד שלושת חבריו נותרו בחיים. במעשיו אלה "גילה אומץ לב, רוחהתנדבות ואחוות לוחמים" - כדברי הציון-לשבח שהוענק לומטעם הרמטכ"ל לאחר נפלו. במעמד כניעת מעוז "המזח" נמסרה גופתו על גבי אלונקה, וכל מסמכיו האישיים לאנשי הצלבהאדום ולמושל סואץ, שהבטיחו להעביר את גופתו לקבר ישראל, אך למרות זאת הוחזרה גופתורק בכ' באלול תשל"ט
(12.9.1979), והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאיבקרית-שאול.

המשפחה הוציאה לאור חוברת לזכרו "משה-יצחק הי"ד" ובה מכתבים, תמונות, דברי חבריםוזיכרונות, ההורים ייסדו בית כנסת שנקרא על-שמו "היכל משה יצחק", חברי הבורסה הקימומחלקה בביתן 17 בתל השומר, לזכר חברי הבורסה ובני חברים, ומשה-יצחק ביניהם, וכןהונצח זכרו וזכר חבריו שנפלו עמו במעוז, על-גבי פרוכת של ארון הקודש בישיבת "שעלבים".

כאמור, הסרט לזכרו של טובל הוקרן הערב, ליל יום הזיכרון, באירוע הנצחה מיוחד "שירים לזכרם", ברחבת הכנסת. האירוע התקיים ביוזמת הכנסת, משרד הביטחון ומשרדהרווחה - הגופים הפועלים במשך השנה למען החללים ובני משפחותיהם.

תחת הכותרת "נזכור את כולם" הושמעו שירים ליום הזיכרון, וכן הוקראו קטעים לזכרהנופלים ע"י יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, שר הביטחון אהוד ברק, הרמטכ"ל בני גנץ, שרהרווחה משה כחלון ונציגים נוספים.

הוחלט כי מעבר להנצחת השכול והאובדן, האירוע יתמקד בהנצחה באמצעות הסיפור האישיוהאנושי שמאחורי השירים, סיפורו של הנופל, האדם, החברים, המשפחה, והסיפור הערכישבשמו לחמו ונפלו - אהבת הארץ, הנתינה והמחויבות.

הערב הופק במשותף על ידי כנסת ישראל, צה"ל, אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחוןוהאגף לנפגעי פעולות האיבה במוסד לביטוח לאומי.


לאות ולעדות



כי רב"ט משה יצחקטובל ז"ל
מ.א. 2125201
מילא תפקידו
במלחמת יוםהכיפורים



תיאורהעיטור:
במלחמת יום הכפורים לחם רב"ט יצחק טובל ז"ל במעוז המזח. עםפרוץ המלחמה הותקף המעוז. רב"ט יצחק טובל ז"ל שהיה לוחם, השתתף בנסיונות בלימתהמצרים החוצים את התעלה, כשהוא חשוף לאש האויב. כאשר כותר המעוז נשלח רב"ט יצחקטובל ז"ל עם עוד שלושה לוחמים לעמדה קיצונית אשר נפילתה היתה מאפשרת חדירה למוצב. מעמדה זו נהלו רב"ט יצחק טובל ז"ל ושלושת הלוחמים קרב בטווחים קצרים ביותר באש נק"לורימונים, נגד אנשי קומנדו מצריים במספר עדיף. תוך כדי הקרב צעק אחד הלוחמים כילעמדה נזרק רימון שלושת הלוחמים קפצו מחוץ לעמדה ולא נפגעו רב"ט יצחק טובל ז"ל ,שעסק בירי לעבר האויב, קרב לעבר הרימון. באותו רגע התפוצץ הרימון ורב"ט יצחק טובלז"ל נפצע פצעי מוות. במעשיו אלה גילה רב"ט יצחק טובל ז"ל אומץ-לב, רוח-התנדבותואחוות-לוחמים.



על מעשה זה הוענק לו
צל"ש הרמטכ"ל
לפי חוקהעיטורים בצבא הגנה לישראל



ניסן תשל"ו רא"ל מרדכי גור



אפריל 1976ראש המטה הכללי

להרחבה, ראו:
http://www.gal-ed.co.il/nachal/show_item.asp?itemId=23795&levelId=62357&itemType=10&template=5

הערה:
גרעין נח"ל חרדי - גרעיני נח"ל של בנים בלבד, ששילבו לימודי תורה גבוהים והכשרה חקלאית במושב קוממיות, ליד קריית גת. ההכשרה הצבאית הייתה ללא שינוי, כמו של שאר גרעיני הנח"ל. טובל ז"ל השתייך לגרעין צור משה של צעירי אגודת ישראל, שהתגייס במחזור נח"ל נ"ה ושירת בנח"ל המוצנח במחזור מאי 1972.


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום