12-11-2010, 05:01
|
|
|
|
חבר מתאריך: 07.02.05
הודעות: 2,160
|
|
|
כך גייסנו תרומות פעם - סיפור אישי האמבולנס המעופף 1970
שלום חברים ,
אינני זוכר מתי פתחתי פה אשכול בפעם האחרונה וגם כעת בעצם האשכול אינו שלי,
אני מדביק פה מיל/סיפור של דודי כפי שכתב למשפחה.
אריה גדל בח"א משוחר בטכני בחיפה דרך טייסת המסוקים הקלה בראשיתה ועד לטייסות הקרנפים כיום סא"ל בדימוס ואיש עסקים, מקווה שתנו מהסיפור המשעשע
חברים,
יש לי במשרד ארון עם חומר נוסטלגיה ילדות, נעורים חיל האוויר תקופת המסוקים טייסת 125, תקופת ההרקולס טייסת 103/131, אוניברסיטה וכו,. מדי כמה שנים אני ממיין את החומר במטרה לדלל ולזרוק מה שלא צריך התוצאה לבסוף שאני לא זורק כלום, כנראה שרק כשייקחו אותי לבית אבות עוד 30 שנה (אופטימי) הילדים והנכדים ישליכו הכול לפח.
הבוקר נתקלתי בעיתון ישן מלפני 40 שנה בדיוק, 22/11/1970 בו מופיעה כתבה על מסוק החילוץ החדש של מד"א. בו מופיעים שני פרמדיקים חסונים מעמיסים אלונקה על מסוק האלואט.
הסיפור שהיה מאחורי הקלעים היה כרגיל סיפור התורמים היהודים האמידים מהגולה שמשתוקקים לתרום ולעשות מצווה לעם היהודי בארץ ישראל,
רצו לתרום למד"א, אבל כמה כבר עולה אמבולנס? איך מוציאים מהם תרומה משמעותית למד"א?
ובכן התורמים תרמו כרבע מיליון דולר לצורך רכישת אמבולנס מעופף למד"א (זה חשוב כשלעצמו), והוזמנו לבקר בארץ הקודש בכבוד ובהדר.
מה עושים הישראליים, מד"א משאילים מסוק אלואט מחיל האוויר, לא נערכו אז התחשבנויות קטנוניות זה לטובת המדינה וזהו, מדביקים על הפנל החיצוני מאחור מתחת למנוע, בריסטול לבן עם ציור מגן דוד שצוייר בטוש לורד עבה.
בוחרים שני חברה מהטייסת: אריה בן ארי ואריה טל , שנראים לא רע,חסונים, גבוהים, צברים לעילא ולעילא, מלבישים אותם בסרבלים לבנים כמו פרמדיקים נועזים.
מפרקים את כל המושבים באלואט, מוצאים את האלונקה הכי קטנה ומנסרים אותה עוד קצת, ודוחפים פנימה, מחפשים מישהו קטן במיוחד, חובשים אותו היטב.
האורחים המכובדים בלוויית שר הבריאות דאז, ומנהלי מד"א ועוד ועוד. מוזמנים לשדה דב לאירוע המסירה, כי המסוק מאוד עסוק בפינוי אווירי ובטח אפשר יהיה לצפות בו בפעולה.
אנחנו, ה"פרמדיקים" עם ה"פצוע" והטייס שאיני זוכר מי היה ממריאים ומתחבאים בחולות שמצפון לשדה דב (אזור סי אנד סאן) ממתינים לאישור המראה והגעה.
מקבלים אישור להמריא, ה"פצוע" נשכב על האלונקה ה"פרמדיקים" נדחסים ויושבים על הרצפה מאחורי הטייס, ברחבה החנייה של המטוסים האזרחיים בשדה דב ממתינה הכבודה, אמבולנס מגיע ביללת צופרים. ההתרגשות בשיאה.
לפי הסברי מנחה האירוע במגפון כל העיניים מופנות לצפון מערב, ואנחנו מגיחים בטיסה נמוכה על קו החוף פנייה אירובטית ונחיתת חטף מהירה מול הקהל ומול האמבולנס, שני ה"פרמדיקים" מזנקים וגוררים את ה"פצוע" שנראה חצי מת, מניחים אותו על האלונקה של האמבולנס שעל הרצפה, נכנסים חזרה, סוגרים דלתות וממריאים, בריחוף שלפני ההמראה אני מספיק להביט אל הקהל, מחיאות כפיים סוערות והרבה ממחטות נרטבות מעיניהן הדומעות של הנשים שבקהל.
הסתבר מאוחר יותר שהתורמים ובעיקר התורמות כל כך התרשמו משני ה"פרמדיקים" החסונים והנמרצים שנראו לדבריהם יותר כג'יימס בונדים מאשר פרמדיקים
וביקשו בנחישות להיפגש איתנו.
אבל פה הייתה בעיה הרי ניפול בשאלה הראשונה, איך עושים עירוי דם בטיסה? איך זה להיות פרמדיק מעופף? איך אתה מבצע החייאה? אז פשוט החביאו אותנו וזהו.
אחרית דבר,
בסופו של דבר נתרמה תרומה משמעותית למד"א וזה הכי חשוב, אם גם גרמנו נחת מרובה לתורמים הרי זה משובח, ישובו ויתרמו עוד.
שלכם
אריה בן ארי
 
_____________________________________
תרבות גדולה איננה יכולה להיכבש מבחוץ
עד שלא הרסה את עצמה מבפנים.
וו. דונארד
נערך לאחרונה ע"י יסעור בתאריך 12-11-2010 בשעה 05:03.
|
ראשי
צ'אט
.
מצב כלאיים
