22-02-2011, 11:36
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
אני חייב לציין שמבחינה מוסרית (דווקא זה!) יש מקום לנחת ממה שקורה בעולם הערבי
בכל שאר העולם הווריאביליות והרגיונאליות פרחו, המורכבות החברתית פוריה והאיזון שולט: אירופה מאוחדת, אבל בכל מדינה עדיין התרבות שלה ובעיקר הרצון להנות מן החיים.
והנה אנו צופים ב"עולם הערבי", או יותר נכון המוסלמי: רצועה הנמשכת מצפון אפריקה, דרך המזה"ת ואסיה הקטנה, ועד עמוק לאסיה גופא וכמובן חצי האי ערב. פה צחחה הציוויליזציה: פה חיו השומרים, הפרעונים, הפניקים וההלניים... פה היה העולם שהיה יותר תרבותי מרומא כאשר היא פגשה בו. לפה קרבטות גלדיאטורים לא נכנסו כמעט - כי היו ברבריים בשביל התושב במזרח, לעומת הגאלו-רומי בגאליה, חצי האי האיברי או לאטיום. פה שכנו מאות עמים ועממים, שלרובם מקום של כבוד בהיסטוריה: תרבויות שונות ומקבילות - עשירות שממלאות את מיטב המוזאונים בעולם ביצירות ססגוניות מתקופות שבהן באירופה, או אמריקה, לכל היותר יש כמה חלוקי נחל עם חריץ באמצע שמייצג פות של אשה.
והעולם הערבי הזה כבר חודשיים מככב בשידור חי - מכיכר לכיכר, מבירה לבירה, מבניין שלטון לבניין שלטון.... הכל אותו כיעור, בינוניות וחוסר מעוף: אותם צבאות מרופטים של חיילים וקצינים בינוניים. אותם המוני מפגיני פעורי פה וחושפי שיניים עם אותם ג'ינסים חסרי גזרה ואותן צווחות היסטריות המדברות על אלוהים, דם, פדיון ומוות. אתה פותח סקאי ניוס ואם לא ממש אומרים לה "פה בנגאזי", "פה טחריר", "פה עמאן", "פה בחריין", "פה טהראן" אין סיכוי שתנחש לבד.
אתה מאמץ את הזכרון ממה שלימדו אותך לפני עשרים שנה על כל מיני אנשים שחיו מזמן כשלא היה אפילו נייר טואלט... מקיאוולי, הובס, מונסקייה, קרומוול... נשים ששלחו אותן לאכול עוגות והן על בריקדות, פועלים ברחובות מרכז אירופה ב 1848, קומונרים בפאריס של 1871 הדנים בשאלות חוקתיות... לה-פאייט, ג'פרסון וגריבלדי... מטרניך, פלמרסטון וביסמארק... לעזאזל! בדיוק נזכרתי שבגרמניה היו תשלומי סעד וחוק חינוך חובה חינם כבר במאה ה-19.... אתה מתאמץ ואז נדהם איך כל זה דילג לחלוטין מעל הערבים - דילג מעל הבריות הכעורות בג'לביות הצחורות מגוהצות במונארכיות הנפט החזיריות של המפרץ - דילג מעל המונארכיות העניות בחומר, אולם עשירות במורשת כמו ירדן - דילג מעל מדינות הכמעט קורסות מעול ההיסטוריה התרבותית המונחת על כתפיהן כמו מצריים או סוריה. אף אחד מהם לא התקרב לזה אפילו: הם נשארו במתכונת הפרהיסטורית של צ'יפדום המתנהל פרסונאלית על בסיס שבטי ומשפחתי. האנשים הללו כל כך לא קלטו כלום מזה, עד שאפילו רבים מאלה שגרים שלושים שנה בלונדון עדיין נשמעים להפליא דומה לאלה שבתחריר - מהסים את בני שיחם מהמערב בטענה האדוארד סעידית הילדותית של "איש המערב לא יכול להבין את המזה"ת". האמת? הם אפילו לא ממש המזה"ת - פולשים שהחריבו את מארג התרבויות שהיו כאן ובמקומן הקימו כלום בפיתה. עד לתקופה הערבית ערים כמו עכו, דאר, קיסריה ואשקלון היו ערי חוף משגשגות. מה נשאר מכל אלה? נאדה. המוסלמים פשוט החריבו אותן עד היסוד כדי שחו"ח לא יבוא מישהו מן הים, ולא מהמדבר, ויכנס לארץ שוב.
אז עכשיו כשאני מדמיין מאות אלפי בטלנים נבערים שכל חייהם היוו חוט שדרה של עשרות משטרים מדכאים - והדגנרטים האלה מחרבנים במכניים ולא ישנים בלילה כי הם יודעים שהקידמה השיגה אותם, ואולי מחר פתאום ישארו בלי עבודה, ובלי סיכוי לעבודה: אני נזכר שאלה היו השחצנים המסטולים שנהגו לבזות וללעוג לנו. והנה עכשיו הם סגורים באיזו דירת שרד, או בכלל ברחו כבר לחו"ל, הם בדיכאון ולא אוכלים סדיר. ולא מדובר על משטר אחד: מדובר על המונים כאלה שחיים בחרדה. יותר טוב: זה מקיף את כל-כל-כל המשטרים הערבים/מוסלמיים, אבל לא את השאר. כאילו יד אלוהים סימנה בחול המדבר קו ארוך-ארול ואמרה "פה בצד הזה - זה בית אל בלאגן וחוסר יציבות". בצד השני - זה בית השלום. אולי סוף סוף קצת צדק היסטורי?
_____________________________________
.
נערך לאחרונה ע"י g.l.s.h בתאריך 22-02-2011 בשעה 11:40.
|