שוב העיתונאים מפגינים זלזול בעבודתם ותפקידם, מדוע עליהם לא נקים ועדת חקירה ממלכתית שתעמיד לדין את כלל הכתבים והעורכים הלא מקצועיים שעושים שכונה מהעבודה שלהם ?

מכינים כתבה 3 כתבים ! וכולם טועים בדרגתו של מפקד המחוז הצפוני (ניצב) וכותבים סנ"צ, חוץ מזה ציינו את שמו (שמעון קורן) ורק לפי השם מובן מאליו שהוא ניצב, רק לפי התואר של מפקד מחוז במשטרה הוא ניצב, מה יהיה ?

ואיפה העורכים אני שואל ? כמה עיתונאות רדודה, שטחית ומסכנה נמשיך לקבל ???

"אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך, שאל מה אתה יכול לעשות בשביל מדינתך."

אתה מנפח שטויות.

ציטוט:

ואיפה העורכים אני שואל ? כמה עיתונאות רדודה, שטחית ומסכנה נמשיך לקבל ???

הדרגות קיימות בעיקר כדי ליצור סדר פנים ארגוני, אין להן משמעות מיוחדת לקוראים כל עוד כתוב מה תפקידו.

יהיה משהו, כי יש משהו

הכתבה עדיין אל עודכנה (וכמובן שגם לא מפרסמים תגובות ....) http://www.nrg.co.il/online/54/ART2...oc=104&tmp=2660

ואני לא חושב שאני מנפח סתם דברים, הדרגה היא חלק מתוארו של אותו אדם ולכן ראוי לכבד את הדמות שאתה כותב עליה, וכמובן לכבד את עצמך בתור כותב.

אני לא רואה שכותבים על שר המשפטים שהוא ד"ר (ולא פרופ' כמו שהוא) וניתן לתת דוגמאות למכביר.

"אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך, שאל מה אתה יכול לעשות בשביל מדינתך."

יכול להיות יותר גרוע

בYNET הכותרת שונה לגמרי מתוכן הכתבה

ציטוט:

פוליטיקאי בהולנד: "יהודים, עזבו את המדינה" פריץ בולקשטיין, לשעבר ראש המפלגה הליברלית השלטת בהולנד ולשעבר נציג הולנד בנציבות האירופית קורא "ליהודים בעלי המצפון לעזוב את הולנד, שבה אין להם כל עתיד", לישראל או לארה"ב בולקשטיין, לשעבר ראש המפלגה הליברלית השלטת ומי שהיה נציג הולנד בנציבות האירופית, טוען בספר שיצא לאור השבוע כי "למשפחות היהודיות בהולנד אין עתיד והן עלולות להיות קורבן להתקפות אנטישמיות מצד צעירים המשתייכים לקהילה הערבית מרוקנית במדינה". http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3995487,00.html

על סמך מה אתה כותב שזו כותרת של וואינט?
לוואינט יש כתבים בחו"ל? זו ידיעה שלהם?
בוודאי שלא.
זה סתם מתורגם מle monde, וגם הכותרת היא ניסוח של le monde

הכותרת בצרפתית:
Aux Pays-Bas, Frits Bolkestein invite les "juifs conscients" à quitter le pays
http://www.lemonde.fr/europe/articl...49868_3214.html

Pays-Bas = הולנד
Frits Bolkestein = הפוליטיקאי המדובר בכתבה, פריץ בולקשטיין
invite les = קורא ל
juifs conscients = יהודים בעלי מצפון
à quitter le pays = לעזוב את המדינה
(אם טעיתי בתרגום אחד הביטויים הפשוטים האלה, סליחה, יש את סוכן שקט שיתקן אותי)

יהיה משהו, כי יש משהו

100%

שלום עושים עם אחים, מלחמה עושים עם אויבים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יחזקאל וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני אלןהים חרב איש באחיו תהיה

Oui nous irons nous faire casser la gueule en cœur, Mais nous reviendrons vainqueur

חלק נכבד מהעיתונאים בהם נתקלתי, ובטח אלה שאינם עם רגליים עמוק ב"משמרת הוותיקה", היו בפירוש אנשים עצלנים. עצלנים ביחס כמעט לכל בעל מקצוע אחר שאני מכיר, כולל כאלה שהם שם דבר לחוסר יעילות ואי חתירה ליעילות. כאשר יושב מולך עיתונאי/תחקירן עיתונות לרוב אתה נתקל בפרצוץ מזוגג ועיניים עטופות לחלוחית שמרחפות בעולם אחר. בעוד שלעיתונאי הממוצע יכולת קשב אפסית למידע הניתן באופן רציף, ולרוב סלידה עד כדי גועל נפש ממידע הניתן בצורה רהוטה ואמינה, חש לו יכולת מופלאה לעצור ולהפעיל את מנגנוני הקליטה במוח כל אימת שהוא נתקל בפריט מידע עסיסי או ססגוני. מזכיר במשהו את עבודתו של פורץ לדירות שמסוגל בדקה וחצי להפוך ארון בגדים/ספרים שבעל/ת הבית סידרו בעבודה של 5 שעות, ולהצליח לשלוף משם בדיוק את הפריט הזעיר ובעל הערך שהוא מחפש.

אין לעיתונאים שום דחף לבסס אפילו הבנה סבירה של מה שהם כותבים עליו: אפילו עם מדובר על כתב שקיבל הזמנה זוגית חינם לסופ"ש באיזה מלון פאר, עדיין הכתבה שהוא יכתוב (עם כל הרצון) תהיה נחותה מכל בחינה לעומת דיווח סביר של גולש/בלוגר אלמוני באתר "למטייל", על אותו מקום.

עיתונאי גם לעולם יפגין התנשאות וזלזול במושא הראיון, אלא אם כן לזה יש ערך מוסף, כמו קשרים לעתיד. הוא "ידרוש" ממך בלחץ להקדיש זמן פנאי עצום שלך לטובת הכנה ולעיסת החומר עבורו, ובלי שום בושה (וזה קורה המון) יודיע לך לבסוף שבעצם הוא לא צריך שום דבר מזה, אפילו ללא בדל התנצלות. מאוחר יותר את תקרא מאמר שלו, שכמה מפליא, לא רק שמכיל הרבה ממה שהשקעת עבורו, אלא גם תוך פיזור מופרז של סופרלטיבים שיקריים של העיתונאי, על עצמו, כאילו הוא אישית עשה/השקיע/זחל/הלך/נלחם. וזה בעוד הוא היה בסביבה לחמש דקות לכל היותר - חמש דקות בהן עשה פרצופים של סא"ל בקיריה ששלחו אותו לאבט"ש.... וכמה אירוני: גם את מיטב התמצית/ציטוטים שלקח, הוא ישבץ תמיד במקומות ובהקשרים הלא נכונים.

כל הנ"ל בא מנסיון אישי, ומהיכרות עם המון מקרים שבהם אחרים, שלפעמים התעלמו מאזהרתי שלא להשקיע מזמנם היקר, התבזו בעיני עצמם.... זה נכון לעיתונאי תרבות או תיירות, כמו גם לתחום ידיעת הארץ ובטוח על התחום הפוליטי. כאשר מדבר כתב טלוויזיה ומאחור אנו רואים את הטמבל התורן מתקשר לאשתו בנייד, נהוג ללעוג לטמבל הזה. מי שיעמוד מהצד לגמרי, ויראה את הדינמיקה של העבודה של הכתב/ת עצמו/ה יגלה מהר מאוד שהטמבל המטלפן הוא אולי נלעגף אבל לפחות נלעג חביב ולא מזיק: בניגוד לזה שאוחז במקרופון....

.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

מרגיש שיש לו זכות לקרוא לעצמו עיתונאי?

http://www.latma.co.il/Latma/Templa...&PID=0&IID=4115

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

באמצעים של רגולציה, חקיקה או בכלל כל "פיקוח" שבא "מלמעלה". הטיפול באנשים המרושעים הללו צריך להיות באותה השיטה בה הם ממררים את חייהם של מי שלא חפצים הם ביקרם: עקיצה, הטרדה ורדיפה קטנונית. אי אפשר "לטפל" בכולם, ולכן ראוי למצוא את הדמויות היותר חשופות/רגישות בעולם הזה ולבצע בהם מקרתיזציה מרוכזרת. כמה שורות הריצו, עם כמה טכנאיות שידור צעירות התעסקו, כמה הרצאות נתנו תמורת "שחור"... חייבים להיות ציניים ורעים נגדם - לשים בצד את ההוגנות והמידתיות שהם מנת חלקו של האזרח הממוצע. רק כאשר הרפש הכותב כתבות פפרצי מן הסוג הזה יתחיל להרגיש שהוא אינו יכול עוד להתנהל בחופשיות כאשר אינו מאחורי המיקרופון/מקלדת, מחשש שביוטיוב/בלוג יחשפו דרכי התנהלותו הנלוזות ובלתי מכובדות, הוא יגיע למצב בו (מאונס, זה ברור) יתקרב משהו לאידאל של העיתונאי המדווח חדשות, ולא מייצר אותן.

.

אבל אולי עורך עיתון יחשוב פעמיים לפני שהוא מעסיק עיתונאי מטיל רפש וכך העיתונות "תתנקה" ויזרום דם חדש. הרי גם עורך העיתון רוצה שקט תעשייתי ולא להתעסק בתלונות על העיתונאים שלו.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אי אפשר להשפיע עליהם באמצעות הטפת ערכים מוסריים או הטפה ליושרה: הם פשוט בטוחים שהם מעמד על שמקומו באסיפה הלאומית (שם יש לו יצוג יתר קיצוני) מוכתב עקב זכות אבות מולדת. אתה לא יכול להשפיע אפילו אם אחד העורכים ממש יחזור בתשובה מחר בבוקר. כבר היו לנו עמודי תווך ש"חזרו בתשובה" בתחומים שונים (אמנון דנקנר, גיא בכור או בן דרור ימיני): חלקם התמוססו כמובילים, חלקם מאיישים את נישת "ימני המחמד" וחלקם הפכו לווינים (שיש להם השפעה, ואולי עוד יש המון לאן לטפס, אבל אני בקלות משרטט את שיא הגובה שאליו יוכלו להגיע, וזה הרבה יותר נמוך מרף ההשפעה הרצוייה).

כאשר נתקלים במצב בו ישנו מעמד מיעוט המבצר את כוחו מאחורי חומות של זכות אבות מולדת, או כל שיטה לא שקופה אחרת, הדרכים הן 2:

1. להפיל אותם לחלוטין: לא רצוי, לא מצוי ובטוח שזה לא ב"קוד הפעולה" של הישראלי.
2. להצר את צעדיהם מתוך כוונה ברורה ופעולה ממוקדת כנגד בני המעמד: במילים אחרות - לכוון עליהם תמידית זרקורים שלרוב מיועדים להאיר את כל הסביבה אקראית. יתרון: כל אדם יכול לסייע מתישהו. חסרון: זו פעולה שמונעת ע"י רגשות עלבון ואיבה, ולא פעולה מושכלת. פעולות אכיפה שבאות מהבטן הן מסוכנות יחסית. העניין הוא שקודם כל לדעתי הנזק יהיה קטן מן התועלת, ודבר שני... מי שעיניו בראשו לא יכול שלא להרגיש שהעיתונות העברית מבזה אותו באופן שיטתי. למעשה העיתונות העברית מתייחסת לאחוז מכריע מבין הישראלים כאל חמורי גרם עלובים. פעם גם אני חשבתי שמדקלמי מנטרות ה"תשקורת" (כמו "טמבלוויזיה") הם "ברית הדפוקים" שאדם נורמטיבי לא יכול להזדהות עם דבריהם. עבר זמן ולדאבוני אני חייב לציין שדווקא אנשים אלה צדקו, בעוד שאני טעיתי.

.