שלום
קראתי את הספרים "סיירת מטכ"ל" ואת "צוות איתמר" איזה עוד ספרים יש על סיירת מטכ"ל?.?

אבל עקרונית קראת את כל המידע הפתוח לציבור על היחידה (אם אתה רוצה יש את העלון של צה"ל למועמדי יום סיירות גם כתוב שם קצת )

לא יודע אם ראית אבל יש בפורום תפוז בחור בשם יוני שמשרת ביחידה מיוחדת והוא כותב הרבה על ההוואי ואופי היחידה:

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...%E9%E9%F8%E5%FA

Secret Soldier של מוקי בצר (Muki Betser) - אוטוביוגרפיה
Elite של סם כץ (Samuel M. Katz) - ספר המוקדש כולו ליחידה ומבצעיה המפורסמים (ספר דומה, אגב, נכתב על-ידו גם על שייטת-13 ונקרא The Night Raiders)

או שיש תרגום לעברית..?

בוודאי שהם באנגלית. אבל כאמור, הם לא מאוד מומלצים. הספר של בצר חביב, אך די בכותרת שלו
"The Incredible True Story of Isreal's Greatest Commando" בכדי להבין את אופיו. הספר לא תורגם מעולם לעברית (למיטב ידיעתי) והוא נכתב עבור קוראים שלא מכירים את צה"ל.
הספר של כץ מכיל שגיאות רבות ולא מעט ספקולציות אך עד להופעת ספרו של זונדר הוא היה הספר היחיד שעסק כולו ביחידה. דוגמה לשגיאה משעשעת אופיינית, דווקא מהפסר על השייטת, היא סיפורו של מבצע "Blue Heat" בלבנון... ואני חושב שמיותר להסביר מה פה מצחיק.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי nsdq160 סיפורו של מבצע "Blue Heat" בלבנון... ואני חושב שמיותר להסביר מה פה מצחיק.

האמת? יותר מוצלח מהשם המקורי...

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

לבקשתך
הספר "חוצה גבולות" מאת אבנר שור הוצאת זמורה ביתן 2008. ספר העוסק בתולדות היחידה מיום הקמתה.
הספר "סוגר מעגל" מאת כפיר אדם הוצא לאור בשנת 2009 עוסק בסיפורו של לוחם ביחידה
בספר "מודיעין תלוש מהקרקע, יש איזכורים של הכנת מודיעין למבצעים מיוחדים עבור יחידות מובחרות מבלי לנקוב בשם היחידות.. יתכן שהם קשורים לסיירת מטכ"ל.
אם אתה עוסק גם במבצעים של יחידות מובחרות בצבאות זרים ממליץ לקרוא את הספר "הפשיטה"

שכן אתה עונה לשאלה שנשאלה ב-2005, במידה ולא שמת לב...

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

הקרב האחרון של יוני - מאת עידו נתניהו, הספר הראשון בו הוזכר שם היחידה.
מכתבי יוני - מאת משפחת נתניהו. אמנם לא עוסק ביחידה במישרין אך אפשר ללמוד עליה מבין השורות.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

ניתקלתי בכתבה ישנה בהארץ מאת עמוס אורן

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1185900.html

אחת הפיסקאות היממה אותי
"מרידות היו רק ביחידות קטנות יותר, כמו מפקדת חטיבת הצנחנים בתקופת שרון, אחרי קרב המיתלה, וסיירת מטכ"ל בתקופת פיקודו של יוני נתניהו, שהרמטכ"ל מוטה גור וראש אמ"ן שלמה גזית החליטו להדיח. לעתים קשה לרמטכ"ל לשעבר היושב בממשלה להתאפק ולא לגרור כעס או זלזול מהצבא. יגאל ידין ומשה דיין, חברי ממשלת מנחם בגין, לא הצביעו בעד רפאל איתן לרמטכ"ל, ואיתן, שר בממשלת יצחק שמיר, לא תמך במינוי ברק לרמטכ"ל. זה צעד סמלי, אולי גם מקור לסיפוק רגעי, ללא תכלית. "

מישהו מכיר את הסיפור הזה? מה היה שם?

לפי הגירסה המובאת שם, בנו של קצין בכיר מאוד (כנראה גזית) לא הצליח להתקבל לסיירת מטכ"ל ויוני סירב להכנע לדרישה לפרוטקציה. אותו קצין חיפש לסגור איתו חשבון, וכאשר הגיעה אישיות בכירה (הרמטכ"ל או שר הביטחון) לביקור ביחידה ושאלה את החיילים האם יש להם תלונות, הם פצחו בטענות השגרתיות שיש לחיילים. אותו קצין בכיר (כאמור, כנראה גזית) ניצל את ההזדמנות והגיב בחריפות תוך שהוא מאיים על יוני שהוא מסתכן בסיום הקריירה שלו. כמובן שמדובר בביוגרפיה אוהדת (אם כי בהחלט העמידה את יוני באור אנושי למדי, עם חולשות מודגשות, מה שנראה שלא מצא חן בעיני המשפחה שלא אהבה את הספר) וייתכן שההתנגדות ליוני בקרב לוחמים וקצינים ביחידה הייתה אכן משמעותית.

תודה על ההפניה.

מצאתי משהו אחר - אכן מדובר בהדחה. עדות של הרמטכל מוטה גור.

http://www.haaretz.co.il/hasite/obj...l?itemNo=727637

"ערב מבצע אנטבה, אמר הרמטכ"ל, "יוני נתניהו עמד להיות מודח"

ותיק בצמרת הביטחונית, שראה מקרוב את כל הצמדים (רמטכ"ל-שר ביטחון) והשלשות (גם ראש הממשלה) בשנים האחרונות, גיחך אתמול בביטול לשמע השאלה על המתח ביחסי עמיר פרץ עם דן חלוץ. עד אמצע השבוע, אמר, נרשמה קפיצה עונתית בשיא הביקוש, ועכשיו יש שוב נפילת מתח, אבל גם כשהיה חיכוך רגעי הוא לא הגיע לעוצמות של יחסי הרמטכ"ל שאול מופז עם שר הביטחון פואד בן-אליעזר, או של הרמטכ"ל משה (בוגי) יעלון עם השר מופז.

דוגמה טובה, או רעה, עוד יותר למתחים הגלומים בין הדרגים חוזרת להדהד עכשיו, במלאת 30 שנה למבצע אנטבה. בין ראש הממשלה רבין, שר הביטחון שמעון פרס והרמטכ"ל מוטה גור, התנהלה משיכת חבל משולשת, כשהמדיניות מושפעת מהיכולת המשתנה לאסוף מודיעין ולהציע תוכנית מבצעית.

החייל היחיד שנהרג באנטבה, בנוסף לארבעה אזרחים ישראלים, היה מפקד סיירת מטכ"ל, סגן אלוף יונתן נתניהו. מאז מותו מנהלת משפחתו מערכה להאדרת דמותו ולגימוד מי שפעל מעליו ומתחתיו - מפקד המבצע דן שומרון וקצין הסיירת מוקי בצר, מפקד הכוח הפורץ. האמת הכאובה, שאותה ביקשו תחילה מפקדיו וחבריו של נתניהו להצניע, היא שתרומתו להצלחת המבצע היתה שולית עד שלילית. נתניהו היה עסוק בפעילות אחרת בסיני והצטרף לתכנון במאוחר. הוא לא היה מפקד המבצע, אלא רק מפקד הכוחות של סיירת מטכ"ל, שעליהם אמנם הוטלה המשימה הגורלית ביותר.

נתניהו, אמר הרמטכ"ל גור לאחר המבצע, בשפה הבוטה שאיפיינה אותו, נהרג באשמתו-הוא, כשהפר את ההוראה שלא לפתוח באש לפני הפריצה לאולם שבו הוחזקו בני הערובה. חמור מכך: בעשותו זאת, סיכן את המבצע כולו. שבע שעות הטיסה, הנחיתה החשוכה, ההתקרבות לבניין, הפריצה מפתחים שונים - כל אלה נועדו להשיג הפתעה מוחלטת, שתמנע מהחוטפים לטבוח בחטופים. היריות של יוני היו עלולות להביא למכפלות איומות של ההרג במעלות, או לתוצאה העגומה, כפול עשרות, של הכישלון בחילוצו של נחשון וקסמן.

אין לדעת אם נתניהו היה מרשה למשפחתו לנגח, למען תהילתו, את שומרון, בצר ואחרים, ששתקו בשנים הראשונות מפאת כבוד לזכר חבר לנשק שנפל בקרב. רק במאוחר נחלצו המותקפים להתגונן ולגייס לצדם את העובדות. אז גם התברר להם שלאחר מות גור היה מי שטרח לשפץ את זכרונותיו.

ספרו של גור, "ראש המטה הכללי", ראה אור בהוצאת צה"ל ומשרד הביטחון ב-1998, שלוש שנים לאחר מותו מקליע אקדחו. בעת פרסום הספר היה בנימין נתניהו ראש הממשלה, ומפלגתו שלטה במערכת הביטחון. בפתח דבר נכתב כי "כפיצוי למגבלות" שהותירו זיכרונות גור, "להשלמת פערים, לאישור תיקונים ולפתרון סוגיות סתומות", הסתייעה ההוצאה באלמנה ריטה גור, בעוזר שר הביטחון חיים ישראלי, ובאלוף במילואים שלמה גזית.

"תמהתי וגם נדהמתי כאשר באחד מביקורי ביחידה, בעת תרגיל מבצעי, סיפר לי ראש אמ"ן גזית על מעין אי-הבנות בקרב חבורת המפקדים ביחידה", נדפס בספר בשמו של גור. "עד לשחרור החטופים מאנטבה לא הועסקתי עוד בעימות הפנימי ביחידה".

הנוסח המקורי של פסקה זו נעלם. מהוצאת "מערכות" מסרו השבוע כי משערים שכתב היד נגרס או הוחזר לאלמנה. ריטה גור חיפשה ולא מצאה. נעלמה כלא היתה קביעתו של גור, כי עמד לאשר המלצה של גזית להדיח את יוני נתניהו מהפיקוד על סיירת מטכ"ל, באמצע כהונתו.

ב-1987, בעת שאסף חומר לפרק על אנטבה בזיכרונותיו, שוחח גור עם המעורבים במבצע ובהם שומרון ובצר. השיחות הוקלטו ותומללו. "ביבי ידע שיוני עמד להיות מודח?" שאל גור את בצר. "ביבי לא ידע", השיב בצר. "אני מניח שכעבור שנים נודע לו שהיו בעיות ליוני בפיקוד על היחידה".

"אני מוכרח לומר", הגיב אז גור, "שלי היתה אז הפתעה, 'שוק', כששלמה גזית הזמין אותי, בהכנות לאחד המבצעים, הייתם בחורשות ליד היחידה. הוא אמר: 'תשב חזק, תדע לך שאני כבר בלחץ איזה חודשיים-שלושה, ואני לא רציתי, אבל זה 'דפיניט'".

כל זה, היא התעסקות בחצאי רכילות ופטפטת רגילה שיש בהרבה מאוד יחידות כאלה (ראה מקרה גל הירש בשלדג).

במקרה של יוני, מדובר בקצין שהגיע מחוץ ליחידה וניסה לשנות או להכניס סדרי עבודה שלא היו מקובלים על קצינים שגדלו ביחידה. עכשיו כל אחד יהפוך כל עימות למקצועי או אישי לפי רצונו. יוני בהחלט כנראה, אולי היה אדם ומפקד לא קל אבל למפקדים אין הפריביליגה של להיות תמיד פופלריים או אהודים (ראה מקרי דיכוי מרידות ותיקות וכו').

בצר הוא מקרה בפני עצמו, כנראה מישהו שסוחב מטען על זה שלא הגיע לפיקוד על היחידה למרות עשייה עצומה. הויכוח על אם היה צריך לפתוח באש קודם או אחכ ואם החייל א היה צריך לרוץ ימינה או שמאלה אום חייל ג פחד או טעה בדלת, ונסמך רק על ראייתו/עדותו של בצר אינה מקובלת. הספר שלו באנגלית על עצמו מעיד כמה עדויותיו צריכות להלקח עם קורט טוב של מלח.

וזה שמישהו החליט שבביוגרפיה של מפקד דגול כמוטה גור אין מקום לרכילות לא מבוססת היא גם החלטה לגיטימית של עורך. החלטות כאלה נעשות כל הזמן בזמן כתיבת ספרים.

ובכלל, הדהלגיטימציה שעוברת דמותו של יוני מיקיר האומה לדמות כמעט מנוולת נעשית במקביל לקריירה של אחיו וכנראה מושפעת לא מעט מדיעות פוליטיות של אנשים שלא ממש יכולים לחיות בשלום עם השם נתניהו.

קטונתי מלסנגר על יוני נתניהו, אבל זכויותיו עומדות לו. על העובדות של מסלולו הצבאי לא ניתן לערער. וגם אם במקרה שלו, כמו כמעט בכל מקרה של גבורת נופלים, יש מעט האדרה, לא אני אוריד מערך ההקרבה. יהי זכרו ברוך.

מסכים עם מה שכתבת. העליתי את הנושא במטרה לברר עובדות. ממש לא מענינת אותי הרכילות מי הוביל או הובל באנטבה, עניינו אותי יותר הנסיבות שהובילו להחלטה המוקדמת יותר של ראש אמן והרמטכ"ל להדיח את יוני (או שלא)...

ציטוט:

ובכלל, הדהלגיטימציה שעוברת דמותו של יוני מיקיר האומה לדמות כמעט מנוולת נעשית במקביל לקריירה של אחיו וכנראה מושפעת לא מעט מדיעות פוליטיות של אנשים שלא ממש יכולים לחיות בשלום עם השם נתניהו.

ודי להביא משפט אחד מהכתבה הראשונה של אמיר אורן בהארץ שהובאה באשכול (גם הכתבה השניה היא שלו):

ציטוט:

בתום ישיבת הממשלה התרעמו שרים על התנהגותם של ברק וראש הממשלה המשרת תחתיו, בנימין נתניהו, שלטענתם הערימו עליהם

הוא בוודאי מחללי צה"ל הידועים ביותר והנערצים ביותר. גם יותר מכאלה שתרומם הסגולית הייתה גבוהה יותר, אובייקטיבית. וההערכה וההערצה אליו מוצדקות. הוא היה אדם מוכשר ומורכב וערכי, כפי שעולה היטב ממכתביו שהתפרסמו. הוא היה כנראה אכן איש לא קל ומבין השורות ניתן להתרשם שהן מבחינת יכולת חברתית-פוליטית והן מבחינת יכולת עמידה בלחצים וקונפליקטים מסוג מסויים, לא סביר להניח שהוא היה המפקד האידיאלי בדרג זה. אבל הוא היה בהחלט, לפי כל העדויות כן לוחם ומפקד אמיץ ואינטלגנטי. אני על כל פנים קראתי כל מילה עליו בנעוריי, ועדויותיו העצמיות במכתביו היו עבורי נקודת השוואה לכל הישג לי מבחינה צבאית וספורטיבית.