10-01-2011, 13:59
|
|
|
|
חבר מתאריך: 10.12.07
הודעות: 8,706
|
|
ציטוט:
במקור נכתב על ידי פאקטשלי
עד גיל שמונים מספיק לי. ואם אני אהיה צלולה ולא מפורקת, אז 85.
בן אדם לא צריך לחיות כ"כ הרבה. שיודה על החיים שניתנו לו, ינצל אותם כראוי וידע מתי ללכת.. לא הייתי מתאבדת מבחינה עקרונית. זו לא צורה להתמודד עם הבעיות שלך (אבל זה לא הנושא.. לכן לא אכנס לזה) מצד שני, לא הייתי רוצה לחיות כ"כ הרבה, ולכן לא הייתי בוחרת בחיי נצח, או בחיים ארוכים של כ-200 שנה.
|
יש לך סבים בגילאים 80+?
מה מספיק לך, ומה לא מספיק לך, את יכולה בקושי רק לשער. תגיעי לגיל 60, ותגידי את אותו הדבר אז. יש הרבה אנשים די חזקים בגיל 85, שלא לדבר על שכל ישר וצלול. את מסתכלת על התבגרות מתקדמת מזווית שגויה, אבל זה פונקציה של הגיל, לדעתי.
_____________________________________
שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?
|