27-02-2011, 15:51
|
|
|
חבר מתאריך: 12.06.09
הודעות: 35
|
|
לא בטוח מה אני עושה
אני כבר משתגע...כל דבר שאני עושה, אני חושב אם הוא נכון או לא.
יש לי חבר שהצליח להעלות לי את הביטחון, עושה הכל בצורה כזאת שאני נהיה מאושר יותר (לא יודע אם הוא עושה את זה בכוונה למטרה הזאת), אני מרוצה מהצורת חיים שלו, מההתנהגות שלו, מהיחס שלו...
הוא פשוט שונה מכל מי שאני מכיר.
הבעיה היא - שהוא בן.
אם הוא היה בת, כבר מזמן הייתי מאחל שהייתי מתחתן עם אישיות כמוהו.
כל פעם שאני לידו אני נהיה שמח ומלא ביטחון, כי אני יודע שיש מישהו שחושב ומרגיש כמוני.
אני מדבר איתו הרבה. יותר מאחרים. ומשתדל לספר לו דברים שאני לא מספר לאחרים.
אבל כאן זה נתקע. אני לא יכול לעשות מעבר.
הוא (עד כמה שידוע לי) לא הומו.
אני (עד שהכרתי את האישיות שלו ושאבתי ממנו את הביטחון) לא הומו.
אבל בכל זאת כל היום אני משתדל להיות בחברתו כאילו אני רוצה שהוא יהיה איתי כל הזמן, כי אני בוטח בו וסומך עליו בהכל.
והבעיה עכשיו, שאני רוצה להגיד לו משהו, לעשות משהו, וכל פעם שאני מתכנן לעשות משהו - אני מגיע למצב אבל בסוף לא מרגיש מוכן לעשות את זה.
מדי פעם אני זורק לו הערות שטוב בחברתו, שהוא אחלה בנאדם ודברים כאלה...
אבל אני לא בטוח עד כמה הוא לוקח אותם ברצינות, ואז אני חושב אם טוב שאמרתי אותם.
אני מנסה לתת לו גם ביטחון כשאפשר, אבל כל מה שאני אומר כדי לנסות לעודד, אחרי זה אני בסרטים שאמרתי משהו שהוציא אותי הומו, ולא טוב לו לשמוע מה שאני אומר..משהו כזה.
לפעמים עולה לי המחשב שאני אוהב אותו, אז אני אומר שאני אגיד לו את זה ואז ניראה מה יהיה.
אבל גם אין לי ביטחון להגיד לו את זה, למרות שאני רוצה שהוא ידע..ואז ההחלטה תהיה שלו -
אם הוא ישתף פעולה, אז אני ארוויח. ואם הוא יבהל או יעצור אותי או משהו אז אני אדע שאין לי מה להמשיך יותר וזהו. (אבל אני לא יכול לעשות את זה. כי אם לא, אני יוצא רע מכל העסק. והבושות...חבל)
אבל עכשיו אני תקוע במצב שאני כל הזמן דואג שהוא יהיה בסביבתי כדי שאני אהיה מאושר ומלא ביטחון, ומצד שני לא יכול לעשות עם זה כלום.
אין לי בעיה עם הומואים, אבל אני לא חושב שאני כזה.
כמו שאמרתי, פעם כבר התאהבתי בבנות, אבל אף פעם לא הרגשתי שמצאתי בדיוק את האישיות שיודעת להתנהג כמו שאני מצפה ומושלמת בשבילי.
ועכשיו כשאפשר להגיד שמצאתי...זה בן, ואין לי מושג מה לעשות.
זה כאילו מצידי שיהיה כמו אח בשבילי, ולא אהבה. העיקר שיהיה שם בשבילי ושאני אוכל להיות פתוח איתו, כי בינתיים אני משתדל לעצור את עצמי, למרות שכל פעם נפלט לי משהו שאחר-כך אני מצטער שאמרתי/שעשיתי ולא יודע איך הוא מפרש את זה.
אם יש לכם משהו שישפר את הרגשתי זה יעזור, למרות שרק רציתי להוציא את זה - כי הרבה זמן אני מרגיש ככה ולא מסוגל לדבר על זה.
|