06-02-2011, 09:13
|
 |
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 25.10.01
הודעות: 20,292
|
|
לדידי, אין פתרון קסם. ההצעה הבנאלית במקרה הזה, אך לצערי כנראה לא תועיל יותר מדי - היא לדבר איתה. לא שיחת תוכחה כמו שאני מניח שכבר עשית, אלא שיחה מלב אל לב. אני לא יודע מה אופי היחסים שלך עם אמא שלך, אבל... תמיד אפשר למצוא את הדרך לפנות אליה. אם כי כפי שציינתי, אני סבור שזה לא יעזור.
פתרון נוסף, אם כי כנראה פחות רלוונטי במצבך, הוא לפעול כדרך הטבע. בגיל מסויים, הצאצאים עוזבים את הקן. במידה ואת עובדת, או יכולה להרשות לעצמך - שכרי דירה. לא לבד.. עם שותפים. זה ישיג כמה דברים לא תלויים. ראשית, יבסס את העצמאות שלך. ילמד אותך על עצמך. יעזור לך להתמודד עם הגמילה מהפינוקים שאת רגילה להם (עד שיהיה לך בן-זוג קבוע... אז זה עשוי לחזור), והכי חשוב - יתחיל את התהליך שבכל מקרה תעברי בשלב זה או אחר של יציאה לחיים אמיתיים.
בנוסף, התהליך הזה ישפיע על אמא שלך. כבת הזקונים שלהם, הם יעברו תהליך כפול. מחד, תזכרי גם כן להכנס לפנתאון של הילדים שעזבו את הבית, ותזכי ליחס דומה שהאחיות והאחים שלך זוכים לו.
מאידך, את גם תגרמי להם להתחיל תהליך הזדקנות שהם די מחכים לו.
כבת הצעירה שלהם, ברגע שתעזבי את הבית - הם יישארו שם לבד. הווה אומר, הם יתחילו להתגעגע לחברה. יתחילו לאמץ לעצמם תחביבים שונים. ויתחילו לעבור צעד חדש בחיים.
קצת על עצמי - אני עזבתי את הבית בשלבים מגיל 16, כאשר מקום העבודה שלי שכר לי דירה בתל-אביב (אני חיפאי במקור).
מגיל 19, עת התגייסתי שכרתי דירה במרכז (קרוב למקום השירות שלי) ונעתי במשך 5 שנים בין דירות.
מאז, ועד היום (כמעט 9 שנים מאז גיל 19, או 12 שנים מאז גיל 16) למעשה ההורים שלי חיים לבד. בשנים האחרונות, הם התבגרו/הזדקנו - וזה בא לידי ביטוי בכמה מישורים:
במישור האישי שלי, טוב לי. ההורים שלי, כבן הצעיר שלהם, ממשיכים לפנק אותי. כשהם באים לבקר, הם תמיד מביאים "משלוחי מנות". אני תמיד אורח כבוד אצלם בבית. כשאני בא, אמא מפנקת אותי - והיות וזה לא קורה כל יום/שבוע/חודש, אזי היא גם לא מרגישה שאני "מנצל אותה" כפי שהיה בגילאים מוקדמים יותר. שנינו נהנים (ובפירוש זה התיישר עם הביטוי "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק").
במישור האישי שלהם - ההורים שלי השתנו. היו להם כמה שנים קשות יותר, שהם פתאום מצאו את עצמם לבד בבית. מסוגרים. לא יצאו יותר מדי. ישנו כל אימת שיכלו, השתעממו בגדול.
בשנים האחרונות, כל אחד מהם מצא תחביבים. אבי התחיל לקרוא המון. הוא התחיל ללמוד נושאים חדשים שלא ידע קודם לכן (במתמטיקה והסטוריה של א"י בעיקר). אמא שלי התמכרה לאינטרנט/פייסבוק וכו', מה שהפך אף קשה יותר עם בוא הנכדים. היום, היא מבלה. יוצאת עם אחותה לקניות באיקאה ז"ל, מבלה בשווקים וכו'...
בדומה למשחק מחשב, החיים מורכבים משלבים, וממעברים בין שלב לשלב. לעתים, שלב עשוי להיות קשה, אבל בסוף עוברים אותו. מנסיוני, בד"כ המעברים בין השלבים הם הקשים באמת. אנחנו (בני האדם) לא בנויים לשינויים... לכן, הצעתי אליך - ככל שהשינוי יהיה קצר יותר, כך הוא יהיה כואב פחות.
בהצלחה.
_____________________________________
דורון
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
