חיי הלילה הסודיים והטמאים של החרדים

יום שישי, 22 באפריל 2005, 14:28 מאת: אסף חמץ, הארץ



יש נוער חרדי שנהנה משני העולמות: בלילה מועדונים, מסיבות וסקס בת"א הטמאה, וביום - בית הכנסת ודרך התורה

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/10017-18.jpg]

העולם הרגיל בחוץ - משפחה ממוצעת בבני ברק (צילום ארכיון: בוצ'צ'ו. למצולמים אין קשר לכתבה)

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/153341-18.jpg]

והעולם האחר- "תאמין לי, החרדיות בבני ברק הן הכי טובות שיש" (אילוסטרציה: וואלה!)

לפני שעה קלה סיים יצחק (שם בדוי), חרדי בן 26 מבני ברק, שיעור תורה, ועכשיו הוא מתכנן את הלילה שלו. ביום הוא מסיע רבנים ובלילות משמשת מכוניתו לנסיעותיו לבילויים בתל אביב. יצחק אינו הבליין היחיד בעיר החרדית - מסביב עוברות עשרות מוניות עמוסות בנוער חרדי בדרכן אל מחוץ לעיר.

הקיוסק של ה"ציויינים" הוא נקודת מפגש מוכרת בעיר - רחוב רבי עקיבא מול מפעל "דובק", ליד הקיוסק האחרון בעיר שמוכר עיתונים של "חילויינים". הקיוסק כבר הספיק לשרוד שתי הצתות ופצצה אחת שהוטמנה בתוכו. מאחוריו עמדו עד לא מכבר כמה ספסלים שסביבם התגודדו השבאבניקים מדי שבת, אבל הוצאו משם בהוראת הרבנים כחלק מהמלחמה חסרת הפשרות בנוער החרדי הסורר.

מחוץ למכונית של יצחק, ברחוב, מתנהל לו בשעה הזאת עולם אחד, שבו מתרוצצים חרדים עם סלי קניות שהקדימו את הקניות לשבת, ותלמידים בדרך ללימוד תורה, המדברים עברית מעורבת ביידיש. בתוך המכונית מדברים בשפה אחרת, מודרנית יותר. השיחות מתמקדות בשני נושאים עיקריים: אוננות וזיונים. יצחק מתקשר בסלולרי לידידה, גרושה חילונית שמתגוררת בבני ברק. "אם הייתי בא אליך עכשיו מה היית עושה לי"? הוא שואל. "הייתי אונסת אותך עכשיו. מתי אתה בא?" היא עונה לו. "היתה מתה שאני אעשה לה טובה, אבל לא בא לי עליה. תאמין לי, החרדיות בבני ברק הן הכי טובות שיש".




חסידים מודרנים או מקולקלים?


יצחק ואחדים מחבריו מייצגים קבוצה הולכת וגדלה של חרדים ש"נהנים לחיות בשני העולמות", כדבריהם. בעולם החרדי יש מי שקורא להם "חסידים מודרניים", יש כאלה שקוראים להם "שבאבניקים", ויש מי שמתייחס אליהם כאל "מקולקלים" - כינוי שניתן לאנשים שסטו מדרך התורה. למתבונן מבחוץ כולם נראים "שבאבניקים", אבל כמו בכל זרם בבני ברק, גם השבאבניקים מחולקים לזרמים ולתת-זרמים נפרדים: שבאבניקים ליטאים, חסידים, מזרחיים וכדומה ולכל קבוצה תכונות משלה וחבורות משלה.

את הרפתקאותיהם בלילה הם מסתירים מהמשפחה ומההורים. "עדיף לשקר להורים ולעשות שלום בית", אומר יצחק. לגישתם של "המקולקלים", קיימת הקבלה מסוימת בין אורחות חייהם לבין חייו של יעקב אבינו בארץ מצרים. את ההסבר לכך הם מוצאים, למשל, בפרשנותו של "בעל הטורים" לפסוק "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע-עשרה שנה" (בראשית מ"ז, כ"ח), לפיה שנותיו הטובות ביותר של יעקב היו 17 השנים שחי במצרים. כאשר שאל נכדו של רבי שניאור-זלמן "בעל התניא", כיצד ייתכן ששנותיו הטובות ביותר של יעקב עברו דווקא במצרים הסוררת, הסביר הרב שכשלומדים תורה, מתקרבים אל ה' ויכולים לחיות חיים אמיתיים, גם במצרים ערוות הארץ.

והרי גם יצחק וחבריו עוברים מדי שבוע קילומטראז' לא קטן של ערוות הארץ: במועדונים, בפאבים ובמסיבות בתל אביב הטמאה. עם זאת, תמיד בסוף הלילה הם יחזרו אל הבית ואל בית הכנסת, הם לעולם לא יתהוללו בשבת ואף אחד מהם אפילו לא חושב על הורדת הכיפה או יציאה בשאלה. האמת שלהם היא אחת וחסרת פשרות - דרך התורה. וכך, שבוע אחר שבוע בימי חול הם נכנעים ליצר ויוצאים לקרוע את העיר, כשמאחור נשארת האמת קבורה בתוך הגטו החרדי.




המאנצ'יז של תלמידי חכמים

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/138294-18.jpg]

מתדלקים בחלה לשבת (צילום: סמדר זורע ברמק)

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/137393-18.jpg]

וצלחת חמין (צילום: מוטי בר און)

למכונית מצטרפים עכשיו שלושה חברים נוספים, והחבורה עושה את דרכה למאפיית "ויז'ניץ", לקנות קצת "חאלס לשאבס" (חלות לשבת). מאפיית ויז'ניץ היא מאפיית החלות הטובה בעולם. נקודה. בבני ברק יודעים לספר כי שעות ספורות לפני פטירתו של האדמור מוויז'ניץ בירך האדמור את המאפייה שטעמן של החלות לעולם לא ישתנה. ואכן כך היה. אדם רגיל מהיישוב, כך מספרים, יכול לאכול שתי חלות שלמות ישר מהתנור, ללא צורך בטיפת מים או אוכל אחר ועדיין לבקש עוד חלה לדרך.

במאפייה עובדים ללא הפסקה - ערבים מהשטחים וחרדים מבני ברק - מיום חמישי בלילה ועד כניסת השבת. החלות שלא נמכרות, ניתנות לכל דכפין כגמ"ח (גמילות חסדים). הגטו החרדי בנוי על הגמ"חים: תרצה ארוחת שבת, חלב אם, עזרה בשיעורי הבית, ברגים למשקפיים, או כל דבר אחר שתחפוץ - כל שעלייך לעשות הוא לפתוח את ספר הגמ"חים של בני ברק, לגשת ולקבל את המוצר או השירות חינם אין כסף. "תראה איזה יופי זה", אומר בניומין בכניסה למאפייה. "תריח את הריח הזה, תסתכל על כל מסלול האפייה. אבל כשאתה גר כאן, גם לזה אתה מתרגל. איך אומרים: הדשא של השכן נראה תמיד ירוק יותר".

מהמאפייה עוברת החבורה לתחנה הבאה: "הצ'ולנט של קורניק". במסעדה מקבלים קערת פלסטיק מלאה בתבשיל המהביל, "ב-10 שקלים, אלא אם אתה טוען שאין לך כסף ואז אתה אוכל את הצ'ולנט בחינם, כגמ"ח". הקומה השנייה מלאה בתלמידי ישיבה רעבים. ביום חמישי נהוג ללמוד כל הלילה וכל הבוקר שלמחרת עד כניסת השבת. לפני הלימודים רצוי לעצור ולהתמלא בצ'ולנט, שיהיה מספיק כוח. החברים מתחילים לשיר לכבוד בעל הבית "שאבס, שאבס..." אבל אז בעל הבית מפסיק אותם: "אני לא רוצה את השירה שלכם. אני רוצה את הכסף שלכם". בניומין, המצחיקן של החבורה, מצלם בפלאפון החדש שקנה את כל החברים טובלים חלה טרייה של ויז'ניץ בצ'ולנט של קורניק. שבאבניקים לובשי ג'ינסים וכיפות שחורות קטנות נכנסים למקום ולוקחים צ'ולנט "טייק-אוויי", לדרך. "אתה רואה את השבאבניקים האלה", אומר ביניומין, "הם הפחד הגדול כאן בבני ברק. אסור להתעסק אתם. יש מסביבם גם חבורות של חסידים, הסתבכת עם אחד מהם, הסתבכת עם כולם". יצחק וחבריו מסיימים את הצ'ולנט ויוצאים לכיוון בית הקברות בגבעתיים.




תפילה לדרך ובלוני צחוק

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/108276-18.jpg]

מבט של גועל על כל בחורה יפה שנכנסת למועדון (צילומים: אטרף)

בית הקברות סגור בשעה 2 לפנות בוקר וצריך לטפס על החומה בדרך לקברו של הצדיק משטפינשט. האגדה מספרת, כי כשהגיעה גופתו של הצדיק לקבורה - שנים רבות לאחר מותו - מרומניה לגבעתיים, נדהמו הבאים למצוא אותה כבדה, כאילו לא עברו עליה שנים רבות באדמה. פלא זה סימן את גדולתו וכוחותיו של הצדיק. השמועה עשתה לה כנפיים בציבור החרדי ותוך זמן קצר הפך הקבר למקום עלייה לרגל למתפללים, מבקשי נסים ועזרה מכל הארץ. על הקבר מונחים עשרות נרות ועלונים, המספרים על גדולתו וכיצד תפילה ליד הקבר גורמת לעוורים לראות, לפסחים לרוץ ולחרשים לשמוע. גם יצחק, שהפך את הביקור בקבר לפני כל יציאה לבילויים למסורת בשנים האחרונות, יודע לספר שבמו עיניו ראה כיצד אדם חולה סרטן קם ממיטת חוליו בריא ושלם וזאת רק שלושה ימים לאחר שקרוב משפחה, איתו בילה באותו הלילה, התפלל לבריאותו של החולה שהבריא על קבר הצדיק.

"תנסה לשכנע את הצדיק מדוע הוא צריך לעזור דווקא לך ולא ליהודי אחר", אומר יצחק, ובניומין מתעד הכל במצלמת הפלאפון שלו. החרדים אוהבים טלפונים סלולריים. לאחרונה החלו הרבנים הגדולים להילחם בתופעה, יש אומרים בגלל שירות השיחות האירוטיות, יש הטוענים בגלל ריבוי המכשירים בישיבות ויש המאשימים את השבאבניקים. הרבנים הוציאו פסיקות שקוראות למסור את הסלולרים וברחבי העיר נתלו פשקווילים, בהם נכתב שדיבור במכשיר יוביל לפגיעה ישירה ב"שידך". מכשירים נלקחו בכניסה לישיבות ורבני העיר חתמו על הסכם עם חברה שתספק מכשירי סלולר "כשרים" לציבור החרדי, אבל היהודים כמו היהודים - אוהבים לדבר, אפילו יותר מאשר הם אוהבים את הרבי.

אבל עכשיו, בחשכת הלילה, אין מי שיאיים. החברים מדליקים נר, נושאים תפילה "שיר המעלות, אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי?" (ספר תהילים) ומדלגים מעל החומה, בדרך למכונית. בתום נסיעה קצרה חוצים את הגבול לתל אביב וחונים בפינת הרחובות אלנבי ובן יהודה, צמוד למוכר הבלונים. עשרה שקלים לבלון, שמספק לך שתי דקות של צחוק בלתי נשלט ואובדן חושים.

"עכשיו למשל, אני מוריד את הכיפה כדי שלא יסתובבו אנשים ויחשבו שכל הציבור החרדי מבלה במועדונים כמוני", אומר יצחק. "אני לא יכול להסביר איזו תחושה נוראית זאת בשבילי להסתובב בלי הכיפה, זה מרגיש כאילו קטעו לי איבר בגוף". ליד המועדון ברחוב אלנבי ממתינים כעשרה חרדים, חברים של יצחק, כולם חובשי כיפות. יצחק רואה כי טוב, חוזר לרכב ומחזיר את הכיפה לראשו.

בניומין עובר את הכביש, בוחן כל בחורה צעירה יפה שממתינה בכניסה לאחד מהמועדונים ומבט של גועל עולה על פניו. המחשבה שגם בניהם ייצאו לבלות מעוררת במקולקלים חלחלה. את בניהם ישימו ב"חיידר" כמו שהוריהם שלהם שמו אותם. גם הם עצמם או-טו-טו מתחזקים, מפסיקים עם חיי הלילה וחוזרים ללמוד תורה. בינתיים, תן להם לשתות עוד רד-בול וודקה, לשטוף את העיניים ולהתחכך בכל הגועל הזה.




מעשן חשיש ומחליף בגדים במקלט

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/142404-18.jpg]

החשיש הפך לסמי הזיה, לקוקאין, לקריסטל (אילוסטרציה: וואלה!)

סיפור חייו של בניומין אינו שונה מסיפורם של חרדים "מקולקלים" לא מעטים - אם כי קשה יותר יחסית. בגיל 17, לאחר שחזר לישיבה בבני ברק משהות ארוכה בברוקלין החרדית, התקשה להסתדר עם החוקים הנוקשים, הסגפנות ואורח החיים בעיר. בימי חמישי בלילה היה בורח מהישיבה, תופס טרמפים לעיר הגדולה, מטמין את בגדיו החסידיים באחד המקלטים בעיר, לובש בגדים חילוניים ששמר בשקית ויוצא עם חבריו החרדים למועדונים בתל אביב. באמצע הלילה היו עוזבים את המועדון, מגיעים ליפו, קונים חשיש, פוסעים לאחת הסמטאות הריקות של שוק הפשפשים, ומעשנים את הסם עד שנגמר החומר. בבוקר היה מטייל בטיילת, על חוף הים וברחובות עד צאת השבת ואז היה חוזר למקלט לובש את בגדיו החסידיים ותופס טרמפים חזרה לישיבה.

מהר מאוד הפכו בילויי לילות חמישי לבילויים יומיומיים. בניומין חרש מועדונים, פאבים, מסיבות ובתי זונות בעיר. החשיש הפך לסמי הזיה, לקוקאין, לקריסטל. הוא איבד כל תחושה של זמן, היו שבועות שהיה מסתובב ללא כל תחושה ברגליים בלי לספר למשפחתו או לחבריו מהישיבה. הוא נרדם על ספסלים ברחוב, על חוף הים והיו ימים שהתעורר בבתי חולים, גופו שטוף זיעה קרה, מוחו קודח מחרדות.

באחד מאותם לילות, שלוש שנים לאחר תחילת ההתהוללות, בעודו שוכב בבית החולים ממתין לבדיקה, החליט בניומין לחזור למוטב ולהתחזק. הוא יצא מבית החולים, חזר לבית הכנסת והתחיל ללמוד עשרים שעות תורה ביום. גם כשהלך ברחוב היה מחזיק לפניו ספר גמרא בניסיון לספוג עוד מהאמת המוחלטת. שלב ההתחזקות החזיק חודשיים. כעת יש לו חברה, הוא לומד מקצוע ומתפלל שלוש פעמים ביום. הוא מצא את דרך האמצע, לטענתו: בילויים אחת לשבוע-שבועיים בתל אביב וחזרה לבית הכנסת.




טקילה על חשבון הבית

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/125109-18.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/115628-18.jpg]

מתחככים בבחורות בלבוש מינימאלי

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/10482-18.jpg]

וחוזרים לחיי הקודש

ב-3 לפנות בוקר מועדון "אלנבי 40" מפוצץ. גברים ונשים מכל הסוגים והגילים מציפים את המקום. אין סנטימטר לזוז, לשתות בירה או לרקוד. מצד שני, בכל תנועה אתה יכול להתחכך בבחורה. על הבר רוקדות שתי נערות צעירות, רצועת בד קטנה מכסה את השדיים ומיני מינימלי, ללא תחתונים. הבנות מבצעות תנועות משגל על ברז הבירה שלא מפסיק לעבוד. העובדה שאחד מבעלי המועדון הוא חרדי, מושכת אל המקום עשרות חרדים מדי סוף שבוע (חמישי ומוצאי שבת). המנהל מזמין את חבריו מהשכונה בבני ברק לטקילה "און דה-האוס" ויצחק וחבריו עושים לחיים ושותים.

ברקע מתנגן שיר ראפ שמבוסס על שיר מהסדרה המצוירת "פינוקיו" - הבובה שירדה יום אחד מהחוטים והפכה "לילד אמיתי, כמו כל הילדים", כדברי השיר. כמו פינוקיו, גם יצחק וחבריו רוצים להשתלב "בעולם האמיתי החילוני", לפחות בכל מה שקשור לבילויים. יצחק מצביע על קבוצה של בליינים בקצה המועדון: "אלה חרדים. הבחור עם הכובע שפגשנו בכניסה הוא חרדי שרוקד למחייתו בהופעות אצל שרית חדד, כל האזור מאחור מלא בחרדים. מה אני אגיד לך, הגטו מתפורר".

נערה חרדית יפה, לבושה בשמלה פרחונית, עוברת בין המבלים, ורוקדת איתם צמוד-צמוד. עוד שעתיים, בדרכה חזרה לביתה בפרדס-כץ היא תספר על ההוא ששבר את לבה, איך היו יוצאים בלילות, מבלים ונהנים עד שהחליט לחזור לישיבה ותוך זמן קצר הפך לעילוי בין התלמידים. עכשיו, אין כל סיכוי שיתראה עמה, נערה חרדית רווקה. יש שטוענים שהוא עומד להיות אחד מהרבנים הגדולים בבני ברק, היא אומרת, אבל בינתיים היא נותרה שבורת לב, עוברת מבליין לבליין ומחפשת מגע אנושי שיפיג את הבדידות ולו רק ללילה.



"מה זה כל החרדים פה. גועל נפש, אני לא מסכימה", אומרת אשה מבוגרת תוך שהיא מפלסת לעצמה דרך לכיוון הבר. "זה בסדר גברתי", אומר לה המנהל החרדי, "זה המקום שלי ואני מאוד שמח שאת אורחת שלי", היא קופאת במקום פעורת פה.

ב-6 בבוקר, ביציאה מהמועדון, מבקש בחור חרדי טרמפ חזרה לבני ברק, אך ביניומין מסרב. עיניו האדומות וידיו הרועדות מזכירות לבניומין ימי עבר רעים יותר. מגדלי הבורסה ברמת גן נצבעו בתכלת של זריחה, אברהם פריד ממלא את הרכב בזמירותיו. ליד הקיוסק של החילויינים יצחק נפרד מאיתנו בלחיצת יד. "אל תשכחו", הוא אומר, "אנחנו רק קומץ קטן, אנחנו לא הקהילה החרדית כולה". אנחנו יוצאים מהרכב והחברים ממשיכים בנסיעה לכיוון בית הכנסת הקרוב. הגיע זמן קריאת שמע של שחרית.

http://hydepark.hevre.co.il/hydepar...asp?forum_id=99