קדימון לראיון

הוא מעלה שם מספר נקודות חשובות על אופן התנהלות הצבא ומשהב"ט.
בפרט, הוא מספר כיצד ב-95', כרח"ט ארגון באג"ת, הוא המציא את תפקיד "עוזר הרמטכ"ל", כמין קצין מטה וותיק ומקצועי שדואג לתיאום בין הרמטכ"ל והמטכ"ל- ואיך אח"כ, כעוזר שרי הביטחון מרדכי וארנס, עשה זאת ברמת שר הביטחון. בעיני זה נראה אלתור ישראלי לפתרון בעיות מבניות. מבין עוזרי הרמטכ"ל שבאו אח"כ, ארז וינר ורוני נומה היו יחסית חסרי ניסיון במטה ונראה שהובאו בעיקר כדי להתנסות בתפקידי מטה ולהתכונן לקידום פיקודי.

ברמת הרכילות, הוא מציין בפני בן כספית כיצד ברק דרש ממנו לבקר את גל"צ, ומשסירב (התחנה נבדקה זמן קצר לפני כן)- לא האריך את חוזהו, והחליף אותו באל"מ במיל' (כל המבקרים לפני ביינהורן היו אלופים), שכמובן בדק את גל"צ

אגב, בויקיפדיה האלופים דן שומרון ויקותיאל אדם רשומים כ-"עוזר הרמטכ"ל בזמן מבצע של"ג". מה היה תפקיד "עוזר הרמטכ"ל" בזמנו?

אני לא יודע על תחום העוזר הרבה (כמעט כלום למען האמת) אבל דן שומרון ז"ל כאלוף פיקוד הדרום שממש כמה חודשים טרם המלחמה סיים את תפקידו, וקותי אדם ז"ל שסיים ממש מעט לפני המלחמה את תפקיד סגן הרמטכ"ל ועמד להתמתנות לרמס"ד, לא היו עוזר הרמטכ"ל. עוזר הרמטכ"ל דאז היה התפקיד של הרל"ש של הרמטכ"ל וזה אם אינני טועה היה זאב זכרין אחרי שכיהן כמג"ד 890 של הצנחנים. שני האלופים (ואת זה אני רק מנחש ע"פ היגיון) היו יועציו במהלך של"ג בשל ניסיונם הנרחב. קותי אף נהרג כאשר יצא לשטח וניסה להעריך את התקדמות הכוחות והצלחתם. מעבר לרל"ש פותח לימים תפקיד העוזר שלא היה שם טרם ביינהורן יתכן כי בשל צורך אמיתי ויתכן שרק בשל פוליטיקה פנימית שגם צה"ל לא חף ממנה. כיום ממלא את תפקיד העוזר אל"מ הוד בצר (יוצא חיל השיריון) שבחפיפה עם העוזר היוצא (כנראה גם הפורש מצה"ל) אל"מ ארז וינר. רל"ש הרמטכ"ל נכון להיום הוא עדיין סא"ל עמוס הכהן יוצא מגלן ומג"ד גדס"ר נח"ל בעברו.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)