היום לפני 90 שנה החלה השואה הארמנית כאשר מיליון וחצי ארמנים הוצאו להורג על ידי התורכים. נשים ילדים וכל מי שניתפס. הוקמו מחנות גדולים שם רוכזו הארמנים. ושם הוכנו קברי אחים ענקים ומיליון וחצי ארמנים הוצאו להורג בירי. בהרעבה. בכך שקברו אותם חיים בקברי אחים.הכל מכיוון שהם ארמנים. ונוצרים.כל המדינות על פני הגלובוס הכירי בשואה הארמנית חוץ משלוש מדינות. ארה"ב ,תורכיה וכמובן מדינת ישראל.מדינת ישראל לא מכירה בשואה הארמנית.אנו הינו הראשונים שהינו צריכים להכיר בשואה הנ"ל אך אנו לא רק שלא מכירים בשואה הנ"ל אלה אף אומרים שלא היתה ולא נבראה.אתם תופסים את זה אפילו האירנים הכירו בשואה הזאת אך מדינת היהודים לא מכירה בכך. 184 מדינות הכירו בשואה הזאת ומדינת היהודים אומרת לא היה ולא נברא.אז תבינו באיזו מדינה אתם חיים.

זוהי באמת בושה שמדינת ישראל לא הצטרפה לקבוצת המדינות שהטילו את האחריות לרצח העם הארמני על תורכיה העותמנית.
ההסבר להתנהגות זו מצוי בקטע הבלתי נשכח של הגששיים: "הבושה אוכלת אותי אבל הפחד הורג אותי".
הבושה מפני האמת מול הפחד מהתגובה התורכית.

מי זוכר את הארמנים?
יום השואה הארמנית חלף לידנו. מדוע ישראל משתייכת בגאווה למועדון מכחישי השואה הזו? יוסי גורביץ
מאת: יוסי גורביץ 08:18 25/04/2005


ניצול שואה. לא מפולין.
אתמול (ראשון) צויין יום הזכרון לשואה הארמנית. בשנת 1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה וכחלק מנסיונם של "הטורקים הצעירים" ליצור "אומה טורקית" טהורה, הגלו ורצחו הטורקים את רוב הארמנים שבשטחם. הם עשו זאת הן באמצעות כליאה והרעבה, והן באמצעות רצח, לרוב ביריה. מניין ההרוגים נע בין חצי מיליון, לפחות, לכמיליון וחצי.

עשרים וחמש שנים לאחר מכן, בתכננו רצח עם אחר, דחה אדולף היטלר בביטול את הטענות על פיהן רצח היהודים יביא על גרמניה את זעם העולם. בשיחה שהיא העדות הישירה היחידה הקושרת את היטלר לשואה, שאל הפיהרר רטורית "מי זוכר את הארמנים?"

אכן, מי?
ארמנים ויהודים
קיימים קווי דמיון מעניינים בין היהודים לבין הארמנים. הן הארמנים והן היהודים חיים ברובם מחוץ למולדתם ההיסטורית. שתי הקבוצות שמרו על רמת אוריינות גבוהה בקרב עמים שלא הצטיינו בכך, ונודעו בלמדנותן ובתרומתן למדע ולתרבות האנושית. הן הארמנים והן היהודים נודעו כסוחרים.

מי שירצה, יוכל למתוח הקבלה מרירה בין נסיונם של הארמנים, בסוף המאה ה-19, להפוך לחלק מטורקיה, לבין נסיונם המקביל של יהודי גרמניה. בעת מעשי הרצח עצמם, יהודים בלטו בין המסייעים והמנציחים: הנרי מורגנטאו, השגריר היהודי האמריקני בטורקיה, מסר את המידע המדויק הראשון על מעשי הרצח, ועשה ככל שביכולתו לסייע לנרדפים. הוא נחשב בעיני הארמנים, עד היום, לחסיד אומות העולם.

הוא לא היה לבדו. שרה אהרונסון, שנחרדה ממעשי הטבח בהם חזתה, גמרה אומר לחתור תחת השלטון הטורקי לאחר מכן. אחיה, אהרון, העביר דיווחים על גורלם של הארמנים לבריטים. יהודי אחר, פרנץ וורפל, כתב את האפוס של הטבח: ספרו "ארבעים הימים של מוסה דאג" עשה לשואת הארמנים את שעשה יומנה של אנה פראנק לשואה היהודית: הוא הפך אותו מדבר כללי ורחוק, בלתי נתפס, לאישי וחונק.
עובדות שאין להזכירן
טורקיה הכחישה במשך עשרות שנים, בעקשנות לא ברורה, את פשעיה. ממשלות ישראל, הרואות בהכחשת השואה היהודית דבר שיש להיאבק בו, מכחישות מזה שנות דור את השואה הארמנית.

ניתן להבין את התעלמותה של ממשלת ישראל ממורגנטאו – בנה הגאה של אצולת השירות האמריקנית היה אנטי-ציוני – אבל כיצד ניתן היה להבין את הכחשת השואה על ידי שמעון פרס, שהיה שר החוץ? את התנערותה המפוחדת של ממשלת ברק משר החינוך שריד, כשהלה העז להופיע בטכס לזכר קורבנות השואה? את הלחץ שהופעל על ארמנית, שהדליקה משואה ביום העצמאות, להסיר את המילים "בת לדור שלישי של ניצולי השואה הארמנית" מן הטקסט שלה? איך יכולה ממשלה יהודית להשתתף בהכחשת שואה?

התשובה לא מסובכת. כאמור, ממשלת טורקיה ממשיכה להתכחש לפשעיה, והיא נוקטת בצעדים דיפלומטיים כלפי מדינות המכירות בשואה הארמנית. מדינת ישראל רוצה ביחסים טובים עם טורקיה, ולכן היא מאמצת את הקו הטורקי.

שבועיים לאחר יום השואה הארמני חל יום השואה היהודית, שנמשך בשנים האחרונות שבוע כמעט. פוליטיקאים מצהירים אז מול כל מיקרופון כי על הישראלים חלה חובה "לזכור ולא לשכוח". אותם פוליטיקאים עצמם המבכים את תופעת הכחשת השואה, עושים ככל יכולתם להשכיח ולא להזכיר את השואה הארמנית.

פרנץ וורפל הכיר יהודים נרדפים ממזרח אירופה. מורגנתאו פעל מתוך תחושת חובה כבן לקבוצה שנרדפה בעבר. האחים אהרונסון נרדפו, כמו הישוב היהודי כולו. ובכל זאת, תחושת האמפתיה שלהם לא הוגבלה לבני אמונתם בלבד, אלא לכל האנושות הנרדפת באשר היא.

הזמן חולף ועושה את שלו; גם ילדי הניצולים הארמנים עוברים מן העולם. הזכרון החי הופך למסמכים, לעדויות עתיקות. מי זוכר את הארמנים? לא ממשלת ישראל. אותה ממשלה עצמה סירבה לגנות את שימושה של צפון קוריאה בגז נגד משפחות של מתנגדי שלטון. מי יזכור את הקוריאנים?

בישראל, מסתבר, מותר ואף רצוי להכחיש את השואה. יש להקפיד, עם זאת, שזאת תהיה השואה הנכונה.

Your signature did not follow Fresh's signatures policy, therefore it was automatically erased. Please see the E-Mail which has been sent to you, to learn how to fix this.

טורקיה מתחילה להתעמת עם השואה הארמנית
עד היום מסרבת טורקיה להכיר בחלקה בשואה הארמנית, בה נרצחו 1.5 מיליון בני אדם, אולם לאט לאט מתחילים להישמע קולות שונים במדינה
מאת: איילה יאן יקליי, רויטרס 18:18 24/04/2005


פסלו של מייסד טורקיה המודרנית, אטאטורק (רויטרס)
הסוד שנשמר בידי משפחתה של הסופרת התורכית פת'ייה סתין במשך שלושה דורות עוזר עכשיו לשבור את השתיקה הממושכת של הטורקים בנוגע לאחת התקופות האפלות ביותר בעברם.

סהר, סבתה של סתין, לא היתה אישה מוסלמית רגילה כפי שנראתה. היא נולדה עם השם הראנוש, בתם של ארמנים נוצרים, מעט לפני שאלימות הרסנית במהלך מלחמת העולם הראשונה קרעה את המשפחה.

סיפורה של סהר עובד עתה לספר, שמתאר כיצד בגיל תשע היא צפתה בחיילים העות'ומאנים מסתערים על כפרה במזרח טורקיה, אוספים את הגברים, ומשספים את גרונם. הנשים והילדים אולצו לצעוד לסוריה.

רובם מתו ממחלות ורעב בדרך. סהר נחטפה מאימה בידי קצין צבא, שגידל אותה כמוסלמית בין תושביה הכורדים של מזרח טורקיה.

בשביל טורקים רבים, ספרה של סתין, "סבתי", שפורסם בנובמבר ומוצא עתה במהדורה חמישית, העניק פנים אנושיות לטרגדיה של המאה העשרים, שנעשתה ברובה לוויכוח פוליטי בין טורקיה לארמניה שכנתה.

"דנו כבר בנושא הזה במונחים של מספרים וטרמינולוגיה, והאנשים שסבלו נשכחו. מטרתי היתה לתאר את הסיפור האנושי", אומרת סתין, עורכת דין בת 55.

ארמנים ברחבי העולם ציינו היום (ראשון) את יום השנה ה-90 לתחילתו של רצח עם שבוצע לטענתם על ידי הטורקים, וגבה את חייהם של 1.5 מיליון ארמנים.

טורקיה, שנוסדה על חורבותיה של האימפריה העות'ומאנית, מכחישה שניהלה תכנית שיטתית להשמדת העם הארמני. לטענתה, מאות אלפי טורקים וארמנים מתו בלחימה פרטיזנית במהלך הכאוס שגרמה התמוטטות האימפריה.
טאבו
בעוד המדינה מתכוננת להתחיל בשנה הבאה את השיחות על הצטרפותה לאיחוד האירופי, היא נאלצת להתמודד עם נושא שהיה טאבו מוחלט. כמה פוליטיקאים אירופאים קראו לטורקיה להכיר שההרג היה רצח עם, והאיחוד האירופי מעוניין שטורקיה תפתח ביחסים דיפולמטים עם ארמניה. אולם מרבית הטורקים, הגאים בלאומם, רואים בהכרה בשואה הארמנית כהכרה בשקר היסטורי.

"רוב הטורקים לא יכולים לקבל זאת, ואין להם שום סיבה לקבל זאת", אמר גונדוז אקטן, דיפלומט בכיר לשעבר. "הדבר יוצר מתח, וזה נורמאלי שתתרחש תגובה לאומית".

איומי המוות שקיבל הסופר הטורקי המפורסם, אורחן פמוק, שאמר מוקדם יותר השנה כי מיליוני ארמנים נרצחו, מגלים במשהו את שיאי הלהט אליהם הגיעה תגובת הטורקים.

65,000 הארמנים החיים בטורקיה חשים עתה כי עליהם להיות זהירים, "דיון ער בנושא השואה הארמנית עלול להצית תגובת נגד חריפה נגד הקהילה המכותרת", אומר ראנט דינק, העורך לשעבר של "ארמניאן וויקלי".

"מעולם לא הכחשנו את ההיסטוריה שלנו, אבל ארמנים אינם יכולים לדון בה מפחד שזה יפגע בקיום הקהילה".

ספרי הלימוד בטורקיה מתארים את הארמנים כגייס חמישי, חיילים של כוחות אימפריאליסטים שהתקיפו את הטורקים. ספרי הלימוד אף טוענים כי הארמנים מתו במהלך הגליה המונית.

"אם נכיר ברצח העם, יהיה עלינו להכריז שכמה מהגיבורים של הרפובליקה הטורקית היו רוצחים וגנבים", אומר טאנר אק'קם מאוניברסיטת מינסוטה, אחד מהחוקרים הטורקים היחידים שטוענים כי הטורקים ביצעו רצח עם. "אבל לעולם לא נזכה לחברה פתוחה, דמוקרטית, מבלי להתעמת עם עוולות העבר".

אנשים מבקרים באנדרטה בארמניה לזכר רצח העם (רויטרס)
סופה של תרבות
אולם עתה מתחילים להצטבר סימנים לסקרנות גוברת לאותו חלק אפוף צללים בהיסטוריה הטורקית. "אנשים מתחילים לשאול מה באמת קרה, לאן הלכו כל הארמנים?", אומר דינק.

מה שקשה להתווכח לגביו הוא שהסכסוך, שהגיע לאחר שנים של היטמעות ועוני, תרם לסופה של התרבות הארמנית במזרח טורקיה, היכן שהיא פרחה במשך 3,000 שנה.

טבח "מתרחש לעיניהם של כולם. האנשים הללו הוגלו דרך כפרים. אנשים ראו אותם מתים על הדרכים. הזכרונות הקולקטיביים הללו התעוררו עכשיו מחדש", אומרת סתין.

רפורמות שהשראת האיחוד האירופי מאפשרות עתה דיבור חופשי, ועוררו דיון, אמנם מוגבל עדיין, בתקשורת ובין אינטלקטואלים. בעבר היה נושא דיון זה גורר תביעה.

הפאטריארך הארמני באיסטנבול, שלרוב שותק בנושא, קרא בתחילת השנה לזוועות שנת 1915 "האסון הגדול".

למרות שממשלת טורקיה מתבצרת בסירובה להכיר בעוולות העבר, היא קראה לאחרונה לחקירה בינלאומית, והפרלמנט הטורקי ערך דיון חסר תקדים בנושא. סתין אומרת שהיא התנגדה לפרסום ספרה עד שחשה שהאווירה בטורקיה השתפרה מספיק כדי לסבול אותו.

כמו נכדתה, סהר סירבה בתחילה לחלוק את סיפורה, וסיפרה אותו לסתין כשהייתה בת 70. אולם היא מעולם לא שכחה את הטרגדיה. למרות שסהר לא דיברה עוד ארמנית, היא זוכרת שמות בני משפחה במשך יותר מחצי מאה, וביקשה מסתין לאתר קרובים ששרדו בארצות הברית.

ילדיה של סהר ערכו לה קבורה מוסלמית כאשר היא מתה בשנת 2000. מורשתה לסתין היא "זהות עשירה. לעתים אני חשה ארמנית, לעתים כורדית ולעתים טורקית".

אכן, היה שם טבח במימדים גדולים, אבל לא הייתה שם השמדת עם מאורגנת, שבה הוכנו תכניות
מפורטות של העת'מאנים להפרע מהארמנים (כמו אלה שהוכנו נגדנו ע"י הגרמנים, ונגד הטוטסי ע"י
ההוטו).
הייתה שם מלחמה קשה בקווקז בין העת'מאנים לרוסים, שבה הארמנים היו צד מעורב שהפריע
לעת'מאנים, שנקטו בשיטה של טרנספר המוני וברוטאלי. במהלך ההגלייה הכפוייה אכן מתו המוני
ארמנים, שחלקם נרצחו וחלקם מתו במסע.
להציג זאת כמקבילה לשואה שלנו, זה לא מדוייק היסטורית, ופוגע באלמנטים המיוחדים שאפיינו את השואה שלנו ועשו אותה לגרועה שבפשעי המלחמה של כל הזמנים:
1. אנחנו לא עשינו דבר כדי לעורר את הגרמנים לקום עלינו להשמידנו, ולא נטלנו חלק במלחמה נגדם.
הם אלה שחרתו על דגלם את שנאת יהודים למן ייסוד התנועה הנאצית.
2. השמדת היהודים תוכננה לפרטי פרטים, ואורגנה כמבצע צבאי מדוייק.
3. ההשמדה הייתה בדרגת חשיבות כה גבוהה לגרמנים, שהם המשיכו בה גם אחרי שהפריעה למאמץ
המלחמתי שלהם, וגם כאשר המלחמה כבר הייתה אבודה - העיקר להרוג עוד יהודים.
4. הצורה התעשייתית המחרידה שבה נוהלה השמדה, ובה הוקמו מחנות שאנשים הגיעו אליהם, ולא
היו קיימים יותר בטווח של שעות.

בטבח הנורא שבוצע בארמנים, לא היו מאפיינים אלה, ועל כן אין סיבה שנכיר בו כמקביל לשואה
שלנו. העת'מאנים היו נבלות, אבל טבח מהסוג שבוצע בארמנים, ביצעו גם הרוסים בצ'צ'נים ב1944,
ביצעו הדרוזים בנוצרים בלבנון ב1860, ועוד ועוד. כל אלה הם פשעים מזוויעים, אבל הם אינם "שואה",
במובן שאנחנו למדנו להכיר את המילה - ועל כן ישראל אינה מכחישת שואה (וגם לא ארה"ב, שיחסה
לנושא זהה לשלנו).

דוגמאות לאירועים שיכולים להזכיר את השואה שלנו, היו מעטים מאוד, והם פול פוט והג'נוסייד שביצע
בעמו שלו בין 1975 ל1979, והג'נוסייד שביצע ההוטו בטוטסי ברואנדה ב1994. גם הם לא מגיעים
לדרגת המפלצתיות הנאצית, אבל הם דומים בהרבה.

אולי בהסתייגות שהטבח של ההוטו בטוטסי, גם הוא סכסוך בין שני עמים עם יריבות בינהם. (ואין זה בא להקל בזוועת הטבח, או חו"ח להצדיקו). במלים אחרות. ג'נוסייד - כן. "שואה" - לא.

במחנה אושוויץ מוצג שלט שאינני מצטט אותו במדויק, עליו כתוב

את הרוסים חייבים להרוג כמה שיתר

את היהודים חייבים להשמיד ללא שריד ופליט

זה אומר הכל בהקשר לשואה ואין להשתמש בהגדה זו לכל אירוע אחר הידוע לנו עד כה עלי אדמות.
מכונה מתוכננת היטב ומשומנת להרג המוני לא הייתה קיימת מעולם ורק הנאצים יכלו להמציא אותה ולהפעילה לצערינו בהצלחה מרובה.

אל תשאו את שם השואה לשוא

סין רצחה בצורה שיטטית יותר מ 3 מליון איש ואף אחד לא עשה דבר למנוע את זה.
השליטה וההרס של סין נמשכים בטיבט עד היום.

טהור אתני מחריד - שלאף אחד לא מזיז ממש.

Your signature did not follow Fresh's signatures policy, therefore it was automatically erased. Please see the E-Mail which has been sent to you, to learn how to fix this.