יום הזיכרון לחללי צה"ל הוא יום קשה.

אני אישית לא שייך באופן רשמי למשפחת השכול, למרות שאשתי אחות שכולה.

ואעפ"כ יש ביום זה משהו קשה עבורי.

במהלך אירועי גאות ושפל (האינתיפדה השניה) השתתפתי בלחימה. איבדתי מפקד-קצין נערץ בקרב עם מחבלים.

עד היום אני שומר על קשר עם משפחתו ועולה לקברו מס' פעמים בשנה. חיפשתי דרך להנציח אותו וכשביתי נולדה כעבור כמה שנים החלטתי לקרוא לה על שמו. התיעצתי עם המשפחה שלו והם תמכו בהחלטה שלי. תליתי תמונה שלו מעל המיטה שלה ואני כל הזמן מפמפם לה שהיא קרויה על שמו. היום היא בת כ 4 וחצי והיא מבינה. היא גם עלתה איתי לקבר שלו ביום השנה האחרון למותו לפני כחצי שנה.

יהי זכרו ברוך.

יהי זכרו ברוך.

דגל ישראל אין הוא "סך הכול ביטוי של מקל עם סמרטוט כחול לבן עליו". דגל ישראל הוא אני ואתה ואת, הוא והיא, הם הן, אנחנו וילדינו, וגם מי שהלכו ולא ישובו אלינו. ואנו כולנו, אין אנו סמרטוט.