שלום לכולם, אני בן 21 ויש מישהיא שאני מכיר שהיא בת 20.
אני אומר "מישהיא שאני מכיר" ולא חברה או ידידה בגלל מה שאני הולך לכתוב בהמשך...
לא יודע איך אבל הגעתי לפורום הזה, אבך אולי מישהוא\מישהי יוכלו קצת לתת איזה טיפ .. מקרה דומה..
אני לא יודע מאיפה להתחיל מהסוף או מההתחלה, אז אני אתחיל מהאמצע ,:
יום אחד קיבלתי שיחת טלפון ממנה אחרי הרבה זמן שלא דיברנו. אולי שנה וחצי. הפעם שנינו היינו משוחררים מהצבא כבר.
כמובן שלא התייחסתי לזה ברצינות סתם דיברנו , צחקנו, נזכרנו בדברים מהעבר, כמו כל השיחות שלנו בכמה שנים האחרונות בטלפון, וזהו..
אבל הפעם זה היה שונה. הפעם המשכנו לדבר בטלפון הרבה, וזה הגיע לכמעט כל יום, ובסוף נפגשנו .
היה כייף, לא הבנו לאן לקחת את זה,ואחרי כמה זמן נפגשנו שוב.
ואחרי הפעם הזאת שזה היה לפני יומיים ! אני לא מצליח להוציא אותה מהראש.
הבעיה היא שאנחנו גרים במרחק של 3 שעות נסיעה.
שנינו עובדים (בעבודות עם הרבה שעות ומשמרות שזה אומר לפעמים ערב ) וגם בימי שישי לפעמים בבוקר , מה שלא ממש מותיר לנו הרבה אפשרויות להיפגש.
עכשיו קצת לרקע:
היינו ביחד פעם באותו בית ספר , גרים קרוב בערך בגיל 15, ממש היה לנו כייף ביחד, ואז היא עברה רחוק,
שמרנו על קשר באינטרנט וטלפון אבל פשוט לא יצא לנו להיפגש , ילדים , מרחק גדול... (אבל עדיין אהבנו. וזה מה שעצוב פה).
עבר זמן, כתה יא .. יב.. התגייסתי.. היא התגייסה. מהרגע ש"נפרדנו" ועד לאותה שיחת טלפון שהזכרתי בהתחלה, לא ממש התעניינו אחד בשנייה,פעם בחצי שנה, לפעמים שנה וחצי הייתה שיחת טלפון קצרה ולא מעניינית כל כך, ושם זה נגמר עד לשיחה הבאה.
אבל תמיד הייתה הרגשה כזאת , לא יודע איך להסביר, שזה לא תקין מה שקורה פה.
הגיע היום של הטלפון שהזכרתי בהתחלה,נפגשנו, נפגשנו עוד פעם, וכאילו לא עברו כל השנים האלה, כאילו הזמן נעצר בשנים שלא היינו ביחד, ופשוט טוב לנו ביחד.
ואני פשוט לא יודע מה לעשות.
שוב פעם המרחק מציק ובלתי אפשרי לשמור ככה על קשר, במיוחד עם העבודה, אין זמן להיפגש,
אם אנחנו ניפרד זאת תהיה הרגשה הכי גדולה של פספוס שתהיה לנו בחיים.
אם אנחנו נישאר ביחד ברור שחייב להעשות פה משהוא שאנחנו לא יודעים מה....

טוב, יצא לי סיכום..חפירה.. לא אשמח אם מישהוא יתייחס...
שיהיה לילה טוב!

שיקל על שניכם לעבוד,לבלות גם יחד והרי מתישהו תעזבו את הבית אז למה כבר לא לגור יחד במקום לחפש שותפים שאתם לא מכירים לכשזה יקרה?

כמו סיפור מספר של אשכול נבו
אני חושב שזה מעניין מכדי לוותר על זה. אני הייתי מתאמץ למצוא פתרון לפחות עד שאתה יודע כבר מה טיב הקשר ואם יש לזה עתיד אמיתי.

דגל ישראל אין הוא "סך הכול ביטוי של מקל עם סמרטוט כחול לבן עליו". דגל ישראל הוא אני ואתה ואת, הוא והיא, הם הן, אנחנו וילדינו, וגם מי שהלכו ולא ישובו אלינו. ואנו כולנו, אין אנו סמרטוט.

לא לוותר..תמצא דרך להחזיק את זה..נשמע משהו שווה להשקיע בו..
אגב אף אחד לא ממש יודע איך הוא הגיע לפורום הזה..אני עצמי סתם חיפשתי שיר בגוגל ומצאתי כותרת של פוסט מהפורום הזה..

תנסה כרגע למצוא איך להיפגש איתה תקבעו כמה פעמים תראה איך יהיה...
מקסימום אם אין לך אוטו תקנה אופנוע לא יודע,אם אתה ממש תרצה אותה..אני בטוח שתצליחו,מרחק זה לא כזה בעייתי..בהצלחה גבר.