24-05-2011, 13:35
|
|
|
חבר מתאריך: 03.04.03
הודעות: 23,256
|
|
"לידה זה כואב - ולכן אני לא מתכוונת ללדת"
לידה זה כואב - ולכן אני לא מתכוונת ללדת
העובדה ששירלי פרקש, אישה פורייה שאוהבת ילדים, החליטה שהיא לא מעוניינת ללדת - מעצבנת
המון אנשים. עכשיו היא מדברת יחד עם העיתונאית פליאה קטנר ועם יולדות אחרות על טראומות, צלקות
נפשיות וכל מה שהאימהות שלנו הסתירו מפנינו
מאז ומתמיד אהבתי ילדים. גורי אדם או גורי חיות, העיקר שיהיו גורים. כל תינוק ברחוב ממיס את לבי,
ואני שמחה להיות אמא מחליפה לכל מי שזקוק לה. כלב, חתול, תוכי, קיפוד, או הילד של השכן ממול -
זה לא משנה לי.
באופן מפתיע, ולמרות שכמו כולם גם אני חולמת על אהבה טובה וזוגיות לא הורסת, המחשבה ללדת
ילד לא עלתה בי אלא בזמנים שבהם הייתי מאוהבת (מזימה ביולוגית גאונית של הטבע?). לשנייה אחת
בנצח דמיינתי את עיניו של אהובי בעיני התינוק שלי... ופוף! זה עבר
לא עבדו עלי גם האיומים של השעון הביולוגי. שיתקתק. שיהיה לו לבריאות. לא מפחדת. אני מכירה באופן
אישי לפחות חמש נשים בנות 45-43 שילדו לראשונה, באופן טבעי, ללא טיפולי הפריה קשים ומתישים.
אני יודעת שאם ארצה להיות אמא, אני אהיה, עם או בלי ללדת.
ככה, אימהות יקרות, לא בונים חומה
בגיל 22 מצאתי את עצמי במסדרונות בית החולים במסגרת ביקור חולים כלשהו, כשלפתע נשמעה
מחדר סמוך צרחה מחרידה.
זו הייתה צרחת כאב איומה, כאילו מופתעת מעוצמתה שלה. כל גופי סמר. קול של גבר, שקול, כמעט
משועמם, אמר "תפסיקי לצרוח, תני לעבוד", ואני קפאתי על מקומי. עד היום, עשרים שנה אחרי, אני
עדיין תוהה על עוצמתו של כאב שיכול היה לגרום לאימה שכזו.
הייתי ליד חדר לידה, כמובן. מזועזעת, שיתפתי בהרגשתי נשים אחרות. אף אחת לא הופתעה. "אז
מה חשבת שזה, פיקניק?", שאלו אותי. ביקשתי שיפרטו אבל נתקלתי בקשר שתיקה. רק אחת לחשה,
כשאף אחת לא שמעה: "את לא חייבת".
להמשך הכתבה בוויינט
________________
אני אישית מאסתי בלנסות להבין את הנשים האלה...
_____________________________________
|