אהלן, הסיפור שלי הוא כזה, אני בן 21 וקצת וכבר שנה ומשהו אני מנסה להכיר מישהי אבל יש לי סוג של מחסום שמונע ממני - חוסר בטחון.
אנשים(לא רק קרובי משפחה
) אומרים שאני נראה טוב,שיש לי חוש הומור מעולה(אולי טיפה סרקסטי), אני די גבוה(1.85) ומקפיד על הופעה חיצונית.
אבל משהו שגיליתי לאחרונה די ריסק לי את הבטחון העצמי, השער שלי נהיה נורא דליל מאחורה.
אתם אולי חושבים "איך לא שמת לב קודם?". ובכן, אני תמיד האחרון ששם לב לשינויים חיצוניים שעוברים עלי, לטוב או לרע.
למשל, בנערותי סבלתי מעודף משקל, לא משהו מטורף אבל מעבר לנורמה אז התחלתי לאכול נכון ולצאת להליכות ורכיבות ותוך שבועות הורדתי 4.5 קילו ושיפרתי את הכושר הגופני שלי, עכשיו אני לא רזה ולא "שמן", ואני מקפיד על תזונה ופעילות גופנית.
אני לא ממש שמתי לב לשינוי שעברתי ורק אחרי שהעירו לי נפתחו לי העיניים.
אותו דבר פה, לא שמתי לב לזה עד שהרגשתי בריזה מאחורה.
תבינו, כבר מגיל קטן היה לי שיער מוזר עם מפרצים פה ושם, וקו השער שלי מזכיר חץ(מה שנקרא באנגלית Widow's Peak) ולאף אחד במשפחה שלי אין בעיות שיער ורק לאבא שלי יש נקודה עירומה מאחורה אבל הוא די מבוגר, אז לא הקדשתי לזה תשומת לב.
מאז שגיליתי את זה די ירדתי מהנושא של הכרויות, וגם כשמנסים להכיר לי מישהי ונדמה שהיא מעוניינת אני נזכר ב"בושה" שלי ויורד מהעניין.
חברים ועמיתים לעבודה אמרו שגלח נורא מתאים לי ואני מרוצה מהמראה הזה אבל אני לא מצליח להתגבר על זה.
מצד אחד אני רוצה לחלוק את מיטב שנותיי עם מישהי, מצד שני אין לי את האומץ לצאת ולהכיר.
איך אני יכול לפרוץ את המחסום הזה, להעלות את הבטחון העצמי שלי ולהמשיך בנסיונות?