לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 06-06-2011, 17:01
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 16,823
נוהל שכנים - כתבה מבמחנה על יחידות ההגמ"ר באוגדת איו"ש

שוב כל מיני פרטים מעניינים - שימו לב למשל לנושא דרגות הייצוג למ"פים ומג"דים בסיום קורס - מדוע דרגות ייצוג ולא דרגות אמת?

http://www.idf.il/1440-11719-he/Dover.aspx

אל היחידות התופסות קו בחטמ"ר יהודה הצטרף לאחרונה כוח חיזוק מעניין במיוחד: פלוגה של מילואימניקים, תושבי השומרון בלבד, שהחליטו לשרת תחת צה"ל ככוח מגן באיו"ש. שתי יממות עברו מאז יום הנכבה, אבל הרעש ביישוב עותניאל שבדרום הר חברון עוד לא לגמרי שכך. כמה מאות מטרים מהכביש אפשר לראות ילדים ממחנה הפליטים אל פוואר המתחמשים באבנים ורצים ממקום למקום. הם מנופפים ברוגטקות שנקרו בדרכם, ומתקרבים בכל פעם עוד קצת אל עבר הפילבוקס האפור הניצב מולם, מתגרים בחיילי פלוגת ההגנה המרחבית הצופים בהם בדריכות. "אל תירו גז", קורא לחיילים סרן (מיל') יוסי גרובר, סגן מפקד הפלוגה, ואז עוצר את רכב ה"דויד" וניגש אל לובשי המדים. "יש עכשיו משחק כדורגל בתוך הכפר, אבל ברגע שנירה כולם ינטשו תוך רגע את המגרש ויגיעו לכאן לזרוק עליכם אבנים".

גרובר פונה ללכת ועל פניו מבט מרוצה. ההבנה שלו בנעשה בשטח הזה, כמו גם היכולת לקרוא מצבים מורכבים שהם מנת חלקו של כל איש צבא המשרת כאן, לא הגיעה רק מהניסיון הצה"לי שרכש עם השנים או מחפיפה מדויקת של היחידה שהייתה כאן קודם. הוא, המגניב כעת מבט אחרון על ההמולה, מתגורר בשומרון מזה עשרים שנה - ומבחינתו הגזרה הזאת היא חלק בלתי נפרד מהבית, כזה שמכירים לעומק. הדבר נכון גם לגבי יתר אנשי הפלוגה שמתחתיו. שליש מהם, בדומה לגרובר, הם תושבי קרני שומרון - וגם האחרים לא רחוקים, ומגיעים מעמנואל, מעלה שומרון, יקיר והתנחלויות נוספות. לחלקם כיפה סרוגה, לחלקם כיפה שחורה, ואפילו יש כמה חילונים - אבל לכולם אותו ה'טייטל': מתנחלים. וכן, זה מורכב בדיוק כמו שזה נשמע.

כבר בשנת 2008 החליט צה"ל להקים פלוגות ייעודיות שידאגו להגנה המרחבית (הגמ"ר) באזור יהודה ושומרון. אלה אוישו במילואימניקים אשר שירתו עד אז במערך המילואים הרגיל, וגם ענו על שתי קטגוריות: לוחמים או תומכי לחימה בעברם, ויותר מזה - תושבי האזור עליו מיועדות הפלוגות להגן. יחד עברו הפלוגות החדשות אימון הקמה בבית הספר להגנ"ש בבא"פ לכיש, שכלל בין היתר תרגילי פרט, חוליה ומיומנות בנשק. למשבצת המפקדים שלהם נכנסו אנשים שמילאו בעברם תפקידי מ"פ, או כאלה שעברו במיוחד קורס מ"פים וקורס מג"דים של פקע"ר, בסיומם זכו לדרגות ייצוגיות. למרות הכוונות מרחיקות הלכת, עיקר המשימות שביצעו חיילי ההגמ"ר בראשית דרכן של הפלוגות היו בהכשרת מטבחים לפסח או במשימות נהיגה מזדמנות. רק השנה, ולאחר מאמצים רבים מצד מחלקת ההגמ"ר באוגדת איו"ש, הוחלט לאפשר לשתיים מהפלוגות לבצע פיילוט של תעסוקה מבצעית מלאה - ולמעשה להותיר ללוחמים להגן בעצמם על שטח הארץ אליו הם מרגישים קשר עמוק כל-כך.

עכשיו, יומיים לפני סיום קו הביכורים שלהם, יכול סא"ל זאב גוסטמן, קצין ההגמ"ר של איו"ש שליווה את התהליך הממושך מקרוב, לנשום סוף-סוף לרווחה. "היו חששות. אני סמכתי עליהם, אבל היו אנשים שלא", הוא אומר. "אנחנו תחת זכוכית מגדלת, נדרשים להיות הכי טובים כל הזמן, ואסור היה לנו לחפף בכלום עם הפלוגה הזאת. אפשר להבין את זה. בכל זאת, כוח שבנוי רק מאנשי התיישבויות ועושה תעסוקה באזור עותניאל, זה לא דבר רגיל בנוף. יש כאן חיכוך עם האוכלוסייה הפלסטינית, זה נושא רגיש ביותר". ואכן, הסתובבות קצרה בין אנשי הפלוגה תספיק כדי להבהיר שהחיילים האלה סוחבים לא מעט סיפורים הקשורים לחבל הארץ הזה, והיושבים בתוכו. "אחותי ושלושת הילדים שלה נרצחו בפיגוע באיתמר ב-2002", אומר סגן (מיל') עוז חלמיש, מ"מ בפלוגה, בעודו מתצפת לעבר הכפר הסמוך. "אחרי הטבח של משפחת פוגל באיתמר בחודש מארס התחלתי לחלחל לחבר'ה מהפלוגה שאנחנו הולכים לקו וחייבים עכשיו לדאוג שדבר כזה לא יקרה שוב. בסופו של דבר, הימים שלנו כאן נתנו לנו הרבה מוטיבציה".
דממה דקה, כמעט בלתי מורגשת, משתררת אחרי דבריו.

המילואימניקים האלה, אחרי הכול, מבינים בדיוק כמה טעונה הנוכחות שלהם כאן, וגם יודעים שרבים מצפים מהם לאיזו פליטת פה עסיסית בגוון נקמני. ובכל זאת, הם קובעים, אין ברירה אלא לתת להם יותר קרדיט מזה. "אני יכול להעיד שבשטח, כשבאנו במגע עם הפלסטינים, החיילים שלי עמדו כמו חיילי בדיל", אומר סרן (מיל') רוני ברכה, אחד המ"מים. "נכון, אנחנו מתנחלים, והמצב בו אנחנו מקבלים יום-יום אבנים באמת יכול להעלות חשש שאחד החיילים ינסה לנצל את השירות כאן כדי לסגור חשבונות. ובכל זאת, המפגשים האלה היו הכי קורקטיים. וזה הפתיע לטובה גם אותי וגם את הממונים עליי". "צריך להבין שהם פלוגה לכל דבר, ואם יש משימה, אז אין הנחות", מחזק גוסטמן. "הייתה פה רק פעם אחת בה הרחנו 'מוטיבציית יתר' של חייל, ואז המ"פ ושאר הפלוגה מיד טיפלו בזה. בסוף הסתבר שלא היה ולא נברא שום דבר".

"זה לא כמו שזה נראה", מאשר גרובר. "זה נכון, רובנו נמצאים מרכז-ימינה על המפה הפוליטית, אבל כן, היו לנו כאן גם כמה נציגים מהמרכז-שמאל, כמו מישהו שהגיע מראש העין כי פספס את התעסוקה עם הגדוד שלו. כשעשינו איתו בידוקים של מכוניות בכפר בית עמרה, פגשנו נער ללא תעודת זהות והורדנו אותו מהרכב כשאבא שלו הלך להביא לו את התעודה. בזמן שהנער המתין לאביו, החייל הזה חשש שאולי קר לו והלך והביא לו מהג'יפ שמיכה. זה טוב שהוא היה שם, ובכל זאת אני אומר - מי שמסתובב בלי תעודת זהות, צריך לבדוק אותו". עכשיו הם כבר יכולים להביט לאחור על התעסוקה המבצעית שלהם בלב שלם, אך הדרך עד כאן לא הייתה פשוטה. הליך איסוף האנשים מתוך ההתנחלויות אל חיקו של צה"ל, מעידים בפלוגה, דרש עדינות ורגישות - ואף עורר לא פעם זיכרונות קשים מהקיץ הכתום של ההתנתקות בשנת 2005. ובכל זאת, הם מדווחים כי ברגע הקריאה פינו כל הרגשות הקשים את מקומם לטובת הבנה שיש כאן הזדמנות אמיתית - וכי רבים בפלוגה ביקשו לשרת למרות שחצו את גיל הפטור ממילואים.

"יש כאן אנשים שבפינוי עזה סירבו פקודה וישבו בכלא, אבל ביום שהתחלנו את התעסוקה הופיעו אצלנו בעשר בבוקר כמו חדשים", אומר סגן (מיל') יצחק מוזס, מ"מ בפלוגה. "נוצרה תחושה שבה אין בתעסוקה הזו את העניין של 'צה"ל והמדינה פגעו בי ואני מסכן', אלא 'אני בא לכאן כדי לשמור על האנשים שגרים פה'. כולנו הרגשנו כבר מההתחלה שאנחנו צריכים להראות רצינות. כלפי המח"ט, כלפי המפקדים שלנו, כלפי הפלסטינים וגם כלפי עצמנו". גם חלמיש מתרגש מהאיחוי שנוצר כך פתאום בין צה"ל לבין המתנחלים. "יש בפלוגה חבר'ה שנפגעו מהצבא ואמרו בהתחלה שהם לא מתקרבים יותר לצה"ל בחיים, ויש כאלה שגם עכשיו עדיין צריך לשכנע אותם - אבל אנחנו יודעים שבסוף כל אחד מהם רוצה לשמור על הבית שלו", הוא קובע. "לאנשים האלה אנחנו אומרים: 'רוצים להגן על הבית שלכם? בואו תצטרפו לפלוגה. ואם עכשיו הפלוגה עולה לקו, אז גם אתם תעלו לקו'".

אחרי שהשתכנעו להגיע, הוצבו חיילי ההגמ"ר לצד הפלוגות הסדירות הפועלות בחטמ"ר יהודה, ונקלטו על ידי גדוד שריון במילואים שנמצא במקום. "מפקד הגדוד הזה בחר להציב את הפלוגה שלנו במקום שאין בו חיכוך עם אוכלוסייה יהודית, והוא בהחלט נקט בחוכמה", אומר הסמ"פ גרובר. "אם היו מציבים אותנו בסוסיא, למשל, היה לנו יותר עיסוק עם המתיישבים, שהם למעשה חברים שלנו. זה היה עשוי להיות מסובך מאוד עבורנו". בכל זאת, על אף המורכבות הנלווית לרקע האידאולוגי, מבחינתם של הלוחמים אין מתאימים מהם כדי לפעול באזורים האלה. כבר בשבוע הראשון בקו, הם מספרים, יזמו בפלוגה פעילויות כדי להפגין נוכחות צבאית באזור - וגם היום הם לא מרגישים צורך להתנצל על הימצאותם בשטח. "המצב ויחסי הכוחות כאן נוגעים אלינו יותר מאשר לחיילים אחרים, וזה בהחלט עוזר לנו להבין את תפיסת ההגנה בגזרה", קובע חלמיש. "אנחנו מכירים את האבנים והבקת"בים (בקבוקי תבערה) שיש כאן, אנחנו מכירים את התחושות שעוברות בראשה של תושבת היישוב שנוסעת בלילה על הציר, אנחנו מכירים את הראש של המתנחל".

אלא שלמרות תחושת השייכות שמנסים רבים כאן לנכס לעצמם - הרי שזה לא בדיוק המגרש הביתי. הגזרה כאן היא יהודה והם גרים בשומרון - אותה אידאולוגיה אמנם, אבל כמעט שעה נסיעה. "כל אחד בפלוגה אומר שהערבים שלו בבית יותר טובים מהערבים שיש פה", אומר חלמיש וצוחק. "בבית אנחנו יודעים איפה הם דופקים אותנו ואיפה אנחנו דופקים אותם. פה זה לא לגמרי מוכר". גרובר הסמ"פ דווקא חושב שהמרחק מהבית מרענן. "טוב לנו שהגענו לכאן, כי הכרנו חבל ארץ אחר", הוא קובע. "האזור הזה שונה משלנו. יש כאן הרבה יותר שוטרים פלסטינים מאשר אצלנו, ואני צריך לשים לב לזה שאם אני רואה אדם עם קלצ'ניקוב באמצע הלילה, זה כנראה בכל זאת בסדר. זה דווקא טוב שאנחנו רחוקים מהבית, כי ככה אין אף חייל שאומר לי 'טוב, סיימתי לשמור ועכשיו אני הולך להביא את הילדים מהגן'. הם כולם פה. אין להם ברירה".

כשרואים את חיילי המילואים של הפלוגה מתמודדים עם אזורים שלא מוכרים להם ביהודה ושומרון, אי-אפשר להימנע מלתהות האם יום אחד נראה אותם גם ברצועת עזה או ברמת הגולן, מצטרפים ליתר פלוגות המילואים בצה"ל. גוסטמן אמנם לא נלהב מהרעיון ומציע להישאר כרגע בגזרת יהודה ושומרון - אבל מבחינתו של מוזס המ"מ, הרי שההתפרסות הלאה היא רק מהלך טבעי. "'צבא העם' לא אומר שכולם צריכים לשרת ביחד, אלא שכל אחד יבין שהוא לא שומר רק על עצמו", הוא קובע. "את הקיבוצניק הייתי שולח לשמור על מתנחל, ואת המתנחל הייתי שולח לשמור בחרמון. כי כשאני שומר אני לא שומר על עצמי אלא על מישהו אחר. אני מאמין שזה שעשינו את התעסוקה כאן ולא בבית נתנה לה ערך הרבה יותר גדול". גם מבחינתו של המ"פ, סרן (מיל') ליאור נחום, אין סיבה שחייליו יישארו בתחומי הגדה בלבד. "הוכחנו שאנחנו יודעים לבצע כל פעילות ואני מקווה שנמשיך להתפתח", הוא אומר. "אנחנו לא רוצים להיות פלוגה שמגיעה רק עד לגדרות, אלא גם יוצאת מחוצה להן".

לילה יורד על הפלוגה והחיילים מתכוננים לצאת אל הכפר בַני-נעים, הסמוך לחברון, בכדי לזמן דרושים של השב"כ לחקירה. הם מורחים זה את זה בצבעי הסוואה ומתרגלים הליכה מבצעית בין חדרי המוצב. בזיג אחד מפתיע מדי הם מעירים בבהלה חייל שבדיוק הלך לנמנם בחדרו, והוא מציץ אליהם בפליאה מתוך שק השינה. בשעה 1:00 כולם כבר נמצאים בתוך הספארון, ממחישים היטב את ההבדלים בינם לבין חיילי מילואים אחרים. מעט יותר כיפות על הראשים, תפילת דרך אחת שנישאת על ידי המ"פ - וחייל אחד שיושב מאחור ומספר בהרחבה על הדרך בה עובר הרכב המיטלטל. כשהם מגיעים לכפר ודופקים על דלתות הבית המבוקש, נוהגים אנשי הפלוגה בשיא המקצועיות. בלי וואסח ובלי מבוכה - רק עם מודעות גדולה לרגישות שבעצם הנוכחות שלהם כאן. שעתיים לאחר מכן, בתום הפעילות, הם מחליטים לעצור לשתות קפה אצל הדודות בבית חגי. לצערם, בתפריט יש רק נס קפה. "אוף", אומר אחד מהם. "אני שונא את המתנחלים האשכנזים האלה, אין אצלם אף פעם קפה שחור".

החיילים חוזרים למוצב ומתכוננים לשינה. הם אולי לא כוח החי"ר החזק ביותר שאפשר להציע באיו"ש כרגע, אבל הפעילות של הערב בהחלט עברה בהצלחה - וגם מחר צפוי לו"ז עמוס במיוחד. "הצלחנו לאחד את הפלוגה כיחידה לוחמת תוך כדי תעסוקה", אומר גוסטמן. "התושבים ביהודה ושומרון בסך הכול רוצים ביטחון. מהניסיון שלי, לא משנה להם רמת הרובאי - הם רואים את הדברים במבחן התוצאה. הלוחמים בפלוגה הזו נראים כמו לוחמים לכל דבר, ויש להם יכולות שאין ללוחמי חי"ר רגילים. גם אם הם לא יחידה לוחמת פר אקסלנס, הם מרגישים שהם מגנים על הבית - ובאמת בעת חירום תפקידם יהיה להגן על היישובים בהם הם גרים. אם לא היה הגמ"ר היינו צריכים להשקיע סד"כ לוחם נוסף שיגן כאן על המתיישבים". מבחינתו של גוסטמן, הפלוגה הזו היא הישג שיש להתגאות בו. "אני לא אהיה קיטשי ואגיד שזו הגשמת חלום, אבל הפלוגה הזו עבורי, ברמה הכי אישית, היא תוצאה של עבודה שהיו לה הרבה התנגדויות גם מצד המתנחלים וגם מצד הצבא", הוא אומר. "עשינו רה-ארגון, לקחנו גוף שהיה מנוון, ממש גרוטאה, ותראו את החיילים האלה עכשיו, מסתובבים פה עם ברכיות. לדעתי צה"ל הרוויח בענק. הכוח הזה הוא פלוגה שיכולה לעמוד בכל משימה, בין אם מדובר על מוכנות לקראת ספטמבר או כל תאריך אחר שיהיה. זו פלוגה חזקה".
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 00:11

הדף נוצר ב 0.07 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר