07-06-2011, 00:25
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 01.01.04
הודעות: 27,888
|
|
יש אנשים שזה מציק להם במשך כל החיים - ההסתכלות הזאת מה אחר קיבל, למה הוא קיבל יותר ממני, או למה הוא קיבל ואני לא.
לי אישית קצת קשה להבין את זה מכמה סיבות:
1. ההורים שלי לא חסכו ממני שום דבר. מעולם.
2. להיפך, אני זה שבדרך כלל לא מוכן לקחת מהם כלום ומעדיף שהם יתנו לאחי (את כל התואר באוניברסיטה מימנתי בעצמי. למעשה, הדבר היחיד שהייתי מוכן לקחת מהם במהלך הלימודים היה שכר דירה בשנה א' ומדי פעם תידלוקים לרכב).
3. יש לי אח אחד, צעיר ממני בשלוש שנים, ולזכותם של הוריי יאמר שתמיד קיבלנו מהם הכול בצורה שווה. אף אחד מאיתנו לא הופלה לעומת האחר.
אגב, אני מודה שבשלב מסוים בילדות שלי הייתה לי תחושה שאני מקופח לעומתו, אבל זה עבר די מהר כי הבנתי שזה פשוט לא נכון.
יחד עם זאת, יצא לי לפגוש ולהכיר כמה מקרים שבמשפחה שלהם זה לא בדיוק ככה. דוגמא לכך היא בחורה שאני מכיר, אשר גדלה בקיבוץ ויש לה אחיות גדולות ממנה. אותן אחיות לא גדלו בבית אלא בבית הילדים, כולל הלינה המשותפת וכו'. בת הזקונים כבר גדלה בבית ההורים לאחר שהופסקה הלינה המשותפת.
כל אחות (ומדובר על אחיות שחלקן כבר חצו את גיל 30 ויש להן ילדים) חושבת שההורים מקפחים אותה לעומת האחרות, שיש מישהי שמקבלת יותר - כסף/אהבה/עזרה בבייביסטר וכו'. הן נכנסות לכיסים של ההורים ושל האחיות האחרות, ומשוות כל דבר.
כאב לי לראות את זה, איך קשה להן לפרגן אחת לשניה, וכל דבר טוב שמישהי עושה גורר תגובות ומבטים לכיוון ההורים בסגנון: "וכמה זה עלה לכם?"
בשורה התחתונה:
אני חושב שאת צריך להיות תלויה בעצמך ולא לסמוך על טוב לבם של אחרים, לא משנה מיהם.
רוצה להתקדם בחיים? תמצאי עבודה, תשקיעי בה ותתמידי. צאי ללמוד, משהו שאת אוהבת ושיוכל לשמש אותך בעתיד. צאי מהבית, תהיי עצמאית ותתרחקי מהחיכוכים.
_____________________________________
לעולם אשא דגלך בגאווה
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
