כשהייתי ילד סיפרו לי את הסיפור על כיפה אדומה,
ועכשיו אני רוצה לרענן את זיכרונכם בסיפור.

סיפורנו מתחיל בזוג חשוך ילדים, בעיירה קטנה בקורדיסטן.

זוג זה ניסה להביא ילדים לאויר העולם ,אך כל מאמציהם עלו בתוהו.
הם הלכו לכל הרופאים במחוז, אך לא מצאו פתרון לבעיה.

הזוג אפילו פקד את כל רופאי האליל, אך גם הם לא נתנו מזור, לנפשם הנדכית והכואבת.

האשה הייתה ממררת בבכי כל לילה על מר גורלה.

עד שלימים פקדה בביתם אחותו של הבעל.

האחות גם היא הייתה אומללה, מאחר ולא היו לה ילדים,
אך הגיעה בסוף למסקנה כי עליה לאמץ ילד.

היא דיברה עם אחיה על כך, ולבסוף הוא החליט לאחר הרבה
התלבטויות, לאמץ ילד אשר ייתן קדיש לאחר מותו.

כבר למחרת התעניין האיש באשה פונדקאית, המוכנה לשאת ברחמה את בנו הנכסף.
כמובן בתמורה לתשלום נאות.

תר את העיר לאורכה ולרוחבה עד אשר מצא אשה
טובת לב, שהסכימה להרות לו ילד.

וכך, לאחר כמה ימים ששהה בחברת הפונדקאית, (כמובן בהסכמת אשתו)
התבשר שהיא בהיריון.

שמח האיש שמחה גדולה, ודמעות הציפו את עיניו.

כל יום הלכו הזוג לאם הפונדקאית, ודאגו לכל מחסורה.
היו נותנים לה בגדים, ומזון, והיו עוזרים בכל אשר הם יכולים.

לאחר תשעה חודשים, האם הפונדקאית ילדה ילד יפה תואר, אשר קראו את שמו
דוד.

דמעות מילאו את עיניהם, בראותם ילד חמד זה.
הם חיבקו את האם הפונדקאית, ואמרו לה, שהם יספקו את כל צרכיה גם בעתיד,
מאחר והיא עשתה להם טובה גדולה, והביאה לאוויר העולם את ילדם החמוד דוד.

ההורים המאושרים, היו מלמדים את דוד דברי חוכמה עוד מקטנות.
האם תמיד הייתה מטפטפת דיברי מוסר לאוזניו הקטנות, שהיו גומעות
בשקיקה את דבריה.

לימים גדל הילד דוד ונהיה לנער משכיל.

בגר הילד והגיע לגיל הבר-מצוה.
אמו, בחיבתה את ילדה החכם, תפרה לו כיפה אדומה, כי כך היה נהוג אצל הכורדים
ללבוש כיפה, בהגיעם לבגרות.

ומאחר שדוד נהפך לנער, מה יותר מתאים מאשר כיפה מהודרת בצבע אדום.

הבר מצווה נערך באולם גדול ויפה, היו הרבה מוזמנים, וחברים רבים באו לבקרו.

לאחר הבר מצווה,כשדוד היה הולך לבית הספר עם חבריו , אז החברים היו מכנים
אותו בחיבה "כיפה אדומה".

מידי יום היו דוד וחבריו, בדרכם לבית הספר, מציצים בחרכים, והולכים בינות לבתים, ומביטים על השכנים
לידע מה איתם. עד אשר היו מגיעים ליעדם.

יום אחד בדרכם לבית הספר, ראו פרצה בגדר.
הסתכלו מהחור, ולפתע אוי "גוועלט", ראו אשה יפייפיה, מתקלחת בעירום.

לאחר כמה רגעים בה בהו על אותה האשה ,
דוד ברח על נפשו אחוז בחרדה, צועק, מצווח, ותולש את שערותיו באימה.

למוחרת היום שוב עברו הנערים ליד הבית עם הפרצה, ושוב התבוננו על אותה נערה המתקלחת.
לאחר השתאותם הקצרה של הנערים החומדים לצון, ועדיין לא הורגלו
למראה משובב נפש זה, התחיל דוד נס בבהלה, בצעקות, ואנקות, שלא נשמעו כמותם .

ושוב הדבר חזר ביום למוחרת, אלה שהפעם חבריו של דוד תפסו אותו חזק, ואמרו לו :
"אם אתה לא מסביר לנו את התנהגותך, אז אנו ננדה אותך מחברתינו".

דוד פתח את פיו בפחד ואמר "אמא שלי אמרה לי, שאם אסתכל על בחורה ערומה, אז אהפך
לאבן, ובאמת לאחר כמה רגעים כשהתבוננתי בנערה, חלק ממני התחיל להתקשות".

The QuizMaster