עייזר שלאחר מלחמת יום הכיפורים היה עייזר אחר לגמאי.
עייזר שלאחר מלחמת יום הכיפורים היה תבוסתן וכנוע לחלוטין.
כן את האמת אי אפשר להסתיר.
מלחמת יום הכיפורים הייתה אולי ניצחון בקרב אבל נחרטה בתודעה הציבורית והצבאית והפוליטית כתבוסה נוראה.

ולכן הסכמי קמפ דיויד היו הסכמי כניעה ולא חתירה לשלום ובטח שלא הסכמי שלום ולא בטיח.
רק שלאוליגרכיה הפיקודית של צה"ל שהייתה צריכה לעוף כולה לאחר מלחמת יום הכיפורים ולאוליגרכיה הפוליטית שהייתה צריכה גם כן לעוף כולה היה נוח להכנע ולהרים דגל לבן במסווה של שלום ולוחמי השלום וכל הבב"לת הזה.

כשמדברים על עייזר צריך לציין שתי תקופות.
האחת תקומת המדינה הדבקות במטרה והניצחון על האוייבים.
השנייה חורבנה של המדינה. התבוסה העליבות הכניעה והוצאת הדגל הלבן.

וייצמן היה אחר, ורבין היה אחר ובגין היה אחר ואפילו דיין היה אחר. ישראל היתה אחרת, אבל לחלק מהאסימונים לקח יותר זמן ליפול.

והחיים ללא שלום וללא קביעת גבולות קבע למדינת ישראל יביאו (הביאו) לדרדורה ומסכנים את קיומה.

היו מקדימים והיו מפגרים וכולנו שלמנו את המחיר הכבד.

היום נאמר לא עוד לכיבוש לא עוד לשליטה על מי שאיננו חפץ בשליטתנו - נחזור לעצמינו אל תוך גבולותינו הראויים, הבטוחים. נחזור להיות עם פורה, מתפתח ומשגשג.

לכיבוש של 67 או לכיבוש של 48?
לאן אתה בדיוק רוצה לחזור?

הוא הרבה יותר בעייתי מכיבוש 67.

משחק לידיו של עאראפת וחבר מרעיו.

ומה עם כבושי יהושוע, אברהם אבינו, דוד המלך וכו' וכו' וכו' מה הם שונים מכבושים אחרים שעברו על ארץ ישראל. כל דור וכבושיו הוא.

אבל נניח ונסוגנו מכל השטחים שכבשנו ב67 ולאחר מכן תתחדש הדרישה הפלשתינית והפאן ערבית לכלול גם אזורים שנכבשו ב48 כחלק מהמדינה הפלשתינית מה לדעתך יקרה אז?

אני מקווה שנקיים את החלטת האו"מ לסגת משטחים כבושים (דהיינו שלא מכל השטחים) על מנת להגיע לגבולות קבע ראויים.
זה כולל את אזור לטרון, גוש עציון והשטחים הצמודים לגבולות שביתת הנשק בהם קיים רכוז אוכלוסיה ישראלית משמעותית.

אני מקווה שממשלת ישראל תשכיל לשמור ולעמוד על עמדה זו ולהציב דרישות הגיוניות - כי אחרת תפסת מרובה לא תפסת ונפסיד מחר מה שלבטח ניתן היה לקבל אתמול ועדין ניתן לקבל היום.

לא מחזירים נכסים ללא שום התחייבות והוכחה של הצד השני שהסתיימו התביעות.
לא מתנתקים חד צדדית ללא גביית מחיר מדיני מהצד השני.

אתה מייצג ומוכיח ושב ומוכיח את התיזה שלי על העליבות ועל הכניעה של העם האומלל הזה.

אם פעם הספיקה מקטרת ומשתה סולחה, הרי היום אנחנו יודעים שהפלסטינים לא יכולים לכבד שום הסכם, וזאת באופן עקרוני ועל פי תורת השלבים וההיסטוריה המוסלמית (הסכם חובדיה). אני לא רואה דרך שבה נוכל להפקיר את בטחוננ בידי הפלסטינים ולישון בשקט. הפתרון הגרוע פחות הוא לדעתי הפרדה חד-צדדית. יש לך פתרון אחר ?

קפצתי לביקור

בהסכם מפת הדרכים יש לוחות זמנים ברורים ומדוייקים לשני הצדדים .
שאבו מאזן יבצע את מה שהוא חתום עליו בהסכם קרי פירוק כל אירגוני הטירור מנשקם והפסקת ההסתה והאלימות.
אז נוכל לעבור לשלב השני במפת הדרכים.
צריך פעם אחת להניח את כל הקלפים על השולחן ולומר שההתנתקות היא בניגוד להסכם מפת הדרכים והחזרת השליטה לערים הפלשתיניות לרשות היא בניגוד להסכם מפת הדרכים מכיוון שעוד לא הגענו לשלב הזה בתכנית מפת הדרכים.

מתי תבין שלאנשים יש זכות לשנות את דעתם. על איזה תבוסתנות אתה מדבר? עיזר ויצמן ז"ל עשה כל כך הרבה בשביל המדינה בעוד שאתה פרעוש ביבים עלוב שמתלונן יום יום ולא עושה דבר. אתה מדבר פה על אדם שבנה במו ידיו את חיל האויר הישראלי והביא אותו להשגים שבלעדיהם אתה לא היית פה.
של נעליך מעל רגליך כשאתה מדבר על עיזר ויצמן.

לונגבו טרח - לשם שינוי - לסייג את דבריו לגבי עייזר של הנצחונות הגדולים ועייזר של הכניעות (לשיטתו).
הוא לא תקף את זכותו של עייזר לשנות את דעתו, אלא רק ציין את דעתו לגבי ויצמן "החדש".

המתקפה החזיתית שלך על הכותב ביזבזה הזדמנות טובה להסביר למה לדעתך מעשיו של המנוח מאז מלחמת יום הכיפורים היו מחוייבי המציאות, ובהתאם לנסיונותיו המתמשכים להגן על מדינת ישראל ושוכניה.
את ה"של נעליך" שמור להזדמנויות אחרות, איש אינו חסין מביקורת (ולצערנו זה נראה לאנשים מסוימים הזמן הנכון לתקוף, לפני שהתקררה הגופה).

ואני מצטט:
"הטיל שכופף את כנף המטוס"
אני זוכר לאחר מלחמת יום הכיפורים מטוסים שדפקו את סוללות הטילים עוד לפני שהמפעילים שלהם הבינו מי נגד מי.
אין צל של ספק שעייזר היה אחד מהאשמים במפלה המוראלית הנוראית של מלחמת יום הכיפורים.
על דבר אחד אני ואתה יכולים להסכים.
שרוב המנהיגות הצבאית והאזרחית שהמשיכה לשרת את אזרחי ישראל מי בפוליטיקה ומי בצבא הפכה להיות מנהיגות של דגל לבן.
אתה דווקא משבח את הכניעות העליבות וההתבטלות בפני מצרים בפרט וארה"ב והעולם הערבי בכלל בתואנה שזה היה המעשה הנכון לעשותו למען בטחון מדינת ישראל ואני טוען שכל מה שקרה לאחר מלחמת יום הכיפורים היה לרעת מדינת ישראל ובטחון אזרחי ישראל.
אתה תקרא להסכם בין מצרים לישראל הסכם שלום ואני קורא לו הסכם כניעה מביש ומבזה שפתח וסלל את הדרך להתעצמות התקווה של הפלשתינים למדינה משלהם.
זה פתח את הדרך לרצחנות האיסלמית ולהגברת הטירור כי בפעם הראשונה הבין האיסלאם שישראל מוכה מוציאה דגל לבן ונכנעת.
כל סיני עד למילימטר האחרון תמורת כלום זה היה המסר שהעולם הערבי קיבל.

רק העתיד ישפוט מי משנינו צודק.

ציטוט:

אני זוכר לאחר מלחמת יום הכיפורים מטוסים שדפקו את סוללות הטילים עוד לפני שהמפעילים שלהם הבינו מי נגד מי.

שים לב להדגשה...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

שהטיל מעולם לא כופף את כנף המטוס.
הטיל אולי כופף את עייזר אבל החיל התאושש ורכש מערכות נשק מתוחכמות כדי להתמודד עם הטילים דבר שמשום מה לא נעשה לפני מלחמת יום הכיפורים.

מה לעשות שבמלחמת יום כיפור יכולתיו של חיל האויר הוגבלו מאוד בעקבות השימוש בטילי ה-SAM. אתה יכול להתוכח על כך ולהסביר זאת לטייסי 96 המטוסים שאבדו במלחמה כתוצאה מאש נ"מ (או לפחות לאלו מהם ששרדו).

אתה לא מסכים עם מה שויצמן ז"ל אמר? יופי לך, אך אינני מבין למה עליך לעשות זאת בצורה כה מזלזלת וגועלית. אני מאמין שלאיש היה קצת יותר ניסיון ממך כשזה מגיע לתחום הזה, הרי הוא בסה"כ היה מפקד חיל האויר בשנים שלפני מלחמת ששת הימים...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

העובדה שחיל האויר התאושש לאחר מלחמת יום הכיפורים ופיתח דוקטורינות תקיפה חדשות + הצטיידות במערכות נשק חדשות לתקיפת טילי האוייב תוצרת רוסיה מעידה אחת כמה וכמה על הפשלה של קציני הצבא הדרג המדיני ואנשי חיל האויר ועייזר בתוכם שלא השכילו להבין לפני המלחמה שעליהם להכין את חיל האויר למלחמה הבאה.
העובדה שנתפסנו עם המכנסיים למטה ביום הכיפורים בכל המערכות הצבאיות מחיל האויר שלא היה מוכן והשיריון ומחסני הנשק והחימוש הדלק והאופרציה מעידה אלף מונים שלא המצרים ניצחו אותנו אלא אנחנו ניתחנו את עצמנו ואנשים כמו עייזר וטובים אחרים היו צריכים ללכת הבייתה קרי להיעלם מהנוף הצבאי והפוליטי.
כל הצמרת הפוליטית והצבאית בישראל הייתה צריכה להיות מודחת מתפקידיה ואת מקומם היו צריכים לתפוס אנשים חדשים שלא היה להם יד ודבר בפשלה של המוכנות וניהול המלחמה ביום הכיפורים.
כך עשה סאדאת לאחר התבוסה המצרית בששת הימים.
הוא העיף את כל צמרת השלטון והצבא במצרים ולו רק בגלל שהיו אשמים במפלה הצורבת בששת הימים.

ציטוט:

העובדה שחיל האויר התאושש לאחר מלחמת יום הכיפורים ופיתח דוקטורינות תקיפה חדשות + הצטיידות במערכות נשק חדשות לתקיפת טילי האוייב תוצרת רוסיה מעידה אחת כמה וכמה על הפשלה של קציני הצבא הדרג המדיני ואנשי חיל האויר ועייזר בתוכם שלא השכילו להבין לפני המלחמה שעליהם להכין את חיל האויר למלחמה הבאה.

מה לעשות שלפני מלחמת יום כיפור חיל האויר לא נחשף לאיום טילי הנ"מ הסובייטים בצורה כה נרחבת ולכן לא היה לדרג הצבאי על מה להשכיל.
אפילו האמריקאים שנחשפו לנשק הזה במשך שנים בויאטנם הקיזו דם רב ושברו את הראש ולא הצליחו להתגבר על בעיה זו במשך שנים, וכמו שאומרים: "ניסיון הוא המורה הטוב ביותר".
וכפי שאתה ציינת בעצמך, חיל האויר לאחר המלחמה פיתח מערכות ויכולות תקיפה על מנת התגבר על איום זה וב-1982 הוכיח זאת.

ציטוט:

כל הצמרת הפוליטית והצבאית בישראל הייתה צריכה להיות מודחת מתפקידיה ואת מקומם היו צריכים לתפוס אנשים חדשים שלא היה להם יד ודבר בפשלה של המוכנות וניהול המלחמה ביום הכיפורים.

אתה צודק לגבי הדרג המדיני, לא הייתי אומר שלכל הדרג הצבאי הייתה יד באשמה אלא בעיקר לזרוע המודיעין. רוב (או כל) המחדלים והפשלות במלחמה נבעו ממודיעין לקוי (החווה הסינית, הקרב הראשון לכיבושו מחדש של החרמון). ח"א דווקא תיפקד טוב יחסית למצב שבו נאלץ לפעול.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

מה זאת אומרת חיל האויר לא נחשף?
איפה המודיעין? לא ידעו שמצרים התחמשה בטילי קרקע אויר נגד מטוסים חדשים מהקו הראשון של תעשיית הנשק הסובייטית?
ואיפה הסאגרים שדפקו לנו את השיריון בסיני?
ללמדך על קהות החושים על השאננות ועל הרכיבה על זרי הניצחון במלחמת ששת הימים של כל המנהיגות הפוליטית והצבאית גם יחד.

אם היית קורא את תגובתי מהתחלה ועד הסוף (או שכן קראת ולא היה לך חשק לענות ברצינות) אז היית מבין שהתייחסתי למחדל המודיעיני של מלחמת יום כיפור.

בלי קשר למודיעין,באותה תקופה לא היו הרבה אמצעים שאיתם יכל חיל האויר הישראלי (או כל חיל אויר בעולם) להתמודד כנגד טילי הסאם.

להזכיר לך שבין מלחמת יום כיפור ועד לחיסול מערך הנ"מ הסורי בלבנון עברו כמעט עשר שנים שבהם נעשו פיתוחים טכנולוגיים ונרתם הניסיון שנצבר ע"י חיל האויר הישראלי במהלך השנים, זאת בנוסף לעובדה כי היה לנו מודיעין טוב ביותר באותו מבצע.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אז תנעל את נעליך וצא לי מהרישתית.

לקרוא לעיזר ויצמן "עלוב"? מדיניות של "דגל לבן"? כניעות??? מי אתה בכלל? אדם שהקדיש את כל חייו לפעילות למען המדינה בצבא ובפוליטיקה, ואתה בא וזה מה שאתה אומר עליו? אם יש לך ביקורת אמיתית, תגיד שלדעתך הוא טעה. תסביר איפה. אבל להגיד שהוא עלוב? מה אתה עשית בחייך בשביל מדינת ישראל חוץ מלזיין את השכל פה בפורום ולהתבכיין? שום דבר!
באמת של סנדליך התנכיות מעל רגליך ותחזור למאחזך בגבעה שבשומרון לקראוונך הבודד והגלמוד.

למען מדינת ישראל ואזרחי ישראל.
כלוחם במלחמת יום הכיפורים יש לי את כל הזכות להביע את דעתי על המלחמה האומללה ההיא.
אני לא תקפתי את עייזר ואם לא שמת לב כתבתי עליו גם דברים טובים.
יש לי את מלוא הזכות להביע דעתי גם אם אין היא מוצאת חן בעינך.
את עייזר פגשתי פעמיים בימי חיי. בפעם הראשונה בגיל שש בבסיס חיל האויר במרכז הארץ שם עבדה דודתי שלקחה אותי בחופש פסח למסדר ביקורת שערך אז עייזר .
הוא סקר את המסדר ועצר לפני דודתי שאותה הכיר עוד מימי שירותו כטייס בחיל האויר הבריטי התכופף ושאל מי הקטנצי'ק הזה, בדרכו השובבה ליטף את ראשי ואמר נו אם כבר בגיל כזה הוא מתעניין בחייל אז עשינו את העבודה.
בפעם השנייה פגשתי אותו כחייל לאחר מלחמת יום הכיפורים ששרת ביחידת מסוקי פינוי והצלה כשבא לבקר אותנו בסיני הוא עצר לפני כל חייל ביחידה וכשהגיע אלי הזכרתי לו את הילד בן השש שעמד במסדר בבסיס חיל האויר במרכז והוא זכר.
זה היה עייזר המפקד שאלפים הלכו אחריו בעיניים עצומות ובלא מורא וכמפקד שהנחיל את מורשת הקרב של חיל האויר לדורות.
אבל היה גם עייזר אחר לאחר מלחמת יום הכיפורים.
כתבתי לו מכתב מלא הערצה וכאב על התפנית שחלה בו וכתבתי לו שהוא עושה טעות איומה כשהוא נכנע לכל תכתיב מצרי בהסכם השלום וכתבתי לו שההסכם הזה ימיט חורבן על מדינת ישראל.
כתבתי לו דברים קשים מאוד והוא החזיר לי תשובה ובתשובתו הוא כתב לי שהוא מאמין בדרכו שהיא דרך השלום.
גם אני מאמין בדרך השלום אבל אני חולק עד היום על דרכו של עייזר שהייתה דרך של כניעה ותבוסתנות שבאה בעקבות התבוסה הנוראה המוראלית במלחמת יום הכיפורים.

אני בטוח שהפגישה עם עיזר בגיל 6 הייתה חוויה מכוננת אצלך.
יש דרך להביע ביקורת. אתה סתם קראת לו עלוב, תבוסתן וכנוע בגלל שדרכו אינה דרכך.
ד"ש לדודה.

כיניתי את עזר ויצמן עלוב אלא את מדיניות התבוסה העלובה שהונחלה בלב רוב מפקדי צה"ל ומעצבי מדיניות הבטחון והחוץ של מדינת ישראל.
כתבתי שזה היה כתוצאה מהטראומה שחוו מאירועי המלחמה.

תנסה לייפיף את זה עכשיו אבל הכוונה ברורה. כן אמרתי לא אמרתי, היה דגש לא היה דגש. חולם חסר חולם מלא. תעשה לי טובה.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://leopard.50megs.com/SIGN.gif]