בפרוייקט מסויים אנחנו עובדים בסביבת לינוקס, ג'אווה, MySQL, JDBC. ביצועים טובים הם קריטיים. עבור הרכיב שמוסיף ומעדכן רשומות בכמויות אנחנו מתלבטים בין שתי אפשרויות, שתיהן סביב עדכון ב batch:

1. ביצוע סדרה של addBatch ל statement יחיד כאשר בכל קריאה מועברת פקודת SQL כמחרוזת וכן פרמטרים, ולבסוף executeBatch אחד להכל. למה זה טוב? כי כל סוגי העדכון/הוספה נכנסים לאותו batch. למה זה רע? כי לא נעשה prepare מראש לפקודות ה SQL.

2. ביצוע סדרה של addbatch לכמה preparedStatements שונות, כאשר כל אחת הוכנה מראש עם פקודת SQL שונה, ולבסוף executeBatch נפרד לכל preparedStatement. למה זה טוב? כי preparedStatement יותר יעיל. למה זה רע? כי יש לנו כשישה סוגי פקודות, מה שאומר שישה batchs נפרדים.

בשני המקרים העדכונים עטופים בטרנזקציה שנעשה לה commit רק בסוף.

למישהו יש ידע מעשי איזו מהאפשרות עדיפה במקרה כזה מבחינת ביצועי מעבד, מסד הנתונים, וסך כל משך העדכון (על השעון)?

עבור MyISAM, אתה יכול להשתמש ב- LOCK TABLES כדי להשהות כתיבה עבור כל השאילתות שנמצאות עד הפסקה שמסירה את הנעילה מהטבלה.
יש גם את אופציית ה-delay_key_write שמשהה כתיבה לקובץ האינדקס של MyISAM.
אלו כנראה הדברים היחידים שישפרו משמעותית את המהירות.

עבור InnoDB, המשתנה innodb_flush_log_at_trx_commit צריך להיות בערך של 2 (או 0, אבל עדיף 2) במקום ערך הברירת מחדל של 1.
חשוב גם להגדיל את חוצץ ה-I/O בעזרת innodb_log_buffer_size, תלוי בכמות המידע.
המידע מועבר מהחוצץ לקובץ log. השינויים בקובץ ה-log מועברים למקומות המתאימים כאשר ה-log "מתמלא" כל פעם מחדש. לכן כדאי להגדיל את גודלו של כל קובץ log, שוב תלוי בכמות המידע, בעזרת המשתנה innodb_log_file_size.

המנוע InnoDB נורא מורכב, אם אתה רוצה לשפר שאילתות עבורו, אתה חייב ללמוד אותו.
מה שאני כותב\יודע זה כלום לעומת מה שאפשר לשפר..

InnoDB מכיל תכונות מתקדמות יותר, אך ביצעויו בשאילתות הוספה ירודים, ביחס ל-MyISAM.
לכן, MyISAM מתאים יותר למסד נתונים דינמי, ו-InnoDB יותר לאחסון.

וכפי שכתוב בההודעה ממעל, ישנם הבדלים רבים נוספים. (אני התייחסתי רק לפן המשמעותי יותר).