הימין האמיתי בישראל ביחד עם הדתיים והחרדים כבר מזמן חצו את ה50% והם כבר רוב מוחלט במדינה.

בקרב היהודים הם כבר מזמן עברו את ה50%. ואם היה אז לשמאל קצת יושר אז, הם היו מעבירים את השלטון לימין באופן מסודר.

מה הכוונה של "קצת יושר"? הכוונה היא ככה: כל עם ישראל היו פעם בחוץ לארץ. אחר כך הוחלט לעלולת לישראל בכדי שתהיה מדינה של יהודים, שיוכלו בכוחות עצמם להגן מפני אויבים שמבחוץ. על זה היה הסכמה של כולם.

למרות העלייה לישראל, בכל זאת נשארו בישראל גם ערבים שנושא הזה של עלייה יהודית לארץ ישראל ומדינה יהודית עצמאית לא היה ברור כל כך האם הם בעד או נגד, וגם אם חלק מהם היו בעד, זה לא היה חשוב להם באותה מידה כמו שזה חשוב ליהודים. אפשר בהחלט להבין אותם. אבל ליהודים זה לא הפריע. הרי זה ברור שאם ליהודים יש רוב, אז בכוחם לפעול במדינה כראות עיניהם בצדק וביושר.

מה אם כן היושר אומר שאם בתוככי היהודים יש רוב לצעד מסויים, המיעוט שבתוך היהודים אין לו לחבור לצד השני של המטרס להכירע את הקף. הרי אם מתנהגים ככה, לא היה צורך כלל במדינה יהודית. אפשר היה להישאר בגולה.

אבל ברגע שהתבר שלימין יש רוב בתוככי היהודים, השמאל בישראל לא עמד בפיתוי וחבר לצד הערבי להכריע את הכף. ומשם התחילה התדרדרות אחרי התדרדרות.

המחיר של ההתחברות לצד הערבי היה גם שהשמאל היהודי כבר הפסיק להיות כל כך פרו-יהודי. גם המניעים שלו התשנו. אם מקודם המניעים שלו היו שוויתורים או פשורות ישיגו שלום, הרי אחר כך, גם אחרי שהתברר שזה לא מוסיף לשלום אלא הפוך: מגביר עוד את הטרור, הם המשיכו בקו הזה, בכדי שלא לאבד את החברות של אלו שמה שטוב ליהודים לא אכפת להם כלל. כמובן שההקצנה הזאת של השמאל הרחיקמה ממנו עוד יותר את שאריות היהודים שהיו תומכים בו מקודם.

עכשיו ברוך ה' זה כבר סיפור חדש: השמאל גם אם הם מצטרפים לכוחות שלא אכפת להם כלל קיומה של המדינה היהודית, ולא רק מדינה, לא אכפת להם גם עם ישראל, גם אז הם במיעוט.

היות ובישראל יש מסורת (לטוב ולרע) שהפקידים יש להם עמדה משלהם גם נגד הנבחרים, מה שצריך עכשיו זה לא חוק כזה או אחר, אלא החלפת ההנהגה גם בקרב הפקידים. ייתכן שזה יקח קצת זמן, אבל צריכים לפעול בזה בנחישות וברגישות, לפי הכללים שהשמאל עצמו היה פעם משחק. לא פחות ולא יותר.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

אני אנסה, אבל ברור לי שזה לא יילך כ"כ:

1. ראה"מ - נציג חסידות גור (בעצם, גם חב"ד חסידות ענקית -שיתחלקו בתפקידים 1 ו-2).
2. שר הביטחון - נציג חסידות ויז'ניץ (הם יודעים להרביץ - חזקים בביטחון).
3. שר החוץ - נציג נטורי קרתא (יש לו דיבור טוב עם הערבים, בטוח יצליח לעשות שלום).
4. שר האוצר - נציג חסידות תולדות אהרון (הם לא לוקחים כסף מהמדינה, ושורדים בכ"ז. אשפי כספים!).
5. שר החינוך - נציג חסידות סלונים (למה שכל הבנות ילמדו - שהספרדיות יישארו בבית).
6. שר התקשורת - נציגס חסידות בעלז (שני האחים אייכלר עיתונאים. הם מומחים בתחום).
7. שר התחבורה - נציג עיריית בני ברק (אחרי קווי המהדרין, הם יצליחו לעשות תחבורה נפרדת בכל מקום).
8. שר התמ"ת - נציג הליטאים (הם תמיד היו חזקים בתחום של תעסוקה).
9. שר התשתיות - הרנטגן (הוא לבד יידע איפה למצוא נפט בארץ).
10. השר לביטחון פנים - נציג הגאב"ד של העדה החרדית (הם בקיאים בענייני משטרה, בעיקר בשבתות).
11. שר הרווחה - לא יהיה אחד כזה. במדינה שבה החרדים אשכרה צריכים לנהל, לא יהיו אנשים שלא
עובדים.

יש המון אנשים איכותיים מאוד בקרב החרדים וגם בקרב הדתיים.

תקח לדוגמה את יעקב נאמן, את הפרופסור ישראל אומן ועוד המון. וגם בצבא יש גם אלופים דתיים, הנה לדוגמה: http://www.kikarhashabat.co.il/6062.html

וגם אין בעייה לקחת לתפקידים שונים גם בקרב מסורתיים ונאמנים לעם ישראל.

לא זאת היא נקודת הבעייה.

הבעייה היא שאין תרבות שלטונית וקבלת החלטות מסודרת. הרי יש הרבה קבוצות, וצריכים הכרעות וחלוקה שוויונית. הדרך שהרבנים יכריעו היא לא מספיקה, שהרי כל קבוצה יכולה להשיג ומשיגה רבנים מטעמה. וכבר נאמר בתורה איך צריכה להיות הכרעה אם יש חילוקי דעות: "אחרי רבים להטות".

הנה היו בחירות בירושלים איפה שהדתיים והחרדיים יכלו לנצח בהליכה. אבל מה? הייתה שם קבוצה שלא מצא חן בעיניהם את מועמדותו של הרב פורוש. אבל במקום שיקבלו את דעת הרוב, חלקם שמו לו רגליים והביאו לכך שהוא יקרוס. יש את זה, ובאופן הרבה יותר חמור גם בקרב יהודים חילוניים שאינם מוכנים לקבל את דעת רוב אחיהם היהודים, ועוברים לצד השני, ולאן? לשונאי ציון ושונאי ישראל. אבל אם יש עיוות אחד, זה לא מצדיק עיוות אחר.

וזה אחד מהדברים שאני רוצה כאן לעודד: תבינו ותשכילו שהההנהגה יכולה להיות בידיכם, אבל תתארגנו לתרבות שלטונית אחראית ומסודרת, עד עכשיו התרגלתם להיות לקקנים של חצרות אחרים. עכשיו תבינו: אתם התבגרתם, אין יותר אמא שתקח עליכם אחריות, אתם ורק אתם צריכים לקבל אחריות מלאה לבד. אתם המדינה!

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ori אני אנסה, אבל ברור לי שזה לא יילך כ"כ: 1. ראה"מ - נציג חסידות גור (בעצם, גם חב"ד חסידות ענקית -שיתחלקו בתפקידים 1 ו-2). 2. שר הביטחון - נציג חסידות ויז'ניץ (הם יודעים להרביץ - חזקים בביטחון). 3. שר החוץ - נציג נטורי קרתא (יש לו דיבור טוב עם הערבים, בטוח יצליח לעשות שלום). 4. שר האוצר - נציג חסידות תולדות אהרון (הם לא לוקחים כסף מהמדינה, ושורדים בכ"ז. אשפי כספים!). 5. שר החינוך - נציג חסידות סלונים (למה שכל הבנות ילמדו - שהספרדיות יישארו בבית). 6. שר התקשורת - נציגס חסידות בעלז (שני האחים אייכלר עיתונאים. הם מומחים בתחום). 7. שר התחבורה - נציג עיריית בני ברק (אחרי קווי המהדרין, הם יצליחו לעשות תחבורה נפרדת בכל מקום). 8. שר התמ"ת - נציג הליטאים (הם תמיד היו חזקים בתחום של תעסוקה). 9. שר התשתיות - הרנטגן (הוא לבד יידע איפה למצוא נפט בארץ). 10. השר לביטחון פנים - נציג הגאב"ד של העדה החרדית (הם בקיאים בענייני משטרה, בעיקר בשבתות). 11. שר הרווחה - לא יהיה אחד כזה. במדינה שבה החרדים אשכרה צריכים לנהל, לא יהיו אנשים שלא עובדים.

נראה לך שתצליח לשים נציגים של כל החסידויות סביב שולחן ממשלה אחד? ומה הם יאכלו? באיזה בד"ץ? בעלז לא אוכלים בשר ויזניץ' וגור לא ישבו בחיים ליד חב"ד.

יאכלו אחד את השני כמובן

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"